ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 11: תיקון י - בראשית שי"ר תא"ב, עלית השכינה וירידתה בשמע ובתפלין › פיסקה 3 (כא ע"א)

עמידת התפלה בלחש בשעת היחוד - והמשמיע קולו מקטני אמנה

תיקוני זוהר · תיקון י - בראשית שי"ר תא"ב, עלית השכינה וירידתה בשמע ובתפלין · מאמר 11 · פיסקה 3 · דף כא ע"א

לשון הזוהר

° וְכַד בָּעִי לְתַבְרָא קְלִיפִין דְּאִינוּן צְלָמִים, בָּהּ אִתְקְרֵי שְׁבָ״א ° תְּבִי״ר, וּבָהּ ° שַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבוֹתֵיהֶם (שמות כג, כד). ° אֲבָל יִחוּדָא דִילָהּ בִּנְקוּדַת שׁוּרֵ״ק וּ ° דְּאִיהוּ יְסוֹד ° חַ״י עָלְמִין, חַ״י בִּרְכָאָן דִּצְלוֹתָא, ° בְּזִמְנָא דְאִינוּן בְּיִחוּדָא חֲדָא, צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְמֵיקַם בִּצְלוֹתָא בַחֲשַׁאי, וְרָזָא דְמִלָּה הָבִיאוּ לִי בַּחֲשַׁאי, וּבְגִין דָּא בְּעָמְדָם יִשְׂרָאֵל בַּעֲמִידָה, לְאַתְעָרָא לְגַבָּהּ חַ״י בִּרְכָאָן בַּחֲשַׁאי, ° לְאַרָקָא לָהּ בִּרְכָאָן, אִתְּמַר בְּחֵיוָן בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶם, דְּלָא צָרִיךְ לְמִשְׁמַע גַּדְפַיְהוּ (נ״א קלא), כְּגַוְונָא דְחַנָּה דְאִתְּמַר בָּהּ (שמואל א א, יג) וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ. וְהָכִי צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְיַחֲדָא בְּבַת זוּגַיְיהוּ בַּחֲשַׁאי, בַּעֲנָוָה בְּאֵימָה בְּרֶתֶת וּבְזִיעַ בְּכִסּוּפָא, כְמָה דְאוּקְמוּהוּ קַדְמָאִין כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד, ° דְּאִיהִי שֵׁד מִן שד״י, דִּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְעֲבַר מִתַּרְעָא, וְדָא רָזָא דִמְזוּזָה, דְאִתְּמַר בָּהּ (דברים ו, ט) וּכְתַבְתָּם עַל מְזְזוֹת בֵּיתֶךָ, מְזוּזַת כְּתִיב זָז מָוְת, ° וְאִם הוּא אִשְׁתַּמַּע קָלֵיהּ, מִיַּד ׳לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ׳ (בראשית ד, ז), וְלָא עוֹד אֶלָּא דְאִיהוּ זְעִיר בִּמְהֵמְנוּתָא דְהָכִי אוּקְמוּהָ קַדְמָאִין כָּל הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִתְפִלָּתוֹ הֲרֵי זֶה מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה.

תרגום

וּכְשֶׁרוֹצֶה לִשְׁבֹּר קְלִפּוֹת שֶׁהֵן צְלָמִים, בָּהּ נִקְרֵאת שְׁוָא - תְּבִיר, וּבָהּ שַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם (שמות כג, כד). אֲבָל יִחוּדָהּ בִּנְקֻדַּת שׁוּרֻק, וָא"ו שֶׁהוּא יְסוֹד - חַ"י עוֹלָמִים, חַ"י בְּרָכוֹת שֶׁל תְּפִלָּה. בִּזְמַן שֶׁהֵם בְּיִחוּד אֶחָד, צְרִיכִים יִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד בִּתְפִלָּה בְּלַחַשׁ, וְסוֹד הַדָּבָר, ׳הָבִיאוּ לִי בַּחֲשַׁאי׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ, בַּעֲמֹד יִשְׂרָאֵל בַּעֲמִידָה, לְעוֹרֵר אֵלֶיהָ חַ"י בְּרָכוֹת בְּלַחַשׁ, לְהַשְׁפִּיעַ לָהּ בְּרָכוֹת, נֶאֱמַר בַּחַיּוֹת ׳בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶם׳ - שֶׁלֹּא צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ אֶת כְּנָפֵיהֶם, כְּמוֹ חַנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ (שמואל א א, יג). וְכָךְ צְרִיכִים יִשְׂרָאֵל לְיַחֵד עִם בַּת זוּגָם בְּלַחַשׁ, בַּעֲנָוָה, בְּאֵימָה, בְּרֶתֶת וָזִיעַ, בְּבוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ הָרִאשׁוֹנִים, ׳כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד׳ - שֶׁהוּא ׳שֵׁד׳ מִן ׳שַׁדַּי׳, שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן עוֹבֵר מִן הַפֶּתַח, וְזֶה סוֹד הַמְּזוּזָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ - ׳מְזוּזָה׳ (דברים ו, ט) כָּתוּב, ׳זָז מָוֶת׳. וְאִם נִשְׁמָע קוֹלוֹ, מִיָּד ׳לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ׳ (בראשית ד, ז), וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהוּא קָטָן בֶּאֱמוּנָה, שֶׁכָּךְ בֵּאֲרוּהוּ הָרִאשׁוֹנִים, כָּל הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ הֲרֵי זֶה מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° וכד בעי לתברא קליפין דאינון צלמים, בה אתקרי שב״א ° תבי״ר, ובה ° שבר תשבר מצבותיהם (שמות כג, כד). ° אבל יחודא דילה בנקודת שור״ק ו ° דאיהו יסוד ° ח״י עלמין, ח״י ברכאן דצלותא, ° בזמנא דאינון ביחודא חדא, צריכין ישראל למיקם בצלותא בחשאי, ורזא דמלה הביאו לי בחשאי, ובגין דא בעמדם ישראל בעמידה, לאתערא לגבה ח״י ברכאן בחשאי, ° לארקא לה ברכאן, אתמר בחיון בעמדם תרפינה כנפיהם, דלא צריך למשמע גדפיהו (נ״א קלא), כגוונא דחנה דאתמר בה (שמואל א א, יג) וקולה לא ישמע. והכי צריכין ישראל ליחדא בבת זוגייהו בחשאי, בענוה באימה ברתת ובזיע בכסופא, כמה דאוקמוהו קדמאין כמי שכפאו שד, ° דאיהי שד מן שד״י, דבההוא זמנא אתעבר מתרעא, ודא רזא דמזוזה, דאתמר בה (דברים ו, ט) וכתבתם על מזזות ביתך, מזוזת כתיב זז מות, ° ואם הוא אשתמע קליה, מיד ׳לפתח חטאת רבץ׳ (בראשית ד, ז), ולא עוד אלא דאיהו זעיר במהמנותא דהכי אוקמוה קדמאין כל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה.

התרגום: וכשרוצה לשבר קלפות שהן צלמים, בה נקראת שוא - תביר, ובה שבר תשבר מצבתיהם (שמות כג, כד). אבל יחודה בנקדת שורק, וא"ו שהוא יסוד - ח"י עולמים, ח"י ברכות של תפלה. בזמן שהם ביחוד אחד, צריכים ישראל לעמד בתפלה בלחש, וסוד הדבר, ׳הביאו לי בחשאי׳. ומשום כך, בעמד ישראל בעמידה, לעורר אליה ח"י ברכות בלחש, להשפיע לה ברכות, נאמר בחיות ׳בעמדם תרפינה כנפיהם׳ - שלא צריך לשמע את כנפיהם, כמו חנה, שנאמר בה וקולה לא ישמע (שמואל א א, יג). וכך צריכים ישראל ליחד עם בת זוגם בלחש, בענוה, באימה, ברתת וזיע, בבושה, כמו שבארוהו הראשונים, ׳כמי שכפאו שד׳ - שהוא ׳שד׳ מן ׳שדי׳, שבאותו זמן עובר מן הפתח, וזה סוד המזוזה, שנאמר בה וכתבתם על מזוזת ביתך - ׳מזוזה׳ (דברים ו, ט) כתוב, ׳זז מות׳. ואם נשמע קולו, מיד ׳לפתח חטאת רבץ׳ (בראשית ד, ז), ולא עוד אלא שהוא קטן באמונה, שכך בארוהו הראשונים, כל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: וכד בעי כו' שבא. רוצה לומר מסיטרא דשני נקודות, למעלה ולמטה, שהוא שבא למטה כנ"ל בחירק לאמלכא לה כו' ולמעלה, כמו שאומר להלן, דסלקת לכתר, אבן די התגזרת לא בידין ומחת לצלמא כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: