ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך ג › מאמר 12: ׳והארץ היתה תהו ובהו׳- קליפות האגוז וספר הרופא הקרטינאי › פיסקה 10 (שו ע"א)

הנדון לשרש נתפס באיבריו- והנדון למות אין לו כפר

תוספות כרך ג · ׳והארץ היתה תהו ובהו׳- קליפות האגוז וספר הרופא הקרטינאי · מאמר 12 · פיסקה 10 · דף שו ע"א

לשון הזוהר

מַאן דְאִתְחֲזֵי לְשָׁרוּשֵׁי, יִתְּפְסוּן לֵיהּ, וְיַהֲבֵי לֵיהּ בְּבֵי אֲסִירֵי. עַד דְיִשְׁתַרֵשׁ מִכֹּלָא. וּלְזִמְנִין דְיִשְׁתַרֵשׁ מִשָׁיְיפוֹי, אוֹ מֵחַד מִנַיְיהוּ, וּלְבָתַר יִפְּקוּן לֵיהּ מִבֵּי אֲסִירֵי. מַאן דְאִתְחֲזֵי לָמוּת, הָכִי הוּא, דְּאִילּוּ יִתֵּן כָּל כּוֹפְרָא וְכָל מָמוֹנָא דְּעָלְמָא לָא יִשְׁתְזִיב.

תרגום

מִי שֶׁרָאוּי לְשָׁרֵשׁ, יִתְפְּסוּ אוֹתוֹ וְיִתְּנוּ אוֹתוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים עַד שֶׁיִּשְׁתָּרֵשׁ מֵהַכֹּל, וְלִפְעָמִים שֶׁיִּשְׁתָּרֵשׁ מֵאֵיבָרִים אוֹ מֵאֶחָד מֵהֶם, וְאַחַר כָּךְ יוֹצִיאוּהוּ מִבֵּית הָאֲסוּרִים. מִי שֶׁרָאוּי לָמוּת כָּךְ זֶה, שֶׁאִלּוּ יִתֵּן כָּל כֹּפֶר וְכָל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יִנָּצֵל,

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: מאן דאתחזי לשרושי, יתפסון ליה, ויהבי ליה בבי אסירי. עד דישתרש מכלא. ולזמנין דישתרש משייפוי, או מחד מנייהו, ולבתר יפקון ליה מבי אסירי. מאן דאתחזי למות, הכי הוא, דאילו יתן כל כופרא וכל ממונא דעלמא לא ישתזיב.

התרגום: מי שראוי לשרש, יתפסו אותו ויתנו אותו בבית האסורים עד שישתרש מהכל, ולפעמים שישתרש מאיברים או מאחד מהם, ואחר כך יוציאוהו מבית האסורים. מי שראוי למות כך זה, שאלו יתן כל כפר וכל ממון שבעולם לא ינצל,

מן המפרשים

הסולם: מן המקבילה בהאזינו מאמר יז, ה (רצט:) מאן דיתחזי לשרושי כו': מי שנגזר עליו לעקרו מן השורש. תופסים אותו ונותנים אותו בבית האסורים עד שנעקר מכל. דהיינו עד שימות הוא ובניו. ולפעמים נעקר מאבריו או מאחד מהם, ובזה מתכפר לו, וא"כ…

לכל המפרשים על פיסקה זו