׳הלעיטני נא׳ - הכבד עייף בלא אכילה, והלב מבקש ראשית התאווה
תולדות · שני גוים בבטנך · מאמר 7 · פיסקה 4 · דף קלט ע"א
לשון הזוהר
׳וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד׳. רִבִּי בָּא בְּשֵׁם רִבִּי אַחָא אָמַר, לְעוֹלָם טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה, בֹּא וּרְאֵה, מַה כְּתִיב, ׳וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם׳ (שמות יח, יא) וְתַרְגּוּמוֹ דְּחֲשִׁיבוּ. כְּלוֹמַר הַלֵּב חוֹשֶׁב וּמְהַרְהֵר בַּתּוֹרָה בִּיְדִיעַת בּוֹרְאוּ. מַה כְּתִיב, ׳וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה. וְהוּא׳ עֲיֵּיף. הַכָּבֵד שְׁדֶּרֶךְ טִבְעוּ לַצֵּאת וְלָצּוּד צַיִד בְּפִיו לִבְלוֹעַ וְאֵינוֹ מוֹצֵּא, נִקְרָא עֲיֵּיף. וְהוּא אוֹמֶר לַלֵּב, עַד שְׁאַתָּה מְהַרְהֵר בִּדְבָרִים אֵלּוּ בְּדִּבְרֵי תּוֹרָה, הַרְהֵר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה לְקַיֵּים גוּפְךָ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֵל יַעֲקֹב הֲלְעִיטְנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה, כִּי׳ (בראשית כה, ל) כֵּן דַּרְכִּי לִבְלוֹעַ הַדָּם וּלְשָׁגֵּר לִשְׁאָר הַאֵבָרִים. ׳כִּי עֲיִּיף אָנֹכִי׳, בְּלָא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְהַלֵּב אוֹמֶר, תֶּן לִי הָרִאשׁוֹן וְהַמוּבְחַר מִכֹּל מַה שֶּׁתִּבְלַע, תֶּן לִי בְּכוֹרָתְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי, קוֹנְמִיתָא דְּתָאִיבָא׳ (בראשית כה, לא). עַד שֶׁהַלֵּב מְהַרְהֵר וְחוֹשֵׁב בַּמַּאֲכָל, בּוֹלֵעַ הַכָּבֵד. דְּאִלְמָלֵי הַהוּא כִּסּוּפָא וְהִרְהוּרָא דְּלִבָּא בַּמַּאֲכָל, לֹא יוּכְלוּ הַכָּבֵד וְהָאֵבָרִים לִבְלוֹעַ דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כֵּן דֶּרֶךְ הָעֲבָדִים, שֶׁאֵינָם אוֹכְלִים עַד שֶׁהָאָדוֹן אוֹכֵל.
תרגום
׳וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד׳ (בראשית כה, כט) - רַבִּי בָּא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר, לְעוֹלָם טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה, בּא רְאֵה, מַה כְּתִיב, ׳וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד׳ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם, וְתַרְגּוּמוֹ׳ (שמות יח): שֶׁחָשְׁבוּ. כְּלוֹמַר, הַלֵּב חוֹשֵׁב וּמְהַרְהֵר בַּתּוֹרָה בִּידִיעַת בּוֹרְאוֹ. מַה כָּתוּב? ׳וַיָּבא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף׳ - הַכָּבֵד שֶׁדֶּרֶךְ טִבְעוֹ לָצֵאת וְלָצוּד צַיִד בְּפִיו לִבְלֹעַ וְאֵינוֹ מוֹצֵא, נִקְרָא עָיֵף, וְהוּא אוֹמֵר לַלֵּב: עַד שֶׁאַתָּה מְהַרְהֵר בִּדְבָרִים אֵלּוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, הַרְהֵר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה לְקַיֵּם גּוּפְךְ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדם הָאָדם הַזֶּה, כִּי׳ (בראשית כה, ל) - כֵן דַרְכִּי לִבְלֹעַ הַדָּם וּלְשַׁגֵּר לִשְׁאָר הָאֵבָרִים, ׳כִּי עָיֵף אָנֹכִי׳ - בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְהַלֵּב אוֹמֵר: תֵּן לִי הָרִאשׁוֹן וְהַמֻּבְחָר מִכָּל מַה שֶּׁתִּבְלַע, תֵּן לִי בְּכוֹרָתְךְ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךְ לִי׳ - רֵאשִׁית הַתַּאֲוָה. עַד שֶׁהַלֵּב מְהַרְהֵר וְחוֹשֵׁב בַּמַּאֲכָל, בּוֹלֵעַ הַכָּבֵד. שֶׁאִלְמָלֵא אוֹתוֹ כִסּוּף וְהִרְהוּר שֶׁל הַלֵּב בַּמַּאֲכָל, לֹא יוּכְלוּ הַכָּבֵד וְהָאֵבָרִים לִבְלֹעַ. שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כֵּן דֶּרֶךְ הָעֲבָדִים - שֶׁאֵינָם אוֹכְלִים עַד שֶׁהָאָדוֹן אוֹכֵל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ויזד יעקב נזיד׳. רבי בא בשם רבי אחא אמר, לעולם טבעו של עולם אינו משתנה, בא וראה, מה כתיב, ׳ויזד יעקב נזיד׳, כמה דאת אמר ׳אשר זדו עליהם׳ (שמות יח, יא) ותרגומו דחשיבו. כלומר הלב חושב ומהרהר בתורה בידיעת בוראו. מה כתיב, ׳ויבא עשו מן השדה. והוא׳ עייף. הכבד שדרך טבעו לצאת ולצוד ציד בפיו לבלוע ואינו מוצא, נקרא עייף. והוא אומר ללב, עד שאתה מהרהר בדברים אלו בדברי תורה, הרהר באכילה ובשתיה לקיים גופך. הדא הוא דכתיב, ׳ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה, כי׳ (בראשית כה, ל) כן דרכי לבלוע הדם ולשגר לשאר האברים. ׳כי עייף אנכי׳, בלא אכילה ושתיה. והלב אומר, תן לי הראשון והמובחר מכל מה שתבלע, תן לי בכורתך, הדא הוא דכתיב, ׳מכרה כיום את בכרתך לי, קונמיתא דתאיבא׳ (בראשית כה, לא). עד שהלב מהרהר וחושב במאכל, בולע הכבד. דאלמלי ההוא כסופא והרהורא דלבא במאכל, לא יוכלו הכבד והאברים לבלוע דאמר רבי יוסי, כן דרך העבדים, שאינם אוכלים עד שהאדון אוכל.
התרגום: ׳ויזד יעקב נזיד׳ (בראשית כה, כט) - רבי בא בשם רבי אחא אמר, לעולם טבעו של עולם אינו משתנה, בא ראה, מה כתיב, ׳ויזד יעקב נזיד׳ - כמו שנאמר ׳אשר זדו עליהם, ותרגומו׳ (שמות יח): שחשבו. כלומר, הלב חושב ומהרהר בתורה בידיעת בוראו. מה כתוב? ׳ויבא עשו מן השדה והוא עיף׳ - הכבד שדרך טבעו לצאת ולצוד ציד בפיו לבלע ואינו מוצא, נקרא עיף, והוא אומר ללב: עד שאתה מהרהר בדברים אלו בדברי תורה, הרהר באכילה ובשתיה לקים גופך. זהו שכתוב ׳ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה, כי׳ (בראשית כה, ל) - כן דרכי לבלע הדם ולשגר לשאר האברים, ׳כי עיף אנכי׳ - בלא אכילה ושתיה. והלב אומר: תן לי הראשון והמבחר מכל מה שתבלע, תן לי בכורתך. זהו שכתוב ׳מכרה כיום את בכרתך לי׳ - ראשית התאוה. עד שהלב מהרהר וחושב במאכל, בולע הכבד. שאלמלא אותו כסוף והרהור של הלב במאכל, לא יוכלו הכבד והאברים לבלע. שאמר רבי יוסי, כן דרך העבדים - שאינם אוכלים עד שהאדון אוכל.
מן המפרשים
מהרח"ו: אלמלי ההוא כסופא והרהורא דלבא וגו'. נראה כי כאשר האדם אינו מתאוה לאכול צריך לתת לו מאכלים שהלב מתאוה להם:
אור יקר: נא מן האדום כמדתו, ולא ידע כי אדרבה מכניע כח השר, והיינו ממש סוד שעיר עזאזל שחשב סמאל היות לו לכבוד ואדרבה מכניע כחו ומתהפך לעבד, וזהו סוד ונשא השעיר עליו את כל עונותם וכו׳
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: