משל המלך - יעקב שומר עיקר כוחו למלחמות הגדולות
תולדות · וצא השדה וצודה לי צידה · מאמר 19 · פיסקה 62 · דף קמו ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר יַעֲקֹב, לְהָתָם אִצְטְרִיכוּ, לְגַבֵּי מְלָכִין וְכָל עַמִּין דְּכָל עַלְמָא, וַאֲסַלִּיק לוֹן לְהָתָם. וְהַשְׁתָּא לְגַבֵּי דְעֵשָׂו, דַּי לִי בְהַאי. לְמַלְכָּא, דְּהֲווּ לֵיהּ כַּמָּה לִגְיוֹנִין תַּקִּיפִין, כַּמָּה מָארֵי מַגִּיחֵי קְרָבָא לַאֲגָחָא קְרָבִין, דִּזְמִינִין לְגַבֵּי מְלָכִין תַּקִּיפִין לְאֲגָחָא בְּהוּ קְרָבָא. אַדְהָכִי שָׁמַע עַל לִסְטִים חַד קַפָּחָא, אָמַר, הַנֵּי בְּנֵי תַּרְעֵי יְהֲכוּן תַּמָּן. אָמַר לֵיהּ, מִכָּל לִגְיוֹנִין דִּילָךְ, לֵית אַנְתְּ מְשַׁדֵּר הָתָם אֶלָּא אִלֵּין. אָמַר, לְגַבֵּי הַהוּא לִסְטִים, דַּי בְּאִלֵּין. דְּהָא כָּל לִגְיוֹנוֹתַי וּמָארֵי קְרָבָא, אֶסְתַּלַּק לְגַבֵּי אִינוּן מְלָכִין תַּקִּיפִין, בְּיוֹמָא דִקְרָבָא, דְּאִצְטְרִיכוּ לִי, לֶיהֱווּ. אוּף הָכִי יַעֲקֹב אָמַר לְגַבֵּי עֵשָׂו, דַּי לִי הַשְׁתָּא בְּאִלֵּין בִּרְכָאן. אֲבָל לְהַהוּא זִמְנָא, דְּאִצְטְרִיכוּ לְבָנַי לְגַבֵּי כָּל מַלְכִין וְשַׁלִּיטִין דְּכָל עַלְמָא, אֲסַלֵּק לוֹן.
תרגום
אָמַר יַעֲקֹב, לְשָׁם צָרִיךְ אוֹתָן, אֶל הַמְּלָכִים וְכָל הָעַמִּים שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, וְאַעֲבִיר אוֹתָן לְשָׁם, וְכָעֵת כְּלַפֵּי עֵשָׂו, דַּי לִי בָּזֶה. לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ כַּמָּה לִגְיוֹנוֹת חֲזָקִים, כַּמָּה בַּעֲלֵי לוֹחֲמֵי קְרָבוֹת לְהִלָּחֵם בַּקְּרָבוֹת, שֶׁמְּזֻמָּנִים כְּלַפֵּי מְלָכִים חֲזָקִים לְהִלָּחֵם בָּהֶם קְרָבוֹת. בֵּינְתַיִם שָׁמַע עַל שׁוֹדֵד אֶחָד רוֹצֵחַ. אָמַר, בְּנֵי הַשְּׁעָרִים הַלָּלוּ יֵלְכוּ לְשָׁם. אָמַר לוֹ, מִכָּל הַלִּגְיוֹנוֹת שֶׁלְּךָ, אֵינְךָ שׁוֹלֵחַ לְשָׁם אֶלָּא אֵלּוּ? אָמַר, כְּלַפֵּי אוֹתוֹ הַשּׁוֹדֵד דַּי בְּאֵלּוּ, שֶׁהֲרֵי כָּל לִגְיוֹנוֹתַי וּבַעֲלֵי הַקְּרָב אַעֲבִיר אוֹתָם לְאוֹתָם הַמְּלָכִים הַחֲזָקִים, בְּיוֹם הַקְּרָב כְּשֶׁיִּצְטָרְכוּ לִי, יִהְיוּ. אַף כָּךְ יַעֲקֹב אָמַר כְּלַפֵּי עֵשָׂו, דַּי לִי כָּעֵת בַּבְּרָכוֹת הַלָּלוּ. אֲבָל לַזְּמַן הַהוּא שֶׁיֻּצְרְכוּ לְבָנַי כְּלַפֵּי כָּל הַמְּלָכִים וְהַשַּׁלִּיטִים שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, אַעֲלֶה אוֹתָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר יעקב, להתם אצטריכו, לגבי מלכין וכל עמין דכל עלמא, ואסליק לון להתם. והשתא לגבי דעשו, די לי בהאי. למלכא, דהוו ליה כמה לגיונין תקיפין, כמה מארי מגיחי קרבא לאגחא קרבין, דזמינין לגבי מלכין תקיפין לאגחא בהו קרבא. אדהכי שמע על לסטים חד קפחא, אמר, הני בני תרעי יהכון תמן. אמר ליה, מכל לגיונין דילך, לית אנת משדר התם אלא אלין. אמר, לגבי ההוא לסטים, די באלין. דהא כל לגיונותי ומארי קרבא, אסתלק לגבי אינון מלכין תקיפין, ביומא דקרבא, דאצטריכו לי, ליהוו. אוף הכי יעקב אמר לגבי עשו, די לי השתא באלין ברכאן. אבל לההוא זמנא, דאצטריכו לבני לגבי כל מלכין ושליטין דכל עלמא, אסלק לון.
התרגום: אמר יעקב, לשם צריך אותן, אל המלכים וכל העמים של כל העולם, ואעביר אותן לשם, וכעת כלפי עשו, די לי בזה. למלך שהיו לו כמה לגיונות חזקים, כמה בעלי לוחמי קרבות להלחם בקרבות, שמזמנים כלפי מלכים חזקים להלחם בהם קרבות. בינתים שמע על שודד אחד רוצח. אמר, בני השערים הללו ילכו לשם. אמר לו, מכל הלגיונות שלך, אינך שולח לשם אלא אלו? אמר, כלפי אותו השודד די באלו, שהרי כל לגיונותי ובעלי הקרב אעביר אותם לאותם המלכים החזקים, ביום הקרב כשיצטרכו לי, יהיו. אף כך יעקב אמר כלפי עשו, די לי כעת בברכות הללו. אבל לזמן ההוא שיצרכו לבני כלפי כל המלכים והשליטים של כל העולם, אעלה אותם.
מן המפרשים
הסולם: אמר יעקב להתם וכו': אמר יעקב, שמה אני צריך כל הברכות, שיגינו עלי מפני המלכים וכל האומות שבכל העולם שיסבבוני, וע"כ אדחה אותן שמה. ועתה, לעשו, די לו בברכה זו. דהיינו ברכה השניה שברכו אביו כנ"ל. בדומה למלך, שהיו לו כמה גדודים…