ממלכת הזוהר › זוהר › תזריע › מאמר 31: ובא אשר לו הבית והגיד כנגע נראה לי - סוד גילוי והתכסות בבית ובגון › פיסקה 5 (נ ע"ב)

שתי עשירויות נטלו ישראל ביציאת מצרים ובכניסה לארץ לקדש הארץ מהטמאה

תזריע · ובא אשר לו הבית והגיד כנגע נראה לי - סוד גילוי והתכסות בבית ובגון · מאמר 31 · פיסקה 5 · דף נ ע"ב

לשון הזוהר

תְּרֵין עוּתְרִין נַטְלוּ יִשְׂרָאֵל, חַד כַּד נָפְקוּ מִגָּלוּתָא דְּמִצְרַיִם. וְחַד כַּד עָאלוּ לְאַרְעָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, כָּל דָּא וַדַּאי הֲוָה לְאִתְקַדְשָׁא אַרְעָא, וּלְאַעְבְּרָא רוּחַ מִסְאֲבָא מֵאַרְעָא, וּמִגּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְכַד בֵּיתָא הֲוָה נָתִיץ, הֲוָה אִשְׁתְּכַח בָּהּ מָמוֹנָא, לְמִבְנֵי לֵיהּ, וּלְמַלְיָא בֵּיתֵיהּ, בְּגִין דְּלָא יִצְטָעֵר עַל בֵּיתָא, וְיִשְׁרוּן בְּדִיּוּרָא דִּקְדוּשָּׁה.

תרגום

שְׁתֵּי עֲשִׁירֻיּוֹת נָטְלוּ יִשְׂרָאֵל, אַחַת כְּשֶׁיָּצְאוּ מִגָּלוּת מִצְרַיִם, וְאַחַת כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, כָּל זֶה וַדַּאי הָיָה לְקַדֵּשׁ אֶת הָאָרֶץ, וּלְהַעֲבִיר רוּחַ הַטֻּמְאָה מִן הָאָרֶץ וּמִתּוֹךְ יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁהַבַּיִת הָיָה מְנֻתָּץ, הָיָה נִמְצָא בּוֹ מָמוֹן לִבְנוֹת אוֹתוֹ וּלְמַלֵּא אֶת בֵּיתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַעֵר עַל הַבַּיִת וְיִשְׁהוּ בְדִיּוּר שֶׁל קְדֻשָּׁה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תרין עותרין נטלו ישראל, חד כד נפקו מגלותא דמצרים. וחד כד עאלו לארעא. רבי שמעון אמר, כל דא ודאי הוה לאתקדשא ארעא, ולאעברא רוח מסאבא מארעא, ומגו ישראל. וכד ביתא הוה נתיץ, הוה אשתכח בה ממונא, למבני ליה, ולמליא ביתיה, בגין דלא יצטער על ביתא, וישרון בדיורא דקדושה.

התרגום: שתי עשיריות נטלו ישראל, אחת כשיצאו מגלות מצרים, ואחת כשנכנסו לארץ. רבי שמעון אמר, כל זה ודאי היה לקדש את הארץ, ולהעביר רוח הטמאה מן הארץ ומתוך ישראל. וכשהבית היה מנתץ, היה נמצא בו ממון לבנות אותו ולמלא את ביתו, כדי שלא יצטער על הבית וישהו בדיור של קדשה.

מן המפרשים

אור החמה: ר"ש אמר כל דא ודאי וגו' בא להכריע שני הפי' כי כולם דברי אלהים חיים כי לעיל דחו אותו הטעם דהיה לאשכחא מטמוני הכנעניים והק' דא"כ אמאי ועפר אחר יקח וגו' ותירץ ר"ש כי הכל אמת כי ודאי דהוה שריא נגע וטומאה ולכן ועפר אחר וגם מציאת…

הסולם: תרין עותרין נטלו וכו׳: ב׳ פעמים עושר לקחו ישראל, אחד, כשיצאו מגלות מצרים, ואחד, כשבאו לארץ. דהיינו בנתיצת הבתים המנוגעים. ר׳ שמעון אמר, כל זה, דהיינו נגעי הבתים, היה ודאי להתקדש הארץ ולהעביר רוח הטומאה מן הארץ ומן ישראל (כנ״ל…

אור יקר: וכד ביתא הוה נתיץ וכו׳. . . . : . שמראה בה הנגע הוא מה שהוא מסויים לקדושה דהיינו צמר ופשתים מסויים לעבודה עליונה דהיינו מדת המלכות בבגדי כהוגה, היינו ואמרי חכרייא וכו׳ שכיון שניזוק אדם בבית אחד הזק רוח רעה אפילו שידורו שם כמה.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר