בשעה שאדם מתקדש להזדוג
סוד רוח המפקד לממנה על ההריון והצלם העליון
בשעה שאדם מתקדש להזדוג מתעוררת רוח קדושה והקבה מפקידה לממנה על ההריון
בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם בָּא לְהִתְקַדֵּשׁ לְהִזְדַּוֵּג בִּנְקֵבָתוֹ (בכונה) בְּרָצוֹן קָדוֹשׁ שֶׁלּוֹ, מִתְעוֹרֶרֶת עָלָיו רוּחַ (אַחֶרֶת) קְדוֹשָׁה, כְּלוּלָה זָכָר וְנוּקְבָּא, וְרוֹמֵז הקב"ה לְשָׁלִיחַ אֶחָד הַמְמֻנֶּה עַל הֶרְיוֹנוֹת בְּנֵי הָאָדָם, וּמַפְקִיד בְּיָדוֹ אוֹתָהּ הָרוּחַ, וּמוֹדִיעַ לוֹ לְאֵיזֶה מָקוֹם יִפְקֹד אוֹתוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְהַלַּיְלָה אָמַר הֹרָה גָבֶר׳ (איוב ג, ג) - הַלַּיְלָה אָמַר לְאוֹתוֹ מְמֻנֶּה: הֹרָה גָבֶר מִפְּלוֹנִי. והקב"ה מַפְקִיד לוֹ, אֶת אוֹתָהּ הָרוּחַ, כָּל מַה שֶּׁמַּפְקִיד, וְהִנֵּה פֵּרְשׁוּהָ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ אָתֵי לְאִתְקַדְשָׁא לְאִזְדַוְּוגָא בְּנוּקְבֵיהּ, (בכוונה) בִּרְעוּתָא קַדִּישָׁא דִּילֵיהּ, אִתְּעַר עָלֵיהּ רוּחָא (אחרא) קַדִּישָׁא, כָּלִיל דְּכַר וְנוּקְבָּא. וְרָמִיז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַד שְׁלוּחָא מְמָנָא עַל עִדּוּיֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא, וּמָנֵי בִּידֵיהּ הַהוּא רוּחָא, וְאוֹדַע לֵיהּ, לְאָן אֲתַר יִפְקוֹד לֵיהּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וְהַלַּיְלָה אָמַר הוֹרָה גָּבֶר׳ (איוב ג, ג). הַלַּיְלָה אָמַר, לְהַהוּא מְמָנָא, הוֹרָה גָּבֶר מִפְּלַנְיָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפְקִיד לֵיהּ, לְהַהוּא רוּחָא, כָּל מַה דְּאַפְקִיד, וְהָא אוּקְמוּהָ.
יורדת רוח וצלם אחד עמה כדיוקנו למעלה ובו האדם הולך בעולם הזה
אָז יוֹרֶדֶת רוּחַ, וְצֶלֶם אֶחָד עִמָּהּ, אוֹתוֹ שֶׁעוֹמֵד בִּדְיוֹקְנוֹ לְמַעְלָה, בְּאוֹתוֹ צֶלֶם נִבְרָא (הִתְגַּדֵּל), בְּאוֹתוֹ צֶלֶם הוֹלֵךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ׳ (תהלים לט, ז) - בְּעוֹד שֶׁהַצֶּלֶם הַזֶּה נִמְצָא עִם הָאָדָם, בַּצֶּלֶם שֶׁלּוֹ עוֹמֵד בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁמִּתְחַבְּרִים כְּאֶחָד (נִמְצָא עִמּוֹ אָדָם עוֹמֵד בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּשְׁנַיִם הֵם שֶׁמִּתְחַבְּרִים כְּאֶחָד) הוּא עוֹמֵד בָּעוֹלָם הַבָּא, וּשְׁנַיִם הֵם שֶׁמְּחֻבָּרִים יַחַד. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מַזְהִיר אֶת בְּנֵי הָאָדָם וְאוֹמֵר, (שִׁיר ב) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים, שְׁנַיִם.
בלשון הזוהר
כְּדֵין רוּחָא נַחְתָּא, וְחַד צוּלְמָא עִמֵּיהּ, הַהוּא דְּקָאִים בְּדִיוּקְנֵיהּ לְעֵילָּא, בְּהַהוּא צוּלְמָא אִתְבְּרֵי (ס"א אתרבי), בְּהַהוּא צוּלְמָא אָזִיל בְּהַאי עָלְמָא. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ׳ (תהילים לט, ז). בְּעוֹד דְּהַאי צוּלְמָא אִשְׁתְּכַח עִמֵּיהּ דְּבַּר נָשׁ, (בצולמא דיליה) קָאִים בְּהַאי עָלְמָא, דְמִתְחֲבְּרָאן כַּחֲדָא (ס"א אשתכח עמיה בר נש קאים בהאי עלמא ותרין אינון דמתחברן כחדא), וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא אַזְהַר לִבְנֵי נָשָׁא וְאָמַר, ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים, תְּרֵי׳ (שיר השירים ב, יז).
בספר הכשפים של אשמדאי - המכשף מזמין צלמים ויוצא מרשות רבונו לסטרא אחרא
וּבְסֵפֶר הַכְּשָׁפִים שֶׁל אַשְׁמְדַאי מָצָאנוּ, שֶׁאוֹתָם שֶׁיּוֹדְעִים (שֶׁרוֹצִים) לְכַשֵּׁף כְּשָׁפִים מִצַּד הַשְּׂמֹאל וּלְהִדָּבֵק בָּהֶם, יָקוּם לְאוֹר הַנֵּר אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁיִּרְאוּ אוֹתָם הַצְּלָמִים שֶׁלּוֹ, וְיֹאמַר אוֹתָם דְּבָרִים שֶׁמְּתֻקָּנִים לְאוֹתָם הַכְּשָׁפִים, וְיִקְרָא לָהֶם לְאוֹתָם צְדָדִים טְמֵאִים בַּשֵּׁמוֹת הַטְּמֵאִים שֶׁלָּהֶם, וְיַזְמִין (וישביע) הַצְּלָמִים שֶׁלּוֹ לְאוֹתָם שֶׁקּוֹרֵא, וְיֹאמַר שֶׁהוּא מִתְתַּקֵּן בִּרְצוֹנוֹ לָהֶם לְמִצְוָתָם, וְאוֹתוֹ הָאִישׁ יוֹצֵא מֵרְשׁוּת רִבּוֹנוֹ, וּפִקְדוֹנוֹ נוֹתֵן לַסִּטְרָא אַחֲרָא.
בלשון הזוהר
וּבְסִפְרָא דְּחָרָשִׁין דְּאַשְׁמְדַאי, אַשְׁכַּחְנָא דְּאִינּוּן דְּיַדְעֵי (ס"א דבעו) לְחַרְשָׁא חָרָשִׁין מִסְטַר שְׂמָאלָא, וּלְאִתְדַּבְּקָא בְּהוּ, יְקוּם לִנְהוֹרָא דִּשְׁרָגָא, אוֹ בַּאֲתַר דְּיִתְחֲזוּן אִינּוּן צוּלְמִין דִּילֵיהּ, וְיֵימָא אִינּוּן מִלִּין דְּמִתַתְּקְנֵי לְאִינּוּן חָרָשִׁין, וְיִקְרֵי לוֹן, לְאִינּוּן סִטְרִין מִסְאֲבִין, בִּשְׁמָהָן מִסְאֲבִין דִּילְהוֹן, וְיַזְמִּין (ויומי) צוּלְמִין דִּילֵיהּ לְאִינּוּן דְּקָארֵי, וְיֵימָא דְּהוּא אִתְתָּקַּן בִּרְעוּתֵיהּ לְהוּ לְפִקּוּדַיְיהוּ, וְהַהוּא בַּר נָשׁ נָפַק מֵרְשׁוּ דְּמָארֵיהּ וּפִקְדוֹנָא דִּילֵיהּ, יָהַב לִסְטַר מִסְאֲבָא.
בדברי הכשפים נראות שתי רוחות ומתתקנות בצלמים ומודיעות לאדם דברים להרע
וּבְאוֹתָם דִּבּוּרִים שֶׁל כְּשָׁפִים שֶׁהוּא יֹאמַר וְיַזְמִין (וישביע) אוֹתָם לַצְּלָמִים, נִרְאִים שְׁתֵּי רוּחוֹת, וּמִתְתַּקְּנִים בְּאוֹתָם צְלָמִים שֶׁלּוֹ בְּמַרְאֶה שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וּמוֹדִיעִים לוֹ דְּבָרִים לְהָרַע וּדְבָרִים לְהֵיטִיב לִזְמַנִּים יְדוּעִים. וְאֵלּוּ שְׁתֵּי הָרוּחוֹת שֶׁלֹּא נִכְלְלוּ בִּכְלָל שֶׁל גּוּף, עַכְשָׁו נִכְלָלִים בַּצְּלָמִים הַלָּלוּ, וּמִתְתַּקְּנִים בָּהֶם וּמוֹדִיעִים לוֹ לָאָדָם דְּבָרִים לְהָרַע, וְזֶהוּ שֶׁיּוֹצֵא מֵרְשׁוּת רִבּוֹנוֹ, וּפִקְדוֹנוֹ נוֹתֵן לַצַּד הַטָּמֵא.
בלשון הזוהר
וּבְאִינּוּן מִלִּין דְּחָרָשִׁין דְּאִיהוּ יֵימָא, וְיַזְמִין (נ"א ויומי) לוֹן לְצוּלְמֵי, אִתְחָזוּן תְּרֵין רוּחִין וּמִתְתַּקְּנִין בְּאִינּוּן צוּלְמִין דִּילֵיהּ, בְּחֵיזוּ דִּבְנֵי אֱנָשָׁא, וּמוֹדְעִין לֵיהּ מִלִּין לְאַבְאָשָׁא, וּמִלִּין לְאוֹטָבָא, לְזִמְנִין יְדִיעָן. וְאִלֵּין תְּרֵי רוּחִין, דְּלָא אִתְכְּלִילוּ בִּכְלָלָא דְּגוּפָא, הַשְׁתָּא אִתְכְּלִילָן בְּאִלֵּין צוּלְמִין, וּמִתְתַּקְּנָן בְּהוּ וּמוֹדְעִין לֵיהּ לְבַר נָשׁ מִלִּין לְאַבְאָשָׁא, וְדָא הוּא דְּנָפִיק מֵרְשׁוּתָא דְּמָארֵיהּ, וּפִקְדוֹנָא דִּילֵיהּ, יָהִיב לִסְטַר מִסְאֲבָא.
אסור לזרק כלי הבית לסטרא אחרא שהרי שומרי הכללים מזומנים לקבלו
בֹּא רְאֵה, אָסוּר לָאָדָם לִזְרֹק כְּלֵי הַבַּיִת וּלְהַפְקִידוֹ לַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁלֹּא צָרִיךְ, אוֹ דָבָר אַחֵר שֶׁכְּמוֹתוֹ (שֶׁל בֵּיתוֹ לְקַבֵּל אוֹתוֹ), שֶׁהֲרֵי כַּמָּה שׁוֹמְרֵי הַכְּלָלִים מְזֻמָּנִים לַדָּבָר הַהוּא לְקַבֵּל אוֹתוֹ, וּמֵאוֹתוֹ זְמַן לֹא שׁוֹרִים עָלָיו בְּרָכוֹת, שֶׁהֲרֵי הוּא מִצַּד אַחֵר. כָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁמַּזְמִין בִּרְצוֹנוֹ עַל אוֹתוֹ הַטּוֹב הָעֶלְיוֹן שֶׁלּוֹ, לְאַחֵר וְלַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהֲרֵי הוּא מֵאוֹתוֹ שֶׁהִזְמִין אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, אָסִיר לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאַשְׁדָאָה מָאנֵי דְּבֵיתָא, וּלְאַפְקְדָא לֵיהּ לְסִטְרָא אָחֳרָא, דְּלָא אִצְטְרִיךְ, אוֹ מִלָּה אָחֳרָא דִּכְוָותֵיהּ, (ס"א דביתיה לקבלא ליה) דְּהָא כַּמָה גַּרְדִּינֵי נִימוּסִין זְמִינִין לְהַהוּא מִלָּה לְקַבְּלָא לֵיהּ, וּמֵהַהוּא זִמְנָא, לָא שָׁארוּ עָלֵיהּ בִּרְכָאן, דְּהָא מִסִּטְרָא אָחֳרָא הוּא. כָּל שֶׁכֵּן מַאן דְּאַזְמִין בִּרְעוּתֵיהּ עַל הַהוּא טִיבוּ עִלָּאָה דִּילֵיהּ, לְאָחֳרָא וּלְסִטְרָא אָחֳרָא. דְּהָא, מֵהַהוּא דְּאַזְמִין לֵיהּ הֲוִי.
כשקרבים ימי האדם לצאת מהעולם באה הרוח הרעה ונוטלת הצלם ולא חוזר
וּכְשֶׁקְּרֵבִים יְמֵי הָאָדָם לָצֵאת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, אוֹתוֹ הַצֶּלֶם הָעֶלְיוֹן שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ, בָּאָה אוֹתָהּ רוּחַ רָעָה שֶׁהָיָה נִדְבָּק בָּהּ בְּכָל יוֹם, וְנוֹטֶלֶת אוֹתוֹ הַצֶּלֶם, וּמִתְתַּקֵּן בּוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְלֹא חוֹזֵר לָאָדָם לְעוֹלָמִים. אָז יֵדַע שֶׁהֲרֵי הוּא נִדְחֶה מִן הַכֹּל.
בלשון הזוהר
וְכַד קְרִיבוּ יוֹמִין דְּבַּר נָשׁ לְנָפְקָא מֵהַאי עָלְמָא, הַהוּא צוּלְמָא עִלָּאָה דְּיָהֲבֵי לֵיהּ, אַתְיָא הַהוּא רוּחָא בִּישָׁא דְּהֲוָה מִתְדָּבַּק בֵּיהּ בְּכָל יוֹמָא, וְנָטִיל לֵיהּ לְהַהוּא צוּלְמָא, וְאִתְתָּקַּן בֵּיהּ וְאָזִיל לֵיהּ, וְלָא אִתְחֲזָר בֵּיהּ בְּבַּר נָשׁ לְעָלְמִין. כְּדֵין יִנְדַּע דְּהָא אִתְדַּחְיָא הוּא מִכֹּלָּא.
הנשמה יורדת לגן עדן ורואה כבוד הצדיקים ולגיהנם רואה הרשעים צווחים וי וי
בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹרֶדֶת לְהִכָּנֵס לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, יוֹרֶדֶת לְגַן הָעֵדֶן שֶׁל הָאָרֶץ, וְרוֹאָה אֶת כְּבוֹדָם שֶׁל רוּחוֹת הַצַּדִּיקִים עוֹמְדִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת. אַחַר כָּךְ הוֹלֶכֶת לַגֵּיהִנֹּם, וְרוֹאָה אֶת הָרְשָׁעִים שֶׁצּוֹוְחִים וַי וַי, וְלֹא מְרַחֲמִים עֲלֵיהֶם. וּבַכֹּל מְעִידִים בָּהּ עֵדוּת, וְאוֹתוֹ הַצֶּלֶם הַקָּדוֹשׁ עוֹמֵד עָלֶיהָ, עַד שֶׁיּוֹצֵאת לָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּנִשְׁמְתָא נַחְתָּא לְאַעֲלָא לֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא, נַחְתָּא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן דְּאַרְעָא, וְחָמָאת יְקָרָא דְּרוּחֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא קַיְימִין שׁוּרִין שׁוּרִין. לְבָתַר אַזְלַא לַגֵּיהִנָּם, וְחָמָאת לְהוּ לְרַשִׁיעַיָּיא דְּצַוְוחִין וַוי וַוי, וְלָא מֵרַחֲמֵי עָלַיְיהוּ. וּבְכֹלָּא אַסְהִידוּ בָּהּ סַהֲדוּתָא, וְהַהוּא צוּלְמָא קַדִּישָׁא קַיְּימָא עָלֵיהּ, עַד דְּנָפִיק לְעָלְמָא.
כשיוצאת לעולם מזדמן לה הצלם ומשתתף עמה וימי האדם תלויים בו
כְּשֶׁיּוֹצֵאת לָעוֹלָם, מִזְדַּמֵּן לָהּ אוֹתוֹ הַצֶּלֶם, וּמִשְׁתַּתֵּף עִמָּהּ, וּמִתְגַּדֵּל עִמָּהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ׳ (תהלים לט, ז) - וּבְאוֹתוֹ הַצֶּלֶם מִשְׁתַּתְּפִים (נִמְצָאִים) יְמֵי הָאָדָם וּתְלוּיִים בּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ׳ (איוב ח, ט) - ׳כִּי צֵל יָמֵינוּ׳ - וַדַּאי. וּמִיּוֹם שֶׁמִּתְעַבֶּרֶת הָאִשָּׁה עַד הַיּוֹם שֶׁמּוֹלִידָה, לֹא יוֹדְעִים בְּנֵי אָדָם אֶת מַעֲשֵׂי הקב"ה כַּמָּה הֵם גְּדוֹלִים וְכַמָּה הֵם עֶלְיוֹנִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךְ ה' וְגוֹ'׳ (תהלים קד, כד).
בלשון הזוהר
כַּד נָפִיק לְעָלְמָא, אִזְדְּמַן הַהוּא צוּלְמָא לְגַבֵּיהּ, וְאִשְׁתְּתַף בַּהֲדֵּיהּ, וְאִתְרַבֵּי עִמֵּיהּ. כְּמָה דְּאִתְּמַר, ׳אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ׳ (תהילים לט, ז). וּבְהַהוּא צֶלֶם אִשְׁתָּתָּפוּ (אשתכחו) יוֹמוֹי דְּבַר נָשׁ, וְתַּלְיָין בֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ׳ (איוב ח, ט). ׳כִּי צֵל יָמֵינוּ׳ - וַדַּאי. וּמִן יוֹמָא דְּמִתְעַבְּרָא אִתְּתָא עַד יוֹמָא דְּאוֹלִידַת, לָא יַדְעִין בְּנֵי נָשָׁא עוֹבָדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּמָּה אִינּוּן רַבְרְבִין, וְכַמָּה אִינּוּן עִלָּאִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳מַה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יהו"ה וְגוֹ'׳ (תהילים קד, כד).
כל רוחות העולם כלולות זכר ונוקבא וכשיוצאות נפרדות ואם זוכה חוזרות להזדוג
בֹּא רְאֵה, כָּל רוּחוֹת הָעוֹלָם כְּלוּלוֹת ׳זָכָר וְנוּקְבָּא׳, וּכְשֶׁיּוֹצְאוֹת, יוֹצְאוֹת ׳זָכָר וְנוּקְבָּא׳, וְאַחַר כָּךְ נִפְרָדִים בְּדַרְכֵיהֶם, אִם זוֹכֶה הָאָדָם, אַחַר כָּךְ מִזְדַּוְּגִים יַחַד. וְהַיְנוּ בַּת זוּגוֹ, וּמִתְחַבְּרִים בְּזִוּוּג (בְּגָוֶן) אֶחָד בַּכֹּל, רוּחַ וְגוּף, שֶׁכָּתוּב ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳ (בראשית א, כד) - מַה זֶה לְמִינָהּ? אוֹתָהּ רוּחַ הָאָדָם שֶׁיּוֹצֵאת זִוּוּגוֹ שֶׁדּוֹמָה לוֹ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כָּל רוּחִין דְּעָלְמָא כְּלִילָן דְּכַר וְנוּקְבָּא, וְכַד נָפְקִין, דְּכַר וְנוּקְבָּא נָפְקִין, וּלְבָתַר מִתְפָּרְשָׁן בְּאָרְחַיְיהוּ, אִי זָכֵי בַּר נָשׁ, לְבָתַר מִזְדַּוְּוגֵי כַּחֲדָא. וְהַיְינוּ בַּת זוּגוֹ, וּמִתְחַבְּרָן בְּזִוּוּגָא (ס"א בגוונא) חַד בְּכֹלָּא, רוּחָא וְגוּפָא. דִּכְתִּיב, ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳ (בראשית א, כד). מַאי לְמִינָהּ. הַהוּא רוּחָא דְּבַּר נָשׁ דְּנָפִיק זוּגֵיהּ דְּדָמֵי לֵיהּ.
מפרי העץ אשר בתוך הגן - זה הקבה אשר בתוך האשה ולכן וילדה זכר בלי נוקבא
וּמַה זֶּה הָאָרֶץ? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ׳ (תהלים קלט, טו), וְהִנֵּה פֵּרְשׁוּהָ - תּוֹצֵא הָאָרֶץ וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי מִמֶּנָּה יוֹצְאִים נֶפֶשׁ חַיָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, זוֹ רוּחוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן׳ (שם ג, ג) - ׳וּמִפְּרִי הָעֵץ׳ - זֶה הקב"ה. ׳אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן׳ (בראשית ג, ג) - אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הָאִשָּׁה שָׁנִינוּ, הַיְנוּ ׳אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר׳ (ויקרא יב, ב) - כָּתוּב. וְלֹא כוֹלֵל זָכָר וְנוּקְבָּא כְּפִי דֶּרֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֵם גָּרְמוּ לוֹ, שֶׁלֹּא מִתְחַבְּרִים כְּמוֹ שֶׁיּוֹצְאִים מִלְמַעְלָה זוּגוֹת.
בלשון הזוהר
וּמַאי הָאָרֶץ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהילים קלט טו). ׳רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ׳ (תהלים קלט, טו). וְהָא אוּקְמוּהָ. תּוֹצֵא הָאָרֶץ וַדַּאי, דְּהָא מִנָּהּ נָפְקִין נֶפֶשׁ חַיָּה, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דָּא רוּחֵיהּ דְּאָדָם קַדְמָאָה, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן׳ (בראשית ג, ג). ׳וּמִפְּרִי הָעֵץ׳, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ׳אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן׳, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הָאִשָּׁה, תָּנֵינָן, הַיְינוּ, ׳אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר׳, כְּתִיב. וְלָא כָּלִיל דְּכַר וְנוּקְבָּא, כְּפוּם אוֹרְחוֹי דְּעָלְמָא, דְּאִינּוּן, גָּרְמוּ לֵיהּ, דְּלָא מִתְחַבְּרָן, כַּמָה דְּנַפְקָן מִלְּעֵילָּא זוּגוֹת.
אדם הראשון וזווגו חטאו ולכן נפרדים ביציאתם ואם זוכה נותנים לו זוגתו
מִשּׁוּם שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן וְזִוּוּגוֹ חָטְאוּ להקב"ה, וְעַל כֵּן נִפְרָדִים כְּשֶׁיּוֹצְאִים מִלְמַעְלָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה רָצוֹן מִלִּפְנֵי הקב"ה. אִם זוֹכֶה אָדָם, נוֹתְנִים לוֹ זוּגָתוֹ, וְאִם לֹא - מַפְרִידִים אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, וְנוֹתְנִים אוֹתָהּ לְאַחֵר, מוֹלִידִים בָּנִים שֶׁלֹּא כָּרָאוּי. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם׳ (שם ו, ג) - מַה זֶּה רוּחִי? רוּחוֹ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אוֹתָן שְׁתֵּי רוּחוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת זוּגוֹת, לֹא יִדּוֹנוּ יַחַד. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וְיָלְדָה זָכָר׳ (ויקרא יב, ב) - וְלֹא כוֹלֵל זָכָר וְנוּקְבָּא כְּפִי דֶּרֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֵם גָּרְמוּ.
בלשון הזוהר
בְּגִין דְּאָדָם קַדְמָאָה, וְזִוּוג דִּילֵיהּ, חָבוּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעַל דָּא מִתְפָּרְשִׁין, כַּד נָפְקִין מִלְּעֵילָּא, עַד דְּהֲוָה רַעֲוָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִי זָכָה בַּר נָשׁ, יָהֲבִין לֵיהּ זוּגָתוֹ, וְאִי לָא, מַפְרִישִׁין לֵהּ מִנֵּיהּ, וְיָהֲבִין לָהּ לְאָחֳרָא, מוֹלִידִין בְּנִין דְּלָא כְּדְקָא יֵאוֹת. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם׳ (בראשית ו, ג). מַאי רוּחִי, רוּחוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ, אִינּוּן תְּרֵין רוּחֵי, דְּנַפְקֵי זוּגוֹת, לָא יְדוּנוּן כַּחֲדָא, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וְיָלְדָה זָכָר׳, וְלָא כָּלִיל דְּכַר וְנוּקְבָּא, כְּפוּם אוֹרְחוֹי דְּעָלְמָא, דְּאִינּוּן גָּרְמוּ.
וילדה זכר מצד הימין
סוד הכללת זכר ונוקבא מימין ומשמאל
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.