ממלכת הזוהר › זוהר › תזריע › מאמר 29: וחלצו את האבנים ועפר אחר יקח - סוד העברת רוח הטמאה מהבנין › פיסקה 1 (נ ע"א)

אם המעשה היה למצא מטמונים היו מחזירים האבנים אלא צריך להעביר רוח הטמאה

תזריע · וחלצו את האבנים ועפר אחר יקח - סוד העברת רוח הטמאה מהבנין · מאמר 29 · פיסקה 1 · דף נ ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, אִי עוֹבָדָא דָּא הֲוָה לְאַשְׁכְּחָא מַטְמוֹנִין בִּלְחוֹדוֹי, יְהַדְרוּן אֲבָנִין לְבָתַר כְּמָה דְּאִינּוּן לְאַתְרַיְיהוּ, וְעַפְרָא לְאַתְרֵיהּ. אֲבָל קְרָא כְּתִיב, וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים. וּכְתִיב ׳וְעָפָר אַחֵר יִקַּח׳. בְּגִין דְּיִתְעַבָּר רוּחַ מִסְאֲבָא, וְיִתְפְּנֵי וְיִתְקַדַּשׁ הַשְׁתָּא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְיִשְׁתְּכָחוּ יִשְׂרָאֵל בִּקְדוּשָּׁה, וּבְדִיּוּרָא קַדִּישָׁא, לְמִשְׁרֵי בֵּינַיְיהוּ שְׁכִינְתָּא.

תרגום

בֹּא רְאֵה, אִם הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הָיָה לִמְצֹא מַטְמוֹנִים בִּלְבַד, יַחֲזִירוּ הָאֲבָנִים אַחַר כָּךְ כְּמוֹת שֶׁהֵם לִמְקוֹמָם, וְהֶעָפָר לִמְקוֹמוֹ. אֲבָל הַפָּסוּק כּוֹתֵב, וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים. וְכָתוּב ׳וְעָפָר אַחֵר יִקַּח׳. כְּדֵי שֶׁתַּעֲבֹר רוּחַ הַטֻּמְאָה, וְיִתְפַּנֶּה וְיִתְקַדֵּשׁ כָּעֵת כְּמִקֹּדֶם, וְיִמָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁה וּבְדִיּוּר קָדוֹשׁ, לְהַשְׁרוֹת בֵּינֵיהֶם שְׁכִינָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, אי עובדא דא הוה לאשכחא מטמונין בלחודוי, יהדרון אבנין לבתר כמה דאינון לאתרייהו, ועפרא לאתריה. אבל קרא כתיב, וחלצו את האבנים. וכתיב ׳ועפר אחר יקח׳. בגין דיתעבר רוח מסאבא, ויתפני ויתקדש השתא כמלקדמין, וישתכחו ישראל בקדושה, ובדיורא קדישא, למשרי בינייהו שכינתא.

התרגום: בא ראה, אם המעשה הזה היה למצא מטמונים בלבד, יחזירו האבנים אחר כך כמות שהם למקומם, והעפר למקומו. אבל הפסוק כותב, וחלצו את האבנים. וכתוב ׳ועפר אחר יקח׳. כדי שתעבר רוח הטמאה, ויתפנה ויתקדש כעת כמקדם, וימצאו ישראל בקדשה ובדיור קדוש, להשרות ביניהם שכינה.

מן המפרשים

הסולם: ת״ח אי עובדא וכו׳: בוא וראה, אם מעשה זה, של נתיצת הבתים המניגעים, היה כדי למצוא אוצרות בלבד, היו צריכים אח״כ להחזיר האבנים למקומן כמו שהיו, וכן היו צריכים להחזיר העפר למקומו. אבל המקרא כתוב, וחלצו את האבנים. וכתוב ועפר אחר…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר