את הכל ראיתי בימי הבלי
סוד הלבנה יש צדיק אבד בצדקו ורשע מאריך
את הכל ראיתי בימי הבלי - שלמה שראה בחשכים איך ידע הכל בחכמתו
פָּתַח וְאָמַר, ׳אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ׳ (קהלת ז, טו) - הַפָּסוּק הַזֶּה לָמַדְנוּ בְּבֵית רַבִּי דּוֹסְתַאי סָבָא, שֶׁהָיָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי יֵיסָא סָבָא. ׳אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי׳ - וְכִי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה חָכָם עַל הַכֹּל, אֵיךְ אָמַר כָּךְ שֶׁהוּא רָאָה הַכֹּל בִּזְמַן שֶׁהוּא הָלַךְ בֶּחֳשָׁכִים שֶׁל הָעוֹלָם? שֶׁהֲרֵי כָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בֶּחֳשָׁכִים שֶׁל הָעוֹלָם, לֹא רוֹאֶה דָבָר וְלֹא יוֹדֵעַ דָּבָר?
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר ׳אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁ צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ׳ (קהלת ז, טו). הַאי קְרָא אוֹלִיפְנָא בֵּי רִבִּי דּוֹסְתָּאי סָבָא, דְּהֲוָה אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרִבִּי יֵיסָא סָבָא. ׳אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי׳ - וְכִי שְׁלֹמֹה מַלְכָּא דְּהֲוָה חַכִּים עַל כֹּלָּא, אֵיךְ אָמַר הָכִי דְּאִיהוּ חָמָא כֹּלָּא בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ אָזִיל בַּחֲשׁוֹכֵי עָלְמָא דְּהָא כָּל מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בַּחֲשׁוֹכֵי עָלְמָא, לָא חָמֵי מִדִי, וְלָא יָדַע מִדִי.
בימי שלמה עמדה הלבנה בשלמותה ומאיר לה השמש והבל הוא הלבנה הכלולה מהכל
אֶלָּא כָּךְ נִתְבָּאֵר, בִּימֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָמְדָה הַלְּבָנָה בִּשְׁלֵמוּתָהּ, וּשְׁלֹמֹה הִתְחַכֵּם עַל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, וְאָז רָאָה הַכֹּל וְיָדַע הַכֹּל. וּמָה רָאָה? רָאָה כֹּ"ל, שֶׁלָּא זָז מִן הַלְּבָנָה, וְהָיָה מֵאִיר לָהּ הַשֶּׁמֶשׁ (לָהּ כַּשֶּׁמֶשׁ). זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי׳ (קהלת ז, טו) - מַה זֶּה הֶבְלִי? זוֹ הַלְּבָנָה שֶׁנִּכְלֶלֶת מִן הַכֹּל, מִמַּיִם וְאֵשׁ וְרוּחַ יַחַד. כְּהֶבֶל שֶׁיּוֹצֵא מִן הַפֶּה שֶׁכָּלוּל מִן הַכֹּל.
בלשון הזוהר
אֶלָּא הָכִי אִתְּמַר, בְּיוֹמוֹי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, קַיְּימָא סִיהֲרָא בְּאַשְׁלְמוּתָא, וְאִתְחַכָּם שְׁלֹמֹה עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא, וּכְדֵין חָמָא כֹּלָּא, וְיָדַע כֹּלָּא. וּמַאי חָמָא. חָמָא כֹּ"ל, דְּלָא אַעְדֵּי מִן סִיהֲרָא. וַהֲוָה נָהִיר לָהּ שִׁמְשָׁא (ס"א ליה כשמשא). הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי׳. מַאן הֶבְלִי. דָּא סִיהֲרָא דְּאִתְכְּלִילַת מִן כֹּלָּא, מִן מַיָּא וְאֶשָּׁא וְרוּחָא כַּחֲדָא. כְּהֶבֶל דְּנָפִיק מִן פּוּמָא, דְּכָלִיל מִכֹּלָּא.
יש צדיק אבד בצדקו - כשמתרבים הצדיקים הכל לא זז מהלבנה ומזדוג עמה
וְהוּא רָאָה כֹּ"ל, בְּאוֹתוֹ הַהֶבֶל שֶׁלּוֹ שֶׁאָחַז בּוֹ. ׳יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳ (קהלת ז, טו) - בֹּא וּרְאֵה, בִּזְמַן שֶׁמִּתְרַבִּים הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם, הַכֹּ"ל הַזֶּה לֹא זָז מֵהַלְּבָנָה לְעוֹלָמִים, וְהַכֹּ"ל הַזֶּה נוֹטֵל כָּל שֶׁמֶן וּמִשְׁחָה וְשִׂמְחָה שֶׁלְּמַעְלָה, וּמִתְמַלֵּא (ידיו ורוה) וְשָׂמֵחַ וְגָדֵל, כְּדֵי לְהִזְדַּוֵּג עִם הַלְּבָנָה, וְהוּא מַרְוִיחַ בִּשְׁבִילָהּ.
בלשון הזוהר
וְהוּא חָמָא כֹּ"ל, בְּהַהוּא הֶבֶל דִּילֵיהּ, דְּאָחִיד בֵּיהּ. ׳יֵשׁ צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳ - תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּאַסְגִּיאוּ זַכָּאִין בְּעָלְמָא, הַאי כֹּ"ל לָא אַעְדֵּי מִן סִיהֲרָא לְעָלְמִין, וְהַאי כֹּ"ל נָטַל כָּל מְשַׁח וּרְבוּ וְחֵדוּ דִּלְעֵילָּא, וְאִתְמְלֵּי (ס"א ידוי ורוי) וְחַדֵּי וְרַבֵּי, בְּגִין לְאִזְדַּוְּוגָא בְּסִיהֲרָא, וְהוּא רָוַוח בְּגִינָהּ.
כשמתרבים הרשעים הלבנה נחשכת והצדיק אבד שלא מזדוג עמה ורשע מאריך ברעתו
וּבִזְמַן שֶׁמִּתְרַבִּים הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם וְהַלְּבָנָה נֶחְשֶׁכֶת, אָז ׳הַצַּדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳. לֹא כָתוּב צַדִּיק נֶאֱבָד, אֶלָּא ׳צַדִּיק אֹבֵד׳, שֶׁהֲרֵי לֹא נִרְאֶה (מִתְחַבֵּר) בַּלְּבָנָה, וְלֹא נוֹטֵל שֶׁמֶן וּמִשְׁחָה וְשִׂמְחָה לְמַלֵּא אוֹתָהּ וּלְהִזְדַּוֵּג עִמָּהּ. וְעַל זֶה ׳צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳ (קהלת ז, טו) - זוֹ הַלְּבָנָה, שֶׁבִּגְלַל הַלְּבָנָה שֶׁלֹּא נִמְצֵאת לְהִזְדַּוֵּג עִמּוֹ, הוּא אוֹבֵד, שֶׁלֹּא שׁוֹאֵב מֵהַשִּׂמְחָה כְּמוֹ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה. וְאָז מִתְעוֹרֵר כָּל צַד הַשְּׂמֹאל, וְהָרְשָׁעִים מַאֲרִיכִים בְּשַׁלְוָה בָּעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ׳ - מַה זֶּה בְּרָעָתוֹ? בְּאוֹתוֹ הַצַּד (בְּאוֹתָהּ רָעָה) שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ.
בלשון הזוהר
וּבְזִמְנָא דְּאַסְגִּיאוּ חַיָּיבִין בְּעָלְמָא, וְסִיהֲרָא אִתְחַשְּׁכַת, כְּדֵין ׳צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳ (קהלת ז, טו), צַדִיק נֶאֱבַד לָא כְּתִיב, אֶלָּא ׳צַדִּיק אוֹבֵד׳, דְּהָא לָא אִתְחֲזֵי (נ"א אתחבר) בְּסִיהֲרָא, וְלָא נָטִיל מְשַׁח וּרְבוּ וְחֵדוּ לְמַלְיָּא לָהּ, וּלְאִזְדַּוְּוגָא עִמָּהּ. וְעַל דָּא ׳צַדִיק אוֹבֵד, בְּצִדְקוֹ׳, דָּא סִיהֲרָא, דִּבְגִין סִיהֲרָא דְּלָא אִשְׁתְּכַחַת לְאִזְדַּוְּוגָא עִמֵּיהּ, הוּא אָבִיד, דְּלָא שָׁאִיב מֵחֵידוּ כְּמָה דְּהֲוָה עָבִיד. וּכְדֵין כָּל סְטָר שְׂמָאלָא אִתְּעַר, וְחַיָּיבִין מַאֲרִיכִין בְּשַׁלְוָה בְּעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ׳. מַאי בְּרָעָתוֹ בְּהַהוּא סְטָר (נ"א בההיא רעה) דְּאִתְדְּבַק בֵּיהּ.
יש צדיק אבד בצדקו נתפס בחטא בני עירו - אב שלא הוכיח בניו נענש בגללם
עוֹד ׳יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳ (קהלת ז, טו) - שֶׁכַּאֲשֶׁר הָרְשָׁעִים רַבִּים בָּעוֹלָם וְהַדִּין תָּלוּי (בַּחֲטָאֵיהֶם), ׳הַצַּדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳, הוּא נִתְפָּס בְּחֶטְאָם, כְּמוֹ אַבָּא שֶׁנִּתְפָּס בַּחֲטָאֵי בְּנֵי עִירוֹ, שֶׁכֻּלָּם הָיוּ חֲצוּפִים (אֵלָיו), וְהוּא לֹא הִתְרָה בָהֶם וְלֹא בִיֵּשׁ אוֹתָם לְעוֹלָמִים, וּמָחָה בְיָדֵינוּ שֶׁלֹּא נִתְגָּרֶה בָּרְשָׁעִים (וְלֹא מחה בידם שֶׁלֹּא לְהִתְגָּרוֹת בָּהֶם), וְהָיָה אוֹמֵר לָנוּ, ׳לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה׳ (תהלים לז, א) - אָמַר אָבִי, וַדַּאי הקב"ה הֶעֱנִישׁ אוֹתִי בָּזֶה, שֶׁהֲרֵי הָיְתָה רְשׁוּת בְּיָדִי לִמְחוֹת בִּידֵיהֶם וְלֹא עָשִׂיתִי, וְלֹא בִיַּשְׁתִּי (הוכחתי) אוֹתָם לֹא בַסֵּתֶר וְלֹא בַגָּלוּי.
בלשון הזוהר
תּוּ ׳יֵשׁ צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳ (קהלת ז, טו), דְּכַד חַיָּיבִין סְגִיאוּ בְּעָלְמָא, וְדִינָא תַּלְיָא (בחובייהו) ׳צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳, אִיהוּ אִתְּפַס בְּחוֹבַיְיהוּ, כְּגוֹן אַבָּא דְּאִתְפַּס בְּחוֹבַיְיהוּ דִּבְנֵי מָאתֵיהּ, דַּהֲווֹ כֻּלְּהוּ חֲצִיפִין (לגביה), וְהוּא לָא אַסְהִיד בְּהוּ וְלָא אַכְסִיף לְהוּ לְעָלְמִין, וּמָחֵי בִּידָן, דְּלָא נִתְגְּרֵי בְּהוּ בְּרַשִׁיעַיָּא (נ"א ולא מחי בידיהון דלא מתגרו בהו). וַהֲוָה אָמַר לָן, ׳לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעוֹשֵׂי עַוְלָה׳ (תהילים לז, א). אָמַר אֲבוּי, וַדַּאי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַעְנִישׁ לִי בְּדָא, דְּהָא הֲוָה רְשׁוּ בִּידִי לִמְחֳאָה בִּידַיְיהוּ, וְלָא עֲבָדִית, וְלָא אַכְסִיפְנָא (נ"א אוכיחנא) לְהוּ, לָא בִּטְמִירוּ, וְלָא בְּאִתְגַּלְיָא.
וייצר ה אלהים את האדם עפר מן האדמה - שני יצרים כנגד מים ואש מעפר הקדש
עוֹד פָּתַח בְּנוֹ אַחֵר וְאָמַר, ׳וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וְגוֹ'׳ (בראשית ב). ׳וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים׳ - בִּשְׁנֵי יוֹדִי"ם, בִּשְׁנֵי יְצָרִים, יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע, אֶחָד כְּנֶגֶד מַיִם וְאֶחָד כְּנֶגֶד אֵשׁ. ה' אֱלֹהִים - שֵׁם מָלֵא. אֶת הָאָדָם - כּוֹלֵל זָכָר וְנוּקְבָּא. ׳עָפָר מִן הָאֲדָמָה׳ - זֶה עֲפַר הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁמִּשָּׁם נִבְרָא, וְהוּא מְקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
בלשון הזוהר
תּוּ פָּתַח בְּרֵיהּ אָחֳרָא וְאָמַר, ׳וַיִּיצֶר יהו"ה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וְגוֹ'׳ (בראשית ב, ז). ׳וַיִּיצֶר יהו"ה אֱלֹהִים׳, בִּתְרֵי יוֹדִין, בִּתְרֵין יִצְרִין, יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע, חַד לָקֳבֵל מַיָּא, וְחַד לָקֳבֵל אֶשָּׁא. יהו"ה אֱלֹהִים, שֵׁם מָלֵא. אֶת הָאָדָם, כָּלִיל דְּכַר וְנוּקְבָּא. ׳עָפָר מִן הָאֲדָמָה׳, דָּא עַפְרָא דְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, דְּמִתַּמָּן אִתְבְּרֵי, וְהוּא אֲתַר דְּבֵי מַקְדְּשָׁא.
ויפח באפיו נשמת חיים
סוד הנשמה הקדושה הנדבקת באדם ורוח ממללא
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.