ממלכת הזוהר › זוהר › תזריע › מאמר 5: בשעה שאדם מתקדש להזדוג - סוד רוח המפקד לממנה על ההריון והצלם העליון › פיסקה 9 (מג ע"ב)

כל רוחות העולם כלולות זכר ונוקבא וכשיוצאות נפרדות ואם זוכה חוזרות להזדוג

תזריע · בשעה שאדם מתקדש להזדוג - סוד רוח המפקד לממנה על ההריון והצלם העליון · מאמר 5 · פיסקה 9 · דף מג ע"ב

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, כָּל רוּחִין דְּעָלְמָא כְּלִילָן דְּכַר וְנוּקְבָּא, וְכַד נָפְקִין, דְּכַר וְנוּקְבָּא נָפְקִין, וּלְבָתַר מִתְפָּרְשָׁן בְּאָרְחַיְיהוּ, אִי זָכֵי בַּר נָשׁ, לְבָתַר מִזְדַּוְּוגֵי כַּחֲדָא. וְהַיְינוּ בַּת זוּגוֹ, וּמִתְחַבְּרָן בְּזִוּוּגָא (ס"א בגוונא) חַד בְּכֹלָּא, רוּחָא וְגוּפָא. דִּכְתִּיב, ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳ (בראשית א, כד). מַאי לְמִינָהּ. הַהוּא רוּחָא דְּבַּר נָשׁ דְּנָפִיק זוּגֵיהּ דְּדָמֵי לֵיהּ.

תרגום

בֹּא רְאֵה, כָּל רוּחוֹת הָעוֹלָם כְּלוּלוֹת ׳זָכָר וְנוּקְבָּא׳, וּכְשֶׁיּוֹצְאוֹת, יוֹצְאוֹת ׳זָכָר וְנוּקְבָּא׳, וְאַחַר כָּךְ נִפְרָדִים בְּדַרְכֵיהֶם, אִם זוֹכֶה הָאָדָם, אַחַר כָּךְ מִזְדַּוְּגִים יַחַד. וְהַיְנוּ בַּת זוּגוֹ, וּמִתְחַבְּרִים בְּזִוּוּג (בְּגָוֶן) אֶחָד בַּכֹּל, רוּחַ וְגוּף, שֶׁכָּתוּב ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳ (בראשית א, כד) - מַה זֶה לְמִינָהּ? אוֹתָהּ רוּחַ הָאָדָם שֶׁיּוֹצֵאת זִוּוּגוֹ שֶׁדּוֹמָה לוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, כל רוחין דעלמא כלילן דכר ונוקבא, וכד נפקין, דכר ונוקבא נפקין, ולבתר מתפרשן בארחייהו, אי זכי בר נש, לבתר מזדווגי כחדא. והיינו בת זוגו, ומתחברן בזווגא (ס"א בגוונא) חד בכלא, רוחא וגופא. דכתיב, ׳תוצא הארץ נפש חיה למינה׳ (בראשית א, כד). מאי למינה. ההוא רוחא דבר נש דנפיק זוגיה דדמי ליה.

התרגום: בא ראה, כל רוחות העולם כלולות ׳זכר ונוקבא׳, וכשיוצאות, יוצאות ׳זכר ונוקבא׳, ואחר כך נפרדים בדרכיהם, אם זוכה האדם, אחר כך מזדוגים יחד. והינו בת זוגו, ומתחברים בזווג (בגון) אחד בכל, רוח וגוף, שכתוב ׳תוצא הארץ נפש חיה למינה׳ (בראשית א, כד) - מה זה למינה? אותה רוח האדם שיוצאת זווגו שדומה לו.

מן המפרשים

הסולם: ת״ח כל רוחין וכו׳: בוא וראה. כל הרוחות שבעולם כלולים מזכר ונקבה, וכשיוצאים לעולם הזה, יוצאים זכר ונקבה, ואח״כ מתחלקים כפי דרכם, הרוח של זכר מתלבש בזכר והרוח של נקבה בנקבה. ואח״כ, אם האדם זוכה, מזדווגים יחד. והיינו בת זוגו,…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: ת"ח כל רוחין וכו' זהו פרטי א' מגדולת מעשי ה' והוא שפעולת הזיווגין היא של ה' והטעם מפני שכל הנשמות המתהוות מן הזווג דז"ון הם מתהוות והיינו חסדים וגבו'. ולכן מוכרח שכל טיפה וטיפה תהיה כלולה מחו"ג ומהם הזכרים והנקבות. וכמו כן…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: