ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך א › מאמר 20: ׳כל אשר נשמת רוח חיים׳ - בעלי הנשמה שמתו בחרבה ולא במבול › פיסקה 3 (רנה ע"ב)

חנוך וירד בעלי הנשמה - ׳מכל אשר בחרבה מתו׳

תוספות כרך א · ׳כל אשר נשמת רוח חיים׳ - בעלי הנשמה שמתו בחרבה ולא במבול · מאמר 20 · פיסקה 3 · דף רנה ע"ב

לשון הזוהר

וְאִינּוּן דַהֲווּ זַכָּאִין בְקַדְמִיתָא כְּגוֹן חֲנוֹךְ יֶרֶד דַהֲווּ לְהוּ נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא, וְחַזְיָּיאן לְמֶעְבָּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִינֵיהוֹן ׳בְּחַרְבָּא מֵתוּ׳. וְהַיְינוּ דְּאָמַר ׳כָּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו׳ - אִינוּן דְנִשְׁמַתָא קַדִּישָׁא הֲוָה בְּהוֹן וְלָא תֵימָא דְעַל אִינוּן דַהֲווּ בְּטוֹפָנָא אָמַר, אֶלָּא אֲתָא קְרָא וְאָמַר ׳מִכָּל אֲשֶׁר בְּחֲרַבָה מֵתוּ׳:

תרגום

וְאוֹתָם שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים בַּתְּחִלָּה, כְּמוֹ חֲנוֹךְ וְיֶרֶד, שֶׁהָיְתָה לָהֶם נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה וּרְאוּיִים שהקב"ה יַעֲשֶׂה בִּשְׁבִילָם - ׳בֶּחָרָבָה מֵתוּ׳. וְהַיְנוּ שֶׁאָמַר ׳כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו׳ (בראשית ז, כב) - אוֹתָם שֶׁנְּשָׁמָה קְדוֹשָׁה הָיְתָה בָהֶם. וְאַל תֹּאמַר שֶׁעַל אֵלּוּ שֶׁהָיוּ בַּמַּבּוּל הוּא אָמַר, אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב וְאָמַר ׳מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ׳:

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואינון דהוו זכאין בקדמיתא כגון חנוך ירד דהוו להו נשמתא קדישא, וחזייאן למעבד קודשא בריך הוא בגיניהון ׳בחרבא מתו׳. והיינו דאמר ׳כל אשר נשמת רוח חיים באפיו׳ - אינון דנשמתא קדישא הוה בהון ולא תימא דעל אינון דהוו בטופנא אמר, אלא אתא קרא ואמר ׳מכל אשר בחרבה מתו׳:

התרגום: ואותם שהיו צדיקים בתחלה, כמו חנוך וירד, שהיתה להם נשמה קדושה וראויים שהקב"ה יעשה בשבילם - ׳בחרבה מתו׳. והינו שאמר ׳כל אשר נשמת רוח חיים באפיו׳ (בראשית ז, כב) - אותם שנשמה קדושה היתה בהם. ואל תאמר שעל אלו שהיו במבול הוא אמר, אלא בא הכתוב ואמר ׳מכל אשר בחרבה מתו׳:

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: