ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור
סוד השער והדין הנמתק וקרח
הכל במשקל אחד - כשעובר שער הראש נמתקים הדינים ונקרא טהור מצד הטמאה
אֶלָּא כָּךְ לָמַדְנוּ, הַכֹּל הוּא בְּמִשְׁקָל אֶחָד עוֹלֶה, וְהַכֹּל אֶחָד. וּמִשּׁוּם שֶׁהַדִּינִים הַתַּחְתּוֹנִים אֲחוּזִים (ומתלכדים) וּמְחֻבָּרִים בְּשַׂעֲרוֹתָיו שֶׁל זֶה, הוּא נִקְרָא הַדִּין הַקָּשֶׁה, וּכְשֶׁעוֹבֵר מִמֶּנּוּ הַשֵּׂעָר שֶׁל הָרֹאשׁ - נִמְתָּק, וְהַדִּינִים שֶׁל מַטָּה לֹא מִזְדַּמְּנִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָא טָהוֹר. שֶׁלֹּא נִקְרָא טָהוֹר, אֶלָּא כְּשֶׁיּוֹצֵא מִצַּד הַטֻּמְאָה, וּכְשֶׁיּוֹצֵא מִצַּד הַטֻּמְאָה נִקְרָא טָהוֹר, שֶׁכָּתוּב (איוב יד) ׳מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא (איוב יד, ד)׳ - מִטָּמֵא וַדַּאי, וְכָאן כָּתוּב ׳וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא (ויקרא יג, מ)׳.
בלשון הזוהר
אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, כֹּלָּא הוּא בְּחַד מַתְקְלָא סַלְּקָא, וְכֹלָּא חַד. וּמִשּׁוּם דְּדִינֵי תַּתָּאֵי מִתְאַחֲדָן (נ"א ומתלכדן) וּמִתְחַבְּרָן בְּשַׂעֲרוֹי דְּהַאי. אִקְרֵי הוּא דִּינָא קַשְׁיָא, וְכַד אִתְעַבָּר מִנֵּיהּ שַׂעֲרָא דְּרֵישָׁא, אִתְבְּסָם, וְדִינִין דִּלְתַתָּא לָא אִזְדְּמָנוּ. וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי טָהוֹר. דְּלָא אִקְרֵי טָהוֹר, אֶלָּא כַּד נָפִיק מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא, וְכַד נָפִיק מִן מִסְאֲבָא, אִקְרֵי טָהוֹר. דִּכְתִּיב, ׳מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא׳ (איוב יד, ד). מִטָּמֵא וַדַּאי, וְהָכָא כְּתִיב, ׳וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא׳.
בראש האיש הזה נצוץ הקשה וגלגלתו אדמה ותלויים ממנו כתרי דין תחתונים
וּבֹא רְאֵה, בְּרֹאשׁ הָאִישׁ הַזֶּה נִיצוֹץ הַקָּשֶׁה, וּמִשּׁוּם כָּךְ גֻּלְגֹּלֶת הָרֹאשׁ שֶׁל זֶה אֲדֻמָּה כֻּלָּהּ כַּשּׁוֹשַׁנָּה, וְהַשְּׂעָרוֹת אֲדֻמּוֹת בְּתוֹךְ אֲדֻמּוֹת, וּתְלוּיִים מִמֶּנּוּ כְּתָרִים תַּחְתּוֹנִים שֶׁלְּמַטָּה שֶׁמְּעוֹרְרִים דִּינִים בָּעוֹלָם, וּכְשֶׁעוֹבֵר מִמֶּנּוּ הַשֵּׂעָר וְנִגְלָשׁ, מֵהַחֶסֶד הָעֶלְיוֹן הַכֹּל נִמְתָּק, וְנִקְרָא טָהוֹר עַל שְׁמוֹ.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, בְּרֵישָׁא דְּהַאי אִישׁ, בּוּצִינָא דְּקַרְדִּינוּתָא. וּבְגִין כָּךְ גּוּלְגַלְתָּא דְּרֵישָׁא דְּהַאי, סוּמָקָא כֹּלָּא כְּוַורְדָּא, וְשַׂעְרֵי סוּמָקֵי בְּגוֹ סוּמָקֵי, וְתַּלְיָין מִנֵּיהּ כִּתְרִין תַּתָּאִין דִּלְתַתָּא, דְּמִתְעֲרִין דִּינִין בְּעָלְמָא. וְכַד אִתְעַבָּר מִנֵּיהּ שַׂעֲרָא וְאִתְגְלִישׁ, מֵחֶסֶד עִלָּאָה אִתְבְּסָם כֹּלָּא, וְאִתְקְרֵי טָהוֹר עַל שְׁמֵיהּ.
קדוש נקרא רק כשהשער תלוי שהקדשה תלויה בשער וטהור כשעובר ממנו השער
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם נִקְרָא ׳עַל שְׁמוֹ קָדוֹשׁ׳ (יחזקאל לו, כא) נִקְרָא וְלֹא טָהוֹר? אָמַר לוֹ, לֹא כָּךְ, שֶׁקָּדוֹשׁ לֹא נִקְרָא אֶלָּא כְּשֶׁהַשֵּׂעָר תָּלוּי, שֶׁהַקְּדֻשָּׁה תְּלוּיָה בַּשֵּׂעָר, שֶׁכָּתוּב ׳קָדוֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ׳ (במדבר ו, ה) - וְזֶה נִקְרָא טָהוֹר, מֵהַצַּד שֶׁתְּלוּיִים לְמַטָּה מִמֶּנּוּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ עוֹבֵר מִמֶּנּוּ הַשֵּׂעָר וְנִטְהָר.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִי אִתְקְרֵי עַל שְׁמֵיהּ, קָדוֹשׁ אִתְקְרֵי, וְלָא טָהוֹר. אָמַר לֵיהּ לָאו הָכֵי, דְּקָדוֹשׁ לָא אִתְקְרֵי אֶלָּא כַּד תָּלֵי שַׂעֲרָא. דִּקְדוּשָּׁה בְּשַׂעְרָא תָּלֵי, דִּכְתִּיב, ׳קָדוֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ׳ (במדבר ו, ה). וְהַאי אִקְרֵי טָהוֹר, מִסִּטְרָא דְּתַּלְיָין לְתַתָּא מִנֵיהּ, וּבְגִּינֵי כַּךְ אִתְעַבָּר מִנֵּיהּ שַׂעֲרָא, וְאִתְדַּכְיָא.
מי שהוא מצד הדין לא נטהר עד שעובר ממנו השער ואדם לא כך כי הוא רחמים
וּבֹא רְאֵה, כָּל מִי שֶׁהוּא מִצַּד הַדִּין וְהַדִּינִים נֶאֱחָזִים בּוֹ, לֹא נִטְהָר, עַד שֶׁעוֹבֵר מִמֶּנּוּ הַשֵּׂעָר. וּמִשֶּׁעוֹבֵר מִמֶּנּוּ הַשֵּׂעָר, נִטְהָר. וְאִם תֹּאמַר אָדָם - לֹא כָּךְ, שֶׁהֲרֵי הוּא שְׁלֵמוּת הַכֹּל, וְנִמְצָאִים בּוֹ רַחֲמִים. מִשּׁוּם כָּךְ לֹא כָּךְ, שֶׁכָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְהַקְּדוֹשִׁים הִתְיַחֲדוּ בוֹ. אֲבָל זֶה - הוּא דִּין, וְהַדִּינִים אֲחוּזִים בּוֹ, לֹא נִמְתָּק עַד שֶׁעוֹבֵר מִמֶּנּוּ הַשֵּׂעָר.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי כָּל מַאן דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְּדִינָא, וְדִינִין מִתְאַחֲדִין בֵּיהּ, לָא אִתְדָּכֵי, עַד דְּאִתְעֲבָר מִנֵּיהּ שַׂעֲרָא, וּמִדְאִתְעֲבָר מִנֵּיהּ שַׂעֲרָא אִתְדָּכֵי. וְאִי תֵּימָא אָדָם. לָאו הָכִי, דְּהָא הוּא שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא, וְרַחֲמֵי אִשְׁתְּכָחוּ בֵּיהּ. בְּגִין כַּךְ לָאו הָכִי דְּכֻלְּהוּ קְדוּשָׁאן וְקַדִּישִׁין אִתְיָיחֲדוּ בֵּיהּ. אֲבָל הַאי, הוּא דִּינָא, וְדִינֵי אִתְאַחֲדָן בֵּיהּ, לָא אִתְבְּסָם עַד דְּאִתְעֲבָר מִנֵּיהּ שַׂעֲרָא.
הלוים לא נטהרים עד שעובר מהם השער והכהן מצד החסד מרים אותם להמתיק
בֹּא רְאֵה, שֶׁהֲרֵי הַלְוִיִּם שֶׁבָּאוּ מִצַּד הַדִּין הַזֶּה לֹא נִטְהָרִים עַד שֶׁעוֹבֵר מֵהֶם הַשֵּׂעָר, שֶׁכָּתוּב ׳וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם וְגוֹ'׳ (שם ח, ז). וּכְדֵי שֶׁיֻּמְתְּקוּ יוֹתֵר, צָרִיךְ הַכֹּהֵן, שֶׁהוּא מִצַּד הַחֶסֶד הָעֶלְיוֹן, לְהָרִים אוֹתָם, שֶׁכָּתוּב ׳וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי ה'׳ - כְּמוֹ שֶׁהוּא לָאִישׁ הַזֶּה שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁכַּאֲשֶׁר רוֹצֶה לְהִתְמַתֵּק יוֹתֵר, מִתְגַּלֶּה בּוֹ חֶסֶד עֶלְיוֹן, וְנִמְתָּק. וּמַמְתִּיק הוּא לְמַטָּה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, דְּהָא לֵיוָאֵי דְּאָתוּ מֵהַאי סִטְרָא דְּדִינָא, לָא מִתְדַּכְּאָן עַד דְּאִתְעֲבָרוּ מִנְּהוֹן שַׂעֲרָא, דִּכְתִּיב, ׳וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם וְגוֹ'׳ (במדבר ח, ז). וּבְגִין דְּיִתְבַּסְּמוּן יַתִּיר, בָּעֵי כַּהֲנָא דְּאָתָא מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד עִלָּאָה, לְאָרָמָא לוֹן, דִּכְתִּיב, ׳וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי יהו"ה׳ (במדבר ח, יא). כְּמָה דְּאִיהוּ לְהַאי אִישׁ דִּלְעֵילָּא, דְּכַד בָּעֵי לְאִתְבַּסְּמָא יַתִּיר, אִתְגַּלְיָיא בֵּיהּ חֶסֶד עִלָּאָה, וְאִתְבְּסָם. וּמְבָסֵּם הוּא, לְתַתָּא.
האיש הזה בכלל אדם וכשהקבה נלחם בקרב נלחם בו רק אחרי שעובר שער ראשו
וְהָאִישׁ הַזֶּה הוּא בִּכְלָל שֶׁל אָדָם, וּכְשֶׁרוֹצֶה הקב"ה לְהִלָּחֵם בִּקְרָב, בָּאִישׁ הַזֶּה הוּא נִלְחָם בָּהֶם בִּקְרָב, שֶׁכָּתוּב ׳ה' אִישׁ מִלְחָמָה׳ (שמות טו, ג) - בָּאִישׁ הַזֶּה מַמָּשׁ. וְלֹא נִלְחָם בָּהֶם בִּקְרָב, עַד שֶׁעוֹבֵר לוֹ שְׂעַר הָרֹאשׁ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּלְשְׁלוּ מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּתָם, וְיִשָּׁבְרוּ כָּל אוֹתָם הַכְּתָרִים הָאֲחוּזִים בַּשְּׂעָרוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח ה' וְגוֹ'׳ (ישעיה ז, כ), ׳בְּעֶבְרֵי נָהָר בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם וְגַם אֶת הַזָּקָן תִּסְפֶּה׳.
בלשון הזוהר
וְהַאי אִישׁ בִּכְלָלָא דְּאָדָם הוּא. וְכַד בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַגָּחָא קְרָבָא, בְּהַאי אִישׁ אֲגַח בְּהוּ קְרָבָא, דִּכְתִּיב ׳יהו"ה אִישׁ מִלְחָמָה׳ (שמות טו, ג), בְּהַאי אִישׁ מַמָּשׁ. וְלָא אֲגַח בְּהוּ קְרָבָא, עַד דְּאַעְבָּר לֵיהּ שַׂעֲרָא דְּרֵישָׁא, בְּגִין דְּיִשְׁתַּלְשְׁלוּן מִשִּׁלְשׁוּלֵיהוֹן, וְיִתָּבְּרוּן כָּל אִינּוּן כִּתְרִין דְּמִתְאַחֲדָן בְּשַׂעֲרֵי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳בַּיוֹם הַהוּא יְגַלַּח יהו"ה וְגוֹ'׳ (ישעיהו ז, כ). ׳בְּעֶבְרֵי נָהָר בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם וְגַם אֶת הַזָּקָן תִּסְפֶּה׳.
וכה תעשה להם לטהרם - מי חטאת שיורי טל הבדולח ולעתיד מים טהורים
לָמַדְנוּ, ׳וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם׳ (במדבר ח, ז). מַה זֶּה וְכֹה? כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, ׳הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת׳ - שִׁיּוּרֵי הַטַּל שֶׁל הַבְּדוֹלַח כָּאן ׳מֵי חַטָּאת׳, שֶׁהֵם שִׁיּוּרֵי הַטַּל. לֶעָתִיד לָבֹא כָּתוּב, ׳וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים׳ (יחזקאל לו, כה) - ׳וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם׳, כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁתִּקּוּנֵי הָאִישׁ הַזֶּה רוֹחֲצִים בְּחֶסֶד עֶלְיוֹן, וְנִטְהָר מִן הַכֹּל.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, ׳וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם׳ (במדבר ח, ז). מַאי וְכֹה. כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, ׳הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת׳, שִׁיּוּרֵי טַלָּא דִּבְדוֹלְחָא הָכָא ׳מֵי חַטָּאת׳, דְּאִינּוּן שִׁיּוּרֵי טַלָּא. לְזִמְנָא דְּאָתֵי כְּתִיב, ׳וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים׳ (יחזקאל לו, כה). ׳וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם׳, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, דְּתִקוּנוֹי דְּהַאי אִישׁ אִתְסָחָן בְּחֶסֶד עִלָּאָה וְאִתְדַכֵּי מִכֹּלָּא.
טעם שבתער ולא במספרים - כדי שיעבר השער בשרשו ויעברו הדינים התחתונים
וְשָׁנִינוּ, לָמָּה כָּתוּב בְּתַעַר, וְלֹא בְמִסְפָּרַיִם? אֶלָּא, מִשּׁוּם שֶׁיַּעֲבֹר הַשֵּׂעָר בְּשָׁרְשׁוֹ וְיַעַבְרוּ מִמֶּנּוּ הַדִּינִים הַתַּחְתּוֹנִים מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּתָם. וּבִזְמַן שֶׁיֵּכְשְׁרוּ הַמַּעֲשִׂים לְמַטָּה, עָתִיד הקב"ה לְהַעֲבִיר לוֹ אֶת הַשֵּׂעָר הַזֶּה וּלְגַלֵּחַ אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְמַח וְיִרְבֶּה, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ׳ (ויקרא יג, מ).
בלשון הזוהר
וְתָנֵינָן, אֲמַאי כְּתִיב בְּתַעַר וְלֹא בְּמִסְפְּרַיִם. אֶלָּא מִשּׁוּם דְּיִתְעַבָר שַׂעֲרָא בְּשָׁרְשׁוֹי, וְיִתְעֲבְּרוּן מִנֵיהּ דִּינִין תַּתָּאִין מִשּׁוּלְשׁוּלֵיהוֹן. וּלְזִמְנָא דְּיִתְכַּשְׁרוּן עוֹבָדִין לְתַתָּא, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׂעֲרָא דָּא לְאַעְבְּרָא לֵיהּ, וּלְמִגְלְשֵׁיהּ בְּגִין דְּלָא יִצְמַח וְיִרְבֶּה, דִּכְתִּיב ׳כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ׳.
קרח גדול מהלוים והקבה עשה אותו קרח כלמעלה כשגלח בשבילו את השער
וְיֵרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, גָּדוֹלבמעלתו מִכָּל הַלְוִיִּם הָיָה קֹרַח,בשורש נשמתו מצד גבורה ובמעלתו יכל להאיר כנגד מדרגת אהרון שמצד חסד שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ הקב"ה לְמַטָּהמצד היכולת לתקן ולהשפיע כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה,כפי שקבע את סגולת כוחו בהנהגה היותר עליונה ומשום כך גם וְקָרָא לוֹ קֹרַח. מָתַי?ומאיזה הטעם נקרא כן בְּשָׁעָה שֶׁגִּלַּח בִּשְׁבִילוֹ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה,את קרח עצמו, וכמבואר בזוהר קודם: בטעם שציווה לגלח את הלויים כדי להעביר מהם הדינים התלויים בשערות ולייחד ענין טהרתם, וע"כ ציוה להעביר השער בתער בדוקא ואיש כי ימרט ראשו שֶׁכָּתוּב ׳קֵרֵחַ הוּאהן אותיות קרח, ונמצא שקראו הקב"ה כך על שם סגולת המעלה העליונה הזו ולמרות גודל מעלתו ומדרגתו קרח לא עמד בנסיון׳ (ויקרא יג, מ).
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, רַב מִכָּל לֵיוָאֵי, ׳קֹרַח הֲוָא׳, דְּעַבְדֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְקַרְיֵיהּ קֹרַח. אֵימָתַי. בְּשַׁעֲתָא דְּגָלִישׁ בְּגִינֵיהּ לְהַאי אִישׁ, דִּכְתִּיב ׳קֵרֵחַ הוּא׳.
קרח קנא לאהרן המקושט וירד למטה לגיהנם עד שיחיהו הקבה עם עמו לעתיד
וּכְשֶׁרָאָה קֹרַח אֶת רֹאשׁוֹ בְּלִי שֵׂעָרלְעֻמָּתוֹ וְרָאָה אֶת אַהֲרֹן מִתְקַשֵּׁט בְּקִשּׁוּטֵי מְלָכִים,הם הבגדי כהונה הִזְדַּלְזֵל בְּעֵינָיושל עצמו וְקִנֵּא לְאַהֲרֹן. אָמַר לוֹ הקב"ה: אֲנִי עָשִׂיתִי אוֹתְךְ כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה,שהכל עשיתי לטובתך שתהיה ראוי לעבודת הלויים ולתקן ענין הגבורה בעולם היותר נשגב, אבל אתה לֹא רָצִיתָ לַעֲלוֹת לָעֶלְיוֹנִים,להתכלל בקו ימין, על פי סדרי ההנהגה העליונה בה השמאל צריך להכליל ולהכפיף עצמו בימין, ועונשך שתרד רֵד לְמַטָּה וְתִהְיֶה בַתַּחְתּוֹנִים.כמו שֶׁכָּתוּב ׳וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָהומהו׳ (במדבר טז, ל) - מַהוּ הַשְּׁאוֹל?זה הגיהנם, גֵּיהִנֹּם, שֶׁשָּׁם צוֹוְחִים הָרְשָׁעִים,ומכירים בנפילתם וְאֵיןשם מִי שֶׁמְּרַחֲמִים עֲלֵיהֶם.אמנם הם וַעֲתִידִים הֵם לִחְיוֹת וְלַעֲלוֹת כְּשֶׁיְּעוֹרֵר הקב"ה אֶת עַמּוֹ וּלְהַחֲיוֹתָם, שֶׁכָתוּב ׳ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִידל שְׁאוֹללגיהנם וַיָּעַל׳ואף אותם שה' מוריד לשאול'- בסוף 'ויעל'. (שמואל א ב, ו).
בלשון הזוהר
וְכַד חָמָא קֹרַח רֵישֵׁיהּ בְּלָא שַׂעֲרָא, וְחָמָא לְאַהֲרֹן מִתְקַשֵּׁט בְּקִשׁוּטֵי מַלְכִין, אִתְזַלְזָל בְּעֵינֵיהּ וְקִנֵּא לְאַהֲרֹן. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲנָא עֲבָדִית לָךְ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, לָא בָּעָאת לְאַעְלָאָה בְּעִלָּאִין, חוּת לְתַתָּא וַהֲוִי בְּתַתָּאִין. דִּכְתִּיב, ׳וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָה׳ (במדבר טז, ל). מַאי אִיהוּ שְׁאוֹל. גֵּיהִנָּם. דְּתַמָּן צַוְוחִין חַיָּיבִין, וְלֵית מַאן דִּמְרַחֲמֵי עָלַיְיהוּ. וּזְמִינִין אִינּוּן לְאַחֲיָיא וּלְאַעֲלָא, כַּד יִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעַמֵּיהּ, וּלְאַחֲיָיא לְהוּ. דִּכְתִּיב, ׳יהו"ה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל׳ (שמואל א ב, ו).
ואם מפאת פניו ימרט ראשו - פנים של זעם תקיפים ולא מרחמים ונשברים בגלוח
׳וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ׳ (ויקרא יג, מא). לָמַדְנוּ, יֵשׁ פָּנִים וְיֵשׁ פָּנִים. וּמִי הַפָּנִים הַלָּלוּ? אֵלּוּ הֵם שֶׁנִּקְרָאִים פָּנִים שֶׁל זַעַם. וְכָל אֵלּוּ שֶׁתְּלוּיִים מֵאוֹתָם פָּנִים חֲצוּפִים, כֻּלָּם תַּקִּיפִים, כֻּלָּם לֹא מְרַחֲמִים. וּכְשֶׁעוֹבֵר הַשֵּׂעָר מִצַּד אוֹתָם הַפָּנִים, כֻּלָּם עוֹבְרִים וְנִשְׁבָּרִים.
בלשון הזוהר
׳וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ׳ (ויקרא יג, מא). תָּאנָא, אִית פָּנִים וְאִית פָּנִים, וּמַאן פָּנִים הַלָּלוּ. אִלֵּין אִינּוּן דְּאִקְרוּן פָּנִים שֶׁל זַעַם. וְכָל אִלֵּין דְּתַּלְיָין מֵאִינּוּן פָּנִים חֲצִיפִין, כֻּלְּהוּ תַּקִּיפִין. כֻּלְּהוּ דְּלָא מֵרַחֲמֵי, וְכַד אִתְעַבָּר שַׂעֲרָא מִסִּטְרָא דְּאִינּוּן פָּנִים, מִתְעַבְּרָן כֻּלְּהוּ וְאִתְּבָּרוּ.
התלויים משער הראש עליונים ושל פנים הזעם חצופים תקיפים ופניו מלהטים כאש
שֶׁלָּמַדְנוּ, כָּל אוֹתָם שֶׁתְּלוּיִים מֵהַשֵּׂעָר שֶׁל הָרֹאשׁ, הֵם עֶלְיוֹנִים עַל הָאֲחֵרִים וְלֹא חֲצוּפִים כְּמוֹתָם, וְכָל אוֹתָם שֶׁתְּלוּיִים מִצַּד הַשֵּׂעָר שֶׁל אוֹתָם הַפָּנִים, כֻּלָּם חֲצוּפִים וְתַקִּיפִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ פָּנָיו מְלֹהָטִים כָּאֵשׁ, מִשּׁוּם הַנִּיצוֹץ שֶׁל הַנִּיצוֹץ הַקָּשֶׁה. וּבָזֶה כָּתוּב ׳פְּנֵי ה' חִלְּקָם׳ (איכה ד, טז). ׳פְּנֵי ה' בְּעֹשֵׂי רָע׳ (תהלים לד, יז).
בלשון הזוהר
דְּתַנְיָא, (קל"א ע"ב, קמ"א) כָּל אִינּוּן דְּתַּלְיָין מִשַּׂעֲרָא דְּרֵישָׁא, אִינּוּן עִלָּאִין עַל אָחֳרָנִין, וְלָא חֲצִיפִין כְּוָותַיְיהוּ. וְכָל אִינּוּן דְּתַּלְיָין מִסִּטְרָא דְּשַׂעֲרָא דְּאִינּוּן פָּנִים, כֻּלְּהוּ חֲצִיפִין וְתַקִיפִין, וּבְגִין כָּךְ אַנְפּוֹי מִתְלַהֲטָן כְּאֶשָּׁא, מִשּׁוּם נִיצוֹצָא דְּבוּצִינָא דְּקַרְדִּינוּתָא. וּבְהַאי כְּתִיב, ׳פְּנֵי יהו"ה חִלְּקָם׳ (איכה ד, טז). ׳פְּנֵי יהו"ה בְּעוֹשֵׂי רָע׳ (תהילים לד, יז).
נגע לבן אדמדם
סוד זכר ונוקבא בנגע וקרבנות הכהן בזבחי אלהים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.