ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 5לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת תולדות · מאמר 7

שני גוים בבטנך

זוהר ח"א, פרשת תולדות, דף קלח.
כ-4 דקות קריאה

פשר ׳ויתרצצו׳ - לשון שבירה, ותמיהת הגוף למה נברא

׳וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ׳.מַה הַטַּעַם וַיִּתְרֹצְצוּהכבד והלב, שני בנייני הגוף המנהיגים את כל איבריו, הם ׳הבנים׳ שבקרבה, בקרב הגוף? מִשּׁוּם שֶׁמֵּהַלֵּב (מִתְעוֹרֵר) נִשְׁכָּח הַיֵּצֶר הָרָע.לעתיד לבוא, בזמן התחייה, שאז אין היצר נמצא בלב אלא לשעת הזיווג בלבד וַיִּתְרֹצְצוּוכאן שואל, אם נשכח היצר ושקטה מלחמתו בגוף? (שָׁאֲלוּ) וַיִּשְׁלָיוּמלשון שלוה והשקט הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא, אָמַר רַב הוּנָא, וַיִּתְרֹצְצוּ - וַיִּשָּׁבְרוּ,מלשון רצוץ ושבור כְּלוֹמַר, נִשְׁבַּר כֹּחָם וְחֵילָם.של הלב והכבד, מנהיגי הגוף, מפני שנתבטל היצר הרע שהיה מעוררם אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הַגּוּף מַהוּ אוֹמֵר?כשהוא רואה שנשבר כח מנהיגיו אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי (בראשית כה, כב) - וְלָמָּה נִבְרֵאתִי?אם אין בי עוד תאוה ולא מעשה הגוף מִיָּד וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יהו"ה (בראשית כה, כב).

בלשון הזוהר

מַאי טַעְמָא ׳וַיִּתְרוֹצְצוּ׳. מִשּׁוּם דְּלִבָּא (אִתְעֲרוּ) אִתְנְשֵׁי מִנֵּיהּ יֵצֶר הָרָע. ׳וַיִּתְרוֹצְצוּ׳. (שָׁאֲלוּ) וַיִּשְׁלָיוּ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא, ׳וַיִּתְרוֹצְצוּ׳ וַיִּשָּׁבְרוּ, כְּלוֹמַר נִשְׁבַּר כֹּחָם וְחֵילָם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הַגּוּף מַהוּ אוֹמֵר. ׳אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי׳ (בראשית כה, כב) וְלָמָּה נִבְרֵאתִי. מִיָּד ׳וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'׳ (בראשית כה, כב).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳שני גוים בבטנך׳ - הכבד והלב, והרב עובד לצעיר

וַיֹּאמֶר יהו"ה לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים וגו' (בראשית כה, כג). אֵלּוּ הַשְּׁנֵי גֵּאִים - הַכָּבֵד וְהַלֵּב. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, הַמֹּחַ וְהַלֵּב. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הַמֹּחַ אֵין בִּכְלַל זֶה, מַשְׁמָע שֶׁכָּתוּב בְּבִטְנֵךְ, וְאֵין הַמֹּחַ בַּבֶּטֶן אֶלָּא בָּרֹאשׁ. ׳וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי׳וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ וגו', וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר - זֶהוּ הַכָּבֵד, שֶׁהוּא רַב וְגָדוֹל, וְהוּא מְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי הַלֵּב. שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הַכָּבֵד קוֹלֵט הַדָּם וּמְשַׁמֵּשׁ בּוֹ לִפְנֵי הַלֵּב.

בלשון הזוהר

׳וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים וגו'׳ (בראשית כה, כג). אֵלּוּ הַשְּׁנֵי גֵּאִים הַכָּבֵד וְהַלֵּב. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, הַמּוֹחַ וְהַלֵּב. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הַמּוֹחַ אֵין בִּכְלַל זֶה, מַשְׁמַע דִּכְתִיב ׳בְּבִטְנֵךְ׳, וְהַמּוֹחַ אֵין בַּבֶּטֶן אֶלָּא בָּרֹאשׁ. ׳וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ וגו'׳, ׳וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר׳ זֶהוּ הַכָּבֵד שֶׁהוּא רַב וְגָדוֹל, וְהוּא מְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי הַלֵּב. דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הַכָּבֵד קוֹלֵט הַדָּם וּמְשַׁמֵּשׁ בּוֹ לִפְנֵי הַלֵּב.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הכבד צד והלב יושב אהלים - טבע העולם שאינו משתנה

וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי (בראשית כה, כה). אָמַר רַב כַּהֲנָא, הַכָּבֵד הוּא הָרִאשׁוֹןמבין שני בניני הגוף, הכבד והלב, שהם התאומים שבקרבה, וְהוּא אַדְמוֹנִיכעשו, שהכבד הוא חלקו באדם. לָמָּה הוּא אַדְמוֹנִי? עַל שֶׁבּוֹלֵעַ אֶת הַדָּם תְּחִלָּה.ולכן מראהו אדום רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ רִאשׁוֹן? עַל שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לִבְלֹעַ הַדָּם מִכָּל הַמַּאֲכָל,שבכבד נעשה המאכל דם תחילה, וממנו הוא משגר אותו לשאר האיברים וְהוּא רִאשׁוֹן לַדָּם, אֲבָל לֹא לַיְצִירָה.שאין הכבד נוצר ראשון בעובר וּבַמֶּה נְבָאֵר וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר? עַל שֶׁהוּא רַב וְגָדוֹל בְּשִׁעוּרוֹ מִן הַלֵּב, וְהוּא עוֹבֵד לַלֵּב.שקולט את הדם ומשמש בו לפני הלב, כעבד המגיש לפני אדוניו אָמַר רַבִּי אַבָּא, לָמָּה בָּאָה הַפָּרָשָׁה הַזּוֹ?לרמוז על הכבד והלב אֶלָּא לְהַרְאוֹת לִבְנֵי הָעוֹלָם, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁהַשְּׁלֵמוּת הַהִיאשל זמן התחייה, שבו נשכח היצר הרע מן הלב תִּהְיֶה בָּאָרֶץ - דַּרְכּוֹ וְטִבְעוֹ שֶׁל הָעוֹלָם לֹא יִשְׁתַּנֶּה.והגוף צריך גם אז לאכילה ולשתייה, והכבד עובד ללב כמנהגו רַבִּי יֵיסָא אָמַר, בֹּא רְאֵה, הַכָּבֵד הוּא הַצָּד צַיִדכעשו ׳איש יודע ציד׳, שצד את המאכל ובולעו (בראשית כז, לג), וְהוּא צַיִד בְּפִיושכל עניינו מה שנכנס לפה (בראשית כה, כח), וְהַלֵּב הוּא הַחוֹשֵׁב,כיעקב וְהוּא יֹשֵׁב אֹהָלִיםאהלה של תורה (בראשית כה, כז). ׳וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד׳זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד׳ויזד׳ לשון מחשבה (בראשית כה, כט) - חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת, נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בַּתּוֹרָה.

בלשון הזוהר

׳וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי׳ (בראשית כה, כה). אָמַר רַב כַּהֲנָא, הַכָּבֵד הוּא ׳הָרִאשׁוֹן׳ וְהוּא ׳אַדְמוֹנִי׳. לָמָּה הוּא ׳אַדְמוֹנִי׳. עַל שֶׁבּוֹלֵעַ אֶת הַדָּם תְּחִלָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ ׳רִאשׁוֹן׳. עַל שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לִבְלוֹעַ הַדָּם מִכָּל הַמַּאֲכָל, וְהוּא רִאשׁוֹן לַדָּם אֲבָל לֹא לַיְצִירָה. וּבְמַאן נוֹקִים ׳וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר׳. עַל שֶׁהוּא רַב וְגָדוֹל בְּשִׁעוּרוֹ מִן הַלֵּב וְהוּא עוֹבֵד לַלֵּב. אָמַר רַבִּי אַבָּא, לָמָּה אֲתָא פָּרְשָׁתָא דָא. אֶלָּא לְאַחֲזָאָה לִבְנֵי עַלְמָא דְּאַף עַל גַּב דְּהַהִיא שְׁלֵימוּתָא לֶיהֱוִי בְּאַרְעָא, אָרְחֵיהּ וְטִבְעֵיהּ דְּעַלְמָא לָא אִשְׁתַּנֵּי. רַבִּי יֵיסָא אָמַר, בֹּא וּרְאֵה, הַכָּבֵד הוּא ׳הַצָּד צַיִד׳ (בראשית כז, לג) וְהוּא ׳צַיִד בְּפִיו׳ (בראשית כה, כח), וְהַלֵּב הוּא הַחוֹשֵׁב וְהוּא ׳יֹשֵׁב אֹהָלִים׳ (בראשית כה, כז). הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד׳ (בראשית כה, כט). חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת, נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בַּתּוֹרָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳הלעיטני נא׳ - הכבד עייף בלא אכילה, והלב מבקש ראשית התאווה

וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד (בראשית כה, כט). רַבִּי בָּא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר, לְעוֹלָם טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה,ואף בשלמות שתהיה בארץ לעתיד לבוא ידרוש הגוף את מזונו כדרכו, ועשו ויעקב רומזים לכבד וללב שבאדם בֹּא רְאֵה, מַה כָּתוּב, וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶםבמצרים (שמות יח, יא), וְתַרְגּוּמוֹ: שֶׁחָשְׁבוּ. כְּלוֹמַר,׳ויזד יעקב׳ פירושו שחשב יעקב, והוא הַלֵּבשבאדם, ש חוֹשֵׁב וּמְהַרְהֵר בַּתּוֹרָה בִּידִיעַת בּוֹרְאוֹ.כיעקב ׳יושב אהלים׳ מַה כָּתוּב?אחריו וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵףזה - הַכָּבֵד שֶׁדֶּרֶךְ טִבְעוֹ לָצֵאת וְלָצוּד צַיִד בְּפִיו לִבְלֹעַאת הדם מן המאכל וְאֵינוֹ מוֹצֵא,כשהאדם אינו אוכל נִקְרָא עָיֵף. וְהוּא אוֹמֵר לַלֵּב: עַד שֶׁאַתָּה מְהַרְהֵר בִּדְבָרִים אֵלּוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, הַרְהֵר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה לְקַיֵּם גּוּפְךָ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי (בראשית כה, ל) - כֵּן דַּרְכִּי לִבְלֹעַ הַדָּםהאדום, ולכן כפל ׳האדם האדם׳ וּלְשַׁגֵּר לִשְׁאָר הָאֵבָרִים.ולזונם כִּי עָיֵף אָנֹכִי - בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְהַלֵּב אוֹמֵר: תֵּן לִי הָרִאשׁוֹן וְהַמֻּבְחָר מִכָּל מַה שֶּׁתִּבְלַע, תֵּן לִי בְּכוֹרָתְךָ.שהלב הוא האדון, והוא נוטל ראשון את המובחר זֶהוּ שֶׁכָּתוּב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי (בראשית כה, לא) - רֵאשִׁית הַתַּאֲוָה.כלומר ׳בכורתך׳ היא ראשית התאוה למאכל, שהיא חלקו של הלב עַד שֶׁהַלֵּב מְהַרְהֵר וְחוֹשֵׁב בַּמַּאֲכָל, בּוֹלֵעַ הַכָּבֵד. שֶׁאִלְמָלֵא אוֹתוֹ כִסּוּף וְהִרְהוּר שֶׁל הַלֵּב בַּמַּאֲכָל, לֹא יוּכְלוּ הַכָּבֵד וְהָאֵבָרִים לִבְלֹעַ.ומכאן, שכשאין האדם מתאוה לאכול צריך לתת לו מאכלים שהלב מתאוה להם שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כֵּן דֶּרֶךְ הָעֲבָדִים - שֶׁאֵינָם אוֹכְלִים עַד שֶׁהָאָדוֹן אוֹכֵל.והכבד כעבד והלב כאדון, כמו שנאמר ׳ורב יעבד צעיר׳

בלשון הזוהר

׳וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד׳ (בראשית כה, כט). רַבִּי בָּא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר, לְעוֹלָם טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה, בֹּא וּרְאֵה, מַה כְּתִיב, ׳וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם׳ (שמות יח, יא) וְתַרְגּוּמוֹ דְּחַשִּׁיבוּ. כְּלוֹמַר הַלֵּב חוֹשֵׁב וּמְהַרְהֵר בַּתּוֹרָה בִּידִיעַת בּוֹרְאוֹ. מַה כְּתִיב, ׳וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף׳. הַכָּבֵד שֶׁדֶּרֶךְ טִבְעוֹ לָצֵאת וְלָצוּד ׳צַיִד בְּפִיו׳ לִבְלוֹעַ וְאֵינוֹ מוֹצֵא, נִקְרָא ׳עָיֵף׳. וְהוּא אוֹמֵר לַלֵּב: עַד שֶׁאַתָּה מְהַרְהֵר בִּדְבָרִים אֵלּוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, הַרְהֵר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה לְקַיֵּים גּוּפְךָ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי׳ (בראשית כה, ל) כֵּן דַּרְכִּי לִבְלוֹעַ הַדָּם וּלְשַׁגֵּר לִשְׁאָר הָאֵבָרִים. ׳כִּי עָיֵף אָנֹכִי׳ בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְהַלֵּב אוֹמֵר: תֶּן לִי הָרִאשׁוֹן וְהַמּוּבְחָר מִכֹּל מַה שֶּׁתִּבְלַע, תֶּן לִי בְּכוֹרָתְךָ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי׳ (בראשית כה, לא) קוֹנְמִיתָא דְּתָאִיבָא. עַד שֶׁהַלֵּב מְהַרְהֵר וְחוֹשֵׁב בַּמַּאֲכָל, בּוֹלֵעַ הַכָּבֵד. דְּאִלְמָלֵי הַהוּא כִּסּוּפָא וְהִרְהוּרָא דְּלִבָּא בַּמַּאֲכָל, לֹא יוּכְלוּ הַכָּבֵד וְהָאֵבָרִים לִבְלוֹעַ. דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כֵּן דֶּרֶךְ הָעֲבָדִים, שֶׁאֵינָם אוֹכְלִים עַד שֶׁהָאָדוֹן אוֹכֵל.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳נזיד עדשים׳ - עגולים כגלגל הסובב, שדרך האכילה לא תישכח

׳וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים׳.אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּתוּב לְאַחַר כֵּן,אחר ׳ויזד יעקב נזיד׳, שנדרש לעיל על הלב החושב בתורה, ואחר שמכר עשו את בכורתו וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁיםולמה פירט הכתוב את מין התבשיל (בראשית כה, לד). מַה זֶּה עֲדָשִׁים? עֲגַלְגַּלִּים כְּגֻלְגֹּלֶת,כלומר, עגולים כעיגול וְהַגַּלְגַּל סוֹבֵב בָּעוֹלָם,כגלגל המקיף את העולם כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא נִשְׁכָּח מִדַּרְכּוֹ.ואינו יוצא ממסלולו לעולם כָּךְ הוּא בֶּן אָדָם, בְּאוֹתוֹ זְמַן,של השלמות העתידה להיות בארץ, שנזכרה לעיל אַף עַל גַּב שֶׁכָּל אוֹתוֹ חֶסֶד וְכָבוֹד וּשְׁלֵמוּת יִהְיוּ,לו דַּרְכּוֹ שֶׁל הָעוֹלָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת לֹא יִשְׁתַּכַּח.ולכן נאמר ׳ויעקב נתן לעשו׳, שאף הלב, הוא יעקב, נותן לכבד, הוא עשו, את מזונו, כדרך העולם שאינו משתנה

בלשון הזוהר

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כְּתִיב לְאַחַר כֵּן, ׳וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים׳ (בראשית כה, לד). מַהוּ ׳עֲדָשִׁים׳. סְגַלְגַּלִּין כְּגֻלְגַּלְתָּא, וְגַלְגַּלָּא סָבִיב בְּעַלְמָא, כְּלוֹמַר דְּלָא אִתְנְשֵׁי מֵאָרְחֵיהּ. כָּךְ הוּא בַּר נָשׁ, בְּהַהוּא זִמְנָא אַף עַל גַּב דְּכָל הַהוּא טִיבוּ וִיקָר וּשְׁלֵימוּתָא לֶיהֱוִי, אָרְחֵיהּ דְּעַלְמָא לְמֵיכַל וּלְמִשְׁתֵּי לָא יִתְנְשֵׁי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

ויגדלו הנערים

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.