כשמתרבים הרשעים הלבנה נחשכת והצדיק אבד שלא מזדוג עמה ורשע מאריך ברעתו
תזריע · את הכל ראיתי בימי הבלי - סוד הלבנה יש צדיק אבד בצדקו ורשע מאריך · מאמר 18 · פיסקה 4 · דף מו ע"ב
לשון הזוהר
וּבְזִמְנָא דְּאַסְגִּיאוּ חַיָּיבִין בְּעָלְמָא, וְסִיהֲרָא אִתְחַשְּׁכַת, כְּדֵין ׳צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳, צַדִיק נֶאֱבַד לָא כְּתִיב, אֶלָּא ׳צַדִּיק אוֹבֵד׳, דְּהָא לָא אִתְחֲזֵי (נ"א אתחבר) בְּסִיהֲרָא, וְלָא נָטִיל מְשַׁח וּרְבוּ וְחֵדוּ לְמַלְיָּא לָהּ, וּלְאִזְדַּוְּוגָא עִמָּהּ. וְעַל דָּא ׳צַדִיק אוֹבֵד, בְּצִדְקוֹ׳, דָּא סִיהֲרָא, דִּבְגִין סִיהֲרָא דְּלָא אִשְׁתְּכַחַת לְאִזְדַּוְּוגָא עִמֵּיהּ, הוּא אָבִיד, דְּלָא שָׁאִיב מֵחֵידוּ כְּמָה דְּהֲוָה עָבִיד. וּכְדֵין כָּל סְטָר שְׂמָאלָא אִתְּעַר, וְחַיָּיבִין מַאֲרִיכִין בְּשַׁלְוָה בְּעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ׳. מַאי בְּרָעָתוֹ בְּהַהוּא סְטָר (נ"א בההיא רעה) דְּאִתְדְּבַק בֵּיהּ.
תרגום
וּבִזְמַן שֶׁמִּתְרַבִּים הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם וְהַלְּבָנָה נֶחְשֶׁכֶת, אָז ׳הַצַּדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳. לֹא כָתוּב צַדִּיק נֶאֱבָד, אֶלָּא ׳צַדִּיק אֹבֵד׳, שֶׁהֲרֵי לֹא נִרְאֶה (מִתְחַבֵּר) בַּלְּבָנָה, וְלֹא נוֹטֵל שֶׁמֶן וּמִשְׁחָה וְשִׂמְחָה לְמַלֵּא אוֹתָהּ וּלְהִזְדַּוֵּג עִמָּהּ. וְעַל זֶה ׳צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳ (קהלת ז, טו) - זוֹ הַלְּבָנָה, שֶׁבִּגְלַל הַלְּבָנָה שֶׁלֹּא נִמְצֵאת לְהִזְדַּוֵּג עִמּוֹ, הוּא אוֹבֵד, שֶׁלֹּא שׁוֹאֵב מֵהַשִּׂמְחָה כְּמוֹ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה. וְאָז מִתְעוֹרֵר כָּל צַד הַשְּׂמֹאל, וְהָרְשָׁעִים מַאֲרִיכִים בְּשַׁלְוָה בָּעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ׳ - מַה זֶּה בְּרָעָתוֹ? בְּאוֹתוֹ הַצַּד (בְּאוֹתָהּ רָעָה) שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא, וסיהרא אתחשכת, כדין ׳צדיק אובד בצדקו׳, צדיק נאבד לא כתיב, אלא ׳צדיק אובד׳, דהא לא אתחזי (נ"א אתחבר) בסיהרא, ולא נטיל משח ורבו וחדו למליא לה, ולאזדווגא עמה. ועל דא ׳צדיק אובד, בצדקו׳, דא סיהרא, דבגין סיהרא דלא אשתכחת לאזדווגא עמיה, הוא אביד, דלא שאיב מחידו כמה דהוה עביד. וכדין כל סטר שמאלא אתער, וחייבין מאריכין בשלוה בעלמא, הדא הוא דכתיב, ׳ויש רשע מאריך ברעתו׳. מאי ברעתו בההוא סטר (נ"א בההיא רעה) דאתדבק ביה.
התרגום: ובזמן שמתרבים הרשעים בעולם והלבנה נחשכת, אז ׳הצדיק אבד בצדקו׳. לא כתוב צדיק נאבד, אלא ׳צדיק אבד׳, שהרי לא נראה (מתחבר) בלבנה, ולא נוטל שמן ומשחה ושמחה למלא אותה ולהזדוג עמה. ועל זה ׳צדיק אבד בצדקו׳ (קהלת ז, טו) - זו הלבנה, שבגלל הלבנה שלא נמצאת להזדוג עמו, הוא אובד, שלא שואב מהשמחה כמו שהיה עושה. ואז מתעורר כל צד השמאל, והרשעים מאריכים בשלוה בעולם. זהו שכתוב ׳ויש רשע מאריך ברעתו׳ - מה זה ברעתו? באותו הצד (באותה רעה) שנדבק בו.
מן המפרשים
מקדש מלך: בההוא סטר דאתדבק ביה פי' לפי שהרשע נדבק בקליפה לכך מאריך בשלוה: ומחי בידן דלא נגרי בהו ברשיעייא והוה אמר לן לדוד וכו' גרסינן. והיינו בצדקו דקרא שהוא סובר שמצוה קא עביד מקיים קרא אל תתחר וכו'. ולא כן פי' אמיתות הכתוב אלא כמ"ש…
הסולם: ובזמנא דאסגיאו חייבין וכו׳: ובשעה שהרשעים מרובים בעולם, והלבנה נחשכה, אז צדיק, שהוא יסוד, אובד בצדקו. צדיק נאבד לא כתוב, אלא צדיק אובד. הוא משום שאינו נראה בלבנה, דהיינו שאינו משפיע לה, ואינו לוקח שמן ועוז ושמחה למלא אותה…
מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: ולא נטיל וכו' זוהי אבדה אחרת אובד בצדקו ולא נאמר בצדקתו כי תואר זה הוא שלה כשהי' מוכנת להזדווג כי מתמתקת בה' חסדים ואז היא לשון נקבה המקבלת. אבל צדק הוא לשון זכר והיינו שפועלת דין וזה ע"ד נער ונערה כידוע. וז"ש דלא אשתכחת וכו'…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: