וחלצו את האבנים ועפר אחר יקח
סוד העברת רוח הטמאה מהבנין
אם המעשה היה למצא מטמונים היו מחזירים האבנים אלא צריך להעביר רוח הטמאה
בֹּא רְאֵה, אִם הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּהשל נתיצת הבתים המנוגעים, נועד הָיָהרק כדי לִמְצֹא מַטְמוֹנִים בִּלְבַד,היה צריך ש יַחֲזִירוּאת הָאֲבָנִים אַחַר כָּךְ כְּמוֹת שֶׁהֵם לִמְקוֹמָם,כן את וְהֶעָפָר לִמְקוֹמוֹ. אֲבָל הַפָּסוּק כּוֹתֵב, וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים.וְעוד וְכָתוּב וְעָפָר אַחֵר יִקַּח. הרי שענין נוסף יש בזה חוץ מן האוצרות שנועדו להם, כְּדֵי שֶׁתַּעֲבֹר רוּחַ הַטֻּמְאָה, ששרתה בבתים הללו מן הכנענים וְיִתְפַּנֶּההמקום וְיִתְקַדֵּשׁ כָּעֵת כְּמִקֹּדֶם,על ידי כן וְיִמָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁה וּבְדִיּוּר קָדוֹשׁ, לְהַשְׁרוֹת בֵּינֵיהֶם שְׁכִינָה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, אִי עוֹבָדָא דָּא הֲוָה לְאַשְׁכְּחָא מַטְמוֹנִין בִּלְחוֹדוֹי, יְהַדְרוּן אֲבָנִין לְבָתַר כְּמָה דְּאִינּוּן לְאַתְרַיְיהוּ, וְעַפְרָא לְאַתְרֵיהּ. אֲבָל קְרָא כְּתִיב, וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים. וּכְתִיב ׳וְעָפָר אַחֵר יִקַּח׳. בְּגִין דְּיִתְעַבָּר רוּחַ מִסְאֲבָא, וְיִתְפְּנֵי וְיִתְקַדַּשׁ הַשְׁתָּא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְיִשְׁתְּכָחוּ יִשְׂרָאֵל בִּקְדוּשָּׁה, וּבְדִיּוּרָא קַדִּישָׁא, לְמִשְׁרֵי בֵּינַיְיהוּ שְׁכִינְתָּא.
הבונה בנין צריך להזכיר בפיו שלעבודת הקבה הוא בונה ואז סיוע שמימי שורה
וְעַל כֵּן, מִי שֶׁבּוֹנֶה בִּנְיָן, כְּשֶׁמַּתְחִיל לִבְנוֹת צָרִיךְוראוי לו לְהַזְכִּיר בְּפִיו, שם שמים שֶׁהֲרֵי לַעֲבוֹדַת הקב"ה הוּא בּוֹנֶה, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳הוֹי בּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וְגוֹ ועליתו בלא משפט ברעהו יעבוד חנם ופעלו לא יתן לו. [כי הבונה בלא הזכרת שם שמים נחשב כבונה בלא צדק, ואין לזה קיום] ׳ (ירמיה כב, יג) '. וְאָז סִיּוּעַ שְׁמֵימִי שׁוֹרֶה עָלָיו, שכל המקדש עצמו מלמטה מסייעין אותו מלמעלה (יומא לט) והקב"ה מַזְמִין עָלָיו קְדֻשָּׁה וְקוֹרֵא עָלָיו שָׁלוֹם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךְ וְגוֹ'׳ (איוב ה, כד). מַה זֶּה ׳וּפָקַדְתָּ נָוְךְ׳? הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. אֲבָל וּפָקַדְתָּ,לשון פיקדון לְהַפְקִיד דִּבּוּר בַּפֶּה כְּשֶׁהוּא בּוֹנֶה. שיאמר בפיו שבונה אותו לעבודת ה' [ואז שומרים מלמעלה את פקדון הקדושה שלו] וְאָז כָּתוּב ׳וְלֹא תֶחֱטָא׳ (איוב ה, כד) - וְאִם לֹא, הֲרֵישבשתיקתו מַזְמִיןממש לְבֵיתוֹ אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא. לשרות על ביתו
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא מַאן דְּבָנֵי בִּנְיָן כַּד שָׁארֵי לְמִבְנֵי, בָּעֵי לְאַדְכְּרָא בְּפוּמֵיהּ, דְּהָא לְפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוּא בָּנֵי. בְּגִין דִּכְתִּיב, ׳הוֹי בּוֹנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וְגוֹ'׳ (ירמיהו כב, יג), וּכְדֵין סִיַּיעְתָּא דִּשְׁמַיָּא שָׁארֵי עֲלוֹי, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין עָלֵיהּ קְדוּשָׁתָא, וְקָארִי עָלֵיהּ שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וְגוֹ'׳ (איוב ה, כד). מַהוּ ׳וּפָקַדְתָּ נָוְךָ, הָא אוּקְמוּהָ, אֲבָל וּפָקַדְתָּ, לְאַפְקְדָא מִלָּה בְּפוּמָא כַּד אִיהוּ בָּנֵי׳ (איוב ה, כד). וּכְדֵין וְלֹא תֶחֱטָא כְּתִיב. וְאִי לָאו הָא זַמִּין לְבֵיתֵיהּ סִטְרָא אָחֳרָא.
מי שבונה לסטרא אחרא שורה בו רוח טמאה ולא יוצא מהעולם עד שנענש בבית
כָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁבּוֹנֶה, וּרְצוֹנוֹ בְּצוּרָה אַחֶרֶת, היינו לסטרא אחרא מִשּׁוּם שֶׁמְּיַחֵד הַבַּיִת לַסִּטְרָא אַחֲרָא לְהִטָּמֵא בּוֹ, הֲרֵי וַדַּאי שׁוֹרָה בּוֹ רוּחַ שֶׁל טֻמְאָה, משום שמייחד ביתו לס"ט, וְלֹא יוֹצֵא אוֹתוֹ אָדָם מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁנֶּעֱנָשׁ בַּבַּיִת הַהוּא. באותו הבית דייקא וּמִי שֶׁדָּר בּוֹאף שלא בנאו יָכוֹל לְהִנָּזֵק, שֶׁהֲרֵי בַּדִּירָה הַהִיא שׁוֹרָה בָּהּ רוּחַ טֻמְאָה, וּמַזִּיקָהלכל מִי שֶׁנִּמְצָא בָּהּ.
בלשון הזוהר
כָּל שֶׁכֵּן, מַאן דְּבָנֵי וּרְעוּתֵיהּ בְּגַוְונָא אָחֳרָא, בְּגִין דִּמְיַחֵד בֵּיתָא לְסִטְרָא אָחֳרָא, לְאִסְתַּאֲבָא בֵּיהּ. הָא וַדַּאי שַׁרְיָא בֵּיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא, וְלָא נָפִיק הַהוּא בַּר נָשׁ מֵעָלְמָא, עַד דְּאִתְעֲנָשׁ בְּהַהוּא בֵּיתָא, וּמַאן דְּדָיִיר בֵּיהּ, יָכִיל לְאַתְזְקָא, דְּהָא הַהוּא דִּירָה רוּחַ מִסְאֲבָא שַׁרְיָא בֵּיהּ, וְאָזִיק מַאן דְּאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ.
הוי בנה ביתו בלא צדק
סוד נזקי הבית שרוח הטמאה שורה בו ומעשה ברבי יוסי
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.