ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך ג › מאמר 6: ׳תוצא הארץ נפש חיה׳- הנשמה המדברת ודיבור האדם המקיימה או מסלקה › פיסקה 5 (שא ע"ב)

׳שומר פיו ולשונו׳- עונש הדיבור הרע ועונש הטוב שנמנע

תוספות כרך ג · ׳תוצא הארץ נפש חיה׳- הנשמה המדברת ודיבור האדם המקיימה או מסלקה · מאמר 6 · פיסקה 5 · דף שא ע"ב

לשון הזוהר

וְעַל דָא כְּתִיב (משלי כא כג) ׳שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שׁוֹמֵר מִצָרוֹת נַפְשׁוֹ׳- נַפְשׁוֹ וַדַּאי. הַהִיא דְהָוָה מְמַלְלָא, אִתְעֲבִידַת מַשְׁתוּקָא בְּגִין מִלוּלָא בִּישָׁא. וּכְמָּה דְּעוֹנְשָׁא דְּבַּר נָשׁ בְּהַאי, בְּגִין מִלָּה בִּישָׁא, כָּךְ עוֹנְשֵׁיהּ בְּגִין מִלָּה טָבָא (דאתי לידיה דיכיל למללא ולא מליל).

תרגום

וְעַל זֶה כָּתוּב ׳שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ (משלי כא, כג)׳ - נַפְשׁוֹ וַדַּאי. אוֹתָהּ שֶׁהָיְתָה מְדַבֶּרֶת, נֶעֶשְׂתָה מְשֻׁתֶּקֶת מִשּׁוּם דִּבּוּר רָע. וּכְמוֹ שֶׁעָנְשׁוֹ שֶׁל אָדָם בָּזֶה מִשּׁוּם אוֹתוֹ דִבּוּר רָע, כָּךְ עָנְשׁוֹ בִּגְלַל דִּבּוּר טוֹב (שֶׁבָּא לְיָדוֹ שיכל לְדַבֵּר וְלֹא דבר). ע"כ מההשמטות.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועל דא כתיב (משלי כא כג) ׳שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו׳- נפשו ודאי. ההיא דהוה ממללא, אתעבידת משתוקא בגין מלולא בישא. וכמה דעונשא דבר נש בהאי, בגין מלה בישא, כך עונשיה בגין מלה טבא (דאתי לידיה דיכיל למללא ולא מליל).

התרגום: ועל זה כתוב ׳שמר פיו ולשונו שמר מצרות נפשו (משלי כא, כג)׳ - נפשו ודאי. אותה שהיתה מדברת, נעשתה משתקת משום דבור רע. וכמו שענשו של אדם בזה משום אותו דבור רע, כך ענשו בגלל דבור טוב (שבא לידו שיכל לדבר ולא דבר). ע"כ מההשמטות.

מן המפרשים

הסולם: מן המקבילה בתזריע מאמר יט, ו (מו:) וההיא נשמתא סלקא וכו׳: ונשמה ההיא עולה בבזיון, בצרה, מכל. ולא נותנים לה מקום כבתחילה. ועל זה כתוב, שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. נפשו ודאי אותה שהיתה מדברת, נעשית שותקת, משום דבורים הרעים…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: