ממלכת הזוהר › זוהר › תזריע › מאמר 18: את הכל ראיתי בימי הבלי - סוד הלבנה יש צדיק אבד בצדקו ורשע מאריך › פיסקה 5 (מו ע"ב)

יש צדיק אבד בצדקו נתפס בחטא בני עירו - אב שלא הוכיח בניו נענש בגללם

תזריע · את הכל ראיתי בימי הבלי - סוד הלבנה יש צדיק אבד בצדקו ורשע מאריך · מאמר 18 · פיסקה 5 · דף מו ע"ב

לשון הזוהר

תּוּ ׳יֵשׁ צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳, דְּכַד חַיָּיבִין סְגִיאוּ בְּעָלְמָא, וְדִינָא תַּלְיָא (בחובייהו) ׳צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳, אִיהוּ אִתְּפַס בְּחוֹבַיְיהוּ, כְּגוֹן אַבָּא דְּאִתְפַּס בְּחוֹבַיְיהוּ דִּבְנֵי מָאתֵיהּ, דַּהֲווֹ כֻּלְּהוּ חֲצִיפִין (לגביה), וְהוּא לָא אַסְהִיד בְּהוּ וְלָא אַכְסִיף לְהוּ לְעָלְמִין, וּמָחֵי בִּידָן, דְּלָא נִתְגְּרֵי בְּהוּ בְּרַשִׁיעַיָּא (נ"א ולא מחי בידיהון דלא מתגרו בהו). וַהֲוָה אָמַר לָן, ׳לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעוֹשֵׂי עַוְלָה׳ (תהילים לז, א). אָמַר אֲבוּי, וַדַּאי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַעְנִישׁ לִי בְּדָא, דְּהָא הֲוָה רְשׁוּ בִּידִי לִמְחֳאָה בִּידַיְיהוּ, וְלָא עֲבָדִית, וְלָא אַכְסִיפְנָא (נ"א אוכיחנא) לְהוּ, לָא בִּטְמִירוּ, וְלָא בְּאִתְגַּלְיָא.

תרגום

עוֹד ׳יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳ (קהלת ז, טו) - שֶׁכַּאֲשֶׁר הָרְשָׁעִים רַבִּים בָּעוֹלָם וְהַדִּין תָּלוּי (בַּחֲטָאֵיהֶם), ׳הַצַּדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳, הוּא נִתְפָּס בְּחֶטְאָם, כְּמוֹ אַבָּא שֶׁנִּתְפָּס בַּחֲטָאֵי בְּנֵי עִירוֹ, שֶׁכֻּלָּם הָיוּ חֲצוּפִים (אֵלָיו), וְהוּא לֹא הִתְרָה בָהֶם וְלֹא בִיֵּשׁ אוֹתָם לְעוֹלָמִים, וּמָחָה בְיָדֵינוּ שֶׁלֹּא נִתְגָּרֶה בָּרְשָׁעִים (וְלֹא מחה בידם שֶׁלֹּא לְהִתְגָּרוֹת בָּהֶם), וְהָיָה אוֹמֵר לָנוּ, ׳לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה׳ (תהלים לז, א) - אָמַר אָבִי, וַדַּאי הקב"ה הֶעֱנִישׁ אוֹתִי בָּזֶה, שֶׁהֲרֵי הָיְתָה רְשׁוּת בְּיָדִי לִמְחוֹת בִּידֵיהֶם וְלֹא עָשִׂיתִי, וְלֹא בִיַּשְׁתִּי (הוכחתי) אוֹתָם לֹא בַסֵּתֶר וְלֹא בַגָּלוּי.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תו ׳יש צדיק אובד בצדקו׳, דכד חייבין סגיאו בעלמא, ודינא תליא (בחובייהו) ׳צדיק אובד בצדקו׳, איהו אתפס בחובייהו, כגון אבא דאתפס בחובייהו דבני מאתיה, דהוו כלהו חציפין (לגביה), והוא לא אסהיד בהו ולא אכסיף להו לעלמין, ומחי בידן, דלא נתגרי בהו ברשיעיא (נ"א ולא מחי בידיהון דלא מתגרו בהו). והוה אמר לן, ׳לדוד אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה׳ (תהילים לז, א). אמר אבוי, ודאי קודשא בריך הוא אעניש לי בדא, דהא הוה רשו בידי למחאה בידייהו, ולא עבדית, ולא אכסיפנא (נ"א אוכיחנא) להו, לא בטמירו, ולא באתגליא.

התרגום: עוד ׳יש צדיק אבד בצדקו׳ (קהלת ז, טו) - שכאשר הרשעים רבים בעולם והדין תלוי (בחטאיהם), ׳הצדיק אבד בצדקו׳, הוא נתפס בחטאם, כמו אבא שנתפס בחטאי בני עירו, שכלם היו חצופים (אליו), והוא לא התרה בהם ולא ביש אותם לעולמים, ומחה בידינו שלא נתגרה ברשעים (ולא מחה בידם שלא להתגרות בהם), והיה אומר לנו, ׳לדוד אל תתחר במרעים אל תקנא בעשי עולה׳ (תהלים לז, א) - אמר אבי, ודאי הקב"ה העניש אותי בזה, שהרי היתה רשות בידי למחות בידיהם ולא עשיתי, ולא בישתי (הוכחתי) אותם לא בסתר ולא בגלוי.

מן המפרשים

הסולם: תו יש צדיק וגו׳: עוד, יש צדיק אובד בצדקו. כי כשהרשעים מרובים בעולם, והדין תלוי, צדיק אובד בצדקו, שהוא נתפס בעונותיהם, כמו אבי, שנתפס בעונותיהם של בני עירו, שהיו כולם עזי פנים, והוא לא הזהיר אותם ולא היה מביישם לעולם, והיה מעכב…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: תו יש צדיק וכו' כללות הענין הוא שידוע שהצרעת באה על עון לה"ר ועכשו אומר שלא לבד תבוא על הדיבור. אלא גם על העדר הדיבור הטוב הוא התוכחה כי גדול כחה למתק הדינים בחזרת הרשעים בתשובה. ולכן עון זה פוגם בדעת ששם מיוחדים החו"ג וממילא…

נפש דוד: לא בטמירו ולא באתגליא: שתחלה צריך להוכיח בסתר ואח"כ אם לא שמע אז באתגלייא וכמ"ש (בזוהר פרשת קדושים) . ולכן נענש הוא בנגעים באתגליא. וכדמסיים בסוף העמוד "החשתי מטוב וכאבי נעכר - במכתשין כו'".

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: