דיני בני העולם- הנדון בממון לא יתרפא עד שיפרע
תוספות כרך ג · ׳והארץ היתה תהו ובהו׳- קליפות האגוז וספר הרופא הקרטינאי · מאמר 12 · פיסקה 9 · דף שו ע"א
לשון הזוהר
בְּגִין דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי דְּאַף עַל גַּב דְּהַהוּא בַּר נָשׁ אִיהוּ בֵּי אֲסִירֵי דְּמַלְכָּא, דְּיִשְׁתָּדַּל בַּר נָשׁ עָלֵיהּ וִיְסָיֵּיעַ לֵיהּ לְאַפָּקָא לֵיהּ מִבֵּי אֲסִירֵי. וְהָוָה אָמַר הָכִי: קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דָן דִּינִי בְּנֵי עַלְמָא לְעֵילָּא, הֵן לָמוּת, הֵן לְשָׁרוּשֵׁי, הֵן לַעֲקוֹר, הֵן לַעֲנוֹשׁ נִכְסִין. מַאן דְאִתְחֲזֵי לַעֲנוֹשׁ נִכְסִין, נָפִיל בְּבֵי מָרְעֵיה וְלָא יִתְסֵי, עַד דְּעָבַר כָּל מָה דְּאִתְגַּזַר עָלֵיהּ. כֵּיוָן דְאִתְעֲנָשׁ בְּמָמוֹנֵיהּ, וְיָהִיב לֵיהּ כָּל מָה דְּאִתְגַּזַר עָלֵיהּ, אִיתְסֵי וְנָפַק מִבֵּי אֲסִירֵי. וְעַל דָא אִיצְטְרִיךְ לְאִשְתָּדְּלָא עָלֵיהּ, דְיִתֵּן עוֹנָשָׁא וְיִפּוּק.
תרגום
כִּי הקב"ה רוֹצֶה שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁאוֹתוֹ אָדָם הוּא בְּבֵית אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל עָלָיו בֶּן אָדָם וִיסַיַּע לוֹ לְהוֹצִיאוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים. וְהָיָה אוֹמֵר כָּךְ: הקב"ה דָּן דִּינֵי בְּנֵי הָעוֹלָם לְמַעְלָה הֵן לָמוּת, הֵן לְשָׁרֵשׁ, הֵן לַעֲקֹר, הֵן לָתֵת עֹנֶשׁ נְכָסִים. מִי שֶׁרָאוּי לְעֹנֶשׁ נְכָסִים נוֹפֵל בְּבֵית חָלְיוֹ, וְלֹא יִתְרַפֵּא עַד שֶׁעוֹשֶׂה כָּל מַה שֶּׁנִּגְזַר עָלָיו. כֵּיוָן שֶׁנֶּעֱנָשׁ בְּמָמוֹנוֹ וְנָתַן כָּל מַה שֶּׁנִּגְזַר עָלָיו, מִתְרַפֵּא וְיוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְעַל זֶה צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל עָלָיו שֶׁיִּתֵּן עֹנֶשׁ וְיֵצֵא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בגין דקודשא בריך הוא בעי דאף על גב דההוא בר נש איהו בי אסירי דמלכא, דישתדל בר נש עליה ויסייע ליה לאפקא ליה מבי אסירי. והוה אמר הכי: קודשא בריך הוא דן דיני בני עלמא לעילא, הן למות, הן לשרושי, הן לעקור, הן לענוש נכסין. מאן דאתחזי לענוש נכסין, נפיל בבי מרעיה ולא יתסי, עד דעבר כל מה דאתגזר עליה. כיון דאתענש בממוניה, ויהיב ליה כל מה דאתגזר עליה, איתסי ונפק מבי אסירי. ועל דא איצטריך לאשתדלא עליה, דיתן עונשא ויפוק.
התרגום: כי הקב"ה רוצה שאף על גב שאותו אדם הוא בבית אסירי המלך, שישתדל עליו בן אדם ויסיע לו להוציאו מבית האסורים. והיה אומר כך: הקב"ה דן דיני בני העולם למעלה הן למות, הן לשרש, הן לעקר, הן לתת ענש נכסים. מי שראוי לענש נכסים נופל בבית חליו, ולא יתרפא עד שעושה כל מה שנגזר עליו. כיון שנענש בממונו ונתן כל מה שנגזר עליו, מתרפא ויוצא מבית האסורים, ועל זה צריך להשתדל עליו שיתן ענש ויצא.
מן המפרשים
מקדש מלך: מן המקבילה בהאזינו מאמר יז, ד (רצט:) ומ"ש הן לענוש נכס פי' שיפסיד בחוליו סך מה שגזרו עליו ולא יהיה עני לגמרי. וז"ש ויהיב כל מה דאתגזר עליה. אמר ההוא טייעא ודאי ספרא דיליה בידי איהו מהכא משמע שהטייעא היה שם עם ר"א והחבירים…
הסולם: מן המקבילה בהאזינו מאמר יז, ד (רצט:) בגין דקב"ה בעי וכו': משום שהקב"ה רוצה, שאע"פ שאותו האדם הוא בבית האסורים של המלך, והוא אסור בבית האסורים, שאינו יכול להתיר את עצמו, ישתדל עליו אדם, ויעזור לו לצאת מבית האסורים. והוי אומר…