ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 20: תיקון יט - בראשית שם ב"ת, נקדות ושיעורים מבת עין עד שיעור קומה › פיסקה 7 (לח ע"א)

לחם ורחם בחיבור השבועות - והצינורות מושפעים כשישראל מקבלים זה מזה

תיקוני זוהר · תיקון יט - בראשית שם ב"ת, נקדות ושיעורים מבת עין עד שיעור קומה · מאמר 20 · פיסקה 7 · דף לח ע"א

לשון הזוהר

[לח.] (דף לח ע״א) ° וְקֳדָם דְּאִתְדַּכִּיאַת, צָרִיךְ לְמַנָּאָה שִׁבְעָה יוֹמִין דְּדַכְיוּ, לְאַשְׁלָמָא בְּהוֹן מ״ט פָּנִים דַּכְיוּ דְאוֹרַיְיתָא, ° וּבְהוֹן אִתְחַבְּרַת אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב וְאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה ° בְּיוֹמָא דְשָׁבוּעוֹת, דְּאִינוּן דּוּ פַּרְצוּפִין דְּאָדָם, וְחִבּוּרָא דְתַרְוַיְיהוּ בְּלֶחֶם, ° דְהוּא בְּחִלוּפא דְאַתְוָון רֶחֶם, ° דְּאִיהוּ רְמַ״ח פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, ° וְרָזָא דְמִלָּה ׳קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם׳ (שמות יג, ב), בְּהַאי חִבּוּרָא דְשָׁבוּעוֹת ° מִתְקָרְבִין כָּל פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, ׳כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה׳ (קהלת יא, ה). ° וּבְהַהוּא זִמְנָא, כָל אִינוּן אֵבָרִין מְקַבְּלִין עַל יְדֵי צִנּוֹרִין דָּא מִן דָּא, ° הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳מַקְבִּילוֹת הַלֻּלָאוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ׳ (שמות כו, ה), וְכַד אִינוּן מְקַבְּלִין, כָּל סְפִירָאן מְקַבְּלִין דָּא מִן דָּא, וּמַלְאָכִין לְתַתָּא מְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין, וְכָל חַד וְחַד יָהִיב רְשׁוּ לְחַבְרֵיהּ, לְאַעָלָא בִּתְחוּמָא דְחַבְרֵיהּ, ° הֲדָא דְאַתְּ אָמַר וְנוֹתְנִין רְשׁוּת זֶה לָזֶה. וּמָאן גָּרִים דָּא, יִשְׂרָאֵל כַּד מְקַבְּלִין דָּא מִן דָּא, בֵּין בְּאוֹרַיְיתָא בֵּין בְּמָמוֹנָא, גָּרְמִין לְקַבְּלָא לְעִילָא דָא מִן דָּא, וּלְאַשְׁפָּעָא דָא לְדָא, וְכֹלָּא עַל יְדֵי צִנּוֹרִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ וְגוֹמֵר׳ (תהלים מב, ח), ° וּמַאי אַמְרֵי דָא לְדָא, אַבַּע מֵימֶיךָ. קוֹל שְׁנֵי רֵיעִים אֲנִי שׁוֹמֵעַ. וְאִינוּן ° לְקִבְלַיְיהוּ תְּרֵין שִׂפְוָון דְּאִתְקְרוּן אֲפִיקֵי מָיִם, וּמָאן נִינְהוּ נֶצַח וָהוֹד, דְּאִתְקְרוּן שִׁקְתוֹת הַמָּיִם, ° וְתַרְוַיְיהוּ אִתְשַׁקְיָין עַל יְדָא דְצִנּוֹרָא דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא דִכְלִיל כֹּלָּא, וְאִיהוּ בְּרִית דִּכְלִילָן בֵּיהּ כָּל אֵבָרִין דְּגוּפָא, ° כָּל צִנּוֹרִין אִינוּן אִתְשַׁקְיָין מִן אָת ו', דְּאִיהוּ נָהָר דְּנָגֵיד וְנָפֵיק מֵעִדֶן, וְאִיהוּ צִנּוֹר ° דְּנָפִיק מִמַּעֲיָנָא דְמַיָּא דְאִיהוּ י', וּמִנֵּיהּ אִתְפַּשְׁטָא ה' ° דְּאִיהִי יָם עִלָּאָה. וְתָא חֲזִי תֵּשַׁע נְקוּדִין אִינוּן מִן קָמֵ״ץ עַד שׁוּרֵ״ק, וְכֻלְּהוּ אִתְקְרִיאוּ צִנּוֹרִין וּמַבּוּעִין לְאַתְוָון, דְּאִינוּן ° כְּלִילָן בְּקַרְקַע, דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, דְּאִתְקְרִיאַת גַּ״ן, כְּלִילָא מִתְּלַת וְחַמְשִׁין סְדָרִין דְּאוֹרַיְיתָא, וַעֲלָהּ אִתְּמַר ׳גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה׳, ° גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם, חָתוּם וַדַּאי, בְּגִין דְּאִיהִי בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ, וְאִיהִי חָכְמַת שְׁלֹמֹה, דַעֲלָהּ אִתְּמַר (מלכים א ה, ו) וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה, אִתְרַבִּיאַת מִכָּל שַׁקְיוּ דְכָל סְפִירָה וּסְפִירָה, עַל יְדָא דְהַהוּא צִנּוֹרָא דְאִיהוּ ו', עַד דִּמְטִיאַת לְהַהוּא מַבּוּעָא עִלָּאָה ° דְאִיהִי י' עִלָּאָה חָכְמַת כָּל ° בְּנֵי קֶדֶם, וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְעֲבִידַת אִיהִי תַּגָּא בְּרֵישָׁא דְאָת ו'.

תרגום

[לח.] (דף לח ע"א) וְלִפְנֵי שֶׁמִּטַּהֶרֶת, צָרִיךְ לִמְנוֹת שִׁבְעָה יְמֵי טָהֳרָה, לְהַשְׁלִים בָּהֶם מ"ט פָּנִים שֶׁל טָהֳרַת הַתּוֹרָה, וּבָהֶם מִתְחַבֶּרֶת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּיוֹם הַשָּׁבוּעוֹת, שֶׁהֵם דּוּ פַרְצוּפִין שֶׁל אָדָם, וְחִבּוּר שְׁתֵּיהֶן בְּ ׳לֶחֶם׳, שֶׁהוּא בְּחִלּוּף אוֹתִיּוֹת ׳רֶחֶם׳, שֶׁהוּא רמ"ח מִצְווֹת עֲשֵׂה, וְסוֹד הַדָּבָר ׳קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם׳ (שמות יג, ב), בְּחִבּוּר זֶה שֶׁל שָׁבוּעוֹת מִתְקָרְבוֹת כָּל מִצְווֹת הָעֲשֵׂה, ׳כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה׳ (קהלת יא, ה). וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה, כָּל אֵבָרִים אֵלֶּה מְקַבְּלִים עַל יְדֵי צִנּוֹרוֹת זֶה מִזֶּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ׳ (שמות כו, ה), וּכְשֶׁהֵם מְקַבְּלִים, כָּל הַסְּפִירוֹת מְקַבְּלוֹת זוֹ מִזּוֹ, וְהַמַּלְאָכִים לְמַטָּה מְקַבְּלִים זֶה מִזֶּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין׳, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן רְשׁוּת לַחֲבֵרוֹ, לְהִכָּנֵס בִּתְחוּם חֲבֵרוֹ, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְנוֹתְנִין רְשׁוּת זֶה לָזֶה׳. וּמִי גּוֹרֵם זֹאת, יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁמְּקַבְּלִים זֶה מִזֶּה, בֵּין בַּתּוֹרָה בֵּין בְּמָמוֹן, גּוֹרְמִים לְקַבֵּל לְמַעְלָה זֶה מִזֶּה, וּלְהַשְׁפִּיעַ זֶה לָזֶה, וְהַכֹּל עַל יְדֵי צִנּוֹרוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ וְגוֹמֵר׳ (תהלים מב, ח), וּמָה אוֹמְרוֹת זוֹ לָזוֹ, ׳הַבַּע מֵימֶיךָ׳. ׳קוֹל שְׁנֵי רֵעִים אֲנִי שׁוֹמֵעַ׳. וְהֵם כְּנֶגְדָּם שְׁתֵּי שְׂפָתַיִם הַנִּקְרָאוֹת ׳אֲפִיקֵי מַיִם׳, וּמִי הֵם נֶצַח וָהוֹד, הַנִּקְרָאִים ׳שִׁקְתוֹת הַמַּיִם׳, וּשְׁנֵיהֶם מֻשְׁקִים עַל יְדֵי הַצִּנּוֹר שֶׁהוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא הַכּוֹלֵל הַכֹּל, וְהוּא בְּרִית שֶׁכְּלוּלִים בּוֹ כָּל אֵבְרֵי הַגּוּף, כָּל הַצִּנּוֹרוֹת מֻשְׁקִים מֵאוֹת ו', שֶׁהוּא נָהָר הַנּוֹגֵד וְיוֹצֵא מֵעֵדֶן, וְהוּא צִנּוֹר הַיּוֹצֵא מִמַּעְיַן הַמַּיִם שֶׁהוּא י', וּמִמֶּנּוּ מִתְפַּשֶּׁטֶת ה' שֶׁהִיא יָם עֶלְיוֹן. וּבֹא וּרְאֵה, תֵּשַׁע נְקֻדּוֹת הֵן מִקָּמָץ עַד שׁוּרֻק, וְכֻלָּן נִקְרָאוֹת צִנּוֹרוֹת וּמַבּוּעִים לָאוֹתִיּוֹת, שֶׁהֵן כְּלוּלוֹת בַּקַּרְקַע, שֶׁהִיא שְׁכִינָה תַּתָּאָה, הַנִּקְרֵאת גַּ"ן, הַכְּלוּלָה מִשְּׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים סְדָרִים שֶׁל הַתּוֹרָה, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה׳, ׳גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם׳, חָתוּם וַדַּאי, מִשּׁוּם שֶׁהִיא ׳בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ׳, וְהִיא חָכְמַת שְׁלֹמֹה, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה׳ (מלכים א ה, ו), נִתְרַבְּתָה מִכָּל הַשְׁקָיַת כָּל סְפִירָה וּסְפִירָה, עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַצִּנּוֹר שֶׁהוּא ו', עַד שֶׁהִגִּיעָה לְאוֹתוֹ מַבּוּעַ עֶלְיוֹן שֶׁהוּא י' עֶלְיוֹנָה חָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נַעֲשֵׂית הִיא כֶּתֶר בְּרֹאשׁ אוֹת ו'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [לח.] (דף לח ע״א) ° וקדם דאתדכיאת, צריך למנאה שבעה יומין דדכיו, לאשלמא בהון מ״ט פנים דכיו דאורייתא, ° ובהון אתחברת אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה ° ביומא דשבועות, דאינון דו פרצופין דאדם, וחבורא דתרוייהו בלחם, ° דהוא בחלופא דאתוון רחם, ° דאיהו רמ״ח פקודין דעשה, ° ורזא דמלה ׳קדש לי כל בכר פטר כל רחם׳ (שמות יג, ב), בהאי חבורא דשבועות ° מתקרבין כל פקודין דעשה, ׳כעצמים בבטן המלאה׳ (קהלת יא, ה). ° ובההוא זמנא, כל אינון אברין מקבלין על ידי צנורין דא מן דא, ° הדא הוא דכתיב ׳מקבילות הללאות אשה אל אחתה׳ (שמות כו, ה), וכד אינון מקבלין, כל ספיראן מקבלין דא מן דא, ומלאכין לתתא מקבלין דין מן דין, כמה דאת אמר ומקבלין דין מן דין, וכל חד וחד יהיב רשו לחבריה, לאעלא בתחומא דחבריה, ° הדא דאת אמר ונותנין רשות זה לזה. ומאן גרים דא, ישראל כד מקבלין דא מן דא, בין באורייתא בין בממונא, גרמין לקבלא לעילא דא מן דא, ולאשפעא דא לדא, וכלא על ידי צנורין, הדא הוא דכתיב ׳תהום אל תהום קורא לקול צנוריך וגומר׳ (תהלים מב, ח), ° ומאי אמרי דא לדא, אבע מימיך. קול שני ריעים אני שומע. ואינון ° לקבלייהו תרין שפוון דאתקרון אפיקי מים, ומאן נינהו נצח והוד, דאתקרון שקתות המים, ° ותרוייהו אתשקיין על ידא דצנורא דאיהו עמודא דאמצעיתא דכליל כלא, ואיהו ברית דכלילן ביה כל אברין דגופא, ° כל צנורין אינון אתשקיין מן את ו', דאיהו נהר דנגיד ונפיק מעדן, ואיהו צנור ° דנפיק ממעינא דמיא דאיהו י', ומניה אתפשטא ה' ° דאיהי ים עלאה. ותא חזי תשע נקודין אינון מן קמ״ץ עד שור״ק, וכלהו אתקריאו צנורין ומבועין לאתוון, דאינון ° כלילן בקרקע, דאיהי שכינתא תתאה, דאתקריאת ג״ן, כלילא מתלת וחמשין סדרין דאורייתא, ועלה אתמר ׳גן נעול אחתי כלה׳, ° גל נעול מעין חתום, חתום ודאי, בגין דאיהי בתולה ואיש לא ידעה, ואיהי חכמת שלמה, דעלה אתמר (מלכים א ה, ו) ותרב חכמת שלמה, אתרביאת מכל שקיו דכל ספירה וספירה, על ידא דההוא צנורא דאיהו ו', עד דמטיאת לההוא מבועא עלאה ° דאיהי י' עלאה חכמת כל ° בני קדם, ובההוא זמנא אתעבידת איהי תגא ברישא דאת ו'.

התרגום: [לח.] (דף לח ע"א) ולפני שמטהרת, צריך למנות שבעה ימי טהרה, להשלים בהם מ"ט פנים של טהרת התורה, ובהם מתחברת תורה שבכתב ותורה שבעל פה ביום השבועות, שהם דו פרצופין של אדם, וחבור שתיהן ב ׳לחם׳, שהוא בחלוף אותיות ׳רחם׳, שהוא רמ"ח מצוות עשה, וסוד הדבר ׳קדש לי כל בכור פטר כל רחם׳ (שמות יג, ב), בחבור זה של שבועות מתקרבות כל מצוות העשה, ׳כעצמים בבטן המלאה׳ (קהלת יא, ה). ובאותה שעה, כל אברים אלה מקבלים על ידי צנורות זה מזה, הדא הוא דכתיב ׳מקבילת הללאת אשה אל אחתה׳ (שמות כו, ה), וכשהם מקבלים, כל הספירות מקבלות זו מזו, והמלאכים למטה מקבלים זה מזה, כמו שנאמר ׳ומקבלין דין מן דין׳, וכל אחד ואחד נותן רשות לחברו, להכנס בתחום חברו, וזהו שנאמר ׳ונותנין רשות זה לזה׳. ומי גורם זאת, ישראל כשמקבלים זה מזה, בין בתורה בין בממון, גורמים לקבל למעלה זה מזה, ולהשפיע זה לזה, והכל על ידי צנורות, הדא הוא דכתיב ׳תהום אל תהום קורא לקול צנוריך וגומר׳ (תהלים מב, ח), ומה אומרות זו לזו, ׳הבע מימיך׳. ׳קול שני רעים אני שומע׳. והם כנגדם שתי שפתים הנקראות ׳אפיקי מים׳, ומי הם נצח והוד, הנקראים ׳שקתות המים׳, ושניהם משקים על ידי הצנור שהוא עמודא דאמצעיתא הכולל הכל, והוא ברית שכלולים בו כל אברי הגוף, כל הצנורות משקים מאות ו', שהוא נהר הנוגד ויוצא מעדן, והוא צנור היוצא ממעין המים שהוא י', וממנו מתפשטת ה' שהיא ים עליון. ובא וראה, תשע נקדות הן מקמץ עד שורק, וכלן נקראות צנורות ומבועים לאותיות, שהן כלולות בקרקע, שהיא שכינה תתאה, הנקראת ג"ן, הכלולה משלשה וחמשים סדרים של התורה, ועליה נאמר ׳גן נעול אחתי כלה׳, ׳גל נעול מעין חתום׳, חתום ודאי, משום שהיא ׳בתולה ואיש לא ידעה׳, והיא חכמת שלמה, שעליה נאמר ׳ותרב חכמת שלמה׳ (מלכים א ה, ו), נתרבתה מכל השקית כל ספירה וספירה, על ידי אותו הצנור שהוא ו', עד שהגיעה לאותו מבוע עליון שהוא י' עליונה חכמת כל בני קדם, ובאותה שעה נעשית היא כתר בראש אות ו'.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: וקדם האי שעורא צריך למנאה שבעה כו'. הענין, כי מ"ם הנ"ל הן מ"ב, ברזא דזכור ושמור, כמו שאומר ברעיא מהימנא שם, כי א"ח דאחד דסובב לה - הוא זכור, וד' דבאמצעיתא - הוא שמור עיין שם, ורוצה לומר, דבכל אחד הכוללם, והענין, כי הד' דמ"ם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: