ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 42: תיקון מה - אלהי"ם א"ל הי"ם, ים התורה והעוף המוליך את הקול › פיסקה 1 (פה ע"ב)

יורשי נפש חיה מים התורה - והתפלה סלם שמלאכי אלהי"ם עולים ויורדים בה

תיקוני זוהר · תיקון מה - אלהי"ם א"ל הי"ם, ים התורה והעוף המוליך את הקול · מאמר 42 · פיסקה 1 · דף פה ע"ב

לשון הזוהר

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלהי״ם, אֵ״ל הַיָּ״ם, יַמָּא דְאוֹרַיְיתָא, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (בראשית א כ) וַיֹּאמֶר אלהי״ם ׳יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף׳ עַל הָאָרֶץ, הָכָא פִּקּוּדָא לְמִלְעִי בְּאוֹרַיְיתָא, דְאִתְּמַר בָּהּ (ישעיה נה א) ׳הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם׳, וְאִלֵּין דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְיתָא יָרְתִין נֶפֶשׁ חַיָּה מִשְּׁכִינְתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף׳ דָּא רוּחַ דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (קהלת י כ) ׳כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל׳ ׳כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר׳, וְהַאי אִיהוּ יהו״ה עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, לְקִבְלֵיהּ מטטרו״ן דִּשְׁמֵיהּ כְּשֵׁם רַבֵּיהּ, י' רֵישָׁא דְעוֹפָא, ו' גּוּפָא דִילֵיהּ, ה״ה תְּרֵי גַדְפוֹי דִבְהוֹן פָּרַח לְעִילָא וְנָחִית לְתַתָּא, וְאִלֵּין תְּרֵין גַּדְפִין אִינוּן תְּרֵין הֲבָלִים ה״ה, דִבְהוֹן אִתְּמַר (יחזקאל א יד) ׳וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב׳, בְּדַגֵשׁ וְרָפֵה דְּאִינוּן י״ו, הֶבֶל סָלִיק בְּוא"ו הֶבֶל נָחִית בְּיו"ד, כְּהֶבֶל דְּנָפִיק מִפּוּמָא.וּבְזִמְנָא דְמִסְתַּכְּלִין בִּשְׁכִינְתָּא דְאִיהִי תְּחוּם יַמָּא חָזְרִין לְאַתְרַיְיהוּ, תָּא חֲזִי י' אִיהִי אֲמִירָה וְדִבּוּר וּקְרִיאָה, ו' קוֹל, ה״ה הֶבֶל נָחִית בְּדִבּוּר, הֶבֶל סָלִיק בְּקוֹל, קוֹל סָלִיק, דִּבּוּר נָחִית, וְכַד אִיהוּ סָלִיק וְנָחִית מַלְאֲכֵי אלהי״ם סָלְקִין וְנָחֲתִין בֵּיהּ, דְּאִינוּן מַשִּׁרְיָין וַחֲיָלִין דִּילֵיהּ, וְדָא אִיהוּ רָזָא ׳מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד׳ (משלי ל ד), זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּסָלִיק צְלוֹתִין בֵּיהּ, דְּהָא צְלוֹתָא אִיהִי סֻלָּם, דְּבָהּ מַלְאֲכֵי אלהי״ם סָלְקִין וְנָחֲתִין לָהּ.אִית לְמָאן דְּסָלְקִין לָהּ לְעִילָא, וְאִית לְמָאן דְּנָחֲתִין לָהּ לְתַתָּא, כַּד סָלְקִין לָהּ לְעִילָא סָלְקִין לָהּ בְּזַכְוָון, וְכַד נָחְתַת נָחְתַת בְּזַכְוָון, הַאי לְצַדִּיק גָּמוּר סְלִיקַת מִנֵּיהּ בְּזַכְוָון וּנְחִיתַת בֵּיהּ בְּזַכְוָון, לְבֵינוּנִי דְזַכְוָון דִּילֵיהּ שְׁקִילִין לְחוֹבִין, אִיהִי תַּלְיָא בְאַוִּירָא, אִם חוֹבִין מִתְרַבִּין עַל זַכְוָון (כחוט השערה), אִיהִי סָלְקָא לֵיהּ בְּחוֹבִין וְנָחְתָא לֵיהּ בְּזַכְוָון, וְנָטִיל בָּהּ אַגְרֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא, לָרָשָׁע גָּמוּר דְּלֵית לֵיהּ זְכוּ בְעָלְמָא לָא לְעִילָא וְלָא לְתַתָּא, סָלְקָא מִנֵּיהּ בְּחוֹבִין וְנָחִית עֲלֵיהּ בְּחוֹבִין.הָא הָכָא ׳כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל׳ (קהלת י כ), דְּאִתְּמַר בֵּיהּ וְעוֹף יְעוֹפֵף, כְּגוֹן מוּעָף בִּיעָף (דניאל ט כא), ׳עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳ דָּא נְשָׁמָה, דְּאִלֵּין דְּזַכָּאָן בְּאוֹרַיְיתָא אִתְּמַר בְּהוֹן ׳יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה׳ וְגוֹמֵר, דְּיָרְתִין נִשְׁמָתִין מֵאוֹרַיְיתָא, לְאָחֳרָנִין כָּל חַד לִזְנוֹי כְּפוּם עוֹבָדוֹי, (ס"א תיקון ארבעין ושית) וְדָּא בְּרֵאשִׁית בָּרָא שִׁית, וְאִינוּן שִׁית גַּדְפִין דְּחַיָּה, דְאִתְּמַר בָּהּ (שם כ) ׳וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳, אִינוּן שִׁית סְפִירָן דְּכָלִיל הַאי עוֹף דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, אִית מָאן דְּיָרִית רוּחָא דְקוּדְשָׁא בְאֹרַח אֲצִילוּת מֵהַאי עוֹף, וְאִית מָאן דְּיָרִית רוּחָא מֵהַהוּא עוֹף דְּאִיהוּ נַעַר, שְׁמֵיהּ כְּשֵׁם רַבֵּיהּ, וְאִית מָאן דְּיָרִית רוּחָא מִלְּתַתָּא דְאַרְעָא, כְּמָה דְאָמַר קֹהֶלֶת (קהלת ג כא) ׳מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה, וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ׳, בְּהֵמָה ׳אֵלּוּ עַמֵּי הָאָרֶץ׳ דְּעוֹבָדֵהוֹן כִּבְעִירָן, עֲלַיְיהוּ כְּתִיב (בראשית א כד) ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה (שם) וַיֹּאמֶר אלהי״ם ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְגוֹמֵר.

תרגום

׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלהי״ם׳ - אֵ״ל הַיָּ״ם, יַם הַתּוֹרָה, וְעָלָיו נֶאֱמַר ׳וַיֹּאמֶר אלהי״ם יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ׳ (בראשית א, כ). כָּאן מִצְוָה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם׳ (ישעיה נה, א), וְאוֹתָם הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה יוֹרְשִׁים נֶפֶשׁ חַיָּה מֵהַשְּׁכִינָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף׳ - זוֹ הָרוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר׳ (קהלת י, כ), וְזֶה הוּא יהו״ה, עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וּכְנֶגְדּוֹ מטטרו״ן שֶׁשְּׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ: י' - רֹאשׁ הָעוֹף, ו' - גּוּפוֹ, ה״ה - שְׁתֵּי כְנָפָיו שֶׁבָּהֶן פּוֹרֵחַ לְמַעְלָה וְיוֹרֵד לְמַטָּה, וְכַנְפַיִם אֵלֶּה הֵן שְׁנֵי הֲבָלִים ה״ה, שֶׁבָּהֶם נֶאֱמַר ׳וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב׳ (יחזקאל א, יד), בְּדָגֵשׁ וְרָפֶה שֶׁהֵם י״ו: הֶבֶל עוֹלֶה בְּוא״ו, הֶבֶל יוֹרֵד בְּיו״ד, כְּהֶבֶל הַיּוֹצֵא מִן הַפֶּה. וּבִזְמַן שֶׁמִּסְתַּכְּלִים בַּשְּׁכִינָה שֶׁהִיא תְּחוּם הַיָּם, חוֹזְרִים לִמְקוֹמָם. בֹּא רְאֵה: י' הִיא אֲמִירָה וְדִבּוּר וּקְרִיאָה, ו' - קוֹל, ה״ה - הֶבֶל יוֹרֵד בְּדִבּוּר, הֶבֶל עוֹלֶה בְּקוֹל, קוֹל עוֹלֶה, דִּבּוּר יוֹרֵד, וּכְשֶׁהוּא עוֹלֶה וְיוֹרֵד, מַלְאֲכֵי אלהי״ם עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ, שֶׁהֵם מַחֲנוֹתָיו וְחֵילוֹתָיו, וְזֶהוּ סוֹד ׳מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד׳ (משלי ל, ד). אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּעֲלֶה תְּפִלּוֹת בּוֹ, שֶׁהֲרֵי הַתְּפִלָּה הִיא סֻלָּם, שֶׁבָּהּ מַלְאֲכֵי אלהי״ם עוֹלִים וְיוֹרְדִים בָּהּ. יֵשׁ מִי שֶׁמַּעֲלִים אוֹתָהּ לְמַעְלָה, וְיֵשׁ מִי שֶׁמּוֹרִידִים אוֹתָהּ לְמַטָּה: כְּשֶׁמַּעֲלִים אוֹתָהּ לְמַעְלָה, מַעֲלִים אוֹתָהּ בִּזְכֻיּוֹת, וּכְשֶׁיּוֹרֶדֶת, יוֹרֶדֶת בִּזְכֻיּוֹת. זֶה לְצַדִּיק גָּמוּר: עֲלִיָּתָהּ מִמֶּנּוּ בִּזְכֻיּוֹת וִירִידָתָהּ בּוֹ בִּזְכֻיּוֹת. לְבֵינוֹנִי, שֶׁזְּכֻיּוֹתָיו שְׁקוּלוֹת לַחֲטָאָיו, הִיא תְּלוּיָה בָּאֲוִיר: אִם הַחֲטָאִים מִתְרַבִּים עַל הַזְּכֻיּוֹת (כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה), הִיא עוֹלָה מִמֶּנּוּ בַּחֲטָאִים וְיוֹרֶדֶת אֵלָיו בִּזְכֻיּוֹת, וְנוֹטֵל בָּהּ שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה. לְרָשָׁע גָּמוּר, שֶׁאֵין לוֹ זְכוּת בָּעוֹלָם, לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, עוֹלָה מִמֶּנּוּ בַּחֲטָאִים וְיוֹרֶדֶת עָלָיו בַּחֲטָאִים. הֲרֵי כָּאן ׳כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל׳ (קהלת י, כ), שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וְעוֹף יְעוֹפֵף׳, כְּגוֹן ׳מֻעָף בִּיעָף׳ (דניאל ט, כא), ׳עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם׳ - זוֹ הַנְּשָׁמָה, שֶׁאוֹתָם הַזַּכָּאִים בַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בָּהֶם ׳יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְגוֹמֵר׳, שֶׁיּוֹרְשִׁים נְשָׁמוֹת מִן הַתּוֹרָה, לַאֲחֵרִים כָּל אֶחָד לְמִינוֹ כְּפִי מַעֲשָׂיו. וְזֶה ׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא׳ - שֵׁשׁ, וְהֵן שֵׁשׁ כַּנְפֵי הַחַיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳ (שם כ), הֵן שֵׁשׁ סְפִירוֹת שֶׁכּוֹלֵל עוֹף זֶה שֶׁהוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹרֵשׁ רוּחַ קֹדֶשׁ בְּדֶרֶךְ אֲצִילוּת מֵעוֹף זֶה, וְיֵשׁ מִי שֶׁיּוֹרֵשׁ רוּחַ מֵאוֹתוֹ הָעוֹף שֶׁהוּא נַעַר, שְׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ, וְיֵשׁ מִי שֶׁיּוֹרֵשׁ רוּחַ מִלְּמַטָּה מִן הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר קֹהֶלֶת ׳מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמַעְלָה, וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ׳ (קהלת ג, כא): ׳בְּהֵמָה׳ - אֵלּוּ עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם כִּבְהֵמוֹת, עֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳ (בראשית א, כד), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי (שם) ׳וַיֹּאמֶר אלהי״ם תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְגוֹמֵר׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בראשית ברא אלהי״ם, א״ל הי״ם, ימא דאורייתא, ועליה אתמר (בראשית א כ) ויאמר אלהי״ם ׳ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף׳ על הארץ, הכא פקודא למלעי באורייתא, דאתמר בה (ישעיה נה א) ׳הוי כל צמא לכו למים׳, ואלין דעסקין באורייתא ירתין נפש חיה משכינתא, הדא הוא דכתיב ׳ישרצו המים שרץ נפש חיה, ועוף יעופף׳ דא רוח דאתמר ביה (קהלת י כ) ׳כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל׳ ׳כנפים יגיד דבר׳, והאי איהו יהו״ה עמודא דאמצעיתא, לקבליה מטטרו״ן דשמיה כשם רביה, י' רישא דעופא, ו' גופא דיליה, ה״ה תרי גדפוי דבהון פרח לעילא ונחית לתתא, ואלין תרין גדפין אינון תרין הבלים ה״ה, דבהון אתמר (יחזקאל א יד) ׳והחיות רצוא ושוב׳, בדגש ורפה דאינון י״ו, הבל סליק בוא"ו הבל נחית ביו"ד, כהבל דנפיק מפומא.ובזמנא דמסתכלין בשכינתא דאיהי תחום ימא חזרין לאתרייהו, תא חזי י' איהי אמירה ודבור וקריאה, ו' קול, ה״ה הבל נחית בדבור, הבל סליק בקול, קול סליק, דבור נחית, וכד איהו סליק ונחית מלאכי אלהי״ם סלקין ונחתין ביה, דאינון משריין וחילין דיליה, ודא איהו רזא ׳מי עלה שמים וירד׳ (משלי ל ד), זכאה איהו מאן דסליק צלותין ביה, דהא צלותא איהי סלם, דבה מלאכי אלהי״ם סלקין ונחתין לה.אית למאן דסלקין לה לעילא, ואית למאן דנחתין לה לתתא, כד סלקין לה לעילא סלקין לה בזכוון, וכד נחתת נחתת בזכוון, האי לצדיק גמור סליקת מניה בזכוון ונחיתת ביה בזכוון, לבינוני דזכוון דיליה שקילין לחובין, איהי תליא באוירא, אם חובין מתרבין על זכוון (כחוט השערה), איהי סלקא ליה בחובין ונחתא ליה בזכוון, ונטיל בה אגריה בהאי עלמא, לרשע גמור דלית ליה זכו בעלמא לא לעילא ולא לתתא, סלקא מניה בחובין ונחית עליה בחובין.הא הכא ׳כי עוף השמים יוליך את הקול׳ (קהלת י כ), דאתמר ביה ועוף יעופף, כגון מועף ביעף (דניאל ט כא), ׳על פני רקיע השמים׳ דא נשמה, דאלין דזכאן באורייתא אתמר בהון ׳ישרצו המים שרץ נפש חיה׳ וגומר, דירתין נשמתין מאורייתא, לאחרנין כל חד לזנוי כפום עובדוי, (ס"א תיקון ארבעין ושית) ודא בראשית ברא שית, ואינון שית גדפין דחיה, דאתמר בה (שם כ) ׳ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים׳, אינון שית ספירן דכליל האי עוף דאיהו עמודא דאמצעיתא, אית מאן דירית רוחא דקודשא בארח אצילות מהאי עוף, ואית מאן דירית רוחא מההוא עוף דאיהו נער, שמיה כשם רביה, ואית מאן דירית רוחא מלתתא דארעא, כמה דאמר קהלת (קהלת ג כא) ׳מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה, ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׳, בהמה ׳אלו עמי הארץ׳ דעובדהון כבעירן, עלייהו כתיב (בראשית א כד) ׳תוצא הארץ נפש חיה למינה׳, הדא הוא דכתיב ביומא שתיתאה (שם) ויאמר אלהי״ם ׳תוצא הארץ נפש חיה למינה׳ בהמה ורמש וגומר.

התרגום: ׳בראשית ברא אלהי״ם׳ - א״ל הי״ם, ים התורה, ועליו נאמר ׳ויאמר אלהי״ם ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ׳ (בראשית א, כ). כאן מצוה לעסק בתורה, שנאמר בה ׳הוי כל צמא לכו למים׳ (ישעיה נה, א), ואותם העוסקים בתורה יורשים נפש חיה מהשכינה, זהו שכתוב ׳ישרצו המים שרץ נפש חיה, ועוף יעופף׳ - זו הרוח, שנאמר בה ׳כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר׳ (קהלת י, כ), וזה הוא יהו״ה, עמודא דאמצעיתא, וכנגדו מטטרו״ן ששמו כשם רבו: י' - ראש העוף, ו' - גופו, ה״ה - שתי כנפיו שבהן פורח למעלה ויורד למטה, וכנפים אלה הן שני הבלים ה״ה, שבהם נאמר ׳והחיות רצוא ושוב׳ (יחזקאל א, יד), בדגש ורפה שהם י״ו: הבל עולה בוא״ו, הבל יורד ביו״ד, כהבל היוצא מן הפה. ובזמן שמסתכלים בשכינה שהיא תחום הים, חוזרים למקומם. בא ראה: י' היא אמירה ודבור וקריאה, ו' - קול, ה״ה - הבל יורד בדבור, הבל עולה בקול, קול עולה, דבור יורד, וכשהוא עולה ויורד, מלאכי אלהי״ם עולים ויורדים בו, שהם מחנותיו וחילותיו, וזהו סוד ׳מי עלה שמים וירד׳ (משלי ל, ד). אשרי מי שמעלה תפלות בו, שהרי התפלה היא סלם, שבה מלאכי אלהי״ם עולים ויורדים בה. יש מי שמעלים אותה למעלה, ויש מי שמורידים אותה למטה: כשמעלים אותה למעלה, מעלים אותה בזכיות, וכשיורדת, יורדת בזכיות. זה לצדיק גמור: עליתה ממנו בזכיות וירידתה בו בזכיות. לבינוני, שזכיותיו שקולות לחטאיו, היא תלויה באויר: אם החטאים מתרבים על הזכיות (כחוט השערה), היא עולה ממנו בחטאים ויורדת אליו בזכיות, ונוטל בה שכרו בעולם הזה. לרשע גמור, שאין לו זכות בעולם, לא למעלה ולא למטה, עולה ממנו בחטאים ויורדת עליו בחטאים. הרי כאן ׳כי עוף השמים יוליך את הקול׳ (קהלת י, כ), שנאמר בו ׳ועוף יעופף׳, כגון ׳מעף ביעף׳ (דניאל ט, כא), ׳על פני רקיע השמים׳ - זו הנשמה, שאותם הזכאים בתורה נאמר בהם ׳ישרצו המים שרץ נפש חיה וגומר׳, שיורשים נשמות מן התורה, לאחרים כל אחד למינו כפי מעשיו. וזה ׳בראשית ברא׳ - שש, והן שש כנפי החיה, שנאמר בה ׳ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים׳ (שם כ), הן שש ספירות שכולל עוף זה שהוא עמודא דאמצעיתא. יש מי שיורש רוח קדש בדרך אצילות מעוף זה, ויש מי שיורש רוח מאותו העוף שהוא נער, שמו כשם רבו, ויש מי שיורש רוח מלמטה מן הארץ, כמו שאמר קהלת ׳מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה, ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׳ (קהלת ג, כא): ׳בהמה׳ - אלו עמי הארץ שמעשיהם כבהמות, עליהם כתוב ׳תוצא הארץ נפש חיה למינה׳ (בראשית א, כד), זהו שכתוב ביום הששי (שם) ׳ויאמר אלהי״ם תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וגומר׳.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: תיקון מה. בראשית כו' אל הים. רוצה לומר אותיות אלהים, ורוצה לומר אזהרה - לכו למים, כמו שמפרש והולך, דכל המאמרות מפרש על פקודין, דלכן כתיב ויאמר, כמו ציווי, ותיקון שקודם הוא מאמר ו' וכאן מאמר ז' וכמו שאומר הכא פקודא כו' ורוצה…

אור יקר: י״ם א״ל מתהפך לאל ופונה למעלה ועושה כאל בתינה מקבלת ומתדבקת בחסד, ומתהפך אלהים ועושה ]די״ם[ ]בי״ם[ כצורך הפעולות הגשמיות והיינו מים הוא ובפרשת בהעלותך סימן (?) ובפרשת בשלח סימן (?). דאינון מתרכבין משלשה פסוקים ויסע ויבא ויט,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: