ויתרצצו הבנים בקרבה
׳ויתרצצו הבנים בקרבה׳ - קרב עשו ויעקב בבטן
׳וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ׳.אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כָּתוּב וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יהו"ה, ולכאורה היה לו לכתוב ׳ותדרוש את ה׳, ומה לנו אם הלכה (או"ה) (בראשית כה, כב). לְאֵיזֶה מָקוֹם הָלְכָה? שאין לפרש שהלכה להתבודד בתפילה, שאם כן ׳ויאמר ה' לה׳ היינו לה ממש, ואין הקב"ה נזקק לדבר עם אשה (או"י) לְבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל שֵׁם וְעֵבֶר שידרשו הם את ה' בעדה על צערה ועל הריונה מה יהא עליה, ו׳ויאמר ה' לה׳ נאמר על ידיהם (כתם פז). וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ - שֶׁשָּׁם, בעוד שניהם בבטן אמם, הָיָה אוֹתוֹ עֵשָׂו הָרָשָׁע נִלְחָם בִּקְרָב עִם יַעֲקֹב שכבר במעי אמו היתה זרתו, היא אצבעו הקטנה, מתוחה כנגדו. וַיִּתְרֹצְצוּ - נִשְׁבְּרוּ, מלשון רציצה ושבירה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, רִצֵּץ אֶת מֹחוֹ כמאמר רבי שמעון בן יוחאי ׳הטוב שבנחשים רצץ את מוחו׳, שכן עשו הוא מצד הנחש. נִשְׁבְּרוּ זֶה עִם זֶה וְנֶחְלְקוּ שכל אחד ביקש לרצץ ולשבר את חברו, כי מן הבטן הכירו את גדרם, ששורש זה הפך שורש זה (מהרח"ו). בֹּא רְאֵה, הַצַּד הַזֶּה של עשו שֶׁרוֹכֵב נָחָשׁ, הוא סמא"ל הרוכב על הנחש, שממנו באה נשמת עשו (מהרח"ו) וְצַד זֶה של יעקב שֶׁרוֹכֵב עַל הַכִּסֵּא הַשָּׁלֵם הַקָּדוֹשׁ, היא התפארת הרוכבת על השכינה, כענין ׳ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה׳ (יחזקאל א, כו) (או"י) בְּצַד הַשֶּׁמֶשׁ, היא התפארת לְשַׁמֵּשׁ עִם הַלְּבָנָה היא המלכות, להתייחד עמה, וכנגד ייחוד זה עומד סמא"ל, ולכן מתגרים זה בזה (או"י).
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כְּתִיב ׳וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יהו"ה׳ (בראשית כה, כב). לְאָן אֲתַר אָזְלַת. לְבֵי מִדְרְשָׁא דְּשֵׁם וְעֵבֶר. ׳וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ׳, דְּתַמָּן הֲוָה הַהוּא רָשָׁע דְּעֵשָׂו אֲגַח קְרָבָא בֵּיהּ בְּיַעֲקֹב. ׳וַיִּתְרֹצְצוּ׳, אִתְבָּרוּ כְּמָה דְאַמְרִינָן, רָצַץ אֶת מוֹחוֹ. אִתְבָּרוּ דָּא עִם דָּא וְאִתְפְּלָגוּ. תָּא חֲזֵי, דָּא סִטְרָא דְּרוֹכֵב נָחָשׁ, וְדָא סִטְרָא דְּרוֹכֵב עַל כָּרְסְיָא שְׁלֵימָתָא קַדִּישָׁא בְּסִטְרָא דְּשִׁמְשָׁא, לְשַׁמָּשָׁא בְּסִיהֲרָא.
יעקב הלך בעקמימות כנחש - ידו על עקב עשו להכניעו
וּבֹא וּרְאֵה, מִשּׁוּם שֶׁנִּמְשַׁךְ עֵשָׂו אַחֲרֵי אוֹתוֹ נָחָשׁ, הָלַךְ אִתּוֹ יַעֲקֹב בְּעַקְמִימוּת, כְּמוֹ הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא חָכָם, וְהוּא הוֹלֵךְ בְּעַקְמִימוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם וגו' (בראשית ג, א) - חָכָם. וְהַמַּעֲשִׂים שֶׁל יַעֲקֹב כְּלַפָּיו הָיוּ לוֹ כְּמוֹ נָחָשׁ, וְכָךְ צָרִיךְ לוֹ, כְּדֵי לִמְשֹׁךְ אֶת עֵשָׂו אַחַר אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ, וְיִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק עִמּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וְשָׁנִינוּ, בָּא לְהָרְגְךָ, הַקְדֵּם אַתָּה וַהֲרֹג אוֹתוֹ. כָּתוּב בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו (הושע יב, ד) - שֶׁהִשְׁרָה אוֹתוֹ לְמַטָּה בְּאוֹתוֹ הֶעָקֵב, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו (בראשית כה, כו) - שֶׁשָּׂם אֶת יָדָיו עַל אוֹתוֹ עָקֵב לְהַכְנִיעוֹ.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, בְּגִין דְּאִתְמְשַׁךְ עֵשָׂו אֲבַתְרִיהּ דְּהַהוּא נָחָשׁ, אָזִיל עִמֵּיהּ יַעֲקֹב בַּעֲקִימָא, כְּנָחָשׁ דְּאִיהוּ חַכִּים, וְאִיהוּ אָזִיל בַּעֲקִימוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם וגו'׳ (בראשית ג, א), חַכִּים. וְעוֹבָדוֹי דְיַעֲקֹב לְגַבֵּיהּ הֲווּ לֵיהּ כְּנָחָשׁ, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ, בְּגִין לְאַמְשָׁכָא לֵיהּ לְעֵשָׂו בַּתְרֵיהּ דְּהַהוּא נָחָשׁ, וְיִתְפְּרַשׁ מִנֵּיהּ, וְלָא יְהֵא לֵיהּ חוּלָקָא עִמֵּיהּ בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי. וְתָנִינָן, בָּא לְהָרְגְּךָ, אַקְדִּים אַנְתְּ וְקַטְלֵיהּ. כְּתִיב ׳בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו׳ (הושע יב, ד), דְּאַשְׁרֵי לֵיהּ לְתַתָּא בְּהַהוּא עָקֵב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו׳ (בראשית כה, כו), דְּשַׁוֵּי יְדוֹי עַל הַהוּא עָקֵב לְאִכַּפְיָא לֵיהּ.
׳וידו אוחזת בעקב עשו׳ - כיסוי אור הלבנה מחמת עקבו
׳וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו׳.דָּבָר אַחֵר וְיָדוֹ אֹחֶזֶתשלא כפירוש הראשון, שיעקב שם ידו על העקב לכוף את עשו (בראשית כה, כו) - שֶׁלֹּא יָכֹליעקב לָצֵאתולהיפרד מִמֶּנּוּ מִכֹּל וָכֹל,שאי אפשר לקיום העולם הגשמי בלי כח הקליפה, שבסיבת פגימת הנחש נמצא עולם חומרי, ולכן חייבה החכמה העליונה שתהיה ידו אוחזת בעקבו (כתם פז) אֶלָּא וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו - זוֹ הַלְּבָנָה,המלכות, הנקראת ידו של יעקב שהוא התפארת, כמו שנאמר ׳ותהי עליו שם יד ה׳ (או"ה) שֶׁהִתְכַּסָּה אוֹרָהּ מִשּׁוּם הֶעָקֵב שֶׁל עֵשָׂו,שיש לה אחיזה בעקבו, והוא סוד חסרון הלבנה (או"ה) וְעַל כֵּן הִצְטָרֵךְ לוֹליעקב לָלֶכֶת עִמּוֹ בְּחָכְמָה, כְּדֵי לִדְחוֹתוֹ לְמַטָּהמעל משכן ה' אל צד העקב, ששם ביתו (כתם פז) וְיִדְבַּקעשו בִּמְקוֹמוֹ.בסטרא אחרא, ויפרד לגמרי מן הקדושה
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר ׳וְיָדוֹ אֹחֶזֶת׳ (בראשית כה, כו), דְּלָא יָכִיל לְמֵיפַּק מִנֵּיהּ מִכֹּל וָכֹל, אֶלָּא ׳וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו׳ דָּא סִיהֲרָא, דְּאִתְכַּסְּיָא נְהוֹרָא בְּגִין עֵקֶב דְּעֵשָׂו, וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְמֵיהַךְ עִמֵּיהּ בְּחָכְמְתָא, בְּגִין לְדַחֲיָיא לֵיהּ לְתַתָּא וְיִתְדַּבַּק בְּאַתְרֵיהּ.
׳ויקרא שמו יעקב׳ - הקב"ה קראו כן, חכם כנגד הנחש הקדמוני
׳וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב׳וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב (בראשית כה, כו) - הקב"ה קָרָא לוֹ יַעֲקֹב וַדַּאי.ולא אביו ואמו, שהרי לא נאמר מי הקורא בֹּא רְאֵה, כָּתוּב הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹבבדברי עשו אל אביו (בראשית כז, לו) - לֹא כָתוּב נִקְרָא שְׁמוֹ, אֶלָּא קָרָא שְׁמוֹכלומר, הכי קרא שמו הקב"ה בכוונה. וַיַּעְקְבֵנִישהשם נקרא על שם העתיד, שיהלך עמו בעקבה - וַדַּאי רָאָה אוֹתוֹ הקב"ה,הצופה מראשית אחרית שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִישנאמר בו ׳והנחש היה ערום׳, ונתחכם על אדם הראשון הוּא חָכָם לְהָרַע. כֵּיוָן שֶׁבָּא יַעֲקֹב,לתקן מה שעיוות אדם הראשון אָמַר,הקב"ה הֲרֵי וַדַּאי חָכָם כְּנֶגְדּוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ קָרָא לוֹ יַעֲקֹב.מלשון עקבה, שיתחכם כנגד הנחש וכנגד שרו של עשו להדיחם ממשכן ה' (כתם פז)
בלשון הזוהר
׳וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב׳ (בראשית כה, כו), קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי לֵיהּ יַעֲקֹב וַדַּאי. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב׳ (בראשית כז, לו), נִקְרָא שְׁמוֹ לָא כְּתִיב, אֶלָּא ׳קָרָא שְׁמוֹ׳. ׳וַיַּעְקְבֵנִי׳, וַדַּאי חָמָא לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּהָא הַהוּא חִוְיָא קַדְמָאָה אִיהוּ חַכִּים לְאַבְאָשָׁא. כֵּיוָן דַּאֲתָא יַעֲקֹב, אָמַר, הָא וַדַּאי חַכִּים לְקֳבְלֵיהּ, וּבְגִין כָּךְ קָרָא לֵיהּ יַעֲקֹב.
׳ויקרא׳ סתם - דרגת יעקב הנקרא אל בתחתונים
הֲרֵי בֵּאַרְנוּ בְּכָל מָקוֹם, וַיִּקְרָא סְתָםשלא נזכר בו מי הקורא זוֹ הִיא הַדַּרְגָּה הָאַחֲרוֹנָה,המלכות, השכינה, שמפני צניעותה אינה נזכרת בשם (או"ה) כַּכָּתוּב וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וגו'שהשכינה קראה אל משה (ויקרא א, א). וְכָאן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹבאף הוא בשכינה (בראשית כה, כו), בְּכָל מָקוֹם שְׁמוֹשל יעקב לֹא נִקְרָא עַל יְדֵי בֶּן אָדָם.אלא על ידי הקב"ה בְּמָקוֹם אַחֵר מַה כָּתוּב? וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (בראשית לג, כ) - הקב"ההוא השכינה הנקראת ׳אלהי ישראל׳, כמו שנאמר ׳ויראו את אלהי ישראל׳ (מהרח"ו) קָרָא לְיַעֲקֹב אֵל. אָמַר לוֹ, אֲנִי אֱלוֹהַּ בָּעֶלְיוֹנִים, וְאַתָּה אֱלוֹהַּ בַּתַּחְתּוֹנִים.שכמו שהקב"ה מקיים את כל העולמות ובראם, כך הצדיק יסוד עולם ומקיימו, והרי הוא אל בתחתונים (או"ה)
בלשון הזוהר
הָא אוֹקִימְנָא בְּכָל אֲתַר, ׳וַיִּקְרָא׳ סְתָם הַאי הוּא דַּרְגָּא בַּתְרָאָה, כְּמָה דִכְתִיב, ׳וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וגו'׳ (ויקרא א, א). וְהָכָא ׳וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב׳ (בראשית כה, כו), בְּכָל אֲתַר שְׁמֵיהּ לָא אִקְרֵי עַל יְדָא דְּבַר נָשׁ. בַּאֲתַר אָחֳרָא מַה כְּתִיב, ׳וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית לג, כ), קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרָא לֵיהּ לְיַעֲקֹב אֵל. אָמַר לֵיהּ, אֲנָא אֱלָהָא בְּעִלָּאֵי, וְאַנְתְּ אֱלָהָא בְּתַתָּאֵי.
׳התנינים הגדולים׳ - יעקב ועשו, ויעקב נחש עקלתון אחר בחכמה
וּבֹא וּרְאֵה, יַעֲקֹב הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁעֵשָׂו הָיָה לוֹ לְהִדָּבֵק בְּאוֹתוֹ נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, וְעַל כֵּן בְּכָל מַעֲשָׂיו נִמְשָׁךְ עָלָיו כְּנָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן אַחֵר, בְּחָכְמָה, בְּעַקְמוּמִיּוּת, וְכָךְ צָרִיךְ. וְזֶה בָּא כְּמוֹ זֶה שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַה שֶּׁכָּתוּב וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים (בראשית א, כא) - זֶה יַעֲקֹב וְעֵשָׂו. וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת (בראשית א, כא) - אֵלּוּ שְׁאָר הַדְּרָגוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם. וַדַּאי שֶׁיַּעֲקֹב נַעֲשָׂה חָכָם כְּנֶגֶד אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הָאַחֵר, וְכָךְ צָרִיךְ.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, יַעֲקֹב הֲוָה יָדַע דְּעֵשָׂו הֲוָה לֵיהּ לְאִתְדַּבְּקָא בְּהַהוּא חִוְיָא עֲקִימָא, וְעַל דָּא בְּכָל עוֹבָדוֹי אִתְמַשִּׁיךְ עֲלֵיהּ כְּחִוְיָא עֲקִימָא אָחֳרָא, בְּחָכְמְתָא, בַּעֲקִימוּ, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ. וְאַתְיָיא דָא, כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַאי דִכְתִיב, ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים׳ (בראשית א, כא), דָּא יַעֲקֹב וְעֵשָׂו. ׳וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרוֹמֶשֶׂת׳ (בראשית א, כא), אִלֵּין שְׁאָר דַּרְגִּין דְּבֵינַיְיהוּ. וַדַּאי אִתְעֲבִיד יַעֲקֹב חַכִּים לְקֳבְלֵיהּ דְּהַהוּא חִוְיָא אָחֳרָא, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ.
שעיר החודש ויום הכיפורים - הרחקת עשו בחכמה וברמאות
וּמִשּׁוּם כָּךְ בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ שָׂעִיר אֶחָד, כְּדֵי לְהַמְשִׁיכוֹ לִמְקוֹמוֹ וְיִפָּרֵד מִן הַלְּבָנָה. וְכֵן בִּימֵי הַכִּפּוּרִים לְהַקְרִיב אוֹתוֹ הַשָּׂעִיר, וְזֶה בְּחָכְמָה לִשְׁלֹט עָלָיו וְלֹא יוּכַל לְהָרַע, שֶׁכָּתוּב וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה (ויקרא טז, כב) - וּבֵאֲרוּהוּ שֶׁזֶּה עֵשָׂו, שֶׁהוּא שָׂעִיר, וְהַכֹּל בְּחָכְמָה וּבְרַמָּאוּת כְּלַפָּיו. מַה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל (תהלים יח, כז), מִשּׁוּם שֶׁהוּא נָחָשׁ רַע, עֲקֹם רוּחַ, חָכָם לְהָרַע, מַסְטִין לְמַעְלָה וּמַסְטִין לְמַטָּה.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ בְּכָל יַרְחָא וְיַרְחָא חַד שָׂעִיר, בְּגִין לְאַמְשָׁכָא לֵיהּ לְאַתְרֵיהּ וְיִתְפְּרַשׁ מִן סִיהֲרָא. וְכֵן בְּיוֹמֵי דְכִפּוּרִי לְאַקְרָבָא הַהוּא שָׂעִיר, וְדָא בְּחָכְמָה לְשַׁלְטָאָה עֲלֵיהּ וְלָא יָכִיל לְאַבְאָשָׁא, דִּכְתִיב, ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה׳ (ויקרא טז, כב), וְאוּקְמוּהָ דְּדָא עֵשָׂו, דְּאִיהוּ שָׂעִיר, וְכֹלָּא בְּחָכְמָה וּבְרַמָּאוּת לְגַבֵּיהּ. מַאי טַעְמָא, מִשּׁוּם דִּכְתִיב, ׳וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל׳ (תהלים יח, כז), בְּגִין דְּאִיהוּ חִוְיָא בִּישָׁא, עָקִים רוּחָא, חַכִּים לְאַבְאָשָׁא, אַסְטֵי לְעֵילָא וְאַסְטֵי לְתַתָּא.
יעקב לבדו נצרך לעקמימות - מניעת טומאת המקדש מעשו
וּמִשּׁוּם כָּךְ יִשְׂרָאֵל מַקְדִּימִים וּמִתְחַכְּמִים לוֹ בְּחָכְמָה, בְּעַקְמִימוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל לְהָרַע וְלִשְׁלֹט. וְעַל כֵּן יַעֲקֹב, שֶׁהוּא בְּסוֹד הָאֱמוּנָה, כָּל מַעֲשָׂיו כְּלַפֵּי עֵשָׂו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתֵּן מָקוֹם לַנָּחָשׁ הַהוּא לְטַמֵּא אֶת הַמִּקְדָּשׁ, וְלֹא יִקְרַב אֵלָיו, וְלֹא יִשְׁלֹט בָּעוֹלָם. וְעַל כֵּן לֹא הִצְטָרֵךְ לְאַבְרָהָם לְהִתְנַהֵג בְּעַקְמִימוּת, וְלֹא לְיִצְחָק, מִשּׁוּם שֶׁעֵשָׂו, שֶׁהוּא הַצַּד שֶׁל הַנָּחָשׁ הַהוּא, טֶרֶם בָּא לָעוֹלָם. אֲבָל יַעֲקֹב, שֶׁהוּא בַּעַל הַבַּיִת, צָרִיךְ לוֹ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ, שֶׁלֹּא יִתֵּן לוֹ כְּלָל שְׁלִיטָה לְטַמֵּא אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל יַעֲקֹב. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְיַעֲקֹב יוֹתֵר מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם. וּמִשּׁוּם כָּךְ יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים נִבְחֲרוּ לְחֵלֶק גּוֹרָלוֹ שֶׁל הקב"ה, שֶׁכָּתוּב כִּי חֵלֶק יהו"ה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ (דברים לב, ט).
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּמִין וְחַכְּמִין לֵיהּ בְּחָכְמָה, בַּעֲקִימוּ, בְּגִין דְּלָא יָכִיל לְאַבְאָשָׁא וּלְשַׁלְטָאָה. וְעַל דָּא יַעֲקֹב, דְּאִיהוּ בְּרָזָא דִמְהֵימְנוּתָא, כָּל עוֹבָדוֹי לְגַבֵּי דְעֵשָׂו בְּגִין דְּלָא יָהַב דּוּכְתָּא לֵיהּ לְהַהוּא חִוְיָא לְסָאֲבָא מַקְדְּשָׁא, וְלָא יַקְרִיב לְגַבֵּיהּ, וְלָא יִשְׁלוֹט בְּעַלְמָא. וְעַל דָּא לָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְאַבְרָהָם לְאִתְנַהֲגָא בְּעוּקְמָא, וְלָא לְיִצְחָק, בְּגִין דְּעֵשָׂו, דְּאִיהוּ סִטְרָא דְּהַהוּא חִוְיָא, עַד לָא אֲתָא לְעַלְמָא. אֲבָל יַעֲקֹב, דְּאִיהוּ מָארֵיהּ דְּבֵיתָא, אִיבָּעֵי לֵיהּ לְקָיְימָא לְקֳבְלֵיהּ דְּהַהוּא חִוְיָא, דְּלָא יָהִיב לֵיהּ שָׁלְטָנוּתָא כְּלָל לְסָאֲבָא בֵּי מַקְדְּשָׁא דְיַעֲקֹב. וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לְיַעֲקֹב יַתִּיר מִכָּל בְּנֵי עַלְמָא. וּבְגִין כָּךְ יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין אִתְבְּרִירוּ חוּלַק עַדְבֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִיב, ׳כִּי חֵלֶק יהו"ה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ׳ (דברים לב, ט).
ואלה תולדת יצחק בן אברהם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.