ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך א › מאמר 20: ׳כל אשר נשמת רוח חיים׳ - בעלי הנשמה שמתו בחרבה ולא במבול › פיסקה 1 (רנה ע"ב)

קושיית רבי חייא בבעלי נשמה קדושה שמתו במבול

תוספות כרך א · ׳כל אשר נשמת רוח חיים׳ - בעלי הנשמה שמתו בחרבה ולא במבול · מאמר 20 · פיסקה 1 · דף רנה ע"ב

לשון הזוהר

׳כָּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכָּל אֲשֶׁר בְּחֲרַבָה מֵתוּ׳. שָׁאַל רַבִּי חִיָּיא לְר' אַבָּא אֲמַרְתּוּן דְנִשְׁמָתָא לָא עֲיְילָא בְּבַר נָשׁ עַד דְּאִסְתַכְּלָת בְּפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּכְדֵין לֵיהֱוֵי לֵיהּ הַהִיא נִשְׁמָתָא. וְאַמְרִיתוּן דְנִשְׁמָתָא הִיא קַדִּישָׁא מַעַלְיָא עַל כֹּלָּא אִם כֵּן מַאי הוּא דְּאָמַר קְרָא ׳כָּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים וְגוֹ'׳, הוֹאִיל וַהֲוָה לְהוּ נִשְׁמָתָא, הֲוָה לְהוּ לְאִשְׁתֵּזָבָא. לָא הֲוָה בִּידֵיהּ.

תרגום

׳כָּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּם בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ׳ (בראשית ז, כב) -. שָׁאַל רַבִּי חִיָּיא אֶת רַבִּי אַבָּא, אֲמַרְתֶּם שֶׁנְּשָׁמָה לֹא נִכְנֶסֶת לְבֶן ׳אָדָם עַד׳ שֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּעֲבוֹדַת הקב"ה, וְאָז תִּהְיֶה לוֹ אוֹתָהּ נְשָׁמָה, וַאֲמַרְתֶּם שֶׁהַנְּשָׁמָה הִיא קְדוֹשָׁה מְעֻלָּה עַל הַכֹּל. אִם כֵּן, מַה זֶּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ׳כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים וְגוֹ'׳? הוֹאִיל וְהָיְתָה לָהֶם נְשָׁמָה, הָיָה לָהֶם לְהִנָּצֵל! לֹא הָיָה בְיָדוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו׳. שאל רבי חייא לר' אבא אמרתון דנשמתא לא עיילא בבר נש עד דאסתכלת בפולחנא דקודשא בריך הוא וכדין ליהוי ליה ההיא נשמתא. ואמריתון דנשמתא היא קדישא מעליא על כלא אם כן מאי הוא דאמר קרא ׳כל אשר נשמת רוח חיים וגו'׳, הואיל והוה להו נשמתא, הוה להו לאשתזבא. לא הוה בידיה.

התרגום: ׳כל אשר נשמת רוח חים באפיו מכל אשר בחרבה מתו׳ (בראשית ז, כב) -. שאל רבי חייא את רבי אבא, אמרתם שנשמה לא נכנסת לבן ׳אדם עד׳ שמסתכל בעבודת הקב"ה, ואז תהיה לו אותה נשמה, ואמרתם שהנשמה היא קדושה מעלה על הכל. אם כן, מה זה שאמר הכתוב ׳כל אשר נשמת רוח חיים וגו'׳? הואיל והיתה להם נשמה, היה להם להנצל! לא היה בידו.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: