נפילת השושנה בין החוחים משחרב הבית - ובגאלה כשושנת השחר
תיקוני זוהר · תיקון כו - ׳הרעה בשושנים׳, שתי קריאות שמע וסוד התמורות והיבום · מאמר 26 · פיסקה 2 · דף ע ע"א
לשון הזוהר
׳אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ׳ (בראשית א, א) אלהי״ם, חָמֵשׁ חוֹחִים אָחֳרָנִין, ׳מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם׳ וַיֹּאמֶר. מַאי אִיהִי בֵּין הַחוֹחִים, אֶלָּא מִדְּחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳, וְנָפְלַת שׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. (ע"פ הגר"א רתל"ב כאן צ"ל תל"ח) ° כַּד יֵיתֵי פוּרְקָנָא ° תִהְיֶה כַּשּׁוֹשַׁנָּה דְשַׁחֲרִית, ° דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳הַבֹּקֶר אוֹר ° (והאנשים שלחו׳ (בראשית מד, ג)), וְאִינוּן חָמֵשׁ אוֹר חָמֵשׁ עַלִּין דְּשׁוֹשַׁנָּה עִלָּאָה, חַד וַיֹּאמֶר אלהי״ם יְהִי אוֹר, תִּנְיָינָא וַיְהִי אוֹר, תְּלַת וַיַּרְא אלהי״ם אֶת הָאוֹר, אַרְבַּע וַיַּבְדֵּל אלהי״ם בֵּין הָאוֹר, חָמֵשׁ וַיִּקְרָא אלהי״ם לָאוֹר יוֹם, תְּלַת עֲשַׂר עַלִּין מִלְּגָו, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד, אֶחָד אֶחָד בִּתְרֵין שׁוֹשַׁנִּים, דָּא יהו״ה, עֲלֵיהּ אִתְּמַר (זכריה יד, ט) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יהו״ה ׳אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳, ° וְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא הָרוֹעֶה בַשּׁוֹשַׁנִּים, וְחוּשְׁבָּנֵיהּ אֶחָ״ד, שׁוֹשַׁנָּה תַּתָּאָה בָּהּ דְּחִילוּ וְאִיהוּ יִרְאָה, שׁוֹשַׁנָּה עִלָּאָה רְחִימוּ דְאַהֲבָה, ° וּבָהּ אִתְּמַר (שיר ג ה) אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.
תרגום
׳אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אלהי״ם׳ (בראשית א, א) - חָמֵשׁ חוֹחִים אֲחֵרִים, ׳מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם וַיֹּאמֶר׳. מַהִי בֵּין הַחוֹחִים? אֶלָּא מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳, וְנָפְלָה הַשּׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. כְּשֶׁתָּבוֹא הַגְּאֻלָּה, תִּהְיֶה כַּשּׁוֹשַׁנָּה שֶׁל שַׁחַר, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ׳ (בראשית מד, ג), וְהֵם חָמֵשׁ ׳אוֹר׳ - חֲמֵשֶׁת עָלֵי הַשּׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה: אֶחָד - ׳וַיֹּאמֶר אלהי״ם יְהִי אוֹר׳, שֵׁנִי - ׳וַיְהִי אוֹר׳, שְׁלִישִׁי - ׳וַיַּרְא אלהי״ם אֶת הָאוֹר׳, רְבִיעִי - ׳וַיַּבְדֵּל אלהי״ם בֵּין הָאוֹר׳, חֲמִישִׁי - ׳וַיִּקְרָא אלהי״ם לָאוֹר יוֹם׳. שְׁלֹשָׁה עָשָׂר עָלִים בִּפְנִים - ׳וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד׳, ׳אֶחָד׳ אֶחָד בִּשְׁתֵּי הַשּׁוֹשַׁנִּים, זֶה יהו״ה, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר ׳בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יהו''ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳ (זכריה יד, ט), וְהוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, ׳הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים׳, וְחֶשְׁבּוֹנוֹ ׳אֶחָד׳. שׁוֹשַׁנָּה תַּחְתּוֹנָה - בָּהּ יִרְאָה, וְהִיא פַּחַד. שׁוֹשַׁנָּה עֶלְיוֹנָה - אַהֲבָה שֶׁל חִבָּה, וּבָהּ נֶאֱמַר (שיר ג ה) ׳אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח׳ (בראשית א, א) אלהי״ם, חמש חוחים אחרנין, ׳מרחפת על פני המים׳ ויאמר. מאי איהי בין החוחים, אלא מדחרב בי מקדשא ׳והארץ היתה תהו ובהו׳, ונפלת שושנה בין החוחים. (ע"פ הגר"א רתל"ב כאן צ"ל תל"ח) ° כד ייתי פורקנא ° תהיה כשושנה דשחרית, ° דאתמר בה ׳הבקר אור ° (והאנשים שלחו׳ (בראשית מד, ג)), ואינון חמש אור חמש עלין דשושנה עלאה, חד ויאמר אלהי״ם יהי אור, תניינא ויהי אור, תלת וירא אלהי״ם את האור, ארבע ויבדל אלהי״ם בין האור, חמש ויקרא אלהי״ם לאור יום, תלת עשר עלין מלגו, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, אחד אחד בתרין שושנים, דא יהו״ה, עליה אתמר (זכריה יד, ט) ביום ההוא יהיה יהו״ה ׳אחד ושמו אחד׳, ° ואיהו עמודא דאמצעיתא הרועה בשושנים, וחושבניה אח״ד, שושנה תתאה בה דחילו ואיהו יראה, שושנה עלאה רחימו דאהבה, ° ובה אתמר (שיר ג ה) אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.
התרגום: ׳את השמים ואת הארץ, והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהי״ם׳ (בראשית א, א) - חמש חוחים אחרים, ׳מרחפת על פני המים ויאמר׳. מהי בין החוחים? אלא משחרב בית המקדש ׳והארץ היתה תהו ובהו׳, ונפלה השושנה בין החוחים. כשתבוא הגאלה, תהיה כשושנה של שחר, שנאמר בה ׳הבקר אור והאנשים שלחו׳ (בראשית מד, ג), והם חמש ׳אור׳ - חמשת עלי השושנה העליונה: אחד - ׳ויאמר אלהי״ם יהי אור׳, שני - ׳ויהי אור׳, שלישי - ׳וירא אלהי״ם את האור׳, רביעי - ׳ויבדל אלהי״ם בין האור׳, חמישי - ׳ויקרא אלהי״ם לאור יום׳. שלשה עשר עלים בפנים - ׳ויהי ערב ויהי בקר יום אחד׳, ׳אחד׳ אחד בשתי השושנים, זה יהו״ה, שעליו נאמר ׳ביום ההוא יהיה יהו'ה אחד ושמו אחד׳ (זכריה יד, ט), והוא עמודא דאמצעיתא, ׳הרעה בשושנים׳, וחשבונו ׳אחד׳. שושנה תחתונה - בה יראה, והיא פחד. שושנה עליונה - אהבה של חבה, ובה נאמר (שיר ג ה) ׳אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ׳.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: תהיה כשושנה כו'. כמו שכתוב (ישעיהו ל כו) והיה אור הלבנה כו':
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה:
ועוד 4 פסוקים. אינדקס הפסוקים