ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 11: תיקון י - בראשית שי"ר תא"ב, עלית השכינה וירידתה בשמע ובתפלין › פיסקה 2 (כא ע"א)

׳שמע ישראל׳ שי"ר א"ל - שאין השכינה יורדת אלא בקריאתה בבן זוגה

תיקוני זוהר · תיקון י - בראשית שי"ר תא"ב, עלית השכינה וירידתה בשמע ובתפלין · מאמר 11 · פיסקה 2 · דף כא ע"א

לשון הזוהר

[כא.] קָם אֵלִיָּהוּ וְאָמַר רַבִּי רַבִּי ° חֲזוֹר בָּךְ, בְּוַדַּאי כַּד אִיהִי סְלִיקַת, (דף כא ע״א) ° כֻּלְּהוּ חֵיוָון מְצַפְצְפִין לְגַבָּהּ בְּכַמָּה שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן, וְאִיהִי סָלְקָא עַל כֻּלְּהוּ עַד אֵין סוֹף, ° הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה׳ (משלי לא, כט). עַד דְּקָרָאן לָהּ יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא בִקְרִיאַת שְׁמַע דְּתֵיחוּת לְגַבַּיְהוּ, וּבְאָן קָרָאן לָהּ בְּבֶן זוּגָהּ דְּאִיהוּ ו', ° יִשְׂרָאֵל סָבָא, ° וְאִיהוּ שִׁיר אֵ״ל, שִׁיר דִּילֵיהּ, דְּאִם לָא קָרָאן לָהּ בֵּיהּ לָא נָחֲתָא עֲלַיְהוּ. וּבְהַהוּא זִמְנָא דִנְחִיתַת קָשְׁרִין לָהּ בִּתְפִלָּה דְיָד לְתַתָּא, ° דִתְהֵא קְשׁוּרָה עִמֵּיהּ, ° וְרָזָא דְמִלָּה ׳וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ׳ (בראשית מד, ז), ° וְקֶשֶׁר דְּתַרְוַיְיהוּ אִיהוּ שֻׁרֵ״ק לְתַתָּא, וּלְעִילָא שַׁלְשֶׁלֶ״ת תְּפִלִּין עַל רֵישֵׁיהּ, ° בְּרָזָא דְטַעֲמֵי אִתְקְרִיאַת תְּנוּעָה, ° מִסִּטְרָא דִנְקוּדָה יִחוּדָא, ° וְצָרִיךְ לְאַרָכָא לָהּ בִּתְנוּעָה דְאִיהוּ רָבִיעַ עַד אֵין סוֹף לְעִילָא, וְצָרִיךְ לְנָחֲתָא לָהּ בְּחִירֵ״ק עַד אֵין תַּכְלִית, לְאַמְלָכָא לָהּ עַל תַּתָּאִין, וּבְשׁוּרֵ״ק צָרִיךְ לְיַחֲדָא לָהּ בְּבַעְלָהּ. ° וּבְחֹלֵ״ם אִיהִי תַגָּא עַל רֵישֵׁיהּ, וּבְחִירֵ״ק אִיהִי ° כָרְסַיָּא תְּחוֹתֵיהּ, וּבְשׁוּרֵ״ק אִיהוּ יִחוּדָא לְגַבֵּיהּ, ° כְּגַוְונָא דָא וִֹּ, ° וְכַד אִיהִי לְעִילָא תַּגָּא עַל רֵישֵׁיהּ, ° וְאִיהִי בְּרַתָּא (נ״א נחתא) תְּחוֹת רַגְלוֹי, וְאִיהִי בְּיִחוּדָא דִילֵיהּ בְּחֵיקֵיהּ, ° אִתְעֲבִידַת שֻׁרֵ״ק קִשּׁוּרָא דִילֵיהּ.

תרגום

קָם אֵלִיָּהוּ וְאָמַר, רַבִּי רַבִּי, חֲזֹר בְּךָ. בְּוַדַּאי, כְּשֶׁהִיא עוֹלָה, כָּל הַחַיּוֹת מְצַפְצְפוֹת אֵלֶיהָ בְּכַמָּה שִׁירִים וְתִשְׁבָּחוֹת, וְהִיא עוֹלָה עַל כֻּלָּן עַד אֵין סוֹף, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה׳ (משלי לא, כט). עַד שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁתֵּרֵד אֲלֵיהֶם. וּבְמַה קוֹרְאִים לָהּ? בְּבֶן זוּגָהּ שֶׁהוּא וָא"ו, יִשְׂרָאֵל סָבָא, וְהוּא שִׁיר אֵ"ל, שִׁירוֹ, שֶׁאִם לֹא קוֹרְאִים לָהּ בּוֹ, אֵינָהּ יוֹרֶדֶת עֲלֵיהֶם. וּבְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁיּוֹרֶדֶת, קוֹשְׁרִים אוֹתָהּ בִּתְפִלָּה שֶׁל יָד לְמַטָּה, שֶׁתְּהֵא קְשׁוּרָה עִמּוֹ, וְסוֹד הַדָּבָר, ׳וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ׳ (בראשית מד, ז), וְקֶשֶׁר שְׁנֵיהֶם הוּא שׁוּרֻק לְמַטָּה, וּלְמַעְלָה שַׁלְשֶׁלֶת תְּפִלִּין עַל רֹאשׁוֹ. בְּסוֹד הַטְּעָמִים נִקְרֵאת ׳תְּנוּעָה׳, מִצַּד הַנְּקֻדָּה - ׳יִחוּד׳, וְצָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ אוֹתָהּ בִּתְנוּעָה שֶׁהִיא רָבִיעַ עַד אֵין סוֹף לְמַעְלָה, וְצָרִיךְ לְהוֹרִיד אוֹתָהּ בְּחִירִיק עַד אֵין תַּכְלִית, לְהַמְלִיכָהּ עַל הַתַּחְתּוֹנִים, וּבְשׁוּרֻק צָרִיךְ לְיַחֲדָהּ בְּבַעְלָהּ. וּבְחוֹלָם הִיא תָּג עַל רֹאשׁוֹ, וּבְחִירִיק הִיא כִּסֵּא תַּחְתָּיו, וּבְשׁוּרֻק הִיא יִחוּד עִמּוֹ, כְּצוּרָה זוֹ. וּכְשֶׁהִיא לְמַעְלָה - תָּג עַל רֹאשׁוֹ, וְהִיא יוֹרֶדֶת תַּחַת רַגְלָיו, וְהִיא בְּיִחוּדוֹ בְּחֵיקוֹ, נַעֲשֵׂית שׁוּרֻק - קִשּׁוּרוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [כא.] קם אליהו ואמר רבי רבי ° חזור בך, בודאי כד איהי סליקת, (דף כא ע״א) ° כלהו חיוון מצפצפין לגבה בכמה שירין ותושבחן, ואיהי סלקא על כלהו עד אין סוף, ° הדא הוא דכתיב ׳רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה׳ (משלי לא, כט). עד דקראן לה ישראל לתתא בקריאת שמע דתיחות לגביהו, ובאן קראן לה בבן זוגה דאיהו ו', ° ישראל סבא, ° ואיהו שיר א״ל, שיר דיליה, דאם לא קראן לה ביה לא נחתא עליהו. ובההוא זמנא דנחיתת קשרין לה בתפלה דיד לתתא, ° דתהא קשורה עמיה, ° ורזא דמלה ׳ונפשו קשורה בנפשו׳ (בראשית מד, ז), ° וקשר דתרוייהו איהו שר״ק לתתא, ולעילא שלשל״ת תפלין על רישיה, ° ברזא דטעמי אתקריאת תנועה, ° מסטרא דנקודה יחודא, ° וצריך לארכא לה בתנועה דאיהו רביע עד אין סוף לעילא, וצריך לנחתא לה בחיר״ק עד אין תכלית, לאמלכא לה על תתאין, ובשור״ק צריך ליחדא לה בבעלה. ° ובחל״ם איהי תגא על רישיה, ובחיר״ק איהי ° כרסיא תחותיה, ובשור״ק איהו יחודא לגביה, ° כגוונא דא ו, ° וכד איהי לעילא תגא על רישיה, ° ואיהי ברתא (נ״א נחתא) תחות רגלוי, ואיהי ביחודא דיליה בחיקיה, ° אתעבידת שר״ק קשורא דיליה.

התרגום: קם אליהו ואמר, רבי רבי, חזר בך. בודאי, כשהיא עולה, כל החיות מצפצפות אליה בכמה שירים ותשבחות, והיא עולה על כלן עד אין סוף, הדא הוא דכתיב ׳רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה׳ (משלי לא, כט). עד שקוראים לה ישראל למטה בקריאת שמע שתרד אליהם. ובמה קוראים לה? בבן זוגה שהוא וא"ו, ישראל סבא, והוא שיר א"ל, שירו, שאם לא קוראים לה בו, אינה יורדת עליהם. ובאותו זמן שיורדת, קושרים אותה בתפלה של יד למטה, שתהא קשורה עמו, וסוד הדבר, ׳ונפשו קשורה בנפשו׳ (בראשית מד, ז), וקשר שניהם הוא שורק למטה, ולמעלה שלשלת תפלין על ראשו. בסוד הטעמים נקראת ׳תנועה׳, מצד הנקדה - ׳יחוד׳, וצריך להאריך אותה בתנועה שהיא רביע עד אין סוף למעלה, וצריך להוריד אותה בחיריק עד אין תכלית, להמליכה על התחתונים, ובשורק צריך ליחדה בבעלה. ובחולם היא תג על ראשו, ובחיריק היא כסא תחתיו, ובשורק היא יחוד עמו, כצורה זו. וכשהיא למעלה - תג על ראשו, והיא יורדת תחת רגליו, והיא ביחודו בחיקו, נעשית שורק - קשורו.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: איהי תגא לעילא. רוצה לומר שהתגין הן זיינין, י' על גבי ו' כנ"ל:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: