אדם הראשון וזווגו חטאו ולכן נפרדים ביציאתם ואם זוכה נותנים לו זוגתו
תזריע · בשעה שאדם מתקדש להזדוג - סוד רוח המפקד לממנה על ההריון והצלם העליון · מאמר 5 · פיסקה 11 · דף מג ע"ב
לשון הזוהר
בְּגִין דְּאָדָם קַדְמָאָה, וְזִוּוג דִּילֵיהּ, חָבוּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעַל דָּא מִתְפָּרְשִׁין, כַּד נָפְקִין מִלְּעֵילָּא, עַד דְּהֲוָה רַעֲוָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִי זָכָה בַּר נָשׁ, יָהֲבִין לֵיהּ זוּגָתוֹ, וְאִי לָא, מַפְרִישִׁין לֵהּ מִנֵּיהּ, וְיָהֲבִין לָהּ לְאָחֳרָא, מוֹלִידִין בְּנִין דְּלָא כְּדְקָא יֵאוֹת. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם׳ (בראשית ו, ג). מַאי רוּחִי, רוּחוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ, אִינּוּן תְּרֵין רוּחֵי, דְּנַפְקֵי זוּגוֹת, לָא יְדוּנוּן כַּחֲדָא, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וְיָלְדָה זָכָר׳, וְלָא כָּלִיל דְּכַר וְנוּקְבָּא, כְּפוּם אוֹרְחוֹי דְּעָלְמָא, דְּאִינּוּן גָּרְמוּ.
תרגום
מִשּׁוּם שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן וְזִוּוּגוֹ חָטְאוּ להקב"ה, וְעַל כֵּן נִפְרָדִים כְּשֶׁיּוֹצְאִים מִלְמַעְלָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה רָצוֹן מִלִּפְנֵי הקב"ה. אִם זוֹכֶה אָדָם, נוֹתְנִים לוֹ זוּגָתוֹ, וְאִם לֹא - מַפְרִידִים אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, וְנוֹתְנִים אוֹתָהּ לְאַחֵר, מוֹלִידִים בָּנִים שֶׁלֹּא כָּרָאוּי. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם׳ (שם ו, ג) - מַה זֶּה רוּחִי? רוּחוֹ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אוֹתָן שְׁתֵּי רוּחוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת זוּגוֹת, לֹא יִדּוֹנוּ יַחַד. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וְיָלְדָה זָכָר׳ (ויקרא יב, ב) - וְלֹא כוֹלֵל זָכָר וְנוּקְבָּא כְּפִי דֶּרֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֵם גָּרְמוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בגין דאדם קדמאה, וזווג דיליה, חבו לקודשא בריך הוא, ועל דא מתפרשין, כד נפקין מלעילא, עד דהוה רעוא קמי קודשא בריך הוא, אי זכה בר נש, יהבין ליה זוגתו, ואי לא, מפרישין לה מניה, ויהבין לה לאחרא, מולידין בנין דלא כדקא יאות. ועל דא כתיב, ׳לא ידון רוחי באדם׳ (בראשית ו, ג). מאי רוחי, רוחו מבעי ליה, אינון תרין רוחי, דנפקי זוגות, לא ידונון כחדא, ועל דא כתיב, ׳וילדה זכר׳, ולא כליל דכר ונוקבא, כפום אורחוי דעלמא, דאינון גרמו.
התרגום: משום שאדם הראשון וזווגו חטאו להקב"ה, ועל כן נפרדים כשיוצאים מלמעלה, עד שיהיה רצון מלפני הקב"ה. אם זוכה אדם, נותנים לו זוגתו, ואם לא - מפרידים אותה ממנו, ונותנים אותה לאחר, מולידים בנים שלא כראוי. ועל זה כתוב ׳לא ידון רוחי באדם׳ (שם ו, ג) - מה זה רוחי? רוחו היה צריך להיות! אותן שתי רוחות שיוצאות זוגות, לא ידונו יחד. ועל זה כתוב ׳וילדה זכר׳ (ויקרא יב, ב) - ולא כולל זכר ונוקבא כפי דרך העולם, שהם גרמו.
מן המפרשים
הסולם: בגין דאדם קדמאה וכו׳: משום שאדם הראשון, והזווג שלו, חוה, חטאו להקב״ה, וע״כ מתחלקים הזכר ונקבה, כשיוצאים מלמעלה, לעולם הזה, שנשמת זכר נולד בפני עצמו ונשמת נקבה נולדת בפני עצמה, עד שיהיה רצון לפני הקב״ה, אם זכה האדם, נותנים לו…
אור יקר: ומולידין בנין דלא כדקא יאות, הענין כי הבנין ההגונים הם אותם היוצאים מזכר ונקבה ממש .שהוא מין במינו, אמנם מין בשאינו מינו הוא הרכבה ועם כל זה הוא קדש בקדש ואינם כדקא יאות בערך שאינם באים מזכר ונקבה ממש, וקרוב; אני לומר שאינם…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: