ובא אשר לו הבית והגיד כנגע נראה לי
סוד גילוי והתכסות בבית ובגון
ובא אשר לו הבית והגיד - כנגע נראה לי משום שדבר חכמה הוא
׳וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד וְגוֹ'׳וכאן יש לשאול מהו לשון (ויקרא יד, לה). וְהִגִּיד?! וַיֹּאמֶר הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת, אוֹ וַיְדַבֵּר. מַה זֶּהלשון וְהִגִּיד? אֶלָּא בְּכָל מָקוֹםשנאמר לשון הגדה דָּבָר שֶׁל חָכְמָה הוּא, ענין הגדה בכל מקום הוא על דבר נעלם- אוה"ח וְהִנֵּה פֵּרְשׁוּהָ. וכפי שיתבאר לקמן וכן יש להוסיף ולשאול מהו ׳כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת׳ - כְּנֶגַע?! נֶגַע הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת!וכן ׳נִרְאָה לִי׳?! יֵשׁ לִי הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת, ומדוע נאמר בלשון ראייה שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם׳ - שֶׁיֵּרָאֶה לַכֹּל! לָמָּההכתוב אומר ׳כְּנֶגַע נִרְאָה לִי׳.
בלשון הזוהר
׳וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד וְגוֹ'׳ (ויקרא יד, לה). וְהִגִּיד, וַיֹּאמֶר מִבָּעֵי לֵיהּ, אוֹ וַיְדַבֵּר, מַהוּ וְהִגִּיד. אֶלָּא בְּכָל אֲתַר מִלָּה דְּחָכְמְתָא הוּא, וְהָא אוּקְמוּהָ. ׳כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבַּיִת׳, כְּנֶגַע, נֶגַע מִבָּעֵי לֵיהּ. ׳נִרְאָה לִי׳, יֵשׁ לִי מִבָּעֵי לֵיהּ. דְּהָא כְּתִיב, ׳וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַתְכֶם׳, דְּיִתְחֲזֵי לְכֹלָּא. אֲמַאי ׳כְּנֶגַע נִרְאָה לִי׳.
בשעה שזה נכנס אחר מתגלה ומתגרים זה בזה ולכן נראה לי דבר חכמה לכהן
אֶלָּאדבר חכמה רמוז בזה כי בְּשָׁעָה שֶׁזֶּההנגע נִכְנָס, [ששורשו מצד הקדושה כדי לדחות את הטמא-מ"מ] אַחֵררוח הטומאה של הסטרא אחרא מִתְגַּלֶּה, וּמִתְגָּרִים זֶה בָּזֶה. וכיון שהנגע ורוח הטומאה השורים בבית שנבנה שלא בצדק הם הפכיים ומנוגדים זה לזה מצד שורשם וְעַל זֶהאומר הכתוב שבעל הבית אומר לכהן ['כנגע' ולא נגע וודאי, מחמת שראה אותם נלחמים זה בזה וחשב שאפשר שיתגבר עוד רוח הטומאה ויכסה להעלים את הנגע ואח"כ אומר לשון נִרְאָה לִי. היינו נראה לי תחילה אותה רוח הטומאה שנתכסה בביאת הנגע, אוֹתוֹ שֶׁהִתְכַּסָּה רוח הטומאה הִתְגַּלָּה,וְאותו היינו הנגע וְשֶׁהִתְגַּלָּה הִתְכַּסָּה, וְאַחַר כָּךְ נִרְאָה לוֹ בַּדְּיוֹקָן אוֹתוֹ הַנֶּגַע שֶׁל הַבַּיִת, וְאַחֵרהסטרא אחרא שהוא רוח הטומאה מִתְכַּסֶּה. אמנם כל זה הוא 'נראה לי' ואפשר שלכהן ייראה באופן אחר, וְעַל זֶהאמר הכתוב לשון וְהִגִּיד לַכֹּהֵן, שֶׁדְּבַר חָכְמָה הוּא. שההגדה רומזת תמיד בכל מקום על דבר חכמה. ואף כאן הנגע מבטל ומכסה הארת החכמה הנ"ל
בלשון הזוהר
אֶלָּא בְּשַׁעֲתָא דְּהַאי עַיִּיל, אָחֳרָא אִתְגַּלְיָא. וּמְקַטְרְגָא דָּא בְּדָא. וְעַל דָּא נִרְאָה לִי, הַהוּא דְּאִתְכַּסֵּי אִתְגַּלְיָא, וּדְאִתְגַּלְיָא אִתְכַּסֵּי, וּלְבָתַר מִתְחֲזֵי לֵיהּ בְּדִיּוּקְנָא דְּהַהוּא נֶגַע דְּבֵיתָא, וְאִתְכַּסְּיָא אָחֳרָא. וְעַל דָּא וְהִגִּיד לַכֹּהֵן, דְּמִלָּה דְּחָכְמְתָא הִיא.
כשמתצים ומטהרים הבית מתברכים ונקראים בתים טובים שהראשונים לא בקדשה
וְאָז בָּא הַכֹּהֵן, ובציוויו וְיַפִּילוּ הַבַּיִת,ולא זו בלבד אלא אף אחר נפילת קומת הבית וִינַתְּצוּ לוֹ הָאֲבָנִים וְהָעֵצִים וְהַכֹּל. ושאר החומרים המרכיבים את הבית וכל זאת כדי לסלק לגמרי רוח הטומאה מן הבית כדי למשוך רוח טהרה מלמעלה עליה, ו כֵּיוָן שֶׁנִּתְּצוּ וְטִהֲרוּ הַכֹּל, מִתְבָּרְכִים. אָז כָּתוּב ׳וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ שיבנו אותם במיד צדק וכמו שנתבאר קודם,׳ (דברים ח, יב) - אֵלּוּהבתים הם ש נִקְרָאִים טוֹבִים, שֶׁהֲרֵיהבתים הָרִאשׁוֹנִים אֵינָם טוֹבִים, וְאֵינָם בִּכְלָל שֶׁל קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה.ויתר על זה שאין להם תקנה אלא בניתוץ ובשבירה כמשנ"ת
בלשון הזוהר
וּכְדֵין אָתֵי כַּהֲנָא, וְיִרְמוּן בֵּיתָא, וְיִנְתְּצוּן לֵיהּ אֲבָנִין וְאָעִין וְכֹלָּא. כֵּיוָן דְּאִנְתְּצָן וְאִתְדָּכָן כֹּלָּא, מִתְבָּרְכָאן, כְּדֵין כְּתִיב, ׳וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ׳ (דברים ח, יב). אִלֵּין אִקְרוּן טוֹבִים, דְּהָא קַדְמָאֵי לָאו אִינּוּן טוֹבִים, וְלָאו בִּכְלָלָא דִּקְדוּשָּׁה וְדַכְיוּ נִינְהוּ.
ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת - זה בממון וזהב כמו טוב כל ארץ מצרים
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם כָּךְ, שהנגע בא בשביל הסטרא אחרא, בַּמֶּהואיך מְפָרְשִׁים אֶת הַפָּסוּק שֶׁכָּתוּב, ׳וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ׳ (שם ו)? אִם רוּחַ טֻמְאָה שׁוֹרָה בְתוֹכָם, אֵיךְ מְלֵאִים כָּל טוּב? אָמַרלהשיב על כך רַבִּי אֶלְעָזָר, מְלֵאִים כָּל טוֹב - בְּמָמוֹן, בְּכֶסֶף וּבְזָהָב, וּבַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם אף שמצרים מלאה בתועבות בכשפים ובעבודת אלילים, מ"מ ביחס נבדל לממון לכסף ולזהב זה נקרא 'כל טוב'[מצד שאינם מחוברים לקרקע] ׳ (בראשית מה, כ) - וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וְהִנֵּה כָּל בָּתֵּי הַמִּצְרִים הָיוּ מְלֵאִים כְּשָׁפִים וְתוֹעֵבוֹת? אֶלָּא עֲבוּר הָעֹשֶׁר שֶׁל הָאָרֶץ זֶה נֶאֱמַר. אַף כָּאן עֲבוּר הָעֹשֶׁר וְהַמָּמוֹן הוּא.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִי הָכִי בְּמַאי מוּקְמֵינָן קְרָא דִּכְתִּיב, ׳וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ׳ (דברים ו, יא). אִי רוּחַ מִסְאֲבָא שַׁרְיָא בְּגַוַויְיהוּ הֵיךְ ׳מְלֵאִים כָּל טוּב׳. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, ׳מְלֵאִים כָּל טוּב׳: בְּמָמוֹנָא, בְּכַסְפָּא, וּבְדַהֲבָא, וּבְכֹלָּא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם׳ (בראשית מה, ח). וְאָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וְהָא כָּל בָּתֵּי דְּמִצְרָאֵי, מַלְּיָין חַרְשִׁין וְטַעֲוָון הֲווֹ. אֶלָּא בְּגִין עוּתְרָא דְּאַרְעָא אִתְּמַר. אוּף הָכָא בְּגִין עוּתְרָא וּמָמוֹנָא הוּא.
שתי עשירויות נטלו ישראל ביציאת מצרים ובכניסה לארץ לקדש הארץ מהטמאה
שְׁתֵּי עֲשִׁירֻיּוֹת נָטְלוּ יִשְׂרָאֵל, ב' פעמים, פעת אַחַתבשעה כְּשֶׁיָּצְאוּ מִגָּלוּת מִצְרַיִם,ופעם בשעה וְאַחַת כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ.היינו בנתיצת הבתים המנוגעים רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, בא להכריע את שני הפירושים גם של רבי יהודה וגם של רבי אלעזר- כי הכל אמת, והיינו שהדבר נעשה גם כדי להעביר רוח הטומאה וגם בשביל מציאת המטמונים - כָּל זֶה וַדַּאי הָיָה לְקַדֵּשׁ אֶת הָאָרֶץ, וּלְהַעֲבִיר רוּחַ הַטֻּמְאָה מִן הָאָרֶץ וּמִתּוֹךְ יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁהַבַּיִת הָיָה מְנֻתָּץ, הָיָה נִמְצָא בּוֹ מָמוֹן המספיק כדי לִבְנוֹת אוֹתוֹ וּלְמַלֵּא אֶת בֵּיתוֹ, בכלים ושאר תשמישים. וכל זאת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַעֵר עַל הַבַּיִת וְיִשְׁהוּ בְדִיּוּר שֶׁל קְדֻשָּׁה.
בלשון הזוהר
תְּרֵין עוּתְרִין נַטְלוּ יִשְׂרָאֵל, חַד כַּד נָפְקוּ מִגָּלוּתָא דְּמִצְרַיִם. וְחַד כַּד עָאלוּ לְאַרְעָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, כָּל דָּא וַדַּאי הֲוָה לְאִתְקַדְשָׁא אַרְעָא, וּלְאַעְבְּרָא רוּחַ מִסְאֲבָא מֵאַרְעָא, וּמִגּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְכַד בֵּיתָא הֲוָה נָתִיץ, הֲוָה אִשְׁתְּכַח בָּהּ מָמוֹנָא, לְמִבְנֵי לֵיהּ, וּלְמַלְיָא בֵּיתֵיהּ, בְּגִין דְּלָא יִצְטָעֵר עַל בֵּיתָא, וְיִשְׁרוּן בְּדִיּוּרָא דִּקְדוּשָּׁה.
מקום גבוה שמקיף בבהרת עזה נדון במראה שלש מאות טעמים בבהרת עזה למד מאביו
׳וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בְעוֹר וְגוֹ'׳ (ויקרא יג, לח). רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, כְּמוֹ מָקוֹם גָּבוֹהַּ שֶׁמַּקִּיףסביב בְּבַהֶרֶת עַזָּה, שהיא עמוקה ממנו מַרְאֶה שָׁנִינוּ, שרק נראה כאילו היא עמוקה אבל באמת אינו כן, אלא כמראה חמה שרק נראה עמוק מן הצל (ב"ב פד.) וּבְמַרְאֶה נִדּוֹן,וכפי המראות דנים בְּאוֹתָם הַגְּוָנִים. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת טְעָמִים יֵשׁ מִי שֶׁגּוֹרֵס בְּבַהֶרֶת עַזָּה, וְכֻלָּם לָמַדְתִּי מֵאָבִי, פְּרָט לְשַׂעֲרָה (לְבָנָה) אַחַת טְמֵאָה, מדוע אם צמח בנתק רק שער אחד שחור הוא עדיין טמא, ואמרתי הטעם בזה כי הוא כענין ׳עֵד אֶחָד׳. שאינו ראוי להעיד כמ"כ בשער אחד שאינו ראוי לטהר, אבל אם צמחו שְׁנַיִם,שני שערות שחורים בנתק, הרי הם כעין ׳שְׁנֵי עֵדִים׳, היכולים להעיד בכל דבר וְטָהוֹר.לכן על ידם נטהר הנתק מִכָּאן וָהָלְאָה, אֲפִלּוּ מֵאָה כִּשְׁנַיִם, אף אם צמחו מאה שערות הרי הם כשנים וּשְׁנַיִםנחשבים כְּמֵאָה. וְזֶה לָמַדְנוּ לְאַחַר שֶׁכָּתוּב, ׳לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ וְגוֹ'׳ (דברים יט, טו), ׳עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים וְגוֹכמבואר במשנה במכות ה: 'ומנין אפי' מאה ת"ל עדים''׳ (דברים יז, ו) '.
בלשון הזוהר
׳וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרָם בֶּהָרוֹת וְגוֹ'׳ (ויקרא יג, לח). רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, כְּסִילְתָּא דְּמוֹקְפֵי בְּבַהֶרֶת עַזָּה, חֵיזוֹ תָּנֵינָא, וּבְחֵיזוֹ אִתְּדָּן, בְּאִינּוּן גַּוְונִין. אָמַר רִבִּי יִצְחָק ש' טַעְמֵי אִית מַאן דְּגָרִיס בְּבַהֶרֶת עַזָּה. וְכֻלְּהוּ אוֹלִיפְנָא מֵאַבָּא, בַּר חֵיזוּר (חיור) חַד סָאִיב, סָהֲדָא חַד. תְּרֵין, תְּרֵי סַהֲדֵי, וְדָכֵי. מִכָּאן וּלְהָלְאָה, אֲפִילּוּ מֵאָה כִּתְרֵי, וּתְרֵי כְּמֵאָה. וְדָא אוֹלִיפְנָא לְבָתַר דִּכְתִּיב, ׳לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ וְגוֹ'׳ (דברים יט, טו), ׳עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים וְגוֹ'׳.
נגע לבן אדמדם
סוד הגון ההולך אחר מינו ומעשה באלישע ובגיחזי
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.