ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 11: תיקון י - בראשית שי"ר תא"ב, עלית השכינה וירידתה בשמע ובתפלין › פיסקה 1 (כ ע"ב)

שי"ר תא"ב - משה מעלה את השכינה בתלשא עד אין סוף

תיקוני זוהר · תיקון י - בראשית שי"ר תא"ב, עלית השכינה וירידתה בשמע ובתפלין · מאמר 11 · פיסקה 1 · דף כ ע"ב

לשון הזוהר

בְּרֵאשִׁית ° שִׁי״ר תָּאֵ״ב, ° וְהָא אִיהוּ שִׁיר מְשׁוּבָּח מִכָּל הַשִּׁירִים, תָּאֵב מִכָּל הַשִּׁירִים, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה׳, ° לַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, הָכִי אוּקְמוּהוּ, וְהַאי שִׁיר מָתַי יִתְעַר, בְּזִמְנָא דְיִתְאַבְּדוּן סמא״ל וּמְמַנָּן דִּילֵיהּ חַיָּיבַיָּא מִן עָלְמָא, וּבְהַהוּא זִמְנָא ׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה׳ (שמות טו, א), אָז שָׁר לָא כְתִיב אֶלָּא יָשִׁיר, וְהָא אוּקְמוּהוּ. וְהַאי שִׁיר ° בְּאָז, סְלִיק בְּפוּמָא, ° אֲבָל שִׁיר אִיהוּ וַדַּאי חָכְמַת שְׁלֹמֹה, ° בְּהַהוּא זִמְנָא ׳וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה׳ (מלכים א ה, י), דְּאִיהִי וַדַּאי חָכְמַת שְׁלֹמֹה. ° וּמָאן סָלִיק לָהּ לְאַתְרָהּ, דָּא מֹשֶׁה, ° וְרָזָא דְמִלָּה ׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה׳, ° בְּאָן סָלִיק לָהּ בְּתַלְשָׁא, ° הַאי תַּגָּא דְתַלְשָׁא אִיהִי י' יָשִׁיר, ° וְתָקוּם מִן ה' דְמֹשֶׁה וְשַׁרְיָא עַל רֵישָׁא דְו', וְאִתְעֲבִידַת תַּגָּא ז', ° וְסָלִיק לָהּ עַד אֲתַר דְּאִתְגְּזַרַת מִתַּמָּן. כַּד סָלְקָא לְגַבֵּי י' עִלָּאָה אִתְקְרִיאַת שִׁיר זָכָר, ° וְכַד נָחְתָא לְגַבֵּי ה' אִתְקְרִיאַת שִׁירָה, ° הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת׳ לַיְיָ' וְגוֹמֵר, דַּעֲלָהּ אִתְּמַר ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים וְגוֹמֵר׳ (תהלים קיח, כב), דְּאִיהִי אַבְנָא ׳דִי מְחָת לְצַלְמָא׳ דַעֲבוֹדָה זָרָה, בְּהַהִיא זִמְנָא דְאִתְמַחִי צַלְמָא דַעֲבוֹדָה זָרָה דִיּוֹקְנָא בִישָׁא, אִתְּמַר בָּהּ ׳וְאַבְנָא דִי מְחָת לְצַלְמָא הֲוַת לְטוּר רַב וּמְלָאת כָּל אַרְעָא׳ (דניאל ב, לה), הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳ (ישעיה ו, ג), וְהָכִי סְלִיקַת עַד דְּלָא אַשְׁכְּחִין לָהּ אֲתַר, וְשָׁאֲלִין מַלְאָכִין בְּגִינָהּ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ, וְלָא אַשְׁכְּחִין לָהּ שִׁיעוּרָא, עַד דְּאָמְרִין ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ' מִמְּקוֹמוֹ׳, בְּגִין דְּסָלְקָא לֵיהּ ° עַד אֵין סוֹף ° דְּאִיהוּ י' רֵישָׁא דְא'. וּבְאָן סְלִיקַת בְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא דְאִיהוּ ו', עֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ, ° כַּד סְלִיקַת עֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ אִתְּמַר בָּה ׳אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ׳ (משלי יב, ד), וְכַד נְחִיתַת תְּחוֹתֵיהּ אִתְקְרִיאַת בַּת זוּגֵיהּ יִחוּדֵיהּ, ° אִיהוּ תַגָּא לְעִילָא, ° תַגָּא דְסֵפֶר תּוֹרָה, ° בְּגִינָהּ אִתְּמַר וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא חֲלָף, ° וְאִיהִי נְקוּדָה דְקָמֵץ א' לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דָא א [ ציור ] יְחוּדֵיה ° לְעִילָּא אִיהוּ כְּגַוְנָא דָא א [ ציור ] תַּגָּא עַל סֵפֶר תּוֹרָה, לְתַתָּא כְּגַונָא דָא א [ ציור ] נְקוּדָה דְאוֹרַיְיתָא, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר ׳מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית׳ (ישעיה מו, י). ° כַּד אִיהִי חַיָּה בֵינַיְיהוּ, אוֹמְרִים מִמְּקוֹמוֹ יִפֶן בְּרַחֲמָיו לְעַמּוֹ, כַּד אִסְתַּלִּיקַת מִינַיְיהוּ, שׁוֹאֲלִים אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ, וּבְהַהוּא זִמְנָא דְסָלְקָא אִיהִי כֻלְּהוּ חֵיוָון תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶם (יחזקאל א, כד), וְאֵימָתַי סָלְקָא אִיהִי לְעִילָא, בְּעָמְדָם יִשְׂרָאֵל בַּעֲמִידָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם) בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶם, דִּסְלִיקַת עַד אֵין סוֹף, לְמִשְׁאַל מְזוֹנָא מֵעִלַּת הָעִלּוֹת, וְכַד נְחִיתַת נְחִיתַת מַלְיָא מִכָּל טָבִין, בְּהַהוּא זִמְנָא חֵיוָן ° פָּתְחִין גַּדְפַיְיהוּ ° לְגַבָּהּ, בְּכַמָּה שִׁירוֹת וְתוּשְׁבְּחָן לְקַבְּלָא לָהּ בְּחֶדְוָה. וּבְאָן אֲתַר נָחֲתַת ° בְּאָת ו' דְאִיהִי בְאֶמְצָעִיתָא דְא' עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, ° בֵּיהּ קָרָאן לֵיהּ שְׁמַע יִשְׂרָאֵל שִׁי״ר אֵ״ל, וּבְהַהוּא זִמְנָא דְנָחֲתַת מַה כְּתִיב בְּחֵיוָון (שם) ׳וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם׳.

תרגום

בְּרֵאשִׁית - שִׁי״ר תָּאֵ״ב, וַהֲרֵי הוּא שִׁיר מְשֻׁבָּח מִכָּל הַשִּׁירִים, נִכְסָף מִכָּל הַשִּׁירִים, וְעָלָיו נֶאֱמַר (שיר השירים א א) ׳שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה׳ - לַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, כָּךְ בֵּאֲרוּהוּ. וְשִׁיר זֶה מָתַי יִתְעוֹרֵר? בִּזְמַן שֶׁיֹּאבְדוּ סמא"ל וּמְמֻנָּיו הַחַיָּבִים מִן הָעוֹלָם, וּבְאוֹתוֹ זְמַן ׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה׳ (שמות טו, א). ׳אָז שָׁר׳ לֹא כָּתוּב, אֶלָּא ׳יָשִׁיר׳, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ. וְשִׁיר זֶה, בְּ׳אָז׳, עוֹלֶה בַּפֶּה, אֲבָל ׳שִׁיר׳ הוּא וַדַּאי חָכְמַת שְׁלֹמֹה, בְּאוֹתוֹ זְמַן וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה (מלכים א ה, י), שֶׁהִיא וַדַּאי חָכְמַת שְׁלֹמֹה. וּמִי מַעֲלֶה אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ? זֶה מֹשֶׁה, וְסוֹד הַדָּבָר, ׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה׳. בְּמַה מַּעֲלֶה אוֹתָהּ? בְּטַעַם תַּלְשָׁא, שֶׁתָּג הַתַּלְשָׁא הוּא הַיּוּ״ד שֶׁבְּ׳יָשִׁיר׳, וְתָקוּם מִן הֵ״א שֶׁל ׳מֹשֶׁה׳ וְתִשְׁרֶה עַל רֹאשׁ הַוָּא״ו, וְתֵעָשֶׂה תָּג - זַיִ״ן, וּמַעֲלָה אוֹתָהּ עַד הַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ נִגְזְרָה. כְּשֶׁעוֹלָה אֶל הַיּוּ״ד הָעֶלְיוֹנָה נִקְרֵאת ׳שִׁיר׳, זָכָר. וּכְשֶׁיּוֹרֶדֶת אֶל הַהֵ״א נִקְרֵאת ׳שִׁירָה׳, הֲדָא הוּא׳ דִכְתִיב אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה׳׳ וְגוֹמֵר, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים׳ (תהלים קיח, כב) וְגוֹמֵר - שֶׁהִיא הָאֶבֶן ׳דִּי מְחָת לְצַלְמָא׳ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה. בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁנִּמְחַץ צֶלֶם עֲבוֹדָה זָרָה, הַדְּמוּת הָרָעָה, נֶאֱמַר בָּהּ וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא הֲוָת לְטוּר רַב וּמְלָת כָּל אַרְעָא (דניאל ב, לה), הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳ (ישעיה ו, ג), וְכָךְ עוֹלָה עַד שֶׁלֹּא מוֹצְאִים לָהּ מָקוֹם, וְשׁוֹאֲלִים הַמַּלְאָכִים בִּגְלָלָהּ, ׳אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ׳, וְלֹא מוֹצְאִים לָהּ שִׁעוּר, עַד שֶׁאוֹמְרִים ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד ה׳ מִמְּקוֹמוֹ׳, מִשּׁוּם שֶׁעוֹלָה עַד אֵין סוֹף, שֶׁהִיא הַיּוּ״ד רֹאשׁ הָאָלֶ״ף. וּבְמָה עוֹלָה עַל עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא שֶׁהוּא וָא״ו? עֲטָרָה עַל רֹאשׁוֹ. כְּשֶׁעוֹלָה עֲטָרָה עַל רֹאשׁוֹ נֶאֱמַר בָּהּ ׳אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ׳ (משלי יב, ד), וּכְשֶׁיּוֹרֶדֶת תַּחְתָּיו נִקְרֵאת בַּת זוּגוֹ, יִחוּדוֹ. הִיא תָּג לְמַעְלָה, תָּג שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה, וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר ׳וְהַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא חֲלָף׳, וְהִיא נְקֻדַּת קָמָץ שֶׁל אָלֶ״ף לְמַטָּה, כְּצוּרָה זוֹ. יִחוּדָהּ לְמַעְלָה כְּצוּרָה זוֹ - תָּג עַל סֵפֶר תּוֹרָה, לְמַטָּה כְּצוּרָה זוֹ - נְקֻדַּת הַתּוֹרָה, וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר ׳מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית׳ (ישעיה מו, י). כְּשֶׁהִיא חַיָּה בֵּינֵיהֶם, אוֹמְרִים, ׳מִמְּקוֹמוֹ יִפֶן בְּרַחֲמָיו לְעַמּוֹ׳. כְּשֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת מֵהֶם, שׁוֹאֲלִים ׳אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ׳. וּבְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁעוֹלָה, כָּל הַחַיּוֹת תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶם (יחזקאל א, כד). וּמָתַי עוֹלָה הִיא לְמַעְלָה? בַּעֲמֹד יִשְׂרָאֵל בַּעֲמִידָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶם׳, שֶׁעוֹלָה עַד אֵין סוֹף, לִשְׁאֹל מָזוֹן מֵעִלַּת הָעִלּוֹת. וּכְשֶׁיּוֹרֶדֶת, יוֹרֶדֶת מְלֵאָה מִכָּל הַטּוֹבוֹת, בְּאוֹתוֹ זְמַן הַחַיּוֹת פּוֹתְחוֹת כְּנָפֵיהֶן אֵלֶיהָ, בְּכַמָּה שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְקַבְּלָהּ בְּשִׂמְחָה. וּבְאֵיזֶה מָקוֹם יוֹרֶדֶת? בְּאוֹת וָא״ו שֶׁהִיא בְּאֶמְצַע הָאָלֶ״ף, עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. בָּהּ קוֹרְאִים לוֹ ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל׳ - שִׁי״ר אֵ״ל. וּבְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁיּוֹרֶדֶת, מַה כָּתוּב בַּחַיּוֹת? ׳וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בראשית ° שי״ר תא״ב, ° והא איהו שיר משובח מכל השירים, תאב מכל השירים, ועליה אתמר ׳שיר השירים אשר לשלמה׳, ° למלך שהשלום שלו, הכי אוקמוהו, והאי שיר מתי יתער, בזמנא דיתאבדון סמא״ל וממנן דיליה חייביא מן עלמא, ובההוא זמנא ׳אז ישיר משה׳ (שמות טו, א), אז שר לא כתיב אלא ישיר, והא אוקמוהו. והאי שיר ° באז, סליק בפומא, ° אבל שיר איהו ודאי חכמת שלמה, ° בההוא זמנא ׳ותרב חכמת שלמה׳ (מלכים א ה, י), דאיהי ודאי חכמת שלמה. ° ומאן סליק לה לאתרה, דא משה, ° ורזא דמלה ׳אז ישיר משה׳, ° באן סליק לה בתלשא, ° האי תגא דתלשא איהי י' ישיר, ° ותקום מן ה' דמשה ושריא על רישא דו', ואתעבידת תגא ז', ° וסליק לה עד אתר דאתגזרת מתמן. כד סלקא לגבי י' עלאה אתקריאת שיר זכר, ° וכד נחתא לגבי ה' אתקריאת שירה, ° הדא הוא דכתיב ׳אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת׳ ליי' וגומר, דעלה אתמר ׳אבן מאסו הבונים וגומר׳ (תהלים קיח, כב), דאיהי אבנא ׳די מחת לצלמא׳ דעבודה זרה, בההיא זמנא דאתמחי צלמא דעבודה זרה דיוקנא בישא, אתמר בה ׳ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא׳ (דניאל ב, לה), הדא הוא דכתיב ׳מלא כל הארץ כבודו׳ (ישעיה ו, ג), והכי סליקת עד דלא אשכחין לה אתר, ושאלין מלאכין בגינה איה מקום כבודו להעריצו, ולא אשכחין לה שיעורא, עד דאמרין ׳ברוך כבוד יי' ממקומו׳, בגין דסלקא ליה ° עד אין סוף ° דאיהו י' רישא דא'. ובאן סליקת בעמודא דאמצעיתא דאיהו ו', עטרה על רישיה, ° כד סליקת עטרה על רישיה אתמר בה ׳אשת חיל עטרת בעלה׳ (משלי יב, ד), וכד נחיתת תחותיה אתקריאת בת זוגיה יחודיה, ° איהו תגא לעילא, ° תגא דספר תורה, ° בגינה אתמר ודאשתמש בתגא חלף, ° ואיהי נקודה דקמץ א' לתתא, כגוונא דא א [ ציור ] יחודיה ° לעילא איהו כגונא דא א [ ציור ] תגא על ספר תורה, לתתא כגונא דא א [ ציור ] נקודה דאורייתא, ובגינה אתמר ׳מגיד מראשית אחרית׳ (ישעיה מו, י). ° כד איהי חיה בינייהו, אומרים ממקומו יפן ברחמיו לעמו, כד אסתליקת מינייהו, שואלים איה מקום כבודו להעריצו, ובההוא זמנא דסלקא איהי כלהו חיוון תרפינה כנפיהם (יחזקאל א, כד), ואימתי סלקא איהי לעילא, בעמדם ישראל בעמידה, הדא הוא דכתיב (שם) בעמדם תרפינה כנפיהם, דסליקת עד אין סוף, למשאל מזונא מעלת העלות, וכד נחיתת נחיתת מליא מכל טבין, בההוא זמנא חיון ° פתחין גדפייהו ° לגבה, בכמה שירות ותושבחן לקבלא לה בחדוה. ובאן אתר נחתת ° באת ו' דאיהי באמצעיתא דא' עמודא דאמצעיתא, ° ביה קראן ליה שמע ישראל שי״ר א״ל, ובההוא זמנא דנחתת מה כתיב בחיוון (שם) ׳ואשמע את קול כנפיהם׳.

התרגום: בראשית - שי״ר תא״ב, והרי הוא שיר משבח מכל השירים, נכסף מכל השירים, ועליו נאמר (שיר השירים א א) ׳שיר השירים אשר לשלמה׳ - למלך שהשלום שלו, כך בארוהו. ושיר זה מתי יתעורר? בזמן שיאבדו סמא"ל וממניו החיבים מן העולם, ובאותו זמן ׳אז ישיר משה׳ (שמות טו, א). ׳אז שר׳ לא כתוב, אלא ׳ישיר׳, והרי בארוהו. ושיר זה, ב׳אז׳, עולה בפה, אבל ׳שיר׳ הוא ודאי חכמת שלמה, באותו זמן ותרב חכמת שלמה (מלכים א ה, י), שהיא ודאי חכמת שלמה. ומי מעלה אותה למקומה? זה משה, וסוד הדבר, ׳אז ישיר משה׳. במה מעלה אותה? בטעם תלשא, שתג התלשא הוא היו״ד שב׳ישיר׳, ותקום מן ה״א של ׳משה׳ ותשרה על ראש הוא״ו, ותעשה תג - זי״ן, ומעלה אותה עד המקום שממנו נגזרה. כשעולה אל היו״ד העליונה נקראת ׳שיר׳, זכר. וכשיורדת אל הה״א נקראת ׳שירה׳, הדא הוא׳ דכתיב אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה׳ וגומר, שעליה נאמר ׳אבן מאסו הבונים׳ (תהלים קיח, כב) וגומר - שהיא האבן ׳די מחת לצלמא׳ של עבודה זרה. באותו זמן שנמחץ צלם עבודה זרה, הדמות הרעה, נאמר בה ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלת כל ארעא (דניאל ב, לה), הדא הוא דכתיב ׳מלא כל הארץ כבודו׳ (ישעיה ו, ג), וכך עולה עד שלא מוצאים לה מקום, ושואלים המלאכים בגללה, ׳איה מקום כבודו להעריצו׳, ולא מוצאים לה שעור, עד שאומרים ׳ברוך כבוד ה׳ ממקומו׳, משום שעולה עד אין סוף, שהיא היו״ד ראש האל״ף. ובמה עולה על עמודא דאמצעיתא שהוא וא״ו? עטרה על ראשו. כשעולה עטרה על ראשו נאמר בה ׳אשת חיל עטרת בעלה׳ (משלי יב, ד), וכשיורדת תחתיו נקראת בת זוגו, יחודו. היא תג למעלה, תג של ספר תורה, ובגללה נאמר ׳והמשתמש בתגא חלף׳, והיא נקדת קמץ של אל״ף למטה, כצורה זו. יחודה למעלה כצורה זו - תג על ספר תורה, למטה כצורה זו - נקדת התורה, ובגללה נאמר ׳מגיד מראשית אחרית׳ (ישעיה מו, י). כשהיא חיה ביניהם, אומרים, ׳ממקומו יפן ברחמיו לעמו׳. כשמסתלקת מהם, שואלים ׳איה מקום כבודו להעריצו׳. ובאותו זמן שעולה, כל החיות תרפינה כנפיהם (יחזקאל א, כד). ומתי עולה היא למעלה? בעמד ישראל בעמידה, הדא הוא דכתיב, ׳בעמדם תרפינה כנפיהם׳, שעולה עד אין סוף, לשאל מזון מעלת העלות. וכשיורדת, יורדת מלאה מכל הטובות, באותו זמן החיות פותחות כנפיהן אליה, בכמה שירות ותשבחות לקבלה בשמחה. ובאיזה מקום יורדת? באות וא״ו שהיא באמצע האל״ף, עמודא דאמצעיתא. בה קוראים לו ׳שמע ישראל׳ - שי״ר א״ל. ובאותו זמן שיורדת, מה כתוב בחיות? ׳ואשמע את קול כנפיהם׳.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: תיקון י '. שיר תאב. קאי לעיל, ובההוא זמנא כו' באבוד רשעים רנה, כמו שמפרש והולך והאי שיר מתי יתער כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: