ויגדלו הנערים
׳ויגדלו הנערים׳ בזכות אברהם - כל אחד נפרד לדרכו
׳וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים׳וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים (בראשית כה, כז) - הַצַּד שֶׁל אַבְרָהָםמידת החסד, הנקראת גדולה גָּרַם לָהֶם לְהִתְגַּדֵּלולכן נאמר בהם לשון ׳ויגדלו׳ (נפש דוד) וּזְכוּתוֹ סִיְּעָה לָהֶם, הוּא הָיָה מְחַנֵּךְ אוֹתָם בְּמִצְווֹת,כל ימיו, ולכן לא יצא עשו לתרבות רעה בחייו (נפש דוד) שֶׁכָּתוּב, כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וגו' (בראשית יח, יט) - לְרַבּוֹתבמילת ׳את׳ את בני בניו יַעֲקֹב וְעֵשָׂו.ולפי זה ׳ויגדלו׳ פירושו שגדלו שניהם בקדושה, ורק אחר כך סרח עשו (בעה"ס) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד וגו' (בראשית כה, כז). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר,וחולק על זה (בעה"ס) כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִפְרַד לְדַרְכּוֹ,כבר מתחילתו זֶה לְצַד הָאֱמוּנָה, וְזֶה לַצַּד שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה.
בלשון הזוהר
׳וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים׳ (בראשית כה, כז) סִטְרָא דְאַבְרָהָם גָּרִים לוֹן לְאִתְגַּדָּלָא וּזְכוּתֵיהּ סִיַּיע לוֹן, הוּא הֲוָה מְחַנֵּךְ לוֹן בְּמִצְוֹת, דִּכְתִיב, ׳כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וגו'׳ (בראשית יח, יט), לְאַסְגָּאָה יַעֲקֹב וְעֵשָׂו. ׳וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד וגו'׳ (בראשית כה, כז). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּל חַד וְחַד אִתְפְּרַשׁ לְאָרְחֵיהּ, דָּא לְסִטְרָא דִמְהֵימְנוּתָא, וְדָא לְסִטְרָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה.
במעי רבקה - יעקב דוחק לצאת אצל מקום טוב, ועשו אצל עבודה זרה
וְכֵן הָיָה בַּמֵּעַיִם שֶׁל רִבְקָה, שֶׁשָּׁם כָּל אֶחָד הָלַךְ לְצִדּוֹ. שֶׁכַּאֲשֶׁר הִיא הִשְׁתַּדְּלָה בְּמַעֲשִׂים כְּשֵׁרִים, אוֹ שֶׁעָבְרָה סָמוּךְ לְמָקוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה, הָיָה יַעֲקֹב שָׂמֵחַ וְדוֹחֵק לָצֵאת, וּכְשֶׁהָיְתָה הוֹלֶכֶת סָמוּךְ לְמָקוֹם שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹתוֹ הָרָשָׁע בָּעַט לָצֵאת, וּבֵאֲרוּהוּ.חכמים וּמִשּׁוּם כָּךְ, כְּשֶׁנִּבְרְאוּ וְיָצְאוּ לָעוֹלָם, כָּל אֶחָד נִפְרַד וְהָלַךְ וְנִמְשַׁךְ לִמְקוֹמוֹ שֶׁרָאוּי לוֹ, וְעַל כֵּן, וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד וגו'שמה שהיה בכוח בבטן יצא בגדלותם לפועל ולהוויה, וזה לשון ׳ויהי׳, ואז נודע על מה נתרוצצו בבטן אמם (מהרח"ו) (בראשית כה, כז).
בלשון הזוהר
וְכֵן הֲוָה בְּמֵעוֹי דְרִבְקָה, דְּתַמָּן כָּל חַד אָזִיל לְסִטְרֵיהּ. דְּכַד אִיהִי אִשְׁתַּדְּלַת בְּעוֹבָדִין דְּכָשְׁרָן, אוֹ עֲבָרַת סְמִיךְ לַאֲתַר טַב לְמֶעְבַּד פִּקּוּדֵי דְאוֹרַיְיתָא, הֲוָה יַעֲקֹב חָדֵי וְדָחִיק לְנָפְקָא, וְכַד הֲוַות אָזְלָא סְמִיךְ לַאֲתַר עֲבוֹדָה זָרָה, הַהוּא רָשָׁע בָּטַשׁ לְנָפְקָא, וְאוּקְמוּהָ. וּבְגִין כָּךְ, כַּד אִתְבְּרִיאוּ וּנְפָקוּ לְעַלְמָא, כָּל חַד אִתְפְּרַשׁ וְאָזִיל וְאִתְמְשַׁךְ בְּדוּכְתֵּיהּ דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ, וְעַל דָּא, ׳וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד וגו'׳ (בראשית כה, כז).
׳כי ציד בפיו׳ - עשו צד את יצחק בדברי פיו
וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו (בראשית כה, כח), הֲרֵי פֵּרְשׁוּהוּ, (כְּמוֹ) שֶׁכָּתוּב, אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶהכלומר כבר נתפרש ׳כי ציד בפיו׳ ממה שנאמר בו ׳איש יודע ציד׳, וכך צריך להגיה ׳הא אוקמוה כמה דכתיב איש יודע ציד׳ (מהרח"ו) (בראשית כה, כז). וְכָתוּב שָׁם,בנמרוד הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִדומה שם היה צד דעתן של בריות ומטעה אותן למרוד בה׳, אף כאן עשו צד ומרמה בפיו את אביו (בעה"ס) (בראשית י, ט). אִישׁ שָׂדֶה, לְקַפֵּחַ אֶת בְּנֵי הָאָדָםולגזול אותם וְלַהֲרֹג אוֹתָם, וְהוּא אָמַר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה תְּפִלָּה,בשדה כאביו יצחק, שכתוב בו ׳ויצא יצחק לשוח בשדה׳, והיה מראה עצמו כאילו שפתיו נעות, ומי שעבר לא היה נשמר ממנו (כתם פז) וְצָד אוֹתוֹאת יצחק בְּפִיו.וזהו ׳כי ציד בפיו׳ (בעה"ס) אִישׁ שָׂדֶה, מִשּׁוּם שֶׁחֵלֶק גּוֹרָלוֹ אֵינוֹ בְּיִשּׁוּב, אֶלָּא בְּמָקוֹם חָרֵב, בַּמִּדְבָּר, בַּשָּׂדֶה,שהקדושה שולטת ביישוב והטומאה בחורבות ובשדות, ועשו אחוז בחורבה ההיא (מהרח"ו) וְעַל זֶה אִישׁ שָׂדֶההוא שדהו של סמא"ל, שעליו נאמר ׳כי בשדה מצאה צעקה הנערה׳, שלא כשדה תפוחים של יעקב (כתם פז).
בלשון הזוהר
׳וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו׳ (בראשית כה, כח), הָא אוּקְמוּהָ, (כְּמָה) דִּכְתִיב, ׳אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה׳ (בראשית כה, כז). וּכְתִיב הָתָם, ׳הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד׳ (בראשית י, ט). ׳אִישׁ שָׂדֶה׳, לְקַפְּחָא לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא וּלְקָטְלָא לוֹן, וְאִיהוּ אָמַר דַּעֲבִיד צְלוֹתָא, וְצַיִּיד לֵיהּ בְּפוּמֵיהּ. ׳אִישׁ שָׂדֶה׳, בְּגִין דְּחוּלַק עַדְבֵיהּ לַאו אִיהִי בְּיִשּׁוּבָא, אֶלָּא בַּאֲתַר חָרוּב, בְּמַדְבְּרָא, בְּחַקְלָא, וְעַל דָּא ׳אִישׁ שָׂדֶה׳.
שכינה שרתה בבית יצחק בסתר - יעקב מתברך מדעת הקב"ה
וְאִם תֹּאמַר, אֵיךְ יִצְחָק לֹא יָדַע אֶת כָּל מַעֲשָׂיו הָרָעִים שֶׁל עֵשָׂו, וַהֲרֵי הַשְּׁכִינָה הָיְתָה עִמּוֹ, שֶׁאִם לֹא שָׁרְתָה עִמּוֹ שְׁכִינָה, אֵיךְ יָכֹל לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרַךְ אוֹתוֹ? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁשְּׁכִינָה הָיְתָה דָּרָה עִמּוֹ בַּבַּיִת וְדָרָה עִמּוֹ תָּמִיד, אֲבָל לֹא הוֹדִיעָה לוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרֵךְ יַעֲקֹב בְּלִי דַּעְתּוֹ, אֶלָּא בְּדַעְתּוֹ שֶׁל הקב"ה. וְכָךְ צָרִיךְ, שֶׁבַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁנִּכְנַס יַעֲקֹב לִפְנֵי אָבִיו, נִכְנְסָה עִמּוֹ שְׁכִינָה, וְאָז רָאָה יִצְחָק בְּדַעְתּוֹ שֶׁרָאוּי לִבְרָכָה, וְיִתְבָּרֵךְ מִדַּעַת הַשְּׁכִינָה.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא, הֵיךְ לָא יָדַע יִצְחָק כָּל עוֹבָדוֹי בִּישִׁין דְּעֵשָׂו, וְהָא שְׁכִינְתָּא הֲוַת עִמֵּיהּ, דְּאִי לָא שַׁרְיָא עִמֵּיהּ שְׁכִינְתָּא, הֵיךְ יָכִיל לְבָרְכָא לֵיהּ לְיַעֲקֹב בְּשַׁעְתָּא דְּבָרְכֵיהּ. אֶלָּא וַדַּאי שְׁכִינְתָּא הֲוַת דָּיְירָא עִמֵּיהּ בְּבֵיתָא וְדָיְירָא עִמֵּיהּ תָּדִיר, אֲבָל לָא אוֹדְעָא לֵיהּ, בְּגִין דְּיִתְבָּרֵךְ יַעֲקֹב בְּלָא דַעְתֵּיהּ, אֶלָּא בְּדַעְתֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְהָכִי אִצְטְרִיךְ, דִּבְהַהִיא שַׁעְתָּא דְּעָאל יַעֲקֹב קַמֵּי אֲבוּהִי, עָאלַת עִמֵּיהּ שְׁכִינְתָּא, וּכְדֵין חָמָא בְּדַעְתּוֹי יִצְחָק דְּאִתְחֲזֵי לִבְרָכָא, וְיִתְבְּרִיךְ מִדַּעְתָּא דִשְׁכִינְתָּא.
ויזד יעקב נזיד
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.