מהניצוץ הקשה יוצאים שכה נצוצות מצד הגבורה ונעשה איש כשנכנסים לגוף
תזריע · אדם גבר אנוש איש - סוד דרגות בן אדם וטהרת הצלם העליון בנגע · מאמר 23 · פיסקה 13 · דף מח ע"ב
לשון הזוהר
תָּנָא, מִן בּוּצִינָא דְּקַרְדִּינוּתָא, נָפְקִין תְּלַת מְאָה וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ נִיצוֹצֵי, מִתְגַּלְּפִין וּמִתְאַחֲדָן כַּחֲדָא מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה, דְּאִקְרוּן גְּבוּרוֹת, (ס"א ומתלכדן) כַּחֲדָא, וְאִתְעָבִידוּ חַד. (גופא) וְכַד עַיְילִין אִלֵּין בְּגוּפָא, אִקְרֵי אִישׁ. (ס"א ולא איש דא) דָּא דְּתָנֵינָן אִישׁ תָּם וְיָשָׁר אִישׁ צַדִּיק, וְאִישׁ דְּהָכָא, ׳אִישׁ מִלְחָמָה׳ כְּתִיב, דְּכֹלָּא סָלִיק דִּינָא, וְכֹלָּא חֲדָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֲמַאי. לָא הֲוָה בִּידֵיהּ (דרבי יצחק). אָתוּ שָׁאִילוּ קָמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לוֹן, תּוּ קַשְׁיָא, דְּהָא תָּנֵינָן כְּתִיב ׳לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת׳ (בראשית ב, כג), וְתָנֵינָן מַאן אִישׁ דָּא חֶסֶד, וְהָכָא אַמְרִיתּוּ דְּהוּא דִּינָא.
תרגום
לָמַדְנוּ, מֵהַנִּיצוֹץ הַקָּשֶׁה יוֹצְאִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה נִיצוֹצוֹת, חֲקוּקִים וַאֲחוּזִים יַחַד מִצַּד הַגְּבוּרָה, שֶׁנִּקְרָאִים גְּבוּרוֹת, (ומתלכדים) יַחַד וְנַעֲשׂוּ אֶחָד (גוף). וּכְשֶׁאֵלֶּה נִכְנָסִים לְגוּף, הוּא נִקְרָא אִישׁ. (וְלֹא אִישׁ זֶה) זֶה שֶׁשָּׁנִינוּ, אִישׁ תָּם וְיָשָׁר אִישׁ צַדִּיק. וְהָאִישׁ שֶׁל כָּאן, כָּתוּב ׳אִישׁ מִלְחָמָה׳, שֶׁהַכֹּל עוֹלֶה דִין, וְהַכֹּל אֶחָד. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לָמָּה? לֹא הָיָה בְיָדוֹ (שֶׁל רַבִּי יִצְחָק)? בָּאוּ שָׁאֲלוּ לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לָהֶם, עוֹד קָשֶׁה, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁכָּתוּב, ׳לְזֹּאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת׳ (בראשית ב, כג) - וְשָׁנִינוּ, מִי זֶה אִישׁ חֶסֶד, וְכָאן אֲמַרְתֶּם שֶׁהוּא דִּין?
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תנא, מן בוצינא דקרדינותא, נפקין תלת מאה ועשרים וחמש ניצוצי, מתגלפין ומתאחדן כחדא מסטרא דגבורה, דאקרון גבורות, (ס"א ומתלכדן) כחדא, ואתעבידו חד. (גופא) וכד עיילין אלין בגופא, אקרי איש. (ס"א ולא איש דא) דא דתנינן איש תם וישר איש צדיק, ואיש דהכא, ׳איש מלחמה׳ כתיב, דכלא סליק דינא, וכלא חדא. אמר רבי יהודה אמאי. לא הוה בידיה (דרבי יצחק). אתו שאילו קמיה דרבי שמעון, אמר לון, תו קשיא, דהא תנינן כתיב ׳לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת׳ (בראשית ב, כג), ותנינן מאן איש דא חסד, והכא אמריתו דהוא דינא.
התרגום: למדנו, מהניצוץ הקשה יוצאים שלש מאות ועשרים וחמשה ניצוצות, חקוקים ואחוזים יחד מצד הגבורה, שנקראים גבורות, (ומתלכדים) יחד ונעשו אחד (גוף). וכשאלה נכנסים לגוף, הוא נקרא איש. (ולא איש זה) זה ששנינו, איש תם וישר איש צדיק. והאיש של כאן, כתוב ׳איש מלחמה׳, שהכל עולה דין, והכל אחד. אמר רבי יהודה, למה? לא היה בידו (של רבי יצחק)? באו שאלו לפני רבי שמעון. אמר להם, עוד קשה, שהרי שנינו שכתוב, ׳לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת׳ (בראשית ב, כג) - ושנינו, מי זה איש חסד, וכאן אמרתם שהוא דין?
מן המפרשים
מקדש מלך: מבוצינא דקרדינותא נפקין פי' מבינה הנק' בוצינן דקרדינותא בהשאלה נפקין שכ"ה ניצוצין וכתב באוצ"ח שהם ש"ך ניצוצין עם ה' אלפין דאהי"ה הממתקים אותם גי' שכ"ה:
אור יקר: איש תם ׳וישר בסוד־R-. קו האמצעי ישר בין הימין והשמאל והיינו תם ־ ויעקב איש תם יושב אהלים, והיסוד נקרא; איש . ׳כאומרו.
הסולם: תאנא מן בוצינא וכו׳: למדנו, מבוצינא דקרדינותא יוצאים שכ״ה ניצוצים, נחקקים ונאחדים יחד מצד הגבורה, ונקראים גבורות, ומתלכדים יחד ונעשים אחד, וכשאלו נכנסים בגוף, דהיינו ז"א המכונה גוף, נקרא איש. וזה שלמדנו, שיש, איש תם וישר, איש…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: