ממלכת הזוהר › זוהר › תולדות › מאמר 4: ויתרצצו הבנים בקרבה › פיסקה 7 (קלח ע"ב)

שעיר החודש ויום הכיפורים - הרחקת עשו בחכמה וברמאות

תולדות · ויתרצצו הבנים בקרבה · מאמר 4 · פיסקה 7 · דף קלח ע"ב

לשון הזוהר

וּבְגִין כָּךְ בְּכָל יַרְחָא וְיַרְחָא חַד שָׂעִיר, בְּגִין לְאַמְשָׁכָא לֵיהּ לְאַתְרֵיהּ וְיִתְפְּרַשׁ מִן סִיהֲרָא. וְכֵן בְּיוֹמֵי דְכִפּוּרִי לְאַקְרָבָא הַהוּא שָׂעִיר, וְדָא בְּחָכְמָה לְשַׁלְטָאָה עֲלֵיהּ ׳וְלָא יָכִיל׳ לְאַבְאָשָׁא, דִּכְתִיב, ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה׳ (ויקרא טז, כב), וְאוּקְמוּהָ דְּדָא עֵשָׂו דְּאִיהוּ שָׂעִיר, וְכֹלָּא בְּחָכְמָה וּבְרַמָּאוּת לְגַבֵּיהּ. מַאי טַעְמָא, מִשּׁוּם דִּכְתִיב, ׳וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל׳ (תהילים יח, כז), בְּגִין דְּאִיהוּ חִוְיָא בִּישָׁא, עָקִים רוּחָא, חַכִּים לְאַבְאָשָׁא, אַסְטֵי לְעֵילָא וְאַסְטֵי לְתַתָּא.

תרגום

וּמִשּׁוּם כָּךְ בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ שָׂעִיר אֶחָד, כְּדֵי לְהַמְשִׁיכוֹ לִמְקוֹמוֹ וְיִפָּרֵד מִן הַלְּבָנָה, וְכֵן בִּימֵי הַכִּפּוּרִים לְהַקְרִיב אוֹתוֹ הַשָּׂעִיר, וְזֶה בְּחָכְמַה לִשְׁלֹט עָלָיו וְלֹא יוּכַל לְהָרַע, שֶׁכָּתוּב ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה׳ (ויקרא טז, כב) - וּבֵאֲרוּהוּ שֶׁזֶּה עֵשָׂו, שֶׁהוּא שָׂעִיר, וְהַכֹּל בְּחָכְמַה וּבְרַמָּאוּת כְּלַפָּיו. מַה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל׳, מִשּׁוּם שֶׁהוּא נָחָשׁ רַע, עֲקֹם רוּחַ, חָכָם לְהָרַע, מַסְטִין לְמַעְלָה וּמַסְטִין לְמַטָּה (תהלים יח, כז).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובגין כך בכל ירחא וירחא חד שעיר, בגין לאמשכא ליה לאתריה ויתפרש מן סיהרא. וכן ביומי דכפורי לאקרבא ההוא שעיר, ודא בחכמה לשלטאה עליה ׳ולא יכיל׳ לאבאשא, דכתיב, ׳ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה׳ (ויקרא טז, כב), ואוקמוה דדא עשו דאיהו שעיר, וכלא בחכמה וברמאות לגביה. מאי טעמא, משום דכתיב, ׳ועם עקש תתפתל׳ (תהילים יח, כז), בגין דאיהו חויא בישא, עקים רוחא, חכים לאבאשא, אסטי לעילא ואסטי לתתא.

התרגום: ומשום כך בכל חדש וחדש שעיר אחד, כדי להמשיכו למקומו ויפרד מן הלבנה, וכן בימי הכפורים להקריב אותו השעיר, וזה בחכמה לשלט עליו ולא יוכל להרע, שכתוב ׳ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ גזרה׳ (ויקרא טז, כב) - ובארוהו שזה עשו, שהוא שעיר, והכל בחכמה וברמאות כלפיו. מה הטעם? משום שכתוב ׳ועם עקש תתפתל׳, משום שהוא נחש רע, עקם רוח, חכם להרע, מסטין למעלה ומסטין למטה (תהלים יח, כז).

מן המפרשים

מקדש מלך: ביומא דכפורי לאקרבא ההוא שעיר עמ"ש בפ' וירא דף קי"ד על שעיר דיו"הך מה עניינו דעשו דאיהו סטרא דההוא חויא עד לא אתא לעלמא הרי זו תשובה אחת: תשובה שנית שיעקב מאריה דביתא משא"כ אברהם ויצחק:

אור החמה: והרא"ג כ' דאשרי ליה לתתא אל מקום החיצונים שהם סוף המדרגות כלם דמיון העקב שהוא סוף הגוף שימשך שם עשו ויהיה חלקה של קליפ. הה"ד וידו אוחזת וגו' כבר ידעת דרך כלל שבכל מקום שאומר הה"ד היה לו קושיא בכתוב ובמה שדרש נתיישב לו והנה…

הסולם: ובגין כך בכל ירחא ומשום זה בכל חדש וחדש, מקריבים שעיר אחד, כדי להמשיך אותו למקומו, ויפרד מן הלבנה שהיא הנוקבא דז"א, שאורה נתכסה מפני העקב של עשו (כנ"ל אות כ"ז) וכן ביום הכפורים צריכים להקריב שעיר ההוא. וזהו נעשה בחכמה כדי…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: