עונשו של האיש מדבור רע ומדבור טוב שלא דבר
סוד נגע צרעת כי תהיה באדם
כשם שנענש על דבור רע כך נענש על דבור טוב שיכל לדבר ולא דבר ולא הוכיח
כְּמוֹ שֶׁעָנְשׁוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה מִשּׁוּם דִּבּוּר רָע, כָּךְ עָנְשׁוֹ מִשּׁוּם דִּבּוּר טוֹב, שֶׁבָּא לְיָדוֹ וְיָכֹל לְדַבֵּר וְלֹא דִבֵּר. מִשּׁוּם שֶׁפָּגַם אוֹתָהּ הָרוּחַ הַמְמַלֶּלֶת, שֶׁהִיא מְתֻקֶּנֶת לְדַבֵּר לְמַעְלָה וּלְדַבֵּר לְמַטָּה, וְהַכֹּל בִּקְדֻשָּׁה. כָּל שֶׁכֵּן אִם הָעָם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ עֲקֻמָּה, וְהוּא יָכוֹל לְדַבֵּר לָהֶם וּלְהוֹכִיחַ אוֹתָם, וְשׁוֹתֵק וְלֹא מְדַבֵּר, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר׳ (תהלים לט, ג) - נֶעִכָּר בְּמַכּוֹת שֶׁל טֻמְאָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, מַלְקֶה בָּזֶה וּמִתְפַּנֶּה מִמֶּנּוּ, שֶׁכָּתוּב ׳פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי׳ (תהלים פז, טז) - מַה זֶּה פְּנֵה אֵלַי? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיִּפֶן אַהֲרֹן׳ (במדבר יב, י) - יָרְדוּ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי וּנְשָׁקוּהוּ. הִתְחַבְּרוּ יַחַד כָּל אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ. קָרָא עֲלֵיהֶם רַבִּי חִיָּיא, ׳וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם׳ (משלי ד, יח).
בלשון הזוהר
כְּמָה דְּעוֹנְשָׁא דְּהַאי בַּר נָשׁ בְּגִין מִלָּה בִּישָׁא. כַּךְ עוֹנְשֵׁיהּ בְּגִין מִלָּה טָבָא, דְּקָאתֵי לִידֵיהּ, וְיָכִיל לְמַלְּלָא, וְלָא מַלִּיל. בְּגִין דְּפָגִים לְהַהוּא רוּחָא מְמַלְּלָא, דְּהִיא אִתְתְּקָנַת לְמַלְּלָא לְעֵילָּא, וּלְמַלְּלָא לְתַתָּא, וְכֹלָּא בִּקְדוּשָּׁה. כָּל שֶׁכֵּן אִי עַמָּא אַזְלִין בְּאוֹרְחָא עֲקִימָא, וְהוּא יָכִיל לְמַלְּלָא לְהוּ וּלְאוֹכָחָא לְהוּ, וְשָׁתִיק וְלָא מַלִּיל, כַּמָה דַּאֲמֵינָא דִּכְתִּיב, ׳נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר׳. נֶעְכָּר בְּמַכְתְּשִׁין דִּמְסָאֲבוּתָא, וְדָא הוּא דְּאָמַר דָּוִד מַלְכָּא אַלְקֵי בְּהַאי, וְאִתְפְּנֵי מִנֵּיהּ, דִּכְתִּיב, ׳פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי׳ (תהילים כה, טז). מַהוּ פְּנֵה אֵלַי. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַיִּפֶן אַהֲרֹן׳ (במדבר יב, י). נַחְתּוּ רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יוֹסֵי, וּנְשָּׁקוּהוּ. אִזְדָּוָּוגוּ כַּחֲדָא כָּל הַהוּא אוֹרְחָא, קָרָא רִבִּי חִיָּיא עָלַיְיהוּ, ׳וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם׳ (משלי ד, יח).
נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן - הכהן ידע להבחין יסורי אהבה מנגע ממש
׳נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן׳ (ויקרא יג, ט) - אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הַנֶּגַע הַזֶּה בְּכָל הַגְּוָנִים שֶׁלּוֹ הִתְעוֹרְרוּ הַחֲבֵרִים, וְהַכֹּהֵן הָיָה יוֹדֵעַ בָּהֶם לְטַהֵר וּלְטַמֵּא, הָיָה יוֹדֵעַ אוֹתָם שֶׁהָיוּ יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה, אוֹ אוֹתָם שֶׁנִּמְצְאוּ בְּמִי שֶׁמָּאַס בּוֹ רִבּוֹנוֹ וְהִרְחִיק אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי לְפִי דַּרְכֵי הָאִישׁ גּוֹרֵם נֶגַע בָּעוֹלָם.
בלשון הזוהר
׳נֶגַע צָרָעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן׳ (ויקרא יג, ט). אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הַאי נֶגַע, כָּל גַּוְונִין דִּילֵיהּ אִתְּעֲרוּ בְּהוּ חַבְרַיָּיא, וְכַהֲנָא הֲוָה יָדַע בְּהוּ לְדַכְיָא וּלְמְסָאֲבָא, הֲוָה יָדַע, אִינּוּן דַּהֲווֹ יִסּוּרִין דִּרְחִימוּתָא, אוֹ אִינּוּן דְּאִשְׁתְּכָחוּ בְּמַאן דְּמָאִיס בֵּיהּ מָארֵיהּ וְרָחִיק בֵּיהּ, דְּהָא לְפוּם אָרְחוֹי דְּבַּר נָשׁ גָּרִים נֶגַע בְּעָלְמָא.
אל תט לבי לדבר רע - בדרך שרוצה אדם ללכת בה מנהיגים אותו
כָּתוּב ׳אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע׳ (תהלים קמא, ד) - מִכָּאן שָׁנִינוּ, בְּדֶרֶךְ שֶׁבָּהּ רוֹצֶה אָדָם לָלֶכֶת, בָּהּ מַנְהִיגִים אוֹתוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַפָּסוּק הַזֶּה קָשֶׁה, וְכִי הקב"ה מַסְטֶה אֶת הָאָדָם לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ שֶׁל חֵטְא וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים רָעִים? אִם כָּךְ, אֵין דִּין בְּזֶה הָעוֹלָם וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא, וְהַתּוֹרָה לֹא מְתֻקֶּנֶת, שֶׁכָּתוּב בָּהּ אִם תִּשְׁמַע וְאִם לֹא תִשְׁמַע!
בלשון הזוהר
כְּתִיב ׳אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִילוֹת בְּרֶשַׁע׳ (תהילים קמא, ד), מִכָּאן תָּנֵינָן בְּאָרְחָא דְּבַּר נָשׁ בָּעֵי לְמֵיהַךְ בָּהּ מַדְבְּרִין לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, הַאי קְרָא קַשְׁיָא, וְכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַסְטֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמֵהַךְ בְּאֹרַח חַטָּאָה, וּלְמֶעְבַּד עוֹבָדִין בִּישִׁין, אִי הָכִי לֵית דִּינָא בְּעָלְמָא דָּא, וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְאוֹרַיְיתָא לָא אִתְתְּקָנַת, דִּכְתִּיב ׳בָּהּ אִם תִּשְׁמַע וְאִם לֹא תִּשְׁמַע׳.
דוד הזהיר את לבו להנהיגו בדרך אמת - דבר רע גורם נגע והדין שורה בעולם
אֶלָּא דָּוִד הִזְהִיר אֶת לִבּוֹ לְהַנְהִיגוֹ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַהֲשֵׁבתָ אֶל לְבָבֶךְ׳ (דברים ד, לט) - מַה זֶּה וַהֲשֵׁבֹתָ? אֶלָּא פַּעַם אַחַת וּפַעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ לַחֲזֹר כְּנֶגְדּוֹ, וּלְהוֹלִיךְ וּלְהַזְהִיר אוֹתוֹ. וְכָךְ אָמַר לוֹ: ׳אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע׳ - לְלִבּוֹ אָמַר דָּוִד, (כְּלוֹמַר) אַל תַּטֶּה לְפִי דַרְכֵי הָאָדָם (וְכָךְ אָמַר לו', לִבִּי, אַל תט ׳לְדָבָר רָע׳. שֶׁהֲרֵי ׳דָּבָר) רָע׳ גּוֹרֵם נֶגַע בָּעוֹלָם, וְהַדִּין שׁוֹרֶה בָעוֹלָם, וְהַיְנוּ נֶגַע צָרַעַת.
בלשון הזוהר
אֶלָּא דָּוִד אַזְהַר לְלִבֵּיהּ, לְדַבְּרָא לֵיהּ בְּאוֹרַח קְשׁוֹט, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ׳ (דברים ד, לט). מַאי וַהֲשֵׁבוֹתָ. אֶלָּא זִמְנָא חַד, וּתְרֵין, וּתְלַת, לְאַהְדָרָא לָקֳבְלֵיהּ, וּלְדַבְּרָא, וּלְאַזְהָרָא לֵיהּ. וְהָכִי קָאָמַר לֵיהּ, ׳אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע׳, לְלִבֵּיהּ קָאָמַר דָּוִד (כלומר) אַל תַּט לְפוּם אוֹרְחוֹי דְּבַּר נָשׁ (נ"א והכי קאמר ליה, לבי, אל תט ׳לדבר רע׳) דְּהָא ׳דָּבָר רָע׳ גָּרִים נֶגַע בְּעָלְמָא, וְדִינָא שַׁרְיָא בְּעָלְמָא, וְהַיְינוּ נֶגַע צָרַעַת.
נגע צרעת כתרגומו הסגרה שסוגר ולא פותח - אין האבות נהנים כל שכן הבנים
׳נֶגַע צָרַעַת׳ (ויקרא יג, ט) - הִנֵּה הִתְעוֹרְרוּ הַחֲבֵרִים, לפרש בערכין טז. על שבעה דברים באין נגעים לעולם, אֲבָלכאן יש לפרש באופן נוסף צָרַעַת כְּתַרְגּוּמוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַה זֶּה כְּתַרְגּוּמוֹ? הַסְגָּרָה, שֶׁסּוֹגֵרע"י מעשים רעים שעשה החוטא וְלֹא פוֹתֵחַ. וּכְשֶׁהוּא סוֹגֵראת השפע העליון [ שנסגרו אורות דאבא ולא באו לז"א- אריז"ל] וְלֹא פוֹתֵחַ, הוּא נִקְרָא נֶגַע. בבחינת דין קשה שממנו יונקים החיצונים בבחי' הצרעת רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, שֶׁאֵין הָאָבוֹתספירות חג"ת דז"א נֶהֱנִים, שאינם מקבלים אור כָּל שֶׁכֵּן הַבָּנִים,ספירות נה"י שנמשך השפע אליהם מן החג"ת וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם׳ - בָּאָדָם מַמָּשׁ, ז"א שנקרא אד"ם שבו שם מ"ה - שהפגם מגיע אליו וּמִכָּאן יוֹרֵד לְמִי שֶׁיּוֹרֵד. מז"א לאדם שבעוה"ז שהוא גרם את הנגע נִמְצָאשה נֶגַעבא לַכֹּללמעלה ולמטה מֵאוֹתָהּ הַהַסְגָּרָה. מאותה סגירת האורות
בלשון הזוהר
׳נֶגַע צָרַעַת׳ - הָא אִתְּעֲרוּ חַבְרַיָּיא, אֲבָל צָרַעַת כְּתַרְגּוּמוֹ, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאי כְּתַרְגּוּמוֹ. סְגִירוּ, דְּסָגִיר וְלָא פָּתַח, וְכַד סָגִיר הוּא וְלָא פָּתַח, נֶגַע הוּא דְּאִקְּרֵי. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, דְּלָא מִסְתַּפְּקִין אֲבָהָן, כָּל שֶׁכֵּן בְּנִין. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב ׳נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם׳, בָּאָדָם מַמָּשׁ, וּמִכָּאן נָחִית לְמַאן דְּנָחִית, אִשְׁתְּכַח נֶגַע לְכֹלָּא, מֵהַהוּא סְגִירוּ.
נאר מקדשו ואת מקדש ה טמא - הנחש התקיף שורה ומטיל זהמא בעולם
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, וַדַּאי זֶהוּ סוֹד הַדָּבָר, שֶׁכָּתוּב ׳נִאֵר מִקְדָּשׁוֹ שביטל את בית המקדש.׳ (איכה ב, ז) - מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁבְּנֵי הָעוֹלָם גָּרְמוּ אֶת זֶה, ע"י חטאם שעי"ז נסגרו ההשפעות העליונות, שֶׁכָּתוּבגבי הנכנס למקדש טמא (במדבריט) ׳אֶת מִקְדַּשׁ ה' טִמֵּא׳ - טִמֵּא מַמָּשׁ. שעי"ז יש אחיזת החיצונים במלכות ואין לך טומאה גדולה מזו שהמלכות צריכה להשפיע לחיצונים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, טִמֵּא, טעם שנטמאה המלכות באחיזת החיצונים מִשּׁוּם שֶׁהִסְתַּלְּקָה(השכינה ממנו) (הַשְּׁכִינָה מִמֶּנּוּ) מִי שֶׁהִסְתַּלְּקָה, אותם הארות עליונות מז"א וְהַנָּחָשׁ הַתַּקִּיף שָׁרוּי וּמַטִּיל זֻהֲמָא, במלכות, וּמְטַמֵּא אֶת מִי שֶׁמְּטַמֵּא, למלכות וְכֻלָּם מִשּׁוּם חֲטָאֵיבני הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וַדַּאי דָּא הוּא רָזָא דְּמִלָּה, דִּכְתִּיב, ׳נִאֵר מִקְדָּשׁוֹ׳ (איכה ב, ז). מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דִּבְנֵי עָלְמָא גָּרְמוּ הַאי, דִּכְתִּיב, ׳אֶת מִקְדַּשׁ יהו"ה טִמֵּא׳ (במדבר יט, כ), טִמֵּא מַמָּשׁ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, טִמֵּא, מִשּׁוּם דְּאִסְתַּלְקַת (שכינתא מניה) מַאן דְּאִסְתַּלָּק, וְחִוְיָא תַּקִּיפָא שַׁרְיָא, וְאָטִיל זוּהֲמָא, וְסָאִיב לְמַאן דְּסָאִיב, וְכֻלְּהוּ בְּגִין חוֹבֵי עָלְמָא.
כשמתחיל הנחש להתגלות
סוד לשון הרע שממנו מזדמן הנחש התקיף
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.