אל תט לבי לדבר רע - בדרך שרוצה אדם ללכת בה מנהיגים אותו
תזריע · עונשו של האיש מדבור רע ומדבור טוב שלא דבר - סוד נגע צרעת כי תהיה באדם · מאמר 20 · פיסקה 3 · דף מז ע"א
לשון הזוהר
כְּתִיב ׳אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִילוֹת בְּרֶשַׁע׳ (תהילים קמא, ד), מִכָּאן תָּנֵינָן בְּאָרְחָא דְּבַּר נָשׁ בָּעֵי לְמֵיהַךְ בָּהּ מַדְבְּרִין לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, הַאי קְרָא קַשְׁיָא, וְכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַסְטֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמֵהַךְ בְּאֹרַח חַטָּאָה, וּלְמֶעְבַּד עוֹבָדִין בִּישִׁין, אִי הָכִי לֵית דִּינָא בְּעָלְמָא דָּא, וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְאוֹרַיְיתָא לָא אִתְתְּקָנַת, דִּכְתִּיב ׳בָּהּ אִם תִּשְׁמַע וְאִם לֹא תִּשְׁמַע׳.
תרגום
כָּתוּב ׳אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע׳ (תהלים קמא, ד) - מִכָּאן שָׁנִינוּ, בְּדֶרֶךְ שֶׁבָּהּ רוֹצֶה אָדָם לָלֶכֶת, בָּהּ מַנְהִיגִים אוֹתוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַפָּסוּק הַזֶּה קָשֶׁה, וְכִי הקב"ה מַסְטֶה אֶת הָאָדָם לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ שֶׁל חֵטְא וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים רָעִים? אִם כָּךְ, אֵין דִּין בְּזֶה הָעוֹלָם וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא, וְהַתּוֹרָה לֹא מְתֻקֶּנֶת, שֶׁכָּתוּב בָּהּ אִם ׳תִּשְׁמַע וְאִם לֹא׳ תִשְׁמַע!
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כתיב ׳אל תט לבי לדבר רע להתעולל עלילות ברשע׳ (תהילים קמא, ד), מכאן תנינן בארחא דבר נש בעי למיהך בה מדברין ליה. אמר רבי יצחק, האי קרא קשיא, וכי קודשא בריך הוא אסטי ליה לבר נש למהך בארח חטאה, ולמעבד עובדין בישין, אי הכי לית דינא בעלמא דא, ולא בעלמא דאתי, ואורייתא לא אתתקנת, דכתיב ׳בה אם תשמע ואם לא תשמע׳.
התרגום: כתוב ׳אל תט לבי לדבר רע להתעולל עללות ברשע׳ (תהלים קמא, ד) - מכאן שנינו, בדרך שבה רוצה אדם ללכת, בה מנהיגים אותו. אמר רבי יצחק, הפסוק הזה קשה, וכי הקב"ה מסטה את האדם ללכת בדרך של חטא ולעשות מעשים רעים? אם כך, אין דין בזה העולם ולא בעולם הבא, והתורה לא מתקנת, שכתוב בה אם ׳תשמע ואם לא׳ תשמע!
מן המפרשים
אור החמה: כתיב אל תט לבי וגומר ביאר הכתוב עם הנז' והוא אל תט לבי לדבר רע כי אם תטה אתה לבי אל דבר רע הנה יתעורר הרע הפועל עלילות ופעולות ויתערו נגעים בעלמא.
הסולם: כתיב אל תט וגו׳: כתוב, אל תט לבי לדבר רע להתעולל עלילות ברשע. מכאן למדנו, בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו. א״ר יצחק, מקרא זה קשה, וכי הקב״ה מטה את האדם ללכת בדרך החטא, ולעשות מעשים רעים, שאומר, אל תט לבי לדבר רע, א״כ אין דין…
אור יקר: אל תט לבי וכו׳ .ירצה משום דתנינן פארחא וכו׳ התפלל שאפילו שירצה לבו להטות הנכון. ור׳ יצחק .תירץ בענין אחר ולכך לא אמר.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: