נגע לבן אדמדם
סוד הגון ההולך אחר מינו ומעשה באלישע ובגיחזי
נגע לבן אדמדם אז הוא נגע כי הלבן לא עומד בעינו - הכל הולך אחר מינו
׳וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי׳.רַבִּי חִזְקִיָּה הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר, כָּתוּב ׳נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּםבקרחת או בגבחת שפירושו מצד הסוד שמעט מראה הלבן שהוא סוד החסד נהפך למראה אדום שהוא דין ונעשה נגע פתוך,׳ (ויקרא יג, מב) - אָז הוּא נֶגַע,טמא טמא שֶׁהֲרֵימראה הַלָּבָןהרומז לחסד לֹא עוֹמֵד בְּעֵינוֹ.אלא נוטה אל האדום הרומז לדין בגוון שלו. פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹןבשבחם של ישראל וְאָמַר, כָּתוּב ׳אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִיםכשלג ילבינו וְגוֹ'׳כשלג ילבינו, שהלבנת האדום היא סימן הכפרה (ישעיה א, יח). אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, שהקב"ה רוֹצֶה לְטַהֵר אוֹתָם בַּכֹּללגמרי, עד שיתלבן כל אדמימות החטא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצְאוּ בְדִין לְפָנָיו, וּבַעֲלֵי הַדִּיןהמקטרגים לֹא יִשְׁלְטוּ בָהֶם, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר מִינוֹ.ומי שנמצא בו מראה הדין, בעלי הדין נאחזים בו אחר שורשו אָדֹם לְאָדֹם,הולך אל הדין שסודו אדום אודם העוונות הולך אחר עשיו ושריו כפי שיבאר לקמן וְלָבָןוהלבנת העוונות הולכים לְלָבָן,אל החסד שסודו לבן אחר ישראל, מצד שהם בעלי החסד והלובן יָמִיןשהוא לבן לְיָמִין,הלבן שהוא ימין נמשך לחסד שבימין שהוא חסד וּשְׂמֹאל שהוא אדום לִשְׂמֹאל.האדום שהוא שמאל נמשך לדין שבשמאל שהוא דין
בלשון הזוהר
רִבִּי חִזְקִיָּה הֲוָה יָתִיב קַמֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, כְּתִיב ׳נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם׳ (ויקרא יג, מב), כְּדֵין הוּא נֶגַע, דְּהָא חִוָּורָא לָא קָאִים בְּעֵינֵיהּ. פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, כְּתִיב ׳אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים וְגוֹ'׳ (ישעיהו א, יח), זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְדַכְּאָה לוֹן בְּכֹלָּא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתַּכְּחוּן בְּדִינָא קַמֵּיהּ. וּמָארֵיהוֹן דְּדִינָא לָא יִשְׁלְטוּן בְּהוֹן, דְּהָא כֹּלָּא אָזִיל בָּתַר זִינֵיהּ. סוּמָקָא לְסוּמָקָא, וְחִוָּורָא לְחִוָּורָא. יְמִינָא לִימִינָא, וּשְׂמָאלָא לִשְׂמָאלָא.
בעשו כתוב אדמוני מזהמת הזהב ובדוד אדמוני עם יפה עינים נדבק בזהר הזהב
בְּעֵשָׂו כָּתוּב ׳וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי׳ (בראשית כה, כה) - וְעַל כֵּן שׁוֹרֶה בּוֹ מִינוֹ.של אדום, הדינים הקשים בסוד הדין וְאִם תֹּאמַרהרי אַדְמוֹנִי כָּתוּב בְּעֵשָׂו,ומאידך וְכָתוּב בּוֹגם בְּדָוִד, ׳וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִיומדוע לא שרה בדוד הדין כמו בעשו׳ (שמואל א טז, יב) - אֶלָּא זֶהעשועשיו מִזֻּהֲמַת הַזָּהָב נַעֲשָׂה,מן הפסולת והסיגים הנשארים בשעה שמתיכים את הזהב, והם הדינים הקשים שבסוף השמאל מפסולת סיגי הגבורה שהם דינים קשים וְזֶהדודדוד המלך נִדְבַּק בְּזֹּהַר הַזָּהָב.בזיוו הנקי, שהוא מבחר הדין הקדוש, כאדמימות הזהב המשמח את הלב באור המאיר בגבורות הממותקות שמהם נבנית המלכות, משום שדוד היה מושרש במלכות- מ"מ [ב. זוהרו של זהב הוא השמאל דבינה הנקראת זהב והיא רחמים] כָּתוּב בְּעֵשָׂו, ׳אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָרוהשער יוצא מן המותר והזוהמא שבאדם, ורומז לקליפות הנאחזות בקדושהשהשערות הם פסולת ומותרות הגוף ׳ - יָצָא בְזֻהֲמַת הַהִתּוּךְ.בפסולת היוצאת בהתכת הזהב בְּדָוִד כָּתוּב, ׳עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִישיופי וטוב הם סימני הקדושה, ולכן אדמימותו אדמימות של קדושה, ואילו אדמימות עשו היא אדמימות הרוצח ושופך דמים המורים על גבורה הממותקת בחסד המיפים ומטיבים את תואר האדם [ב. הרומז על הארת החכמה שנקראת עיניים וראייה הנמשכת משמאל של הבינה הכלול עם הימין שבה-בעה"ס]׳.
בלשון הזוהר
בְּעֵשָׂו כְּתִיב, (בראשית כה כה) ׳וַיֵצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, וְעַל דָּא שַׁרְיָא בֵּיהּ זִינֵיהּ׳. וְאִי תֵּימָא אַדְמוֹנִי כְּתִיב בְּעֵשָׂו. וּכְתִיב ׳בֵּיהּ בְּדָוִד,׳ (שמואל א טז יב) ׳וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי׳. אֶלָּא דָּא מִזּוֹהֲמָא דְּדַהֲבָא אִתְעַבִיד, וְדָא בְּזוֹהֲרָא דְּדַהֲבָא אִתְדְּבַק, בְּעֵשָׂו כְּתִיב בֵּיהּ, ׳אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר׳, בְּזוּהֲמָא דְּהִתוּכָא נָפַק. בֵּיהּ כְּתִיב בְּדָוִד, ׳עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי׳.
אדם בראשונה ונראה בו לבן טהרה נולדה בו ולבן בראשונה ונראה בו אדם מתחיל להטמא
בֹּא וּרְאֵה מָה הַטַּעַם.שנגע לבן אדמדם טמא שכאשר נולד בנגע הלבן גוון אדום הוא טמא הַגָּוֶן הַלָּבָן נוֹדָע,שהוא חסד שהוא בחסד וְהַגָּוֶן הָאָדם נוֹדָע.שהוא דין שהוא בדין אם היה מראה אָדם בָּרִאשׁוֹנָה, המורה על הופעת הדין וְהִנֵּהאח"כ נִרְאֶה בּוֹמראה לָבָן, המורה על חסד הממתק את אותו הדין הֲרֵיאות הוא כי טָהֳרָה נוֹלְדָה בּוֹ וּמַתְחִיל לְהִטָּהֵר.שהחסד מתגבר על הדין ומשום כך הוא מראה טהור. אבל אם היה מראה לָבָן בָּרִאשׁוֹנָההמורה על מציאות של רחמים אך אח"כ וְנִרְאֶה בּוֹמראה אָדֹם, הִנֵּה מַתְחִילהוא לְהִטָּמֵא.שהדין גובר על החסד ומשום כך וטמאו הכהן וְכָתוּב ׳וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן׳ (ויקרא יג, ח) - שֶׁהִנֵּה נוֹלָד בּוֹ אָדֹם לְהִטָּמֵא. וְהַכֹּהֵןשהוא איש החסד הָיָה יוֹדֵעַ בְּכָל אוֹתָם הַגְּוָנִים.ומבחין ביניהם בכל אותם מראות, מפני שהוא איש החסד, שהוא בחינת מראה לבן, שהוא ראש לכל הגוונים, לכן ניתן לו הכח להמתיק את הדין ולטהר את הטמא. וְלִפְעָמִים שֶׁנִּרְאֶה בּוֹ גָּוֶן שֶׁל טָהֳרָה, וְיַסְגִּירוֹשבעת ימיםהכהן היה צריך להסגירו לִרְאוֹת אִם יִוָּלֵד בּוֹ גָּוֶן אַחֵר.של דין וְאִם לֹא,היה מְטַהֵר אוֹתוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן וְגוֹ'׳ (ויקרא יג, ו).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מַאי טַעְמָא. גַּוְונָא חִוָּורָא אִשְׁתְּמוֹדַע, וְגַוְונָא סוּמָקָא אִשְׁתְּמוֹדַע, סוּמָקָא בְּקַדְמִיתָא, וְהָא אִתְחֲזֵי בֵּיהּ חִוָּורָא, הָא דַּכְיוּתָא אִתְיְילִיד בֵּיהּ, וְשָׁארִי לְאִתְדַכְּאָה. חִוָּורָא בְּקַדְמִיתָא, וְאִתְחַזֵּי בֵּיהּ סוּמָקָא, הָא שָׁארֵי לְאִסְתַּאֲבָא, וּכְתִיב ׳וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן׳, דְּהָא אִתְיְילִיד בֵּיהּ סוּמָקָא, לְאִסְתַּאֲבָא. וְכַהֲנָא הֲוָה יָדַע בְּכָל אִינּוּן גַּוְונִין. וּלְזִמְנִין דְּאִתְחֲזֵי בֵּיהּ גַּוְונָא דְּדַכְיוּתָא, וְיַסְגִר לֵיהּ לְמֵחֱמֵי אִי אִתְיְילִיד בֵּיהּ גַּוְונָא אָחֳרָא. וְאִי לָא, מַדְכֵּי לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן וְגוֹ'׳.
וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך - אלישע ראה שלא יצא מגיחזי בן מעלה וקלל כלם
רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּתוּב ׳וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךְ וּבְזַרְעֲךְ לְעוֹלָם וְגוֹ'׳ (מלכים ב ה, כז) '. אִם הוּא חָטָא, לָמָּה יִלְקוּ בָנָיו? אָמַר לוֹ, אֱלִישָׁע רָאָה יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַנְּבִיאִים. רָאָה שֶׁלֹּא יֵצֵא מִגֵּיחֲזִי בֵּן מְעֻלֶּה, וְעַל כֵּן קִלֵּל אֶת כֻּלָּם.
בלשון הזוהר
רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי בְּאָרְחָא, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כְּתִיב ׳וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם וְגוֹ'׳ (מלכים ב ה, כז), אִי הוּא חָטָא בְּנוֹי אֲמַאי יִלְקוּן. אָמַר לֵיהּ, אֱלִישָׁע יַתִּיר מִשְּׁאַר נְבִיאֵי חָמָא. חָמָא דְּלָא נָפִיק מִגֵחֲזִי בְּרָא דִּמְעַלְיָא, וְעַל דָּא לָיִיט לְכֻלְּהוּ.
אמר לו אלישע עבדתי אצל אליהו באמת ואתה פגמת בי לכן מיתתך בעולם הזה
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אָמַר לוֹ: אֲנִי עָבַדְתִּי בְּשִׁמּוּשׁ עֶלְיוֹן אֵצֶל אֵלִיָּהוּ, וְזָכִיתִי בִּשְׁנֵי חֲלָקִים, שֶׁהֲרֵי עָבַדְתִּי אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת. וְאַתָּה רָשָׁע פָּגַמְתָּ אוֹתִי, נִשְׁבַּעְתָּ לַשֶּׁקֶר וְחָמַדְתָּ, הֲרֵי עָבַרְתָּ עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וּמִי שֶׁעוֹבֵר עַל זֶה, מֵת הוּא לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל מִשּׁוּם שֶׁעָבַדְתָּ אוֹתִי, הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁלְּךְ לֹא יִהְיֶה לְחִנָּם, תִּהְיֶה מִיתָתְךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא. וּמִשּׁוּם כָּךְ, ׳וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךְ וּבְזַרְעֲךְ׳ (מלכים ב ה, כז) - (גון הַלָּבָן נודע, וגון הָאָדָם נוֹדָע).
בלשון הזוהר
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אָמַר לֵיהּ, אֲנָא פּוּלְחָנָא בְּשִׁמוּשָׁא עִלָּאָה לְגַבֵּי אֵלִיָּהוּ, וְזָכֵינָא בִּתְרֵין חוּלָקִין, דְּהָא פְּלַחְנָא לֵיהּ בִּקְשׁוֹט, וְאַנְתְּ רָשָׁע פְּגִימַת לִי, אוּמֵית לְשִׁקְרָא, וַחֲמִידַת, הָא עָבַרְתָּ עַל אוֹרַיְיתָא כֹּלָּא, וּמַאן דְּאַעְבָּר עַל דָּא, מִית הוּא לְעָלְמָא דְּאָתֵי. אֲבָל בְּגִין דְּפַלְחַת לִי, שִׁמּוּשָׁא דִּילָךְ לָא לִהֱוִי לְמַגָּנָא, תֶּהֱוִי מִיתָה דִּילָךְ בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי לָא. וּבְגִין כַּךְ, ׳וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ׳. (גוונא דחיוורא אשתמודע, וגוונא דסומקא אשתמודע)
בגד הצמר או הפשתים
סוד שלטון הנגע בשני הגונים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.