ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 28: תיקון כד - בראשית ירא שבת, שמירת השבת כשמירת הברית › פיסקה 3 (סח ע"א)

רמזי החטא בשבעת המינים - והשכינה מתפשטת בשבת מקלפותיה

תיקוני זוהר · תיקון כד - בראשית ירא שבת, שמירת השבת כשמירת הברית · מאמר 28 · פיסקה 3 · דף סח ע"א

לשון הזוהר

שֶׁבַע מִינִין אִינוּן ° חִטָּה וּשְׂעוֹרָה גֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ, חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְהָא אִתְּמַר, וְצָרִיךְ לְאַחֲזָרָא עֲלַיְיהוּ, חִטָּה הָא אִתְּמַר, שְׂעוֹרָ״ה דְאַפִּיק ה' מִשִּׁעוּר דִּילָהּ, גֶּפֶן סָחֲטָה עֲנָבִים בִּרְשׁוּ אָחֳרָא, וְעָבַד יַיִן נֶסֶךְ, וְאִתְעֲבִיד אִילָנָא דְטוֹב וָרָע, ° תְּאֵנָה לָקִיט תְּאֵינֵי קֳדָם זִמְנַיְיהוּ קֳדָם דְּאִתְבַּשְׁלוּ, כַּךְ לָקִיט הוּא מֵעָלְמָא קוֹדֶם זִמְנֵיהּ, וְדָא אִיהוּ רָזָא מָאן דְּגָרִים דִּי יְמוּתוּן בְּנוֹי קֳדָם זִמְנַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ה, ה) לָמָּה יִקְצוֹף הָאלהי״ם ׳עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ׳, וְרָזָא דְמִלָּה ׳לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם וְגוֹמֵר׳ (ירמיהו ב, ל), וּבְגִין דָּא (שמות כ, ז) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יהו״ה אלהי״ך לַשָּׁוְא. ° רִמּוֹן, אַחֵר בֵּיהּ חָב, אֲבָל רַבִּי מֵאִיר ° תּוֹכוֹ אָכַל קְלִיפָתוֹ זָרַק, ° דִּקְלִיפִין אִינוּן אוּמוֹת הָעוֹלָם, יִשְׂרָאֵל מוֹחָא בֵּינַיְיהוּ, ° כֵּן כְּגַוְונָא דָא שְׁכִינְתָּא אִיהִי פַּרְדֵּס בְּגָלוּתָא, וְאִיהִי מוֹחָא מִלְּגָו, ° אֱגוֹז קָרִינָן לֵיהּ, כְּמָה דְאָמַר שְׁלֹמֹה מַלְכָּא, ׳אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי׳ (שיר ו יא), וְאִיהִי שְׁכִינְתָּא ° אִיבָּא מִלְּגָאו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ׳ (תהלים מה, יד), וּקְלִיפִין הֵן כַּמָּה רְשׁוּיוֹת נוּכְרָאִין, וּבְשַׁבָּת מִכֹּלָּא אִתְפַּשְּׁטַת, וְאִתְלַבְּשַׁת בִּלְבוּשִׁין שַׁפִּירָאן, וְכֵן צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, לְאִתְחַדְּשָׁא בְשַׁבָּת בִּלְבוּשִׁין שַׁפִּירָאן, וְכֵן לְאַטְעָמָא בְשַׁבָּת מִכָּל מַאֲכָלִין טָבִין, בְּגִין לְקַשְׁרָא וּלְאַרְקָא בִּרְכָאָן לְגַבָּהּ מִכָּל סְפִירָן, וּלְמֶהֱוֵי אִשְׁתַּקְיָא מִכֻּלְּהוּ.

תרגום

שִׁבְעָה מִינִים הֵם: חִטָּה וּשְׂעוֹרָה, גֶּפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, זַיִת שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. חִטָּה וּשְׂעוֹרָה - הֲרֵי נֶאֱמַר, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר עֲלֵיהֶם: חִטָּה - הֲרֵי נֶאֱמַר. שְׂעוֹרָ"ה - שֶׁהוֹצִיא ה' מִשִּׁעוּרָהּ. גֶּפֶן - סָחֲטָה עֲנָבִים בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת וְעָשְׂתָה יֵין נֶסֶךְ, וְנַעֲשָׂה עֵץ הַטּוֹב וְהָרָע. תְּאֵנָה - לוֹקֵט תְּאֵנִים קֹדֶם זְמַנָּם, קֹדֶם שֶׁהִתְבַּשְּׁלוּ, כָּךְ נִלְקָט הוּא מִן הָעוֹלָם קֹדֶם זְמַנּוֹ, וְזֶהוּ סוֹד: מִי שֶׁגּוֹרֵם שֶׁיָּמוּתוּ בָּנָיו קֹדֶם זְמַנָּם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳לָמָּה יִקְצֹף הָאלהי״ם עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ׳ (קהלת ה, ה), וְסוֹד הַדָּבָר: ׳לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם וְגוֹמֵר׳ (ירמיהו ב, ל), וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יהו״ה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא׳ (שמות כ, ז). רִמּוֹן - אַחֵר חָטָא בּוֹ, אֲבָל רַבִּי מֵאִיר תּוֹכוֹ אָכַל קְלִפָּתוֹ זָרַק, שֶׁהַקְּלִפּוֹת הֵן אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְיִשְׂרָאֵל הַמֹּחַ בֵּינֵיהֶן. כֵּן כָּעִנְיָן הַזֶּה הַשְּׁכִינָה הִיא פַּרְדֵּס בַּגָּלוּת, וְהִיא מֹחַ בִּפְנִים, ׳אֱגוֹז׳ קוֹרְאִים לוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ (שיר ו יא) ׳אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי׳, וְהִיא הַשְּׁכִינָה - הַפְּרִי בִּפְנִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה, מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ׳ (תהלים מה, יד), וְהַקְּלִפּוֹת הֵן כַּמָּה רְשֻׁיּוֹת נָכְרִיּוֹת. וּבְשַׁבָּת מִכֻּלָּן מִתְפַּשֶּׁטֶת וּמִתְלַבֶּשֶׁת בִּלְבוּשִׁים יָפִים, וְכֵן צְרִיכִים יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה לְהִתְחַדֵּשׁ בְּשַׁבָּת בִּלְבוּשִׁים יָפִים, וְכֵן לִטְעֹם בְּשַׁבָּת מִכָּל הַמַּאֲכָלִים הַטּוֹבִים, כְּדֵי לְקַשֵּׁר וּלְהַזְרִים בְּרָכוֹת אֵלֶיהָ מִכָּל הַסְּפִירוֹת, וְלִהְיוֹת מֻשְׁקָה מִכֻּלָּן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: שבע מינין אינון ° חטה ושעורה גפן ותאנה ורמון זית שמן ודבש, חטה ושעורה והא אתמר, וצריך לאחזרא עלייהו, חטה הא אתמר, שעור״ה דאפיק ה' משעור דילה, גפן סחטה ענבים ברשו אחרא, ועבד יין נסך, ואתעביד אילנא דטוב ורע, ° תאנה לקיט תאיני קדם זמנייהו קדם דאתבשלו, כך לקיט הוא מעלמא קודם זמניה, ודא איהו רזא מאן דגרים די ימותון בנוי קדם זמנייהו, הדא הוא דכתיב (קהלת ה, ה) למה יקצוף האלהי״ם ׳על קולך וחבל את מעשה ידיך׳, ורזא דמלה ׳לשוא הכיתי את בניכם וגומר׳ (ירמיהו ב, ל), ובגין דא (שמות כ, ז) לא תשא את שם יהו״ה אלהי״ך לשוא. ° רמון, אחר ביה חב, אבל רבי מאיר ° תוכו אכל קליפתו זרק, ° דקליפין אינון אומות העולם, ישראל מוחא בינייהו, ° כן כגוונא דא שכינתא איהי פרדס בגלותא, ואיהי מוחא מלגו, ° אגוז קרינן ליה, כמה דאמר שלמה מלכא, ׳אל גנת אגוז ירדתי׳ (שיר ו יא), ואיהי שכינתא ° איבא מלגאו, הדא הוא דכתיב ׳כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה׳ (תהלים מה, יד), וקליפין הן כמה רשויות נוכראין, ובשבת מכלא אתפשטת, ואתלבשת בלבושין שפיראן, וכן צריכין ישראל לתתא, לאתחדשא בשבת בלבושין שפיראן, וכן לאטעמא בשבת מכל מאכלין טבין, בגין לקשרא ולארקא ברכאן לגבה מכל ספירן, ולמהוי אשתקיא מכלהו.

התרגום: שבעה מינים הם: חטה ושעורה, גפן ותאנה ורמון, זית שמן ודבש. חטה ושעורה - הרי נאמר, וצריך לחזר עליהם: חטה - הרי נאמר. שעור"ה - שהוציא ה' משעורה. גפן - סחטה ענבים ברשות אחרת ועשתה יין נסך, ונעשה עץ הטוב והרע. תאנה - לוקט תאנים קדם זמנם, קדם שהתבשלו, כך נלקט הוא מן העולם קדם זמנו, וזהו סוד: מי שגורם שימותו בניו קדם זמנם, זהו שכתוב ׳למה יקצף האלהי״ם על קולך וחבל את מעשה ידיך׳ (קהלת ה, ה), וסוד הדבר: ׳לשוא הכיתי את בניכם וגומר׳ (ירמיהו ב, ל), ומשום כך ׳לא תשא את שם יהו״ה אלהיך לשוא׳ (שמות כ, ז). רמון - אחר חטא בו, אבל רבי מאיר תוכו אכל קלפתו זרק, שהקלפות הן אמות העולם, וישראל המח ביניהן. כן כענין הזה השכינה היא פרדס בגלות, והיא מח בפנים, ׳אגוז׳ קוראים לו, כמו שאמר שלמה המלך (שיר ו יא) ׳אל גנת אגוז ירדתי׳, והיא השכינה - הפרי בפנים, זהו שכתוב ׳כל כבודה בת מלך פנימה, ממשבצות זהב לבושה׳ (תהלים מה, יד), והקלפות הן כמה רשיות נכריות. ובשבת מכלן מתפשטת ומתלבשת בלבושים יפים, וכן צריכים ישראל למטה להתחדש בשבת בלבושים יפים, וכן לטעם בשבת מכל המאכלים הטובים, כדי לקשר ולהזרים ברכות אליה מכל הספירות, ולהיות משקה מכלן.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: תאנה כו'. רוצה לומר כמו שמפרש והולך על לא תשא:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: