אדם גבר אנוש איש
סוד דרגות בן אדם וטהרת הצלם העליון בנגע
בכמה דרגות נקרא בן אדם אדם גבר אנוש איש - גדול שבכלם אדם בצלם אלהים
שָׁנִינוּ, בְּכַמָּה דְרָגוֹת נִקְרָא בֶּן אָדָם: אָדָם, גֶּבֶר, אֱנוֹשׁ, אִישׁ. והוא כנגד ז"א בד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשייה, גָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם אָדָם,והוא כנגד ז"א דאצילות, שאז יש בו השם מ"ה שגי' אד"ם ועי"ז נעשה יחוד זו"ן ונקרא בשם אד"ם (אחר שבאו לו מוחין דגדלות ונשלם בעשר ספירות), (מִשּׁוּם) שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם הראשון בְּצַלְמוֹ דז"א [ופירוש הפסוק כך הוא לפי סודו, שאלהי"ם שבסוד הבינה [בעולם הבריאה] ברא את האדם בצלם החכמה [עולם האצילות] לפי שהאצילות נקרא צלם של הבריאה, לפי שהוא בחינת אדם [אצילות] היושב על הכסא [הבריאה] נמצא שהאדם נברא בצלם האצילות-רמ"ק.] ׳ (בראשית א) - וְכָתוּב ׳כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָםהרי שהאדם הוא בדרגה היותר עליונה׳ (שם ט) - וְלֹא כָתוּב גֶּבֶר, אֱנוֹשׁ, אִישׁ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם כָּךְ, האמנם 'אדם' הוא הדרגה היותר עליונה וַהֲרֵי כָּתוּב ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה '׳ (ויקרא א, ב). מִי צָרִיךְ לְהַקְרִיב קָרְבָּן?וודאי מִי שֶׁהוּא חוֹטֵא, ועומד בדרגה פחותה וְהרי כאן וְכָתוּב אָדָם.
בלשון הזוהר
תָּאנָא בְּכַמָּה דַּרְגִּין אִתְקְרֵי בַּר נָשׁ: אָדָם, גֶּבֶר, אֱנוֹשׁ, אִישׁ. גָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם אָדָם. (משום) דִּכְתִּיב, ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳ (בראשית א, כז). וּכְתִיב ׳כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם׳ (בראשית ט, ו). וְלָא כְּתִיב, גֶּבֶר, אֱנוֹשׁ, אִישׁ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִי הָכִי, וְהָא כְּתִיב ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהו"ה׳ (ויקרא א, ב). (ולא גבר, אנוש, איש) מַאן בָּעֵי לְמִקְרַב קָרְבְּנָא. מַאן דְּאִיהוּ חַטָּאָה וּכְתִיב אָדָם.
קיום העולם הוא קרבן ומי ראוי להקריב הנחת אלא אדם שיקר מן הכל
אָמַר רַבִּי יִצְחָק,להשיבו, כי אכן כאן מדבר הכתוב בקרבן עולה הבא בנדבה שעי"ז הוא קיום העולם בֹּא רְאֵה, קִיּוּם הָעוֹלָם שֶׁל עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים הוּא קָרְבָּן, קרבן העולה שמקשר כל העולמות, והוא הַנַּחַת שֶׁל הקב"ה. וּמִי רָאוּי לְהַקְרִיב לְפָנָיו אֶת הַנַּחַת הַזּוֹ? הֱוֵה אוֹמֵר זֶה אָדָם, שֶׁיָּקָר מִן הַכֹּל. אבל בקרבן חטאת ואשם כתוב 'נפש' כי תחטא ולא כתוב אדם. אָמַר לוֹ, רבי יהודה לשאול עוד מרבי יצחק, אִם כָּךְ,שהאדם הוא בדרגה היותר גבוהה, הִנֵּה כָּתוּב, ׳אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ וְגוֹ'׳ (ויקרא יג, ב) - ׳וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת׳, ואיך אפשר שנשמת אדם שהיא מן ממקום שאין שולטת בו הקליפה, שתהיה בה הצרעת. - אָמַר לוֹ,דווקא בר המעלה אֶת זֶה צָרִיךְ לְטַהֵר הקב"ה יוֹתֵר מֵהַכֹּל, שֶׁמִּי שֶׁהוּא בְּדַרְגָּה עֶלְיוֹנָה שֶׁל כֻּלָּם, שנקרא 'אדם', לֹא יֵשֵׁב כָּךְ.בטומאה
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק תָּא חֲזֵי, קִיּוּמָא דְּעָלְמָא דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין, הוּא קָרְבְּנָא. נַיְיחָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמַאן אִתְחֲזֵי לְמִקְרַב קַמֵּיהּ הַאי נַיְיחָא, הֶוִי אוֹמֵר הַאי אָדָם, דְּיַקִּירָא מִכֹּלָּא. אָמַר לֵיהּ אִי הָכִי, הָא כְּתִיב, ׳אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ וְגוֹ'׳, ׳וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת׳. אָמַר לֵיהּ, לְהַאי בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדַכָּאָה יַתִּיר מִכֹּלָּא, דְּמַאן דְּאִיהוּ בְּדַרְגָּא עִלָּאָה דְּכֻלְּהוּ, לָא לִיתִיב הָכֵי.
אדם כי יהיה בעור בשרו והובא אל הכהן - הדיוקן הקדושה לא תשב כך בנגע
וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּבנגע צרעת וכו' ׳בָּאָדָם, וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן׳ (ויקרא יג, ט) - וּבָא לֹא כָתוּב, אֶלָּא וְהוּבָא. שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ, מִתְחַיֵּב בּוֹ לְהַקְרִיבוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן,כדי הצלם שֶׁהַדְּיוֹקָן הַקְּדוֹשָׁה לֹא תֵשֵׁב כָּךְ. גם מפני שמדביק אחרים בקרבם אליו (ויקר"ר). וְכָתוּב אִישׁ ׳אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע וְגוֹ'׳ (ויקרא יג, כט) - ׳וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת וְגוֹ'׳.וְשם וְלֹא כָתוּב בָּהֶם וְהוּבָא משום שהפגם במדרגת 'איש' אינו גבוה כ"כ כמו במי שהוא במדרגת 'אדם'.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב ׳בָּאָדָם, וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן׳ (ויקרא יג, ט). וּבָא לָא כְּתִיב, אֶלָּא וְהוּבָא, דְּכָל מַאן דְּחָמֵי לֵיהּ, אִתְחַיָּיב בֵּיהּ לְאַקְרוֹבֵי קָמֵי כַּהֲנָא, דְּדִיּוּקְנָא קַדִּישָׁא לָא לֵיתִיב הָכִי. וּכְתִיב ׳אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע וְגוֹ', וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בְּעוֹר בְּשָׂרָם בֶּהָרוֹת וְגוֹ', וְלָא כְּתִיב בְּהוּ וְהוּבָא׳.
משה נקרא איש ולא אדם כי הוא עבד המלך כלפי אדם שלמעלה
אָמַר לוֹ, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ, לָמָּה לֹא נִקְרָא אָדָם׳ (במדבר יב)? אָמַר לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנִּקְרָא עֶבֶד לַמֶּלֶךְ, שֶׁכָּתוּב (שם) ׳לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה׳ (יהושע א) - ׳מֹשֶׁה עַבְדִּי׳ (יהושע א, ב) - וְאַף כָּךְ נִקְרָא אִישׁ כְּלַפֵּי אָדָם שֶׁלְּמַעְלָה. אָמַר לוֹ, אִם כָּךְ, הֲרֵי כָּתוּב ׳ה' אִישׁ מִלְחָמָה וְלֹא כָתוּב אָדָם׳ (שמות טו, ג). אָמַר לוֹ, סוֹד ה' לִירֵאָיו. אָמַר לוֹ, אִם כָּךְ אֲנִי בֵּינֵיהֶם (יוֹשֵׁב) הוֹשִׁיבוּ בַּכֹּל, וּבַמָּקוֹם הַזֶּה לֹא זָכִיתִי.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, וְהָא כְּתִיב ׳וְהָאִישׁ מֹשֶׁה׳ (במדבר יב, ג), ׳כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ, אֲמַאי לָא אִקְרֵי אָדָם׳. אָמַר לֵיהּ מִשּׁוּם דְּאִקְרֵי עֶבֶד לְמַלְכָּא, דִּכְתִּיב, ׳לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה׳ (במדבר יב, ז). ׳מֹשֶׁה עַבְדִּי׳. וְאוֹף הָכִי אִקְרֵי אִישׁ לְגַבֵּי אָדָם דִּלְעֵילָּא. אָמַר לֵיהּ אִי הָכִי, וְהָא כְּתִיב ׳יהו"ה אִישׁ מִלְחָמָה, וְלָא כְּתִיב אָדָם׳ (שמות טו, ג). אָמַר לֵיהּ ׳סוֹד יהו"ה לִירֵאָיו׳ (תהלים כה). אָמַר לֵיהּ אִי הָכִי אֲנָא בֵּינַיְיהוּ (ס"א יתיב) אָתִיבוּ בְּכֹלָּא, וּבַאֲתַר דָּא לָא זָכִינָא.
שלמות של מעלה כשיושב הקבה בכסא - על דיוקן הכסא כמראה אדם שהוא הכלל
אָמַר לוֹ, לֵךְ לְרַבִּי אַבָּא, שֶׁאֲנִי לָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְגַלּוֹת. הָלַךְ אֵצֶל רַבִּי אַבָּא, מָצָא אוֹתוֹ שֶׁהָיָה דוֹרֵשׁ וְאוֹמֵר: מָתַי נִקְרֵאת שְׁלֵמוּת שֶׁל מַעְלָה (שֶׁל הַכֹּל)? כְּשֶׁיּוֹשֵׁב הקב"ה בְּכִסֵּא, וְעַד שֶׁלֹּא יוֹשֵׁב בְּכִסֵּא, לֹא נִמְצֵאת שְׁלֵמוּת, שֶׁכָּתוּב (יחזקאל א) וְעַל דְּיוֹקָן הַכִּסֵּא דְּיוֹקָן ׳כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה (יחזקאל א, כו)׳ - מַשְׁמָע שֶׁכָּתוּב אָדָם, שֶׁהוּא הַכְּלָל וּשְׁלֵמוּת הַכֹּל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁמָּצָאתִי אוֹתְךְ בָּזֶה. אָמַר לוֹ, אִם כָּךְ, הֲרֵי כָּתוּב ׳ה (שמות טו, ג)' - אִישׁ מִלְחָמָה׳ - וְלֹא כָתוּב אָדָם. אָמַר לוֹ, יָפֶה שָׁאַלְתָּ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ זִיל לְרִבִּי אַבָּא, דַּאֲנָא אוֹלִיפְנָא מִנֵּיהּ עַל מְנָת דְּלָא לְגַלָּאָה. אָזַל לְגַבֵּי דְּרִבִּי אַבָּא, אַשְׁכָּחֵיהּ דְּהֲוָה דָּרִישׁ וְאָמַר, אֵימָתַי אִתְקְרֵי שְׁלֵימוּתָא דִּלְעֵילָּא (נ"א דכלא), כַּד יָתִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכוּרְסְיָּיא. וְעַד דְּלָא יָתִיב בְּכוּרְסְיָּיא, לָא אִשְׁתְּכַח שְׁלֵימוּתָא. דִּכְתִּיב, (יחזקאל א כו) ׳וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה, מַשְׁמַע דִּכְתִּיב ׳אָדָם, דְּהוּא כְּלָלָא, וּשְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא׳. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּאַשְׁכָּחִית לָךְ בְּהַאי. אָמַר לֵיהּ אִי הָכִי הָא כְּתִיב (שמות טו ג) ׳יהו"ה אִישׁ מִלְחָמָה, וְלָא כְּתִיב אָדָם׳. אָמַר לֵיהּ יָאוּת שָׁאַלְתָּ.
שם לא נמצאת שלמות הכל ולכן נקרא איש וכאן שלמות הכל ולכן נקרא אדם
בֹּא רְאֵה, שָׁם לֹא נִמְצֵאת שְׁלֵמוּת שֶׁל הַכֹּל, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָא אִישׁ. אֲבָל כָּאן שְׁלֵמוּת הַכֹּל וְהַכְּלָל שֶׁל הַכֹּל, מִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָא אָדָם. קָרָא עָלָיו, ׳טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךְ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף׳ (תהלים קיט, עב).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הָתָם לָא אִשְׁתְּכַח שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא, וּבְגִּינֵי כַּךְ אִקְרֵי אִישׁ. אֲבָל הָכָא, שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא, וּכְלָלָא דְּכֹלָּא, בְּגִין כַּךְ אִקְרֵי אָדָם. קָארֵי עָלֵיהּ ׳טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף׳ (תהילים קיט, עב).
אדם ובהמה ולא איש ובהמה - הכתוב לוקח העליון מכלם והנמוך מכלם
עוֹד אָמַר לוֹ, כָּתוּב ׳אָדָם וּבְהֵמָה׳ (שם לו, ז), וְלֹא כָתוּב אִישׁ וּבְהֵמָה. אָמַר לוֹ, וָלֹא?! וַהֲרֵי כָּתוּב ׳לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה׳ (שמות יא, ז). אֲבָל מַה שֶּׁכָּתוּב ׳אָדָם וּבְהֵמָה׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן עַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר׳ (מלכים א ה, יג) - דֶּרֶךְ הַכָּתוּב הוּא, שֶׁלּוֹקֵחַ הָעֶלְיוֹן מִכֻּלָּם וְהַנָּמוּךְ מִכֻּלָּם. אַף כָּאן הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַכֹּל - אָדָם, וְהַנָּמוּךְ מֵהַכֹּל - בְּהֵמָה.
בלשון הזוהר
תּוּ אָמַר לֵיהּ, כְּתִיב ׳אָדָם וּבְהֵמָה׳ (תהלים לו, ז), וְלָא כְּתִיב אִישׁ וּבְהֵמָה. אָמַר לֵיהּ וְלָא. וְהָכְּתִיב ׳לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה׳ (שמות יא, ז). אֲבָל מַה דִּכְתִּיב ׳אָדָם וּבְהֵמָה׳, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן עַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יוֹצֵא בַּקִּיר׳ (מלכים א ה, יג). אוֹרְחֵיהּ דִּקְרָא הוּא, דְּנָקִיט עִלָּאָה מְכֻּלְּהוּ, וְנָמִיךְ מְכֻּלְּהוּ. אוּף הָכָא עִלָּאָה דְּכֹלָּא, אָדָם, וְנָמִיךְ מִכֹּלָּא בְּהֵמָה.
כל מה שבעולם בשביל האדם וכלם התעכבו עד שנראתה הדיוקן העליונה
אָמַר לוֹ, וַהֲרֵי כָּתוּב (בראשית ב) (בראשית ב ה) ׳וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה (בראשית ב, ה)׳. אָמַר לוֹ, בֹּא וּרְאֵה שֶׁכָּל מַה שֶּׁבָּעוֹלָם אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל הָאָדָם, וְכֻלָּם בִּגְלָלוֹ מִתְקַיְּמִים וְלֹא נִרְאִים בָּעוֹלָם, וְכֻלָּם הִתְעַכְּבוּ עַד שֶׁיָּבֹא אוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא אָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְגוֹ'׳. טֶרֶם: עַד שֶׁלֹּא, כְּתַרְגּוּמוֹ. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִרְאֲתָה הַדְּיוֹקָן הָעֶלְיוֹנָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְאָדָם אַיִן. כְּלוֹמַר, כֻּלָּם הִתְעַכְּבוּ בִשְׁבִילָהּ שֶׁל הַדְּיוֹקָן הַזֹּאת עַד שֶׁנִּרְאֲתָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא נִרְאֲתָה (נִבְרְאָה) הַדְּיוֹקָן הַזּוֹ אֶלָּא בַּדְּיוֹקָן שֶׁרְאוּיָה לָהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם, בְּשֵׁם מָלֵא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַכֹּל וְהַכְּלָל שֶׁל הַכֹּל׳.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ וְהָא כְּתִיב ׳וְאָדָם אַיִן לַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה׳ (בראשית ב, ה). אָמַר לֵיהּ, תָּא חֲזֵי, דְּכָל מַה דִּי בְּעָלְמָא לָא הֲוִי אֶלָּא בְּגִינֵיהּ דְּאָדָם, וְכֻלְּהוּ בְּגִינֵיהּ מִתְקַיְּימֵי, וְלָא אִתְחֲזִיאוּ בְּעָלְמָא, וְכֻלְּהוּ אִתְעַכְּבוּ עַד דְּיֵיתֵי הַהוּא דְּאִקְרֵי אָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְכֹל שִׁיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְגוֹ'׳ (בראשית ב, ה). טֶרֶם: עַד לָא, כְּתַרְגּוּמוֹ. מִשּׁוּם דְּדִיּוּקְנָא עִלָּאָה לָא אִתְחֲזֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְאָדָם אַיִן׳, כְּלוֹמַר, כֻּלְּהוּ אִתְעַכְּבוּ בְּגִינֵיהּ דְּהַאי דִּיּוּקְנָא, עַד דְּאִתְחֲזֵי. וּבְגִין כָּךְ לָא אִתְחֲזֵי (נ"א אתברי) הַאי דִּיּוּקְנָא, אֶלָּא בְּדִיּוּקְנָא דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיִּיצֵר יהו"ה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם׳ (בראשית ב, ז), בְּשֵׁם מָלֵּא. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּאִיהוּ שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא, וּכְלָלָא דְּכֹלָּא.
בששי נברא אדם בשעה שנשלם הכסא ולכן ראוי לשבת עליו והכל נכלל באדם
לָמַדְנוּ, בְּשִׁשִּׁי נִבְרָא אָדָם, בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁלַם הַכִּסֵּא. וְנִקְרָא כִסֵּא, שֶׁכָּתוּב ׳שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא׳ (מלכים א י). וּלְפִיכָךְ נִבְרָא הָאָדָם בַּשִּׁשִּׁי, שֶׁהוּא רָאוּי לֵישֵׁב עַל הַכִּסֵּא. וְלָמַדְנוּ, כֵּיוָן שֶׁנִּבְרָא אָדָם, הַכֹּל הִתְתַּקֵּן, וְכָל מַה שֶּׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְהַכֹּל נִכְלָל בָּאָדָם.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, בַּשִּׁשִּׁי נִבְרָא אָדָם, בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁלַם הַכִּסֵא. וְנִקְרָא כִּסֵּא, דִּכְתִּיב, ׳שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא׳ (מלכים א י, יט). וּלְפִיכָךְ נִבְרָא הָאָדָם בַּשִּׁשִּׁי, שֶׁהוּא רָאוּי לֵישֵׁב עַל הַכִּסֵּא. וְתָאנָא כֵּיוָן דְּנִבְרָא אָדָם אִתְתָּקַּן כֹּלָּא, וְכָל מַה דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, וְכֹלָּא אִתְכְּלִיל בָּאָדָם.
דיוקן פניהם פני אדם הכלל של הכל וכל הגונים והדמיות נראים בדיוקן אדם
שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּתוּב וְדְּיוֹקָן ׳פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם׳ (יחזקאל א, י) - הַכְּלָל שֶׁל הַכֹּל, וְהַכֹּל כְּלוּלִים בַּדְּיוֹקָן הַזֹּאת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן׳ (יחזקאל א, י)? אָמַר לוֹ, הַכֹּל הָיוּ ׳פְּנֵי אָדָם׳, וּבְאוֹתָהּ דְּיוֹקָן שֶׁל אָדָם נִרְאִים כָּל הַגְּוָנִים וְכָל הַדְּמֻיּוֹת. כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ, פָּנָיו ׳פְּנֵי נֶשֶׁר׳, לֹא שֶׁהוּא נֶשֶׁר, אֶלָּא שֶׁנִּרְאֶה בַּדְּיוֹקָן שֶׁל אָדָם, מִשּׁוּם שֶׁכּוֹלֵל אֶת כָּל הַגְּוָנִים וְכָל הַדְּמֻיּוֹת.
בלשון הזוהר
תַּנְיָא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כְּתִיב ׳וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם, כְּלָלָא דְּכֹלָּא, וְכֹלָּא כְּלִילָן בְּהַאי דִּיּוּקְנָא׳ (יחזקאל א, י). אָמַר רִבִּי יְהוּדָה וְהָא כְּתִיב (יחזקאל א י). ׳וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָמִין לְאַרְבַּעְתָּם, וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל לְאַרְבַּעְתָּן, אָמַר לֵיהּ כֹּלָּא אַפֵּי אָדָם הֲווֹ, וּבְהַהוּא דִּיּוּקְנָא דְּאָדָם, אִתְחַזְיָין כָּל גַּוְונִין וְכָל דִּיוּקְנִין׳. כְּמָה דְּתָנֵינָן אַנְפּוֹי אַנְפֵּי נִשְׁרָא, לָא דְּהוּא נִשְׁרָא, אֶלָּא דְּאִתְחֲזֵי בְּדִיּוּקְנָא דְּאָדָם, מִשּׁוּם דְּכָּלִיל כָּל גַּוְונִין וְכָל דִּיוּקְנִין.
מי שתחת שלטון אדם נקרא איש - ירדו עמו שתי רוחות ימין ושמאל נשמה ונפש
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בּא רְאֵה, כָּל מִי שֶׁהוּא תַּחַת שִׁלְטוֹנוֹ שֶׁל אָדָם, נִקְרָא אִישׁ, מִשּׁוּם שֶׁהִתְתַּקֵּן בְּגָוֶן שֶׁל אָדָם מִדַּרְגָּה אַחֶרֶת שֶׁהָיְתָה לוֹ בָּרִאשׁוֹנָה. שֶׁלָּמַדְנוּ בְּסוֹד עֶלְיוֹן בְּסִפְרָא דִצְנִיעוּתָא, כְּשֶׁנִּבְרָא אָדָם, יָרַד בַּדְּיוֹקָן קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה, וְיָרְדוּ עִמּוֹ שְׁתֵּי רוּחוֹת מִשְּׁנֵי צְדָדִים, מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל, הַכְּלָל שֶׁל אָדָם. וְהָרוּחַ שֶׁל הַיָּמִין נִקְרֵאת נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים׳ (בראשית ב, ז) - וְהָרוּחַ שֶׁל הַשְּׂמֹאל נִקְרֵאת ׳נֶפֶשׁ חַיָּה׳, וְהָיְתָה הוֹלֶכֶת וְיוֹרֶדֶת מִמַּעְלָה לְמַטָּה, וְלֹא מִתְיַשֶּׁבֶת עִם הָאַחֶרֶת.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, תָּא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּאִיהוּ תְּחוֹת שׁוּלְטָנֵי דְּאָדָם, אִתְקְרֵי אִישׁ. מִשּׁוּם דְּאִתְתָּקַן בְּגַוְונָא דְּאָדָם, מִדַּרְגָּא אָחֳרָא דְּהֲוָה בֵּיהּ בְּקַדְמִיתָא. דְּתַנְיָא בְּרָזָא עִלָּאָה (תרומה קע"ח ע"ב, מ"ו ע"ב) בְּסִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא, כַּד אִתְבְּרֵי אָדָם, נָחַת בְּדִיּוּקְנָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, וְנַחְתּוּ עִמֵּיהּ תְּרֵין רוּחִין, מִתְּרֵין סִטְרִין, מִימִינָא וּמִשְּׂמָאלָא, כְּלָלָא דְּאָדָם. וְרוּחָא דִּימִינָא, אִתְקְרֵי נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא, דִּכְתִּיב, ׳וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים׳ (בראשית ב, ז). וְרוּחָא דִּשְׂמָאלָא, אִתְקְרֵי ׳נֶפֶשׁ חַיָּה׳, וַהֲוָה אָזִיל וְנָחִית מֵעֵילָּא לְתַתָּא, וְלָא אִתְיַישְׁבָא בַּהֲדֵי אָחֳרָא.
כשאדם חטא נעשו מרוח השמאל בריות שהתחברו עם גופו ונולדו נגעי בני אדם
כַּאֲשֶׁר נִכְנְסָה הַשַּׁבָּת וְאָדָם הָיָה חוֹטֵא, נַעֲשׂוּ (נשפעו) מֵאוֹתָהּ רוּחַ הַשְּׂמֹאל בְּרִיּוֹת שֶׁמִּתְפַּשְּׁטוֹת בָּעוֹלָם, וְגוּפָם לֹא הִסְתַּיֵּם, וְהִתְחַבְּרוּ עִם גּוּף הָאָדָם הַזֶּה, עִם זָכָר וְנוּקְבָּא, וְנוֹלְדוּ בָעוֹלָם. וְאֵלּוּ נִקְרָאִים נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם. לָמַדְנוּ, הָעֶלְיוֹנִים מֵהֶם שֶׁלֹּא נִדְבְּקוּ לְמַטָּה וּתְלוּיִים בָּאֲוִיר, וְשׁוֹמְעִים מַה שֶּׁשּׁוֹמְעִים מִלְמַעְלָה, וּמֵהֶם יוֹדְעִים אוֹתָם הָאֲחֵרִים לְמַטָּה.
בלשון הזוהר
כַּד הֲוָה עַיִּיל שַׁבְּתָא, וַהֲוָה חָב אָדָם, אִתְעָבִידוּ (נ"א אתנגידו) מֵהַהוּא רוּחָא שְׂמָאלָא, בִּרְיָין מִתְפַּשְּׁטָן בְּעָלְמָא, וְלָא אִסְתְּיָימוּ גּוּפָא דִּלְהוֹן. וְאִתְחַבָּרוּ בְּהַאי גּוּפָא דְּאָדָם, בִּדְכוּרָא וְנוּקְבָּא, וְאִתְיְלִידוּ בְּעָלְמָא. וְאִלֵּין אִקְרוּן נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם. תָּנָא, עִלָּאִין מִנַּיְיהוּ דְּלָא אִתְדְּבָקוּ לְתַתָּא, וְתַּלְיָין בַּאֲוִירָא, וְשַׁמְעִין מַה דְּשַׁמְעִין מִלְּעֵילָּא. וּמִנַּיְיהוּ יַדְעִין אִינּוּן אָחֳרָנִין לְתַתָּא.
מהניצוץ הקשה יוצאים שכה נצוצות מצד הגבורה ונעשה איש כשנכנסים לגוף
לָמַדְנוּ, מֵהַנִּיצוֹץ הַקָּשֶׁה יוֹצְאִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה נִיצוֹצוֹת, חֲקוּקִים וַאֲחוּזִים יַחַד מִצַּד הַגְּבוּרָה, שֶׁנִּקְרָאִים גְּבוּרוֹת, (ומתלכדים) יַחַד וְנַעֲשׂוּ אֶחָד (גוף). וּכְשֶׁאֵלֶּה נִכְנָסִים לְגוּף, הוּא נִקְרָא אִישׁ. (וְלֹא אִישׁ זֶה) זֶה שֶׁשָּׁנִינוּ, אִישׁ תָּם וְיָשָׁר אִישׁ צַדִּיק. וְהָאִישׁ שֶׁל כָּאן, כָּתוּב ׳אִישׁ מִלְחָמָה׳, שֶׁהַכֹּל עוֹלֶה דִין, וְהַכֹּל אֶחָד. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לָמָּה? לֹא הָיָה בְיָדוֹ (שֶׁל רַבִּי יִצְחָק)? בָּאוּ שָׁאֲלוּ לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לָהֶם, עוֹד קָשֶׁה, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁכָּתוּב, ׳לְזֹּאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת׳ (בראשית ב, כג) - וְשָׁנִינוּ, מִי זֶה אִישׁ חֶסֶד, וְכָאן אֲמַרְתֶּם שֶׁהוּא דִּין?
בלשון הזוהר
תָּנָא, מִן בּוּצִינָא דְּקַרְדִּינוּתָא, נָפְקִין תְּלַת מְאָה וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ נִיצוֹצֵי, מִתְגַּלְּפִין וּמִתְאַחֲדָן כַּחֲדָא מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה, דְּאִקְרוּן גְּבוּרוֹת, (ס"א ומתלכדן) כַּחֲדָא, וְאִתְעָבִידוּ חַד. (גופא) וְכַד עַיְילִין אִלֵּין בְּגוּפָא, אִקְרֵי אִישׁ. (ס"א ולא איש דא) דָּא דְּתָנֵינָן אִישׁ תָּם וְיָשָׁר אִישׁ צַדִּיק, וְאִישׁ דְּהָכָא, ׳אִישׁ מִלְחָמָה׳ כְּתִיב, דְּכֹלָּא סָלִיק דִּינָא, וְכֹלָּא חֲדָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֲמַאי. לָא הֲוָה בִּידֵיהּ (דרבי יצחק). אָתוּ שָׁאִילוּ קָמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לוֹן, תּוּ קַשְׁיָא, דְּהָא תָּנֵינָן כְּתִיב ׳לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת׳ (בראשית ב, כג), וְתָנֵינָן מַאן אִישׁ דָּא חֶסֶד, וְהָכָא אַמְרִיתּוּ דְּהוּא דִּינָא.
ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור
סוד השער והדין הנמתק וקרח
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.