נגע לבן אדמדם
סוד זכר ונוקבא בנגע וקרבנות הכהן בזבחי אלהים
נגע לבן אדמדם - אם לבן נראה והאדם לא עבר נגע הוא כמו חטאים כשלג ילבינו
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַהוּענין ׳נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם׳, הלא אם הוא במראה הלבן הוא מורה על התגלות החסד, ואם הוא במראה אדמדם הוא מורה על הגבורה ומשיב, באמת (ויקרא יג, מב)? נֶגַע מַמָּשׁ הוּא, אִם נִרְאֶהבעוד ש לָבָן, וְהָאָדם לֹא עָבַר כי זה מורה שאין כח בחסד לבטל כח הגבורה המורה על תוקף הדינים, ומשום כך הוא נגע טמא ממש, וכ"ז. מַשְׁמָעמלשון שֶׁכָּתוּב ׳לָבָן אֲדַמְדָּם, דהיינו שהאדום לא עבר למרות התגלות לובן החסד.׳ (ויקרא יג, מב) - אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לחלוק, וסבר שמה שאמרה תורה שהוא נגע טמא, הוא רק באופן שֶׁהַלָּבָן לֹא נִרְאֶה אֶלָּא עִם אָדם, היינו שהגוונין מעורבין זה בזה כְּמוֹ הַלָּבָן וְהָאָדם אבל אם הלבן עומד בפנ"ע והאדום עומד בפנ"ע, אף שסמוכים זה לזה ומראה הלבן לא העביר האדמומיות לגמרי - אין זה נגע טמא. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, לחזק דבריו הראשונים כי אַף עַל גַּב שֶׁהַלָּבָן נִרְאֶה, בשלמות מצד עצמו אִם הָאָדם לֹא הוֹלֵךְ - ׳נֶגַע הוּא׳, המורה על הופעת הדין, וראייה לדבר שֶׁכָּתוּב ׳אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כאותו שני אדום, כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ׳ (ישעיה א, יח) - וּכְשֶׁמַּלְבִּין, לגמרי ללא שום מראה אדום אות הוא כי כָּל הָרַחֲמִים נִמְצָאִים, וְדִינִים לֹא נִמְצָאִים. וע"ז נאמר כולו הפך לבן טהור הוא. (שֶׁהֲרֵי נֶעֶקְרוּ). לָמַד רַבִּי אַבָּא, מחד כָּתוּב ׳נֶגַע הוּאומאידך ׳ (ויקרא יג, כב) - וְכָתוּב ׳נֶגַע הִיא׳.ובמשמע פעם אֶחָד זָכָרופעם, ומה טעם הדבר וְאֶחָד נוּקְבָּא. אֶלָּאשהיא המלכות נפגמת ו כְּשֶׁהַנּוּקְבָּא נִטְמֵאת מִשּׁוּם חֲטָאֵי הַתַּחְתּוֹנִים, כָּתוּב ׳נֶגַע הִיא׳. כביכול יש פגם במלכות וּכְשֶׁהַזָּכָרשהוא ז"א לֹא נִטְהָר כראוי מִשּׁוּם חֲטָאֵי הַתַּחְתּוֹנִים,אז כָּתוּב ׳נֶגַע הוּא שאינו בתיקונו השלם׳.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק מַהוּ ׳נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם׳ (ויקרא יג, מב). נֶגַע מַמָּשׁ הוּא, אִי חִוָּורָא אִתְחֲזֵי, וְסוּמָקָא לָא אִתְעַבָּר. מַשְׁמַע דִּכְתִּיב ׳לָבָן אֲדַמְדָּם׳. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, דְּחִוָּורָא לָא אִתְחֲזֵי אֶלָּא בְּסוּמָקָא, כְּגַוְונָא חִוָּורָא וְסוּמָקָא. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, אַף עַל גַּב דְּחִוָּורָא אִתְחֲזֵי, אִי סוּמָקָא לָא אָזִיל, ׳נֶגַע הוּא׳. דִּכְתִּיב, ׳אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ׳ (ישעיהו א, יח). וְכַד אִתְחֲוָּור, כֹּלָּא רַחֲמֵי אִשְׁתְּכָחוּ, וְדִינִין לָא אִשְׁתְּכָחוּ. (ס"א דהא אתעקרו) תָּאנֵי רִבִּי אַבָּא, כְּתִיב ׳נֶגַע הוּא׳, וּכְתִיב ׳נֶגַע הִיא׳. חַד דְּכַר וְחַד נוּקְבָּא. אֶלָּא כַּד נוּקְבָּא, אִסְתְּאָבַת בְּגִין חוֹבֵי תַּתָּאֵי, כְּתִיב ׳נֶגַע הִיא׳. וְכַד דְּכַר לָא אִתְדָּכֵי בְּגִין חוֹבֵי תַּתָּאֵי, כְּתִיב ׳נֶגַע הוּא׳.
הכהן יודע הדינים והקרבנות הנודעים זכר תמים או נוקבא תמימה כזבחי אלהים
וְהַדְּבָרִים הַלָּלוּ נוֹדָעִים לַכֹּהֵן, הַדִּינִים שֶׁבָּאִים מִזֶּהאם הוא בהופעת הדינים מצד פגם במלכות וְהַדִּינִים שֶׁבָּאִים מִזֶּה. או מצד הז"א וְנוֹדָעִים הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְהַקְרִיב,אם הוא מצד שפגם במלכות או מצד שפגם בהארת ז"א, שמחד שֶׁכָּתוּב זָכָר תָּמִים,ומאידך וְכָתוּב נוּקְבָּא תְּמִימָה יְבִיאֶנָּה.וזהו משום שֶׁהֲרֵי הַדְּבָרִים נוֹדָעִיםלכהן מֵאֵיפֹה בָּאוּ הַדִּינִים וּמֵאֵיפֹה אוֹתָם הַחֲטָאִים, שגרמו להתעוררות אותם דינים שֶׁאֲחוּזִים בָּזֶהמלכות אוֹ בָּזֶה. או בז"א וְעַל כֵּן כָּתוּב, ׳זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה שיש להתוודות קודם הבאת הקרבן, כיוון שהקרבן מורה על שורש החטא׳ (תהלים נא, יט) - לְהוֹצִיא שְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹתכדוגמת תודה ושלמים שֶׁלֹּא כָתוּבבהם ׳רוּחַ נִשְׁבָּרָה׳ - שֶׁהֵם שָׁלוֹם לָעוֹלָם וְשִׂמְחַת הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים.ולא באו מחמת עוונות.
בלשון הזוהר
וְאִשְׁתְּמוֹדְעָן מִלִּין אִלֵּין לְגַבֵּי כַּהֲנָא, דִּינִין דְּאָתוּ מֵהַאי, וְדִינִין דְּאָתוּ מֵהַאי. וְאִשְׁתְּמוֹדְעָן קָרְבָּנֵי דְּבַעְיָין לְקָרְבָא, דִּכְתִּיב ׳זָכָר תָּמִים׳. וּכְתִיב ׳נְקֵבָה תְּמִימָה יְבִיאֶנָּה, דְּהָא אִשְׁתְּמוֹדְעָן מִלֵי, מֵאָן אָתוּ דִּינִין, וּמֵאָן אִינּוּן חוֹבֵי׳. דְּאִתְאַחֲדָן בְּהַאי אוֹ בְּהַאי. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה׳ (תהילים נא, יט). לְאַפָּקָא שְׁאָר קָרְבְּנִין דְּלָא כְּתִיב ׳רוּחַ נִשְׁבָּרָה׳, דְּאִינּוּן שְׁלָמָא לְעָלְמָא, וְחֶדְוָה דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין.
שומע תפלה עדיך - זו כנסת ישראל הנקראת תפלה ודוד אמרה בשבילה
׳וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן׳ (ויקרא יג, כא). שָׁנָה רַבִּי יוֹסֵי, כָּתוּב ׳שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךְ וְגוֹ׳ (תהלים סה, ג) '. ׳שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה׳ - זֶה הקב"ה. רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, ׳שּמֵעַ תְּפִלָּה׳?! שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה ׳שּמֵעַ תְּפִלָּה׳? אֶלָּא תְּפִלָּה זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא תְּפִלָּה, שֶׁכָּתוּב ׳וַאֲנִי תְפִלָּה׳ (שם קט, ד). (׳ואני תְפִלָּתִי׳ (תהלים סט, יד)) וְדָוִד אָמַר אוֹתָהּ בִּשְׁבִיל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וּמַה שֶּׁאָמַר ׳וַאֲנִי תְפִלָּה׳, הַכֹּל אֶחָד, וְעַל זֶה ׳שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה׳, וְזוֹ תְּפִלָּה שֶׁל יָד, שֶׁכָּתוּב ׳עַל יָדְכָה׳ (שמות יג, טז), בְּהֵ"א.
בלשון הזוהר
׳וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן׳ (ויקרא יג, כא). תָּאנֵי רִבִּי יוֹסֵי, כְּתִיב ׳שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ וְגוֹ'׳ (תהילים סה, ג). ׳שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה׳, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, ׳שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה׳, שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ ׳שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה׳. אֶלָּא תְּפִלָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִיהִי תְּפִלָּה, דִּכְתִּיב, ׳ואֲנִי תְפִלָּה׳ (תהילים קט, ד) (ס"א ׳ואני תפלתי׳ (תהילים סט, יד)) וְדָוִד בְּגִין כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל קָאָמַר לָהּ. וּמַה דְּאָמַר ׳וַאֲנִי תְפִלָּה׳, כֹּלָּא חַד, וְעַל דָּא ׳שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה׳, וְדָא תְּפִלָּה שֶׁל יַד, דִּכְתִּיב, ׳עַל יָדְכָה׳ (שמות יג, טז) בְּהֵ"א.
עדיך כל בשר יבאו - כשהגוף בצער ומכות מובא אל הכהן שהוא הקבה
׳עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבאוּ׳ (תהלים סה, ג) - בְּשָׁעָה שֶׁהַגּוּף שָׁרוּי בְּצַעַר, בְּמַחֲלוֹת וּמַכּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעוֹרוֹ׳ (ויקרא יג, יח) - אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר - הַבָּשָׂר הַחַי. וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא כָתוּב כָּל רוּחַ יָבאוּ, אֶלָּא כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ - מַה זֶּה עָדֶיךְ? אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן, זֶה הוּא הקב"ה׳ (ויקרא יג, ט) - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן (ויקרא יג, כא). בֹּא רְאֵה, בְּמָקוֹם אֶחָד אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וּבְמָקוֹם אַחֵר הַכֹּהֵן סְתָם, וְזֶה הקב"ה.
בלשון הזוהר
׳עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבוֹאוּ׳ (תהלים סה, ג). בְּשַׁעֲתָא דְּגוּפָא שַׁרְיָא בְּצַעֲרָא, בְּמַרְעִין בְּמַכְתְּשִׁין. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעוֹרוֹ. ׳אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר׳. הַבָּשָׂר הַחַי. וּבְגִין כָּךְ לָא כְּתִיב, כָּל רוּחַ יָבֹאוּ, אֶלָּא ׳כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ׳. מַהוּ עָדֶיךָ. אֶלָּא כְּמָה דְּאִתְּמַר, וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן, דָּא הוּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן׳. תָּא חֲזֵי, בַּאֲתַר חַד אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וּבְאַתְרָא אָחֳרָא הַכֹּהֵן סְתָם, וְדָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן
זה הקבה שבו תלויה כל טהרה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.