ואלה תולדת יצחק בן אברהם
תחיית המתים - בניין מתקיים ולא כבניין עפר כבתחילה
מִדְרָשׁ הַנֶּעֱלָם וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק (בראשית כה, יט). רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וגו' (שיר השירים ז, יד). שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, לֶעָתִיד לָבֹא הקב"ה מְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים וִינַעֵר אוֹתָם מֵעֲפָרָם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ בִּנְיַן עָפָר כְּמוֹת שֶׁהָיוּ בַּתְּחִלָּה שֶׁנִּבְרְאוּ מֵעָפָר מַמָּשׁ, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּיצֶר יהו"ה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה (בראשית ב, ז).
בלשון הזוהר
מִדְרָשׁ הַנֶּעֱלָם ׳וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק׳ (בראשית כה, יט). רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, ׳הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וגו'׳ (שיר השירים ז, יד). תָּנוּ רַבָּנָן, לֶעָתִיד לָבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים וִינַעֵר אוֹתָם מֵעֲפָרָם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ בִּנְיַן עָפָר כְּמוֹת שֶׁהָיוּ בַּתְּחִלָּה שֶׁנִּבְרְאוּ מֵעָפָר מַמָּשׁ, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה׳ (בראשית ב, ז).
קיבול הנשמות בארץ ישראל - וריח גן עדן עליהם
וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה יִתְנַעֲרוּ מֵעָפָר מֵאוֹתוֹ הַבִּנְיָן, וְיַעַמְדוּ בְּבִנְיָן מְקֻיָּם לִהְיוֹת לָהֶם קִיּוּם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם (ישעיה נב, ב) - יִתְקַיְּמוּ בְּקִיּוּם. וְיַעֲלוּ מִתַּחַת לָאָרֶץ, וִיקַבְּלוּ נִשְׁמָתָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָצִיף (נ"א: יַשִּׁיב) הקב"ה כָּל מִינֵי רֵיחוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן עֲלֵיהֶם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ (שיר השירים ז, יד).
בלשון הזוהר
וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה יִתְנַעֲרוּ מֵעָפָר מֵאוֹתוֹ הַבִּנְיָן, וְיַעַמְדוּ בְּבִנְיָן מְקוּיָים לִהְיוֹת לָהֶם קִיּוּמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם׳ (ישעיה נב, ב), יִתְקַיְימוּ בְּקִיּוּמָא. וְיַעֲלוּ מִתַּחַת לָאָרֶץ, וִיקַבְּלוּ נִשְׁמָתָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָצִיף (נ"א: יַשִּׁיב) קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּל מִינֵי רֵיחִין שֶׁבְּגַן עֵדֶן עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ׳ (שיר השירים ז, יד).
׳הדודאים׳ - הגוף והנשמה דודים ורעים, ומולידים אהבה בעולם
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אַל תִּקְרָא הַדּוּדָאִים אֶלָּא הַדּוֹדִים. זֶהוּ הַגּוּף וְהַנְּשָׁמָה שֶׁהֵם דּוֹדִים וְרֵעִים זֶה עִם זֶה. רַב נַחְמָן אָמַר, דּוּדָאִים מַמָּשׁ. מָה הַדּוּדָאִים מוֹלִידִים אַהֲבָה בָּעוֹלָם, אַף הֵם מוֹלִידִים אַהֲבָה בָּעוֹלָם. וּמַה זֶּה נָתְנוּ רֵיחַ? כִּשְׁרוֹן מַעֲשֵׂיהֶם, לָדַעַת וּלְהַכִּיר אֶת בּוֹרְאָם.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אַל תִּקְרֵי ׳הַדּוּדָאִים׳ אֶלָּא הַדּוֹדִים. זֶהוּ הַגּוּף וְהַנְּשָׁמָה שֶׁהֵם דּוֹדִים וְרֵעִים זֶה עִם זֶה. רַב נַחְמָן אָמַר, ׳דּוּדָאִים׳ מַמָּשׁ. מַה הַדּוּדָאִים מוֹלִידִים אַהֲבָה בָּעוֹלָם, אַף הֵם מוֹלִידִים אַהֲבָה בָּעוֹלָם. וּמַאי ׳נָתְנוּ רֵיחַ׳. כִּשְׁרוֹן מַעֲשֵׂיהֶם, לָדַעַת וּלְהַכִּיר לְבוֹרְאָם.
׳ועל פתחינו׳ - פתחי שמים, וכל הנשמות יורדות בבת אחת לגופים
וְעַל פְּתָחֵינוּ (שיר השירים ז, יד) - אֵלּוּ פִּתְחֵי שָׁמַיִם שֶׁהֵם פְּתוּחִים לְהוֹרִיד נְשָׁמוֹת לַפְּגָרִים. כָּל מְגָדִים - אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת. חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים (שיר השירים ז, יד) - אוֹתָם שֶׁיָּצְאוּ נִשְׁמָתָם מֵהַיּוֹם כַּמָּה שָׁנִים, וְאוֹתָם שֶׁיָּצְאוּ נִשְׁמָתָם מִיָּמִים מוּעָטִים, וְזָכוּ בְּכִשְׁרוֹן מַעֲשֵׂיהֶם לְהִכָּנֵס בָּעוֹלָם הַבָּא, כֻּלָּם עֲתִידִים לֵירֵד בְּבַת אַחַת לְהִכָּנֵס בַּגּוּפוֹת הַמּוּכָנִים לָהֶם.
בלשון הזוהר
׳וְעַל פְּתָחֵינוּ׳ (שיר השירים ז, יד), אֵלּוּ פִּתְחֵי שָׁמַיִם שֶׁהֵם פְּתוּחִים לְהוֹרִיד נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים. ׳כָּל מְגָדִים׳, אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת. ׳חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים׳ (שיר השירים ז, יד), אוֹתָם שֶׁיָּצְאוּ נִשְׁמָתָם מֵהַיּוֹם כַּמָּה שָׁנִים, וְאוֹתָם שֶׁיָּצְאוּ נִשְׁמָתָם מִיָּמִים מוּעָטִים, וְזָכוּ בְּכִשְׁרוֹן מַעֲשֵׂיהֶם לְהִכָּנֵס בָּעוֹלָם הַבָּא, כֻּלָּם עֲתִידִים לֵירֵד בְּבַת אַחַת לְהִכָּנֵס בַּגּוּפוֹת הַמּוּכָנִים לָהֶם.
׳צפנתי לך׳ - הנשמות צפונות בעולמות בשביל הגוף הקדוש והנקי
אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר יַעֲקֹב, בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ (שיר השירים ז, יד). צָפַנְתִּי אוֹתָם בְּאוֹתָם הָעוֹלָמוֹת. לָךְ - בִּשְׁבִילְךָ, בִּשְׁבִיל שֶׁאַתָּה גּוּף קָדוֹשׁ וְנָקִי. דָּבָר אַחֵר הַדּוּדָאִים - אֵלּוּ מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם. נָתְנוּ רֵיחַ - אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהֵם רֵיחַ הָעוֹלָם. נָתְנוּ - הִשְׁאִירוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל (במדבר כא, כג).
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר יַעֲקֹב, בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: ׳חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ׳ (שיר השירים ז, יד). ׳צָפַנְתִּי׳ אוֹתָם בְּאוֹתָם הָעוֹלָמוֹת. ׳לָךְ׳, בִּשְׁבִילְךָ, בִּשְׁבִיל שֶׁאַתָּה גּוּף קָדוֹשׁ וְנָקִי. דָּבָר אַחֵר ׳הַדּוּדָאִים׳, אֵלּוּ מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם. ׳נָתְנוּ רֵיחַ׳, אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהֵם רֵיחַ הָעוֹלָם. ׳נָתְנוּ׳, שָׁבְקוּ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְלֹא נָתַן סִיחוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כא, כג).
ליווי המלאכים לנשמה - ודומה מכריז חשבון הגופים בקבר
שֶׁלָּמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הוֹלְכִים בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל שַׁבָּת לְלַוּוֹת לַנְּשָׁמָה עַד מְקוֹם מַעֲלָתָהּ. וּבְמִי נָקִים אֶת עַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים (שיר השירים ז, יד)? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵלּוּ הֵן הַגּוּפוֹת שֶׁהֵם עוֹמְדִים בְּפִתְחֵי קְבָרוֹת לְקַבֵּל נִשְׁמָתָן. וְדוּמָה נוֹתֵן פֶּתֶק שֶׁל חֶשְׁבּוֹן, וְהוּא מַכְרִיז וְאוֹמֵר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים, אוֹתָם שֶׁנִּקְבְּרוּ מִכַּמָּה יָמִים וְאוֹתָם שֶׁנִּקְבְּרוּ מִזְּמַן מוּעָט, כֻּלָּם צָפַנְתִּי לָךְ, לְהוֹצִיא אוֹתָם בְּחֶשְׁבּוֹן.
בלשון הזוהר
דְּתָאנָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הוֹלְכִים בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל שַׁבָּת לְלַוּוֹת לַנְּשָׁמָה עַד מְקוֹם מַעֲלָתָהּ. וּבְמַאן נוֹקִים ׳עַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים׳ (שיר השירים ז, יד). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵלּוּ הֵן הַגּוּפוֹת שֶׁהֵם עוֹמְדִים בְּפִתְחֵי קְבָרוֹת לְקַבֵּל נִשְׁמָתָן. וְדוּמָ"ה נוֹתֵן פִּתְקָא דְּחֻשְׁבְּנָא, וְהוּא מַכְרִיז וְאוֹמֵר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, ׳חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים׳, אוֹתָם שֶׁנִּקְבְּרוּ מִכַּמָּה יָמִים וְאוֹתָם שֶׁנִּקְבְּרוּ מִזְּמַן מוּעָט, כֻּלָּם ׳צָפַנְתִּי לָךְ׳, לְמֵיפַּק לְהוּ בְּחוּשְׁבְּנָא.
שמחת הקב"ה עם הצדיקים - וכוחם לברוא עולמות ולהחיות מתים
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, עָתִיד הקב"ה לִשְׂמֹחַ בְּאוֹתוֹ זְמַן עִם הַצַּדִּיקִים, לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ עִמָּהֶם, וְהַכֹּל יִשְׂמְחוּ בְּאוֹתָהּ שִׂמְחָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב יִשְׂמַח יהו"ה בְּמַעֲשָׂיו (תהלים קד, לא). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, עֲתִידִים הַצַּדִּיקִים בְּאוֹתוֹ זְמַן לִבְרֹא עוֹלָמוֹת וּלְהַחֲיוֹת מֵתִים. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, וַהֲרֵי שָׁנִינוּ אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ (קהלת א, ט)? אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, בֹּא שְׁמַע, בְּעוֹד שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם וְיִרְבּוּ, כָּל הָעוֹלָם אֵינוֹ בְּקִיּוּם, וּכְשֶׁהַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם, אֲזַי הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם. וַעֲתִידִים לְהַחֲיוֹת מֵתִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים (זכריה ח, ד), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה.
בלשון הזוהר
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׂמוֹחַ בְּאוֹתוֹ זְמַן עִם הַצַּדִּיקִים, לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ עִמָּהֶם, וְהַכֹּל יִשְׂמְחוּ בְּאוֹתָהּ שִׂמְחָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו׳ (תהלים קד, לא). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, עֲתִידִים הַצַּדִּיקִים בְּאוֹתוֹ זְמַן לִבְרֹא עוֹלָמוֹת וּלְהַחֲיוֹת מֵתִים. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי, וְהָתְנַן ׳אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׳ (קהלת א, ט). אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה, תָּא שְׁמַע, בְּעוֹד שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם וְיִרְבּוּ, כָּל הָעוֹלָם אֵינוֹ בְּקִיּוּם, וּכְשֶׁהַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם, אֲזַי הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים. וַעֲתִידִים לְהַחֲיוֹת מֵתִים כִּדְקָאֲמָרָן, ׳עוֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרוֹב יָמִים׳ (זכריה ח, ד), כְּדִכְתִיב לְעֵיל.
׳אברהם הוליד את יצחק׳ - הנשמה מולידה את השמחה והשחוק לעתיד לבוא
בְּאוֹתוֹ זְמַן, יַשִּׂיגוּ הַצַּדִּיקִים דַּעַת שְׁלֵמָה, שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּיּוֹם שֶׁיִּשְׂמַח הקב"ה בְּמַעֲשָׂיו, עֲתִידִים הַצַּדִּיקִים לְהַכִּיר אוֹתוֹ בְּלִבָּם, וְאָז תִּרְבֶּה הַהַשְׂכָּלָה בְּלִבָּם כְּאִלּוּ רָאוּ אוֹתוֹ בָּעַיִן, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה וגו' (ישעיה כה, ט). וְשִׂמְחַת הַנְּשָׁמָה בַּגּוּף יָתֵר מִכֻּלָּם, עַל שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם קַיָּמִים וְיֵדְעוּ וְיַשִּׂיגוּ אֶת בּוֹרְאָם וְיֵהָנוּ מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, וְזֶהוּ הַטּוֹב הַגָּנוּז לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם (בראשית כה, יט) - אֵלּוּ הֵם תּוֹלְדוֹת הַשִּׂמְחָה וְהַשְּׂחוֹק שֶׁיְּהֵא בָּעוֹלָם בְּאוֹתוֹ זְמַן. בֶּן אַבְרָהָם - הִיא הַנְּשָׁמָה הַזּוֹכָה לְכָךְ וְלִהְיוֹת שְׁלֵמָה בְּמַעֲלָתָהּ. אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק (בראשית כה, יט) - הַנְּשָׁמָה מוֹלִידָה הַשִּׂמְחָה וְהַשְּׂחוֹק הַזֶּה בָּעוֹלָם.
בלשון הזוהר
בְּאוֹתוֹ זְמַן, יַשִּׂיגוּ הַצַּדִּיקִים דַּעַת שְׁלֵמָה, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בְּיוֹמָא דְּיֶחֱדֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעוֹבָדוֹי, זְמִינִין אִינוּן צַדִּיקַיָא לְמִנְדַע לֵיהּ בְּלִבְּהוֹן, וּכְדֵין יִסְגֵּי סֻכְלְתָנוּ בְּלִבְּהוֹן כְּאִילּוּ חָזוּ לֵיהּ בְּעֵינָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה וגו'׳ (ישעיה כה, ט). וְשִׂמְחַת הַנְּשָׁמָה בַּגּוּף יָתֵר מִכּוּלָּם, עַל שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם קַיָּימִים וְיֵדְעוּ וְיַשִּׂיגוּ אֶת בּוֹרְאָם וְיֵהָנוּ מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, וְזֶהוּ הַטּוֹב הַגָּנוּז לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם׳ (בראשית כה, יט), אֵלּוּ הֵם תּוֹלְדוֹת הַשִּׂמְחָה וְהַשְּׂחוֹק שֶׁיְּהֵא בָּעוֹלָם בְּאוֹתוֹ זְמַן. ׳בֶּן אַבְרָהָם׳, הִיא הַנְּשָׁמָה הַזּוֹכָה לְכָךְ וְלִהְיוֹת שְׁלֵימָה בְּמַעֲלָתָהּ. ׳אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק׳ (בראשית כה, יט), הַנְּשָׁמָה מוֹלִידָה הַשִּׂמְחָה וְהַשְּׂחוֹק הַזֶּה בָּעוֹלָם.
סעודת הצדיקים לעתיד - נזונים מזיו השכינה כמשה בהר
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי חִיָּיא, זֶה שֶׁשָּׁנִינוּ שֶׁעָתִיד הקב"ה לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא, מַה הִיא? אָמַר לוֹ, טֶרֶם הָלַכְתִּי לִפְנֵי אוֹתָם הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים, בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, כָּךְ נִשְׁמַע לִי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת זֶה שֶׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הִתְיַשֵּׁב בְּלִבִּי. שֶׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, סְעוּדַת הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא, כְּמוֹ זֶה שֶׁכָּתוּב וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ (שמות כד, יא) - וְזֶה הוּא שֶׁשָּׁנִינוּ נִזּוֹנִים. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּמָקוֹם אֶחָד שָׁנִינוּ נֶהֱנִים, וּבְמָקוֹם אַחֵר שָׁנִינוּ נִזּוֹנִים, מַה בֵּין זֶה לָזֶה? אֶלָּא כָּךְ אָמַר אָבִיו, הַצַּדִּיקִים שֶׁלֹּא זָכוּ כָּל כָּךְ, נֶהֱנִים מֵאוֹתוֹ זִיו, שֶׁלֹּא יַשִּׂיגוּ כָּל כָּךְ, אֲבָל הַצַּדִּיקִים שֶׁזָּכוּ, נִזּוֹנִים עַד שֶׁיַּשִּׂיגוּ הַשָּׂגָה שְׁלֵמָה. וְאֵין אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אֶלָּא זוֹ, וְזוֹ הִיא הַסְּעוּדָה וְהָאֲכִילָה. וּמִנַּיִן לָנוּ זֶה? מִמֹּשֶׁה, שֶׁכָּתוּב וַיְהִי שָׁם עִם יהו"ה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה (שמות לד, כח). מָה הַטַּעַם לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה? מִפְּנֵי שֶׁהָיָה נִזּוֹן מִסְּעוּדָה אַחֶרֶת, מֵאוֹתוֹ זִיו שֶׁל מַעְלָה, וּכְמוֹ כֵן סְעוּדָתָם שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי חִיָּיא, הָא דְתָנִינָן דְּעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא, מַאי הִיא. אָמַר לֵיהּ, עַד לָא אָזְלִית קַמֵּי אִינוּן מַלְאָכִין קַדִּישִׁין, מָארֵי מַתְנִיתִין, הָכִי שְׁמִיעַ לִי. כֵּיוָן דְּשָׁמְעִית הָא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אִתְיַשְּׁבָא בְּלִבָּאי. דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, סְעוּדַת הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא, כְּהַאי דִכְתִיב ׳וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ׳ (שמות כד, יא), וְדָא הוּא דִתְנַן נִיזוֹנִין. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בַּאֲתַר חָד תָּנִינָן נֶהֱנִין, וּבַאֲתַר אָחֳרָא תָּנִינָן נִיזוֹנִין, מַאי בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא הָכִי אָמַר אֲבוֹי, הַצַּדִּיקִים שֶׁלֹּא זָכוּ כָּל כָּךְ, נֶהֱנִין מֵאוֹתוֹ זִיו, שֶׁלֹּא יַשִּׂיגוּ כָּל כָּךְ, אֲבָל הַצַּדִּיקִים שֶׁזָּכוּ, נִזּוֹנִין עַד שֶׁיַּשִּׂיגוּ הַשָּׂגָה שְׁלֵמָה. וְאֵין אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אֶלָּא זוֹ, וְזוֹ הִיא הַסְּעוּדָה וְהָאֲכִילָה. וּמְנָא לָן הָא. מִמֹּשֶׁה, דִּכְתִיב ׳וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה׳ (שמות לד, כח). מַאי טַעֲמָא ׳לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה׳. מִפְּנֵי שֶׁהָיָה נִזּוֹן מִסְּעוּדָה אַחֶרֶת, מֵאוֹתוֹ זִיו שֶׁל מַעְלָה, וּכְהַאי גַוְונָא סְעוּדָתָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא.
יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית - גילוי סודות עתיקים לצדיקים
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, סְעוּדַת הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ (תהלים לד, ג). רַב הוּנָא אָמַר, מִכָּאן וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ (תהלים ה, יב). אָמַר רַבִּי יִצְחָק, זֶה וָזֶה יֶשְׁנָם לֶעָתִיד לָבֹא. וְלָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, יַיִן הַמְשֻׁמָּר בַּעֲנָבָיו מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית - אֵלּוּ דְּבָרִים עַתִּיקִים שֶׁלֹּא נִגְלוּ לְאָדָם מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וַעֲתִידִים לְהִתְגַּלּוֹת לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא, וְזוֹ הִיא הַשְּׁתִיָּה וְהָאֲכִילָה, וַדַּאי זוֹ הִיא.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, סְעוּדַת הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא לִשְׂמוֹחַ בְּשִׂמְחָתוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ׳ (תהלים לד, ג). רַב הוּנָא אָמַר, מֵהָכָא ׳וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ׳ (תהלים ה, יב). אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַאי וְהַאי אִיתָא לֶעָתִיד לָבֹא. וְתָאנָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, יַיִן הַמְשׁוּמָר בַּעֲנָבָיו מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, אֵלּוּ דְּבָרִים עַתִּיקִים שֶׁלֹּא נִגְלוּ לְאָדָם מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וַעֲתִידִים לְהִתְגַּלּוֹת לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא, וְזוֹ הִיא הַשְּׁתִיָּה וַאֲכִילָה, וַדַּאי דָא הִיא.
לויתן ושור לסעודה - רמז לשלוש המלכויות שיפלו
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שָׁלוֹם, אִם כֵּן מַהוּ לִוְיָתָן וּמַהוּ הַשּׁוֹר, שֶׁכָּתוּב כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ (איוב מ, כ)? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְהִנֵּה כָּתוּב בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יהו"ה בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם (ישעיה כז, א) - הִנֵּה כָּאן שְׁלֹשָׁה. אֶלָּא רֶמֶז הוּא שֶׁרָמַז עַל הַמַּלְכֻיּוֹת. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם, אֵין לוֹמַר עַל מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, וַדַּאי כָּךְ הִיא.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שָׁלוֹם, אִם כֵּן מַהוּ לִוְיָתָן וּמַהוּ הַשּׁוֹר, דִּכְתִיב ׳כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ׳ (איוב מ, כ). אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְהָא כְּתִיב ׳בָּעֵת הַהִיא יִפְקוֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם׳ (ישעיה כז, א), הָא הָכָא תְּלָתָא. אֶלָּא רֶמֶז הוּא דְּקָא רָמַז עַל מַלְכְּוָותָא. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם, לֵית לְמֵימַר עַל מַה דְּאָמְרוּ רַבָּנָן, וַדַּאי כָּךְ הִיא.
שאלת רבי יצחק - קיום דברי רבי אלעזר על הסעודה
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אֲנִי הָיִיתִי לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְשָׁאַלְתִּי עַל הַדָּבָר הַזֶּה, אָמַרְתִּי, הַסְּעוּדָה הַזּוֹ שֶׁל הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא אִם כָּךְ הוּא, לֹא הִתְיַשְּׁבָה בְּלִבִּי, שֶׁהִנֵּה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, סְעוּדַת הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא כְּמוֹ זֶה שֶׁכָּתוּב וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ (שמות כד, יא). אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, יָפֶה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וְכָךְ הוּא.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אֲנָא הֲוִינָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְשָׁאִילְנָא הַאי מִלָּה, אָמַרְנָא, הַאי סְעוּדָתָא דְּצַדִּיקַיָא לֶעָתִיד לָבֹא אִי כָּךְ הוּא, לָא אִתְיַישְּׁבָא בְּלִבָּאי, דְּהָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, סְעוּדַת הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא כְּהַאי גַוְונָא דִּכְתִיב ׳וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ׳ (שמות כד, יא). אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שַׁפִּיר קָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וְכָךְ הוּא.
האמונה בסעודה העתידה - שבזכותה סבל רוב העולם את הגלות
עוֹד אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הָאֱמוּנָה הַזּוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ לְרֹב הָעוֹלָם, שֶׁמְּזֻמָּנִים הֵם לַסְּעוּדָה הַזּוֹ שֶׁל לִוְיָתָן וְהַשּׁוֹר הַהוּא, וְלִשְׁתּוֹת יַיִן טוֹב שֶׁמְּשֻׁמָּר מִכְּשֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, פָּסוּק מָצְאוּ וְדָרְשׁוּ, שֶׁכָּתוּב וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע (ויקרא כו, ה). שֶׁאָמַר רַבִּי זֵירָא, כָּל מִינֵי פִּתּוּי פִּתָּה הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל לְהַחֲזִירָם לְמוּטָב, וְזֶה הוּא יוֹתֵר מִכֻּלָּם, שֶׁאָמַר לָהֶם וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע. וּבַקְּלָלוֹת, וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ (ויקרא כו, כו), וְזֶה קָשֶׁה לָהֶם מִן הַכֹּל. מָה הַטַּעַם? שֶׁכָּתוּב מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יהו"ה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וגו' (שמות טז, ג). אָמַר רַבִּי זֵירָא, מְלַמֵּד שֶׁמִּשּׁוּם הָאֲכִילָה מָסְרוּ נַפְשָׁם לָמוּת בְּיָדָם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הקב"ה תַּאֲוָתָם, אָמַר לָהֶם: אִם תִּשְׁמְעוּ לְקוֹל הַמִּצְווֹת, וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע (ויקרא כה, יט), כְּדֵי לְהָנִיחַ דַּעְתָּם. כְּמוֹ כֵן רָאוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהַגָּלוּת נִמְשֶׁכֶת, הִסְתַּמְּכוּ עַל פְּסוּקֵי הַתּוֹרָה, וְאָמְרוּ שֶׁעֲתִידִים לֶאֱכֹל וְלִשְׂמֹחַ בִּסְעוּדָה גְּדוֹלָה שֶׁעָתִיד הקב"ה לַעֲשׂוֹת לָהֶם, וְעַל כֵּן רֹב הָעוֹלָם סָבְלוּ אֶת הַגָּלוּת מִשּׁוּם אוֹתָהּ הַסְּעוּדָה.
בלשון הזוהר
עוֹד אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הַאי מְהֵימְנוּתָא דְּאָמְרוּ רַבָּנָן לְרוּבָּא דְעַלְמָא, דְּזַמִּינִין אִינוּן בְּהַאי סְעוּדָתָא דְלִוְיָתָן וְהַהוּא תוֹרָא, וּלְמִשְׁתֵּי חַמְרָא טַב דְּאִתְנְטַר מִכַּד אִתְבְּרֵי עַלְמָא, קְרָא אַשְׁכָּחוּ וְדָרְשׁוּ, דִּכְתִיב, ׳וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשׂוֹבַע׳ (ויקרא כו, ה). דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא, כָּל מִינֵי פִּיתּוּי פִּתָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל לְהַחֲזִירָם לְמוּטָב, וְדָא הוּא יַתִּיר מִכֻּלְּהוֹן, דְּאָמַר לְהוּ ׳וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשׂוֹבַע׳. וּבַקְּלָלוֹת, ׳וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ׳ (ויקרא כו, כו), וְדָא קַשְׁיָא לְהוּ מִכֻּלְּהוּ. מַאי טַעֲמָא, דִּכְתִיב, ׳מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וגו'׳ (שמות טז, ג). אָמַר רַבִּי זֵירָא, מְלַמֵּד דְּמִשּׁוּם הָאֲכִילָה מָסְרוּ נַפְשָׁם לָמוּת בְּיָדָם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תַּאֲוָתָם, אָמַר לָהֶם, אִם תִּשְׁמְעוּ לְקוֹל הַמִּצְוֹת, ׳וַאֲכַלְתֶּם לָשׂוֹבַע׳ (ויקרא כה, יט), כְּדֵי לְהָנִיחַ דַּעְתָּם. כְּהַאי גַוְונָא חָמוּ רַבָּנָן דְּגָלוּתָא אִתְמַשַּׁךְ, אִסְתַּכְּמוּ עַל קְרָאֵי דְאוֹרַיְיתָא, וְאָמְרוּ דִּזְמִינִין לְמֵיכַל וּלְמֶחֱדֵי בִּסְעוּדָתָא רַבָּה דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד לְהוּ, וְעַל דָּא רוּבָּא דְעַלְמָא סָבְלוּ גָלוּתָא בְּגִין הַהִיא סְעוּדָתָא.
קיום אמונת הסעודה - חלקנו בה הוא השמחה והשחוק
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֵין לָנוּ לִסְתֹּר אֶת אֱמוּנַת הַכֹּל, אֶלָּא לְקַיֵּם אוֹתָהּ, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה מְעִידָה עַל זֶה, שֶׁהֲרֵי אָנוּ יוֹדְעִים אֶת אֱמוּנַת הַצַּדִּיקִים וְהַכִּסּוּף שֶׁלָּהֶם מַה הוּא, שֶׁכָּתוּב נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ (שיר השירים א, ד), וְלֹא בַּאֲכִילָה. נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן (שיר השירים א, ד). וְאוֹתָהּ סְעוּדָה שֶׁמְּזֻמָּנִים אֵלֶיהָ, יִהְיֶה לָנוּ חֵלֶק לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה, וְזוֹ הִיא הַשִּׂמְחָה וְהַשְּׂחוֹק. וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק (בראשית כה, יט) - שֶׁיִּצְחֲקוּ הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק - זְכוּת הַנְּשָׁמָה מוֹלִידָה הַשְּׂחוֹק הַזֶּה וְהַשִּׂמְחָה בָּעוֹלָם.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, לֵית לָן לִסְתּוֹר מְהֵימְנוּתָא דְּכֹלָּא, אֶלָּא לְקַיְימָא לֵיהּ, דְּהָא אוֹרַיְיתָא אַסְהִידַת עֲלוֹי, דְּהָא אֲנַן יָדְעִין מְהֵימְנוּתָא דְצַדִּיקַיָא וְכִסּוּפָא דִלְהוֹן מַאי הִיא, דִּכְתִיב, ׳נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ׳ (שיר השירים א, ד), וְלֹא בַּאֲכִילָה. ׳נַזְכִּירָה דּוֹדֶיךָ מִיַּיִן׳ (שיר השירים א, ד). וְהַהִיא סְעוּדָתָא דִּזְמִינִין בָּהּ, יְהֵא לָן חוּלַק לְמֶהֱנֵי מִנָּהּ, וְזוֹ הִיא הַשִּׂמְחָה וְהַשְּׂחוֹק. ׳וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק׳ (בראשית כה, יט) שֶׁיִּצְחֲקוּ הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. ׳אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק׳ זְכוּת הַנְּשָׁמָה מוֹלִיד הַשְּׂחוֹק הַזֶּה וְהַשִּׂמְחָה בָּעוֹלָם.
בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.