ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך א › מאמר 20: ׳כל אשר נשמת רוח חיים׳ - בעלי הנשמה שמתו בחרבה ולא במבול › פיסקה 2 (רנה ע"ב)

זכות נח שהגנה על ביתו ולא על הדור

תוספות כרך א · ׳כל אשר נשמת רוח חיים׳ - בעלי הנשמה שמתו בחרבה ולא במבול · מאמר 20 · פיסקה 2 · דף רנה ע"ב

לשון הזוהר

אָתוּ שָׁיְילוּהָ לְר' אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר לְהוּ כַּךְ הוּא, וְהָא קְרָא מְסַיֵּיעַ לֵיהּ דְהַכִי אָמַר אֲבוֹי (אבא), דְכִי אֲתָא טוֹפָנָא לָא חַזָא (הוה) בָּר נָשׁ דְּיַעֲבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִינֵיהּ, אֶלָּא נֹחַ. וּזְכוּתֶיהּ לָא הֲוָה אֶלָּא לְאַגָּנָא עֲלֵיהוֹן וְעַל בָּתֵיהוֹן דְלָא הֲוָה זְכוּתֵיהּ כָּל כַּךְ לְאַגָּנָא עַל כָּל דָרָא

תרגום

בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לָהֶם, כָּךְ הוּא, וּפָסוּק זֶה מְסַיֵּעַ לוֹ, שֶׁכָּךְ אָמַר אָבִיו (אבי), שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּא הַמַּבּוּל, לֹא רָאָה (הָיָה) אָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה הקב"ה בִּשְׁבִילוֹ אֶלָּא נֹחַ, וּזְכוּתוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא לְהָגֵן עֲלֵיהֶם וְעַל בָּתֵּיהֶם, שֶׁלֹּא הָיְתָה זְכוּתוֹ כָּל כָּךְ לְהָגֵן עַל כָּל הַדּוֹר,

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אתו שיילוה לר' אלעזר ברבי שמעון אמר להו כך הוא, והא קרא מסייע ליה דהכי אמר אבוי (אבא), דכי אתא טופנא לא חזא (הוה) בר נש דיעביד קודשא בריך הוא בגיניה, אלא נח. וזכותיה לא הוה אלא לאגנא עליהון ועל בתיהון דלא הוה זכותיה כל כך לאגנא על כל דרא

התרגום: באו ושאלו את רבי אלעזר ברבי שמעון. אמר להם, כך הוא, ופסוק זה מסיע לו, שכך אמר אביו (אבי), שכאשר בא המבול, לא ראה (היה) אדם שיעשה הקב"ה בשבילו אלא נח, וזכותו לא היתה אלא להגן עליהם ועל בתיהם, שלא היתה זכותו כל כך להגן על כל הדור,

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים