ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך א › מאמר 4: ׳נעשה אדם בצלמנו׳ - בריאת האדם בתמונת המלכות ובלא שותף › פיסקה 2 (רנב ע"א)

האדם באיקונין של המלך - שלא יטול אחד את חלקו

תוספות כרך א · ׳נעשה אדם בצלמנו׳ - בריאת האדם בתמונת המלכות ובלא שותף · מאמר 4 · פיסקה 2 · דף רנב ע"א

לשון הזוהר

אָמַר חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא אֲנָא אִימָא דְּאִתְּבְּרֵי בְּכֹלָּא וְאַשְׁלִיטֵיהּ עַל כֹּלָּא, דְּאִי הֲוָה יָהִיב כָּל חַד חוּלָקֵיהּ בְּזִמְנָא דְהֲוָה כַּעֲסֵיהּ עָלֵיהּ כָּל חַד הֲוָה נָטִיל חוּלָקֵיהּ מִנֵּיהּ, ׳כִּי בְּמַה נְחֶשָׁב הוּא׳.

תרגום

אָמַר לוֹ, אִם כָּךְ הוּא, לֹא יִתֵּן חֵלֶק בְּיַד אֶחָד מֵהֶם וְלֹא נַעֲשָׂה בַּדְּיוֹקָן שֶׁלָּהֶם, אֶלָּא בְּאִיקוֹנִין שֶׁל הַמֶּלֶךְ, בְּצַלְמוֹ כִּדְמוּתוֹ, שֶׁהוּא צֶלֶם וְדְּיוֹקָן תַּבְנִיתוֹ. אָמַר, כָּךְ נוֹדָע? אָמַר, חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא אֲנִי אוֹמֵר שֶׁנִּבְרָא בַּכֹּל וְהִשְׁלִיטוֹ עַל הַכֹּל, שֶׁאִם הָיָה כָּל אֶחָד נוֹתֵן בּוֹ חֶלְקוֹ, בִּזְמַן שֶׁהָיָה כּוֹעֵס עָלָיו כָּל אֶחָד הָיָה נוֹטֵל חֶלְקוֹ מִמֶּנּוּ, ׳כִּי בַּמֶּה נֶחְשָׁב הוּא׳ (ישעיה ב, כב)?

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר חס ושלום, אלא אנא אימא דאתברי בכלא ואשליטיה על כלא, דאי הוה יהיב כל חד חולקיה בזמנא דהוה כעסיה עליה כל חד הוה נטיל חולקיה מניה, ׳כי במה נחשב הוא׳.

התרגום: אמר לו, אם כך הוא, לא יתן חלק ביד אחד מהם ולא נעשה בדיוקן שלהם, אלא באיקונין של המלך, בצלמו כדמותו, שהוא צלם ודיוקן תבניתו. אמר, כך נודע? אמר, חס ושלום, אלא אני אומר שנברא בכל והשליטו על הכל, שאם היה כל אחד נותן בו חלקו, בזמן שהיה כועס עליו כל אחד היה נוטל חלקו ממנו, ׳כי במה נחשב הוא׳ (ישעיה ב, כב)?

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: