וצא השדה וצודה לי צידה
׳ואברככה לפני ה'׳ - הזדעזע כסא הכבוד, שלא יישאר יעקב בקללות הנחש
׳וְצוּדָה לִּי צָיִד׳. יצחק שלח את עשו לצוד לו ציד ולעשות לו מטעמים כדי לברכו, ורבקה ששמעה הקדימה את יעקב לפניובֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יִצְחָק לְעֵשָׂו, ׳וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צֵידָה׳שנכתב ׳צידה׳ - בְּהֵ"א, וּבֵאֲרוּהָ.שהה"א רומזת לשכינה, ה"א תתאה, כלומר עשה באופן שתצוד את השכינה ותתברך מפיה (מהרח"ו) וְיָצָא עֵשָׂו כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרֵךְ מִיִּצְחָק, שֶׁאָמַר לוֹ וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יהו"הכלומר שתתברך לפני ה' מאת השכינה (מהרח"ו) (בראשית כז, ז), שֶׁאִלּוּ אָמַר וַאֲבָרֶכְכָה וְלֹא יוֹתֵר - יָפֶה.שברכת אב בלבד לא הייתה מכניסה את עשו לקדושה כֵּיוָן שֶׁאָמַר לִפְנֵי יהו"ה, בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הִזְדַּעֲזַע כִּסֵּא כְבוֹדוֹ שֶׁל הקב"ה,שהכסא הוא מקור נשמות ישראל החצובות מתחתיו, וכשראה שיצחק מכניס את הקליפה בקדושה ומוציא ממנה את יעקב נזדעזע, שהרי אם אין ישראל אין כסא כביכול (מהרח"ו) אָמְרָה, וּמַה שֶּׁיֵּצֵא נָחָשׁ מֵאוֹתָן הַקְּלָלוֹתשנתקלל בחטא עץ הדעת, ועשו מצדו וְיִשָּׁאֵר יַעֲקֹב בָּהֶן?והרי הוא כדמות אדם הראשון שנתקלל בעצת הנחש
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּאָמַר יִצְחָק לְעֵשָׂו, ׳וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי׳ (בראשית כז, ג) ׳צֵידָה׳ בְּה"א, וְאוּקְמוּהָ. וְנָפַק עֵשָׂו בְּגִין דְּיִתְבָּרֵךְ מִיִּצְחָק, דְּקָאֲמַר לֵיהּ, ׳וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יהו"ה׳ (בראשית כז, ז), דְּאִלּוּ אָמַר ׳וַאֲבָרֶכְכָה׳ וְלָא יַתִּיר, יָאוֹת. כֵּיוָן דְּאָמַר ׳לִפְנֵי יהו"ה׳, בְּהַהִיא שַׁעְתָּא אִזְדַּעְזַע כָּרְסֵי יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אָמְרָה, וּמַה דְּיִפּוּק חִוְיָא מֵאִינוּן לְוָוטִין, וְיִשְׁתָּאַר יַעֲקֹב בְּהוּ.
גן עדן עם יעקב וגיהנום עם עשו - חרדת יצחק
בַּשָּׁעָה הַהִיא, הִזְדַּמֵּן מִיכָאֵלהשר המלמד סניגוריא על ישראל, ועוד שבכל מקום שמיכאל שם השכינה, שהוא מרכבה לה (מהרח"ו) וּבָא לִפְנֵי יַעֲקֹב, וְהַשְּׁכִינָה עִמּוֹ, וְיָדַע יִצְחָק, וְרָאָה אֶת גַּן עֵדֶן עִם יַעֲקֹב,ואין הכוונה לגן עדן ממש אלא לשכינה הנקראת גן עדן, וזהו ׳ראה ריח בני כריח שדה׳, שדה תפוחים (מהרח"ו) וּבֵרְכוֹ לְפָנָיו.לפני השכינה וּכְשֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו, נִכְנַס עִמּוֹ גֵּיהִנֹּם.היא הקליפה הנקראת גיהנם, הנחש, שממנה דרגתו של עשו (מהרח"ו) וְעַל כֵּן וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד (בראשית כז, לג) - שֶׁחָשַׁב שֶׁעֵשָׂו לֹא הָיָה בַּצַּד הַהוּא,של הקליפה, שעשו היה מרמה אותו בשאלותיו ובכיבוד אב, ועתה נצטער שטעה בו כל ימיו (מהרח"ו) פָּתַח וְאָמַר, וָאֲבָרְכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶהכלומר הברכות שבירכתיו שלא מדעתי, עתה אני מסכים עליהן מדעתי ומרצוני הגמור (מהרח"ו) (בראשית כז, לג).
בלשון הזוהר
בְּהַהִיא שַׁעְתָּא, אִזְדַּמַּן מִיכָאֵל וְאָתָא קַמֵּיהּ דְּיַעֲקֹב, וּשְׁכִינְתָּא בַּהֲדֵיהּ, וְיָדַע יִצְחָק, וְחָמָא לְגַן עֵדֶן בַּהֲדֵיהּ דְּיַעֲקֹב, וּבָרְכֵיהּ קַמֵּיהּ. וְכַד עָאל עֵשָׂו, עָאל בַּהֲדֵיהּ גֵּיהִנֹּם. וְעַל דָּא ׳וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד׳ (בראשית כז, לג), דְּחָשַׁב דְּלָא הֲוָה עֵשָׂו בְּהַהוּא סִטְרָא, פָּתַח וְאָמַר, ׳וָאֲבָרְכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה׳ (בראשית כז, לג).
מדה כנגד מדה - יעקב נוטל בחכמה מה שהנחש מנע
מִשּׁוּם כָּךְ,כדי שישובו הברכות למקומן, ולא נתגלה הדבר ליצחק במראה הנבואה שיבואו כסדרן (מהרח"ו) הִזְדַּמֵּן יַעֲקֹב בְּחָכְמָה וּבְעַקְמוּמִיּוּת שֶׁהֵבִיא בְּרָכוֹת עַל יַעֲקֹב, שֶׁהוּא כְּמוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן,שיופיו מעין יופיו של אדם הראשון וְנִנְטְלוּ מֵאוֹתוֹ הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא שְׂפַת שֶׁקֶרשכך מנהגו הרע (רמ"ק) (תהלים קכ, ב), שֶׁכַּמָּה שֶׁקֶר אָמַר,לחוה, ׳לא מות תמתון׳ ו׳והייתם כאלהים׳ וְכַמָּה דִּבְרֵי שֶׁקֶר עָשָׂה, כְּדֵי לְהַטְעוֹתאת אדם ואשתו לאכול מעץ הדעת וּלְהָבִיא קְלָלוֹת עַל הָעוֹלָם. מִשּׁוּם כָּךְ, בָּא יַעֲקֹב בְּחָכְמָה וְהִטְעָה אֶת אָבִיו, כְּדֵי לְהָבִיא בְּרָכוֹת עַל הָעוֹלָם, וְלִטֹּל מִמֶּנּוּמן הנחש מַה שֶּׁמָּנַע מִן הָעוֹלָם, וּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה הָיְתָה.הוא במרמה הביא קללות על אדם, ויעקב בחכמה נטל ממנו את הברכות, והקללות חזרו על ראשו (מהרח"ו) וְעַל כֵּן כָּתוּב וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ וְלֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּשאהב להביא קללה על אדם ובאה עליו, ולא חפץ בברכה שהייתה לאדם ונתרחקה ממנו (תהלים קט, יז). עָלָיו כָּתוּב אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה (בראשית ג, יד). וְנִשְׁאָר בּוֹ לְדוֹרֵי דוֹרוֹת, וּבָא יַעֲקֹב וְנָטַל מִמֶּנּוּ הַבְּרָכוֹת.
בלשון הזוהר
בְּגִין כָּךְ, אִזְדַּמַּן יַעֲקֹב בְּחָכְמְתָא וּבַעֲקִימוּ דְּאַיְיתֵי בִּרְכָאן עֲלֵיהּ דְּיַעֲקֹב, דְּאִיהוּ כְּגַוְונָא דְאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאִתְנְטָלוּ מֵהַהוּא חִוְיָא, דְאִיהוּ ׳שְׂפַת שֶׁקֶר׳ (תהלים קכ, ב), דְּכַמָּה שִׁקְרָא אָמַר, וְכַמָּה מִלֵּי דְשִׁקְרָא עֲבַד, בְּגִין לְאַטְעָאָה וּלְאַיְיתָאָה לְוָוטִין עַל עַלְמָא. בְּגִין כָּךְ, אֲתָא יַעֲקֹב בְּחָכְמָה וְאַטְעֵי לַאֲבוּי, בְּגִין לְאַיְיתָאָה בִּרְכָאן עַל עַלְמָא, וּלְנָטְלָא מִנֵּיהּ מַה דְּמָנַע מֵעַלְמָא, וּמִדָּה לָקֳבֵל מִדָּה הֲוָה. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ וְלֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ׳ (תהלים קט, יז). עֲלֵיהּ כְּתִיב, ׳אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה׳ (בראשית ג, יד). וְאִשְׁתָּאַר בֵּיהּ לְדָרֵי דָרִין, וְאָתָא יַעֲקֹב וְנָטִיל מִנֵּיהּ בִּרְכָאן.
מימי אדם נועד יעקב ליטול הברכות מן הנחש - שנושך וממית ואין לו הנאה
וּמִיָּמָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן נוֹעַד יַעֲקֹב לִטֹּל מֵהַנָּחָשׁ הַהוּא אֶת כָּל הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ, וְהוּא נִשְׁאָר עִם קְלָלוֹת וְלֹא יָצָא מֵהֶם. וְדָוִד אָמַר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ,כמדבר אל הנחש אחר שנענה בתפלתו ׳ה' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה׳ (מהרח"ו) ׳מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים׳כלומר מה נתנו לך בשכר לשונך, או מה הוסיפו לך על מה שהיה לך, הרי לא הרווחת דבר (מהרח"ו) (תהילים קכ, ג-ד) - מָה אִכְפַּת לְאוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הָרַע שֶׁהֵבִיא קְלָלוֹת עַל הָעוֹלָם,ולא נהנה מהן כלום כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ, נָחָשׁ נוֹשֵׁךְ וּמֵמִית, וְאֵין לוֹ מִמֶּנּוּ הֲנָאָה.
בלשון הזוהר
וּמִן יוֹמוֹי דְּאָדָם, אִזְדַּמַּן יַעֲקֹב לְנַטְלָא מֵהַהוּא חִיוְיָא, כָּל הַנֵּי בִּרְכָאן, וְאִשְׁתָּאַר אִיהוּ בִּלְוָוטִין וְלָא נָפַק מִנַּיְיהוּ. וְדָוִד אָמַר בְּרוּחַ קוּדְשָׁא, ׳מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה׳ (תהלים קכ, ג) ׳חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים׳ (תהלים קכ, ד). מַה אִיכְפַּת לֵיהּ לְהַהוּא חִוְיָא בִישָׁא, דְּאַיְיתֵי לְוָוטִין עַל עַלְמָא. כְּמָה דְּאָמְרוּ, נָחָשׁ נוֹשֵׁךְ וּמֵמִית, וְלֵית לֵיהּ הֲנָאָה מִנֵּיהּ.
׳לשון רמיה׳ - רמיית הנחש את אדם וחוה, ושנאת עשו
לָשׁוֹן רְמִיָּה - שֶׁרִמָּה אֶת אָדָם וְאִשְׁתּוֹ, וְהֵבִיא רַע עָלָיו וְעַל הָעוֹלָם. אַחַר כָּךְ בָּא יַעֲקֹב, וְנָטַל מִשֶּׁלּוֹשל אדם הראשון, שהברכות היו שלו מתחילה וחזרו כמטרם החטא (בעה"ס) אֶת כָּל אוֹתָן הַבְּרָכוֹת. חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים - זֶה עֵשָׂו שֶׁשָּׁמַר שִׂנְאָה (נ"א: שֶׁהִפְחִיד) לְיַעֲקֹב עַל אוֹתָן הַבְּרָכוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה וגו' (בראשית כז, מא). וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ (בראשית כז, כח) - הִנֵּה מִלְמַעְלָה וּמִמַּטָּה בְּחִבּוּר אֶחָד. וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ - הִנֵּה פֵּרְשׁוּהָ. אֲבָל כַּכָּתוּב וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם (תהלים לז, כה). בֹּא רְאֵה, נַעַר הָיִיתִי וגו' (שם) וּבֵאֲרוּהָ: הַפָּסוּק הַזֶּה אָמַר אוֹתוֹ שָׂרוֹ שֶׁל עוֹלָם וכו'. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ.
בלשון הזוהר
׳לָשׁוֹן רְמִיָּה׳, דְּרָמֵי לֵיהּ לְאָדָם וּלְאִתְּתֵיהּ, וְאַיְיתֵי בִּישָׁא עֲלֵיהּ וְעַל עַלְמָא. לְבָתַר אֲתָא יַעֲקֹב, וְנָטִיל מִדִּילֵיהּ כָּל אִינוּן בִּרְכָאן. ׳חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים׳, דָּא עֵשָׂו דְּנָטַר דְּבָבוּ (נ"א: דְּאַגְזִים) לְיַעֲקֹב עַל אִינוּן בִּרְכָאן, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה וגו'׳ (בראשית כז, מא). ׳וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ׳ (בראשית כז, כח), הָא מִלְּעֵילָא וּמִתַּתָּא בְּחִבּוּרָא חָדָא. ׳וְרוֹב דָּגָן וְתִירוֹשׁ׳, הָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל כְּדִכְתִיב, ׳וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם׳ (תהלים לז, כה). תָּא חֲזֵי, ׳נַעַר הָיִיתִי וגו'׳ (שם) וְאוּקְמוּהָ: הַאי קְרָא שָׂרוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲמָרוֹ וכו'. וּבְגִין כָּךְ אָמַר ׳וְרוֹב דָּגָן וְתִרוֹשׁ׳.
׳יעבדוך עמים׳ בימי שלמה - ׳וישתחוו לך לאומים׳ בימות המשיח
׳יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים׳. בברכת יצחק ליעקב, והזוהר מחלק את חלקי הפסוק לזמניםיַעַבְדוּךָ עַמִּיםנתקיים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים (בראשית כז, כט) - בִּזְמַן שֶׁשָּׁלַט שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלַיִם,שאז היו מלכי האומות תחת ממשלתו כעבדים (מהרח"ו) שֶׁכָּתוּב וְכֹל מַלְכֵי הָאָרֶץ וגו' (דברי הימים ב ט, כג) מְבִיאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ וגו'כעבדים הנושאים מנחה לאדוניהם (מהרח"ו) (דברי הימים ב ט, כד). ׳הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ׳וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים (בראשית כז, כט) - בִּזְמַן שֶׁיָּבֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ,שאז השתחויה ממש, שהוא לבדו יהיה מלך בעולם ולא יהיו מלכים אחרים בזמנו, ולא כבימי שלמה, שכל אחד היה מלך באומתו אף שהיה משועבד תחתיו (מהרח"ו) שֶׁכָּתוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים (תהלים עב, יא). רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הַכֹּלגם ׳יעבדוך עמים׳ בִּזְמַן שֶׁיָּבֹא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ,שהבאת מנחה בימי שלמה אינה עבודה ממש (או"י) כַּכָּתוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים כָּל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּהרי ׳יעבדוהו׳ נאמר על ימות המשיח (תהלים עב, יא).
בלשון הזוהר
׳יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאוּמִּים׳ (בראשית כז, כט), בְּזִמְנָא דְשַׁלִּיט שְׁלֹמֹה מַלְכָּא בִּיְרוּשָׁלַם, דִּכְתִיב, ׳וְכֹל מַלְכֵי הָאָרֶץ וגו'׳ (דברי הימים ב ט, כג) ׳מְבִיאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ וגו'׳ (דברי הימים ב ט, כד). ׳וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאוּמִּים׳ (בראשית כז, כט), בְּזִמְנָא דְיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, דִּכְתִיב, ׳וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים׳ (תהלים עב, יא). רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, כֹּלָּא בְּזִמְנָא דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, כְּדִכְתִיב ׳וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים כָּל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ׳ (תהלים עב, יא).
׳הוה גביר לאחיך׳ - אותיות ׳הוה׳ סוד המהימנותא
הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ (בראשית כז, כט) - הֱוֵה, וְלֹא אָמַר הֱיֵה אוֹ תִהְיֶה.כמנהג הלשון, כמו ׳היה אתה לעם מול האלהים׳ (כתם פז) אֶלָּא זֶה סוֹד עֶלְיוֹן שֶׁל הָאֱמוּנָה,היא המלכות שֶׁהָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּה' ו' ה' הֵן סוֹדוֹת הָאֱמוּנָה. ה' לְמַעְלָה,בינה וָא"ו בָּאֶמְצַע,תפארת ה' אַחַר כָּךְ.מלכות, כסדר השפע הבא לכנסת ישראל, מן הה"א הראשונה אל הוא"ו ומן הוא"ו אל הה"א האחרונה, ואילו ׳היה׳ מהפך את סדר הצינורות (כתם פז) וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ - לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם וְלִרְדּוֹת אוֹתָם,על שבעים שרי האומות הנקראים אחים וחברים (מהרח"ו) בִּזְמַן שֶׁבָּא דָוִד הַמֶּלֶךְ.שהיה גביר על מלכי העולם ומכה בהם כרצונו, ו׳גביר׳ מלשון גבורה, שהוצרך להילחם מלחמות ה', ולכן הוצרכה המלכות להתעטר בגבורות הבינה ובזייני התפארת, וזהו צירוף הו"ה בלא היו"ד שהיא החכמה, ואילו בימי שלמה והמשיח, שהלבנה במילואה, אין צורך במלחמה (מהרח"ו) רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, הַכֹּל הוּא בִּזְמַן שֶׁיָּבֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ,שאין ממשלה נקראת ממשלה גמורה אם תיפסק בזמן מן הזמנים (כתם פז) שֶׁהֲרֵי מִשּׁוּם שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, אָז וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ ונפסקה ממשלת ישראל, ולכן לא נתנבא יצחק אלא על הממשלה הנצחית שאין אחריה הפסק (כתם פז) (בראשית כז, מ).
בלשון הזוהר
׳הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ׳ (בראשית כז, כט), ׳הֱוֵה׳, וְלָא אָמַר הֱיֵה אוֹ תִהְיֶה. אֶלָּא דָּא רָזָא עִלָּאָה דִּמְהֵימְנוּתָא, דְּאִלֵּין אַתְוָון אִנּוּן רָזֵי דִמְהֵימְנוּתָא. ה' לְעֵילָא, וא"ו בְּאֶמְצָעִיתָא, ה' לְבָתַר. וּבְגִין כָּךְ אָמַר, ׳הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ׳, לְשַׁלְּטָאָה עֲלַיְיהוּ וּלְרַדָּאָה לוֹן, בְּזִמְנָא דַּאֲתָא דָוִד מַלְכָּא. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, כֹּלָּא אִיהוּ בְּזִמְנָא דְיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, דְּהָא בְּגִין דְּעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, כְּדֵין ׳וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ׳ (בראשית כז, מ).
׳ויתן לך האלהים׳ - הברכות משל יעקב היו, ויצחק ביקש לתתן לעשו
וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים (בראשית כז, כח) - רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, כָּל הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ מִצַּד שֶׁל חֶלְקוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הָיוּ וּמִשֶּׁלּוֹ הוּא נָטַל, וְהַבְּרָכוֹת הָאֵלּוּ הָיָה רוֹצֶה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת עֵשָׂו, וּמִשּׁוּם כָּךְ עָשָׂה הקב"ה, וְגָרַם לְיַעֲקֹב לִטֹּל מִשֶּׁלּוֹ.
בלשון הזוהר
׳וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים׳ (בראשית כז, כח), רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, כָּל הַנֵּי בִּרְכָאן מִסִּטְרָא דְּחוּלָקֵיהּ דְּיַעֲקֹב הֲווּ וּמִדִּילֵיהּ נָטַל, וְאִלֵּין בִּרְכָאן הֲוָה קָא בָּעֵי יִצְחָק לְבָרְכָא לֵיהּ לְעֵשָׂו, וּבְגִין כָּךְ עֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְגָרַם לֵיהּ לְיַעֲקֹב לְנַטְלָא מִדִּילֵיהּ.
התאמת ברכות יעקב כנגד קללות אדם - איש בחלקו
בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הֵבִיא קְלָלוֹת עַל הָעוֹלָם וְהָאֲדָמָה הִתְקַלְּלָה - מַה כָּתוּב? ׳וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וְגוֹ'׳, ׳אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ וְגוֹ'׳, שֶׁלֹּא תִהְיֶה עוֹשָׂה פֵּרוֹת וְגִדּוּלִים כָּרָאוּי. כְּנֶגֶד זֶה וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ (בראשית כז, כח). בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה (בראשית ג, יז) - כְּנֶגֶד זֶה מִטַּל הַשָּׁמַיִם (בראשית כז, כח). וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ (בראשית ג, יח) - כְּנֶגֶד זֶה וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ (בראשית כז, כח). בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם (בראשית ג, יט) - כְּנֶגֶד זֶה יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים (בראשית כז, כט), שֶׁהֵם יַעַבְדוּ אֶת הָאָרֶץ וְיַעַבְדוּ בַּשָּׂדֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם (ישעיה סא, ה). וְהַכֹּל נָטַל יַעֲקֹב, זֶה כְּנֶגֶד זֶה, וּמִשֶּׁלּוֹ נָטַל. וְהקב"ה גָּרַם לְיַעֲקֹב שֶׁיִּטֹּל אֶת הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ, לְהִדָּבֵק בִּמְקוֹמוֹ וְחֶלְקוֹ, וְעֵשָׂו שֶׁיִּדְבַּק בִּמְקוֹמוֹ וְחֶלְקוֹ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְהַהוּא נָחָשׁ אַיְיתֵי לְוָוטִין עַל עַלְמָא וְאִתְלַטְיָא אַרְעָא, מַה כְּתִיב, ׳וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וגו'׳ (בראשית ג, יז), ׳אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ וגו'׳, דְּלָא תְּהֵא עָבְדָא פֵּירִין וְאִיבִּין כִּדְקָא יְאוּת. לָקֳבֵל דָּא, ׳וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ׳ (בראשית כז, כח). ׳בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה׳ (בראשית ג, יז), לָקֳבֵל דָּא ׳מִטַּל הַשָּׁמַיִם׳ (בראשית כז, כח). ׳וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ׳ (בראשית ג, יח), לָקֳבֵל דָּא, ׳וְרוֹב דָּגָן וְתִירוֹשׁ׳ (בראשית כז, כח). ׳בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם׳ (בראשית ג, יט), לָקֳבֵל דָּא, ׳יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאוּמִּים׳ (בראשית כז, כט), דְּאִינוּן יַעַבְדוּן אַרְעָא וְיִפְלְחוּן בְּחַקְלָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכוֹרְמֵיכֶם׳ (ישעיה סא, ה). וְכֹלָּא נָטַל יַעֲקֹב, דָּא לָקֳבֵל דָּא, וּמִדִּילֵיהּ נָטַל. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּרִים לֵיהּ לְיַעֲקֹב דְּיִטּוֹל הַנֵּי בִּרְכָאן, לְאִתְדַּבְּקָא בְּאַתְרֵיהּ וְחוּלָקֵיהּ, וְעֵשָׂו לְאִתְדַּבְּקָא בְּאַתְרֵיהּ וְחוּלָקֵיהּ.
קושיית רבי חזקיה - עשו נוטל אף הוא משמני הארץ וטל
אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, וְהִנֵּה רָאִינוּ שֶׁמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם, אוֹתָן בְּרָכוֹת נָטַל עֵשָׂו אַחַר כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל (בראשית כז, לט).
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, וְהָא חָמִינָן ׳דְּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ׳ ׳וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם׳, אִינוּן בִּרְכָאן נָטַל עֵשָׂו לְבָתַר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל׳ (בראשית כז, לט).
היפוך סדר המלים - הבדל הדרגות בין ברכת יעקב לעשו
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לֹא זֶה כָּזֶה וְלֹא זֶה כָּזֶה, כַּמָּה נִפְרָדוֹת הַדְּרָגוֹת. בְּיַעֲקֹב כָּתוּב וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים (בראשית כז, כח), וּבָזֶה כָּתוּב יִהְיֶה. בְּיַעֲקֹב כָּתוּב מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ (בראשית כז, כח), בְּעֵשָׂו כָּתוּב מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ (בראשית כז, לט) וְטַל הַשָּׁמַיִם, שֶׁהִנֵּה זֶה אֵינוֹ כָּזֶה.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לָאו הַאי כְּהַאי וְלָא דָּא כְּדָא, כַּמָּה אִתְפָּרְשָׁאן דַּרְגִּין. בְּיַעֲקֹב כְּתִיב ׳וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים׳ (בראשית כז, כח), וּבְדָא כְּתִיב ׳יִהְיֶה׳. בְּיַעֲקֹב כְּתִיב ׳מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ׳ (בראשית כז, כח), בְּעֵשָׂו כְּתִיב ׳מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ׳ (בראשית כז, לט) ׳וְטַל הַשָּׁמַיִם׳, דְּהָא לָאו דָּא אִיהוּ כְּדָא.
׳מטל השמים׳ - הטל השופע מעתיק יומין, ו׳משמני הארץ׳ ארץ החיים שלמעלה
וְהַדְּרָגוֹת נִפְרָדוֹת כַּמָּה וְכַמָּה, מִשּׁוּם שֶׁבָּזֶה שֶׁל יַעֲקֹב כָּתוּב בּוֹ, וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם (בראשית כז, כח) - זֶה הַטַּל הָעֶלְיוֹן שֶׁשּׁוֹפֵעַ מֵעַתִּיק יוֹמִין, שֶׁנִּקְרָא טַל הַשָּׁמַיִם, הַשָּׁמַיִם שֶׁל מַעְלָה, הַטַּל שֶׁשּׁוֹפֵעַ בְּדַרְגַּת הַשָּׁמַיִם, וּמִשָּׁם לַחֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין. ׳וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ ׳- זוֹ הָאָרֶץ שֶׁלְּמַעְלָה, אֶרֶץ הַחַיִּים, יַעֲקֹב לְמַעְלָה לְמַעְלָה. עֵשָׂו לְמַטָּה לְמַטָּה.
בלשון הזוהר
וְדַרְגִּין אִתְפָּרְשָׁן כַּמָּה וְכַמָּה, בְּגִין דִּבְדָא דְּיַעֲקֹב כְּתִיב בֵּיהּ, ׳וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם׳ (בראשית כז, כח), דָּא טַל עִלָּאָה דְּנָגִיד מֵעַתִּיק יוֹמִין דְּאִקְרֵי ׳טַל הַשָּׁמַיִם׳, ׳הַשָּׁמַיִם׳ דִּלְעֵילָא, טַל דְּנָגִיד בְּדַרְגָּא דְשָׁמַיִם, וּמִתַּמָּן לַחֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין. ׳וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ׳, הָאָרֶץ, דָּא אֶרֶץ דִּלְעֵילָא אֶרֶץ הַחַיִּים, יַעֲקֹב לְעֵילָא לְעֵילָא. עֵשָׂו לְתַתָּא לְתַתָּא.
יעקב נוטל למעלה ולמטה ועשו למטה בלבד - חבל נחלתו
עוֹד, יַעֲקֹב לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְעֵשָׂו לְמַטָּה. וְאַף עַל גַּב שֶׁכָּתוּב וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ (בראשית כז, מ) - מִזֶּה שֶׁל כָּאן לְמַטָּה, אֲבָל לְמַעְלָה לֹא כְלוּם, שֶׁכָּתוּב כִּי חֵלֶק יהו"ה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ (דברים לב, ט). בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁהִתְחִילוּ לִטֹּל אֶת בִּרְכוֹתֵיהֶם, יַעֲקֹב וְעֵשָׂו, יַעֲקֹב נָטַל חֶלְקוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וְעֵשָׂו נָטַל חֶלְקוֹ שֶׁלְּמַטָּה.
בלשון הזוהר
תוּ, יַעֲקֹב לְעֵילָא וְתַתָּא, וְעֵשָׂו לְתַתָּא. וְאַף עַל גַּב דִּכְתִיב ׳וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ׳ (בראשית כז, מ), מֵהַאי דְהָכָא לְתַתָּא, אֲבָל לְעֵילָא לָא כְלוּם, דִּכְתִיב ׳כִּי חֵלֶק יהו"ה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ׳ (דברים לב, ט). תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּשָׁרוּ לְנָטְלָא בִּרְכָאן דִּלְהוֹן, יַעֲקֹב וְעֵשָׂו, יַעֲקֹב נָטַל חוּלָקֵיהּ דִּלְעֵילָא, וְעֵשָׂו נָטִיל חוּלָקֵיהּ לְתַתָּא.
קושיית רבי יוסי - מדוע התקיימו ברכות עשו ולא יעקב
רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוֹנְיָא אָמַר לְרַבִּי אֶלְעָזָר, כְּלוּם שָׁמַעְתָּ מֵאָבִיךָ, לָמָּה לֹא הִתְקַיְּמוּ הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב, וְאוֹתָן הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרַךְ יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כֻּלָּם הִתְקַיְּמוּ?
בלשון הזוהר
רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוּנְיָא אָמַר לְרַבִּי אֶלְעָזָר, כְּלוּם שָׁמַעְתָּ מֵאָבִיךָ, אַמַּאי לָא אִתְקַיְימוּ בִּרְכָאן דְּבָרְכֵיהּ יִצְחָק לְיַעֲקֹב, וְאִינוּן בִּרְכָאן דִּבְרִיךְ יִצְחָק לְעֵשָׂו אִתְקַיְימוּ כֻּלְּהוּ.
לעתיד יטול יעקב למעלה ולמטה - ועשו יאבד מן הכל, ׳ובית עשו לקש׳
אָמַר לוֹ, כָּל אוֹתָן הַבְּרָכוֹת מִתְקַיְּמוֹת, וּבְרָכוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁבֵּרַךְ הקב"ה אֶת יַעֲקֹב. אֲבָל מִיָּד, יַעֲקֹב נָטַל לְמַעְלָה, וְעֵשָׂו נָטַל לְמַטָּה. אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיָּקוּם מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, יִטֹּל יַעֲקֹב לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְיֹאבַד עֵשָׂו מִן הַכֹּל, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה וְזִכָּרוֹן בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וגו' (עובדיה א, יח). כְּדֵי שֶׁיֹּאבַד עֵשָׂו מִן הַכֹּל, וְיַעֲקֹב יִירַשׁ שְׁנֵי עוֹלָמוֹת - הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, כָּל אִינוּן בִּרְכָאן מִתְקַיְימֵי, וּבִרְכָאן אָחֳרָנִין דְּבָרְכֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיַעֲקֹב. אֲבָל מִיָּד, יַעֲקֹב נָטַל לְעֵילָא, וְעֵשָׂו נָטִיל לְתַתָּא. לְבָתַר כַּד יָקוּם מַלְכָּא מְשִׁיחָא, יִטּוֹל יַעֲקֹב לְעֵילָא וְתַתָּא, וְיִתְאֲבִיד עֵשָׂו מִכֹּלָּא, וְלָא יְהֵא לֵיהּ חוּלְקָא וְאַחְסָנָא וְדוּכְרָנָא בְּעַלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וגו'׳ (עובדיה א, יח). בְּגִין דְּיִתְאֲבִיד עֵשָׂו מִכֹּלָּא, וְיָרִית יַעֲקֹב תְּרֵין עָלְמִין, עַלְמָא דֵין וְעַלְמָא דְאָתֵי.
׳והיתה לה' המלוכה׳ - חלק העמים בעולם הזה, ולעתיד המלכות לו לבדו
וּבַזְּמַן הַזֶּה כָּתוּב, וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַיהו"ה הַמְּלוּכָה (עובדיה א, כא). אוֹתָהּ מַלְכוּת עֵשָׂו שֶׁנָּטַל בָּעוֹלָם הַזֶּה, נָתַן לוֹ הקב"ה (ס"א: תִּהְיֶה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא) לְבַדּוֹ. וְכִי עַכְשָׁו אֵינָהּ מַלְכוּת מֵהקב"ה? אֶלָּא אַף עַל גַּב שֶׁהקב"ה שׁוֹלֵט לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, הִנֵּה נָתַן לִשְׁאָר הָעַמִּים, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד חֵלֶק וְנַחֲלָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. וּבַזְּמַן הַהוּא, יִטֹּל מִכֻּלָּם אֶת הַמַּלְכוּת, וְכֻלָּהּ תִּהְיֶה שֶׁלּוֹ, שֶׁכָּתוּב וְהָיְתָה לַיהו"ה הַמְּלוּכָה, לוֹ לְבַדּוֹ, שֶׁכָּתוּב וְהָיָה יהו"ה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יהו"ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד (זכריה יד, ט).
בלשון הזוהר
וּבְהַאי זִמְנָא כְּתִיב, ׳וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַיהו"ה הַמְּלוּכָה׳ (עובדיה א, כא). הַהוּא מַלְכוּ דְעֵשָׂו, דְּנָטַל בְּהַאי עַלְמָא, יָהַב לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ס"א: יְהֵא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא) בִּלְחוֹדוֹי. וְכִי הַשְׁתָּא לָאו אִיהִי מַלְכוּ מִקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֶלָּא אַף עַל גַּב דְּשַׁלִּיט קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא וְתַתָּא, הָא יָהַב לוֹן לִשְׁאָר עַמִּין, לְכָל חַד וְחַד חוּלַק וְאַחְסַנְתָּא בְּהַאי עַלְמָא, לְאִשְׁתַּמָּשָׁא בֵּיהּ. וּבְהַהִיא זִמְנָא, יִטּוֹל מִכֻּלְּהוּ מַלְכוּתָא, וּתְהֵא דִילֵיהּ כֹּלָּא, דִּכְתִיב ׳וְהָיְתָה לַיהו"ה הַמְּלוּכָה׳, לֵיהּ בִּלְחוֹדוֹי, דִּכְתִיב ׳וְהָיָה יהו"ה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יהו"ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳ (זכריה יד, ט).
׳אך יצא יצא יעקב׳ - שתי יציאות, של השכינה ושל יעקב
וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב וגו' (בראשית כז, ל). רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, אַךְ יָצֹא יָצָא - שְׁתֵּי הַיְצִיאוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אֶלָּא אַחַת שֶׁל הַשְּׁכִינָה וְאַחַת שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁהִנֵּה כְּשֶׁנִּכְנַס יַעֲקֹב, הַשְּׁכִינָה נִכְנְסָה עִמּוֹ, וְהִתְבָּרֵךְ לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה. שֶׁיִּצְחָק הָיָה אוֹמֵר אֶת הַבְּרָכוֹת, וְהַשְּׁכִינָה מוֹדָה לָהֶם עֲלֵיהֶם. וּכְשֶׁיָּצָא יַעֲקֹב, הַשְּׁכִינָה יָצְאָה עִמּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב - שְׁתֵּי יְצִיאוֹת יַחַד.
בלשון הזוהר
׳וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב וגו'׳ (בראשית כז, ל). רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, ׳אַךְ יָצֹא יָצָא׳, תְּרֵי יְצִיאוֹת הַלָּלוּ לָמָּה. אֶלָּא חַד דִּשְׁכִינְתָּא וְחַד דְּיַעֲקֹב, דְּהָא כַּד עָאל יַעֲקֹב, שְׁכִינְתָּא עָאלַת עִמֵּיהּ, וְקַמֵּי שְׁכִינְתָּא אִתְבְּרַךְ. דְּיִצְחָק הֲוָה אָמַר בִּרְכָאן, וּשְׁכִינְתָּא אוֹדֵי לְהוּ עֲלַיְיהוּ. וְכַד נָפַק יַעֲקֹב, שְׁכִינְתָּא נָפְקַת עִמֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב׳, תְּרֵי יְצִיאוֹת כְּחַד.
׳מצידו׳ ולא מן הציד - צידה בלא ברכה
וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ (בראשית כז, ל). לֹא כָתוּב מִן הַצַּיִד, אֶלָּא מִצֵּידוֹ, שֶׁהוּא הַצֵּידָה שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא הָיְתָה בּוֹ בְּרָכָה, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת, אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן (משלי כג, ו).
בלשון הזוהר
׳וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ׳ (בראשית כז, ל). מִן הַצַּיִד לָא כְּתִיב, אֶלָּא ׳מִצֵּידוֹ׳, דְּאִיהוּ צֵידָה דִילֵיהּ, דְּלָא הֲוָה בֵּיהּ בְּרָכָה, וְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ צָוְוחָה וְאָמְרָה, ׳אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן׳ (משלי כג, ו).
מה בין יעקב לעשו - ׳אבי׳ בענוה, ׳יקום אבי׳ בעזות
׳וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וְגוֹ׳. ויבא לאביו ויאמר לאביו יקם אבי ויאכל מציד בנווַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וגו' (בראשית כז, לא). יָקֻם אָבִי - דִּבּוּרוֹשל עשו הָיָה בְּעַזּוּת, בְּתַקִּיפוּת הָרוּחַ, דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ טַעַם, יָקֻם אָבִישלא אמר ׳יקום נא׳ בלשון בקשה. ואף שהמדבר אל חברו בלשון נסתר מרבה בכבודו, זהו כשמדבר בנחת, אבל המדבר כך בכעס ובתנועה קשה מראה שאין חברו שוה בעיניו כלום (כתם פז). בֹּא רְאֵה, מַה בֵּין יַעֲקֹב לְעֵשָׂו. יַעֲקֹב אָמַר בְּבוּשָׁה מֵאָבִיו, בַּעֲנָוָה. מַה כָּתוּב? וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִיוקרא לו תחילה בנחת, שמא ישן הוא ויקיץ בצער, ורק אחר שענה ׳הנני׳ ביקש ממנו לקום (כתם פז) (בראשית כז, יח). מַה בֵּין זֶה לָזֶה? אֶלָּא שֶׁלֹּא רָצָה לְזַעֲזֵעַ אוֹתוֹ, דִּבֵּר בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים, קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִיבלשון ׳נא׳ שהיא לשון בקשה, ולנוכח (בראשית כז, יט). וְעֵשָׂו אָמַר, יָקֻם אָבִי, כְּמִי שֶׁלֹּא דִבֵּר עִמּוֹ.שאמר ׳יקום אבי׳ בלשון נסתר ולא ׳קום׳ בלשון נוכח, כאילו אינו מדבר אל אביו אלא עם עצמו (בעה"ס)
בלשון הזוהר
׳וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וגו'׳ (בראשית כז, לא). ׳יָקוּם אָבִי׳, דִּבּוּרֵיהּ הֲוָה בְּעַזּוּת, בִּתְקִיפוּ רוּחָא, מִלָּה דְּלֵית בָּהּ טַעֲמָא, ׳יָקוּם אָבִי׳. תָּא חֲזֵי, מַה בֵּין יַעֲקֹב לְעֵשָׂו. יַעֲקֹב אָמַר בִּכְסִיפוּ דַּאֲבוֹי, בַּעֲנָוָה. מַה כְּתִיב, ׳וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי׳ (בראשית כז, יח). מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא דְּלָא בָעָא לְאִזְדַּעְזְעָא לֵיהּ, מַלִּיל בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים, ׳קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי׳ (בראשית כז, יט). וְעֵשָׂו אָמַר, ׳יָקוּם אָבִי׳, כְּמַאן דְּלָא מַלִּיל עִמֵּיהּ.
חרדת יצחק מגיהנום שנכנס עם עשו - גדולה מעקדתו
בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו, נִכְנַס עִמּוֹ גֵּיהִנֹּם. הִזְדַּעֲזַע יִצְחָק וּפָחַד, שֶׁכָּתוּב וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד (בראשית כז, לג). כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה - דַּי. מַה זֶּה (גְּדֹלָה) עַד מְאֹד? אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיְתָה יִרְאָה וְאֵימָה גְּדוֹלָהכזו שֶׁנָּפְלָה עַל יִצְחָק מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא. וַאֲפִלּוּ בַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁנֶּעֱקַד יִצְחָק עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְרָאָה (שְׁכִינָה) סַכִּין עָלָיו, לֹא הִזְדַּעֲזַע כַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו וְרָאָה גֵיהִנֹּם שֶׁנִּכְנַס עִמּוֹ.א. שבעקדה חרד מן המיתה, וכאן חרד מעונש גיהנם (כתם פז) ב. בעקדה אדרבה הציץ בשכינה, וכאן נצטער שיצא מחלציו יורש גיהנם, וזה פגם בו עצמו, כי חשב שמטתו שלמה וגם עשו בקדושה (מהרח"ו) כ] וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. אָז אָמַר, בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרְכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה (שם), מִשּׁוּם (שֶׁרָאֲתָה) שֶׁרָאִיתִי שְׁכִינָה שֶׁמּוֹדָה עַל אוֹתָן הַבְּרָכוֹת.ועתה שראה שעם עשו נכנס גיהנם ועם יעקב נכנסה השכינה, ידע שיעקב ראוי לברכות, ולכן ׳גם ברוך יהיה׳ עתה מדעתו (מהרח"ו) ותיבת ׳גם׳ רומזת לשכינה המסכמת לברכות (כתם פז)
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּעָאל עֵשָׂו, עָאל עִמֵּיהּ גֵּיהִנֹּם. אִזְדַּעְזַע יִצְחָק וְדָחִיל, דִּכְתִיב ׳וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד׳ (בראשית כז, לג). כֵּיוָן דִּכְתִיב ׳וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדוֹלָה׳, דַּי. מַהוּ (גְּדוֹלָה) ׳עַד מְאֹד׳. אֶלָּא, דְּלָא הֲוָה דְּחִילוּ וְאֵימָתָא, דְּנָפַל עֲלֵיהּ דְּיִצְחָק, רַבָּתָא, מִיּוֹמֵי דְאִתְבְּרֵי. וַאֲפִילוּ בְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְּאִתְעֲקַד יִצְחָק עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא וְחָמָא (שְׁכִינְתָּא) סַכִּינָא עֲלֵיהּ, לָא אִזְדַּעְזַע כְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְּעָאל עֵשָׂו וְחָמָא גֵּיהִנֹּם דְּעָאל עִמֵּיהּ. כְּדֵין אָמַר, ׳בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרְכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה׳ (שם), בְּגִין (דְּחָמָאת) דְּחָמִית שְׁכִינְתָּא דְאוֹדֵי עַל אִינוּן בִּרְכָאן.
רצון יצחק לקלל את יעקב - שאת עצמו הוא מקלל
דָּבָר אַחֵר, יִצְחָק אָמַר וָאֲבָרְכֵהוּ, יָצָא קוֹל וְאָמַר, גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה. רָצָה יִצְחָק לְקַלֵּל אֶת יַעֲקֹב, מצד חרדתו שבירך בלא דעתו אָמַר לוֹ הקב"ה: יִצְחָק, אל ירע לבבך כי מאיתי יצא הדבר אֶת עַצְמְךָ אַתָּה מְקַלֵּל, שֶׁהֲרֵי כְּבָר אָמַרְתָּ לוֹ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ והיינו אל תהא סבור שברכתו בלתי ידיעתך כי עתה שידעת מי הוא חזור בברכותיך כי גם עתה ברוך יהיה, ואל תקללו מתוך חרדה שהחרידך לבטל ממנו הברכות - כי כבר אמרת אורריך ארור (בראשית כז, כט).
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר, יִצְחָק אָמַר ׳וָאֲבָרְכֵהוּ׳, נָפַק קָלָא וְאָמַר, ׳גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה׳. בָּעָא יִצְחָק לְמֵילַט לֵיהּ לְיַעֲקֹב, אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: יִצְחָק, גַּרְמָךְ אֲנָא (אַנְתְּ) לַייט, דְּהָא כְּבָר אֲמַרְתְּ לֵיהּ ׳אוֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ׳ (בראשית כז, כט).
הודאת עליונים ותחתונים על הברכות - אף חלק גורלו של עשו
בֹּא רְאֵה, כֻּלָּם הוֹדוּ עַל אוֹתָן הַבְּרָכוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וַאֲפִלּוּ הוּא, חֵלֶק גּוֹרָלוֹ שֶׁל עֵשָׂו, הוֹדָה עֲלֵיהֶם, וְהוּא בֵּרַךְ אוֹתוֹ, וְהוֹדָה עַל אוֹתָן הַבְּרָכוֹת, וְהֶעֱלָהוּ עַל רֹאשׁוֹ לְמַעְלָה. מִנַּיִן לָנוּ? שנכנע לפניו והודה לו שֶׁכָּתוּב וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי (בראשית לב, כז). וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי - מִשּׁוּם שֶׁהֶחֱזִיק בּוֹ יַעֲקֹב. וְכִי אֵיךְ יָכוֹל אָדָם,יעקב שֶׁהוּא גוּף וּבָשָׂר, לְהַחֲזִיק בְּמַלְאָךְ שֶׁהוּא רוּחַ מַמָּשׁ, שֶׁכָּתוּב עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט (תהלים קד, ד)?
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כֹּלָּא אוֹדוּ עַל אִינוּן בִּרְכָאן, עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וַאֲפִילּוּ אִיהוּ, חוּלַק עַדְבֵיהּ דְּעֵשָׂו, אוֹדִי עֲלַיְיהוּ, וּבָרְכֵיהּ אִיהוּ, וְאוֹדֵי עַל אִינוּן בִּרְכָאן, וְסַלְקֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ לְעֵילָא. מְנָלָן. דִּכְתִיב ׳וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי׳ (בראשית לב, כז). ׳וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי׳, בְּגִין דְּאַתְקִיף בֵּיהּ יַעֲקֹב. וְכִי הֵיךְ יָכִיל בַּר נָשׁ, דְּאִיהוּ גוּפָא וּבִשְׂרָא, לְאִתְתַּקְפָא בֵּיהּ בְּמַלְאָכָא דְּאִיהוּ רוּחַ מַמָּשׁ, דִּכְתִיב ׳עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לוֹהֵט׳ (תהלים קד, ד).
מלאכים מתגלמים בגוף עולם הזה - שלא לשנות מנהג המקום
אֶלָּא, מִכָּאן שֶׁמַּלְאָכִים שְׁלוּחֵי הקב"ה, כְּשֶׁיּוֹרְדִים לָעוֹלָם הַזֶּה, גְּלוּמִים וּמִתְגַּלְּמִים, וּמִתְלַבְּשִׁים (זוה''ק קא.) בְּגוּף כְּמוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ רָאוּי, שֶׁלֹּא לְשַׁנּוֹת מִמִּנְהַג אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁהוֹלְכִים לְשָׁם.
בלשון הזוהר
אֶלָּא, מִכָּאן דְּמַלְאָכֵי שְׁלִיחֵי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד אִינוּן נָחֲתִין לְהַאי עַלְמָא, גְּלִימִין וְאִתְגְּלִימוּ, וּמִתְלַבְּשִׁין בְּגוּפָא כְּגַוְונָא דְּהַאי עַלְמָא, בְּגִין דְּהָכִי אִתְחֲזֵי, דְּלָא לְהַשְׁנָאָה מִמִּנְהָגָא דְּהַהוּא אֲתַר דְּאָזִיל תַּמָּן.
משה בהר ואברהם עם המלאכים - ראיה למנהג המקום
וְהִנֵּה נֶאֱמַר, שֶׁכַּאֲשֶׁר עָלָה מֹשֶׁה לְמַעְלָה, מַה כָּתוּב? וַיְהִי שָׁם עִם יהו"ה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה (שמות לד, כח) - מִשּׁוּם הַמִּנְהָג, שֶׁלֹּא לְשַׁנּוֹת מֵהַמָּקוֹם הַהוּא שֶׁהָלַךְ לְשָׁם. וְאוֹתָם הַמַּלְאָכִים, כְּשֶׁיָּרְדוּ לְמַטָּה, כָּתוּב וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ (בראשית יח, ח). וְכֵן כָּאן, כְּשֶׁיָּרַד לְמַטָּה הַמַּלְאָךְ הַזֶּה, לֹא נֶאֱבַק עִם יַעֲקֹב, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה מְלֻבָּשׁ בְּגוּף כְּמוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה. וְעַל כֵּן נֶאֱבַק יַעֲקֹב עִמּוֹ כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה.
בלשון הזוהר
וְהָא אִתְּמָר, דְּמֹשֶׁה כַּד סָלִיק לְעֵילָא, מַה כְּתִיב, ׳וַיְהִי שָׁם עִם יהו"ה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה׳ (שמות לד, כח), בְּגִין מִנְהָגָא, דְּלָא לְהַשְׁנָאָה מֵהַהוּא אֲתַר דְּאָזִיל לְתַמָּן. וְאִינוּן מַלְאָכִין כַּד נָחֲתוּ לְתַתָּא כְּתִיב, ׳וְהוּא עוֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ׳ (בראשית יח, ח). וְכֵן הָכָא, הַאי מַלְאָכָא כַּד נָחַת לְתַתָּא, לָא אִתְאֲבַק עִמֵּיהּ דְּיַעֲקֹב, אֶלָּא מִגּוֹ דַּהֲוָה אִתְלַבַּשׁ בְּגוּפָא כְּגַוְונָא דְהַאי עַלְמָא. וְעַל דָּא אִתְאֲבַק יַעֲקֹב בַּהֲדֵיהּ כָּל הַהוּא לֵילְיָא.
שלטון עשו בלילה כשלטון הגלות - חוזק יעקב ביום
בֹּא רְאֵה, מִשּׁוּם שֶׁהַשִּׁלְטוֹן שֶׁל אֵלּוּ אֵינוֹ אֶלָּא בַּלַּיְלָה וַדַּאי, וּמִשּׁוּם כָּךְ הַשִּׁלְטוֹן שֶׁל עֵשָׂו אֵינוֹ אֶלָּא בַּגָּלוּת, שֶׁהִיא הַלַּיְלָה. וְעַל כֵּן בַּלַּיְלָה הִתְחַזֵּק עִם יַעֲקֹב וְנֶאֱבַק עִמּוֹ. וּכְשֶׁבָּא הַבֹּקֶר, נֶחֱלַשׁ כֹּחוֹ וְלֹא יָכֹל, וְאָז הִתְגַּבֵּר יַעֲקֹב, מִשּׁוּם שֶׁשִּׁלְטוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב בַּיּוֹם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּגִין דְּשָׁלְטָנוּתָא דְּהַנֵּי לָאו אִיהוּ אֶלָּא בְּלֵילְיָא וַדַּאי, וּבְגִין כָּךְ, שָׁלְטָנוּתָא דְּעֵשָׂו לָאו אִיהוּ אֶלָּא בְּגָלוּתָא, דְּאִיהוּ לַיְלָה. וְעַל דָּא בְּלֵילְיָא אִתְתַּקַּף עִמֵּיהּ דְּיַעֲקֹב, וְאִתְאֲבַק עִמֵּיהּ. וְכַד אֲתָא צַפְרָא, אִתְחֲלָשׁ חֵילֵיהּ, וְלָא יָכִיל, וּכְדֵין אִתְתַּקַּף יַעֲקֹב, בְּגִין דְּיַעֲקֹב, שָׁלְטָנוּתֵיהּ בִּימָמָא.
׳משא דומה׳ - שלטון שעיר בלילה וחולשתו בשחר
וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב, מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר שהנביא קורא להקב''ה ושואלו מתוך עולו של שעיר עד מתי תימשך גלות זו של הלילה שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה מִּלֵּיל שומר ישראל עד מתי יתן כח לשלטון 'הלילה' (ישעיה כא, יא). שֶׁהֲרֵי אָז הַשִּׁלְטוֹן הוּא שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁהוּא ענין ' שֵׂעִיר, בסוד שעיר לעזאזל ובסוד שיער, הוּא בַּלַּיְלָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶחֱלַשׁ כְּשֶׁבָּא הַבֹּקֶר, וְאָז וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר ורק כשיעלה השחר יודה הממונה של עשיו ליעקב על הברכות ואז ישוב שלטונו של יעקב. (בראשית לב, כז).
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ, כְּתִיב, ׳מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה מִּלֵּיל׳ (ישעיה כא, יא). דְּהָא כְדֵין שׁוּלְטָנוּתֵיהּ דִּידֵיהּ דְּעֵשָׂו, דְּאִיהִי שֵׂעִיר, בַּלַּיְלָה אִיהוּ, וּבְגִין כָּךְ אִתְחֲלָשׁ כַּד אֲתָא צַפְרָא, וּכְדֵין ׳וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר׳ (בראשית לב, כז).
׳כי אם ברכתני׳ - הודה על ברכות אביו, ו׳ישראל׳ שבעל כורחם ישמשוהו
וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי (בראשית לב, כז). כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי - כִּי אִם תְּבָרְכֵנִי הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת, מַה זֶּה כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי? אִם תּוֹדֶה עַל אוֹתָן הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרַךְ אוֹתִי אַבָּא וְלֹא תִהְיֶה מְקַטְרֵג עָלַי בִּגְלָלָם. מַה כָּתוּב? וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל וגו' (בראשית לב, כט). לָמָּה יִשְׂרָאֵל? אָמַר לוֹ, בְּעַל כָּרְחֵנוּ יֵשׁ לָנוּ לְשַׁמֵּשׁ אוֹתְךָ, שֶׁהֲרֵי אַתָּה הִתְעַטַּרְתָּ בְּכֹחֲךָ לְמַעְלָה בְּדַרְגָּה עֶלְיוֹנָה, וַדַּאי יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָולכן לך מגיע הברכות (בראשית לה, י).
בלשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי׳ (בראשית לב, כז). ׳כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי׳, כִּי אִם תְּבָרְכֵנִי מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי ׳כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי׳. אִם אוֹדֵית עַל אִינוּן בִּרְכָאן דְּבָרְכַנִי אַבָּא וְלָא תְהֵא מְקַטְרְגָא לִי בְּגִינַיְיהוּ. מַה כְּתִיב, ׳וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל וגו'׳ (בראשית לב, כט). אַמַּאי ׳יִשְׂרָאֵל׳. אָמַר לֵיהּ, בְּעַל כָּרְחִין אִית לָן לְשַׁמָּשָׁא לָךְ, דְּהָא אַנְתְּ אִתְעַטְּרַת בְּחֵילָךְ לְעֵילָא בְּדַרְגָּא עִלָּאָה, ׳יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ׳ (בראשית לה, י) וַדַּאי.
׳שרית עם אלהים׳ - זווג כשמש ולבנה, ׳עם׳ ולא ׳על׳
כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים (בראשית לב, כט) - מַה זֶּה עִם אֱלֹהִים? וְכִי תַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁעָלָיו הָיָה אוֹמֵר? אֶלָּא אָמַר לוֹ, שָׂרִיתָ לְהִתְחַבֵּר וּלְהִזְדַּוֵּג עִם אֱלֹהִים בְּחִבּוּר, עם המלכות הנקראת אלהי"ם בסוד זווג הת"ת עם המלכות בַּזִּוּוּג שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ עִם הַלְּבָנָה, העמדת היחס בשלמות הוא בחיבור השמש והירח אשר הם מעמידים השלמות המכוונת וע''פ סוד השמש שהיא בהארת ת''ת עם הלבנה שהיא בסוד השכינה וְעַל כֵּן לֹא כָּתוּב עַל (ס"א: אֶת) אֱלֹהִים, אֶלָּא עִם אֱלֹהִים, בְּחִבּוּר וְזִוּוּג אֶחָד.
בלשון הזוהר
׳כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים׳ (בראשית לב, כט), מַאי ׳עִם אֱלֹהִים׳. סַלְּקָא דַּעְתָּךְ דַּעֲלֵיהּ הֲוָה אָמַר. אֶלָּא אָמַר לֵיהּ, ׳שָׂרִיתָ׳ לְאִתְחַבְּרָא וּלְאִזְדַּוְּוגָא ׳עִם אֱלֹהִים׳ בְּחִבּוּרָא, בְּזִוּוּגָא דְּשִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא, וְעַל דָּא לָא כְּתִיב עַל (ס"א: אֶת) אֱלֹהִים, אֶלָּא ׳עִם אֱלֹהִים׳, בְּחִבּוּרָא וְזִוּוּגָא חָדָא.
התעטרות יעקב ככלל האבות - הודאת המלאך על ברכות אביו
דָּבָר אַחֵר, וַיֹּאמֶר מתוך שקשה לפרש המקרא מצד פשוטו שהמלאך שינה את שמו שהרי אין לו הסמכות והרשות לשנות את שמו בלתי ה' לבדו, ובהכרח שפירוש 'ויאמר' היינו כמו שאתה אומר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יהו"ה אֱלֹהֶיךָ להתעורר להתאמץ לשמוע בקול ה' (שמות טו, כו), אַף כָּאן, וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵלשעלה ממדרגת יעקב שהוא מחזה ולמטה דז"א למדרגת ישראל שהוא מחזה ולמעלה דז"א (בראשית לב, כט) - וְאָז הִתְעַטֵּר יַעֲקֹב בְּדַרְגָּתוֹ לִהְיוֹת הַכְּלָל שֶׁל הָאָבוֹת. במוחין דג"ר. ישר"אל שהוא נוטריקו"ן של ל"י רא"ש להיות ראש לאבות בהיותו קו אמצעי. ושואל לפ"ז א"כ מַה כָּתוּב? וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם (בראשית לב, ל). מַה זֶּה וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם שהיה צריך לומר מה בירכו ובהכרח הוא שלא בירכו ברכה חדשה אחרת, אלא ? שֶׁהוֹדָה לוֹ עַל כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרַךְ אוֹתוֹ אָבִיו.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר, ׳וַיֹּאמֶר׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ (שמות טו, כו), אוּף הָכָא, ׳וַיֹּאמֶר לֹא יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית לב, כט), כְּדֵין אִתְעַטַּר יַעֲקֹב בְּדַרְגֵּיהּ, לְמֶהֱוֵי כְּלָלָא דַּאֲבָהָן. מַה כְּתִיב, ׳וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם׳ (בראשית לב, ל). מַאי ׳וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם׳, דְּאוֹדֵי לֵיהּ עַל כֻּלְּהוּ בִּרְכָאן דְּבָרְכֵיהּ אֲבוֹי.
שני מלאכים מלווים אדם - יצר טוב ויצר רע כעדים
רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, בִּרְצוֹת יהו"ה דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ (משלי טז, ז). בֹּא רְאֵה, כַּמָּה יֵשׁ לְאָדָם שֶׁיְּתַקֵּן אֶת שְׁבִילָיו עִם הקב"ה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה. שֶׁהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁוַּדַּאי שְׁנֵי מַלְאָכִים שְׁלִיחִים יֵשׁ לָאָדָם מִלְמַעְלָה לְהִזְדַּוֵּג עִמּוֹ, אֶחָד לְיָמִין וְאֶחָד לִשְׂמֹאל, וְהֵם מְעִידִים עַל הָאָדָם בְּכָל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה, הֵם נִמְצָאִים שָׁם, וְקוֹרְאִים לָהֶם יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רַע.
בלשון הזוהר
רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, ׳בִּרְצוֹת יהו"ה דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ׳ (משלי טז, ז). תָּא חֲזֵי, כַּמָּה אִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִתְתַּקְנָא שְׁבִילוֹי בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין לְמֶעְבַּד פִּקּוּדֵי דְאוֹרַיְיתָא. דְּהָא אוֹקְמוּהָ, דְּוַדַּאי תְּרֵין מַלְאָכִין שְׁלִיחָן אִית לְבַר נָשׁ מִלְּעֵילָא לְאִזְדַּוְּוגָא בַּהֲדֵיהּ, חַד לִימִינָא וְחַד לִשְׂמָאלָא, וְאִינוּן סָהֲדֵין בֵּיהּ בְּבַר נָשׁ בְּכָל מַה דְּאִיהוּ עָבִיד, אִינוּן מִשְׁתַּכְּחֵי תַּמָּן, וְקָרִינָן לוֹן יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע.
התגברות יצר הטוב במצוות - עד שיצר הרע נכנע ומשרת
בָּא הָאָדָם לְהִטַּהֵר וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּמִצְווֹת הַתּוֹרָה, אוֹתוֹ יֵצֶר הַטּוֹב שֶׁהִזְדַּוֵּג עִמּוֹ, כְּבָר הִתְגַּבֵּר עַל אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע וְהִשְׁלִים עִמּוֹ וְהִתְהַפֵּךְ לוֹ לְעֶבֶד. וּכְשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לְהִטַּמֵּא, אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע מִתְחַזֵּק וּמִתְגַּבֵּר עַל אוֹתוֹ יֵצֶר טוֹב, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ. וַדַּאי כְּשֶׁאוֹתוֹ הָאָדָם בָּא לְהִטַּהֵר, בְּכַמָּה כֹּחַ הִתְחַזֵּק הָאָדָם כְּשֶׁהִתְגַּבֵּר אוֹתוֹ יֵצֶר טוֹב, אָז אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ (משלי טז, ז) - שֶׁאוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע נִכְנָע לִפְנֵי הַיֵּצֶר הַטּוֹב. וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה, טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ (משלי יב, ט) - מַה זֶּה וְעֶבֶד לוֹ? זֶה יֵצֶר הָרָע. וְאָז כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ בְּמִצְווֹת הַתּוֹרָה, אָז גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ - זֶה יֵצֶר הָרָע וּמַה שֶּׁבָּא מִצִּדּוֹ.
בלשון הזוהר
אָתֵי בַּר נָשׁ לְאִתְדַּכָּאָה וּלְאִשְׁתַּדְּלָא בְּפִקּוּדֵי דְאוֹרַיְיתָא, הַהוּא יֵצֶר טוֹב דְּאִזְדַּוַּוג בֵּיהּ, כְּבָר אִיהוּ אִתְתַּקַּף עַל הַהוּא יֵצֶר הָרָע וְאִשְׁתְּלִים בַּהֲדֵיהּ וְאִתְהַפִּיךְ לֵיהּ לְעַבְדָא. וְכַד בַּר נָשׁ אָזִיל לְאִסְתַּאֲבָא, הַהוּא יֵצֶר הָרָע אִתְתַּקַּף וְאִתְגַּבַּר עַל הַהוּא יֵצֶר טוֹב, וְהָא אוֹקִימְנָא. וַדַּאי כַּד הַהוּא בַּר נָשׁ אָתֵי לְאִתְדַּכָּאָה, כַּמָּה תְּקִיפוּ אִתְתַּקַּף בַּר נָשׁ, כַּד אִתְגַּבְּרָא הַהוּא יֵצֶר טוֹב, כְּדֵין ׳אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ׳ (משלי טז, ז), דְּהַהוּא יֵצֶר הָרָע אִתְכַּפְיָא קַמֵּיהּ דְּיֵצֶר טוֹב. וְעַל דָּא אָמַר שְׁלֹמֹה, ׳טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ׳ (משלי יב, ט), מַאי ׳וְעֶבֶד לוֹ׳, דָּא יֵצֶר הָרָע. וּכְדֵין כַּד אָזִיל בַּר נָשׁ בְּפִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כְּדֵין ׳גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ׳, דָּא יֵצֶר הָרָע וּדַאֲתָא מִסִּטְרוֹי.
השלמת סמאל עם יעקב - תלות הכח שלמטה בעליון
בֹּא רְאֵה, מִשּׁוּם שֶׁיַּעֲקֹב בָּטַח בַּקָּבָּ"ה, וְכָל דְּרָכָיו הָיוּ לִשְׁמוֹ, עַל כֵּן אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ (משלי טז, ז). וְזֶה (ד"א: זֶה) סמא"ל, הַכֹּחַ וְהַחֹזֶק שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁהִשְׁלִים עִם יַעֲקֹב. וּמִשּׁוּם שֶׁהִשְׁלִים עִם יַעֲקֹב וְהוֹדָה לוֹ עַל אוֹתָן הַבְּרָכוֹת, אֲזַי הִשְׁלִים עִמּוֹ עֵשָׂו. (נ"א: אָז הוֹדָה לוֹ עֵשָׂו, שֶׁכָּתוּב יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ (בראשית לג, ט), שֶׁהֲרֵי הוֹדָה לוֹ עַל אוֹתָן הַבְּרָכוֹת שֶׁלּוֹ בַּחֶרֶב) וְעַד שֶׁלֹּא הִשְׁלִים יַעֲקֹב עִם אוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה שֶׁנִּתְמַנָּה עָלָיו, לֹא הִשְׁלִים עִמּוֹ עֵשָׂו. מִשּׁוּם כָּךְ, בְּכָל מָקוֹם הַכֹּחַ שֶׁל מַטָּה תָּלוּי בַּכֹּחַ שֶׁל מַעְלָה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּגִין דְּיַעֲקֹב אַבְטַח בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכָל אָרְחוֹי הֲווּ לִשְׁמֵיהּ, עַל דָּא ׳אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ׳ (משלי טז, ז). וְדָא (ד"א: דָּא) סַמָּאֵל, חֵילָא וְתוּקְפָא דְעֵשָׂו, דְּאַשְׁלִים עִמֵּיהּ דְּיַעֲקֹב. וּבְגִין דְּאַשְׁלִים עִמֵּיהּ דְּיַעֲקֹב, וְאוֹדֵי לֵיהּ עַל אִינוּן בִּרְכָאן, כְּדֵין אַשְׁלִים עִמֵּיהּ עֵשָׂו. (נ"א: כְּדֵין אוֹדֵי לֵיהּ עֵשָׂו, דִּכְתִיב ׳יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ׳ (בראשית לג, ט), דְּהָא אוֹדֵי לֵיהּ עַל אִינוּן בִּרְכָאן דִּילֵיהּ בְּחַרְבָּא) וְעַד דְּלָא אִשְׁתְּלִים עִמֵּיהּ יַעֲקֹב לְגַבֵּי הַהוּא מְמַנָּא דְּאִתְפַּקַּד עֲלֵיהּ, לָא אַשְׁלִים עִמֵּיהּ עֵשָׂו. בְּגִין כָּךְ, בְּכָל אֲתַר תּוּקְפָא דִלְתַתָּא תַּלְיָא בְּתוּקְפָא דִלְעֵילָא.
׳מי אפוא׳ - עמידת השכינה בברכת יעקב והסכמת הקב"ה
׳וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא׳. כשנכנס עשו מצידו מיד אחר שיצא יעקב מלפני אביו, ונודע ליצחק שאת יעקב בירךוַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא (בראשית כז, לג). מִי אֵפוֹא - מַה זֶּה מִי אֵפוֹאוהרי ׳אפוא׳ ענינו ׳אי פה׳, איה, ואינו נופל על שאלה על אדם? הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת מִי הוּא זֶה. אֶלָּא מִי אֵפוֹא - שֶׁשָּׁם עָמְדָה הַשְּׁכִינָה, כְּשֶׁבֵּרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב,א. ושאל מי הוא העומד ׳פה׳, שהרגיש שהשכינה שרתה על ראשו בשעת הברכה, אחרי שהוסכם מלמעלה שיטול יעקב את הברכות (כתם פז) ב. והשכינה עצמה נקראת ׳איפה׳, לשון מדה ושיעור, כמו ׳איפת צדק׳ (נפש דוד) וְעַל כֵּן אָמַר מִי אֵפוֹאכלומר מי היה פה כשבירכתי את יעקב (מהרח"ו), מִי הוּא שֶׁעוֹמֵד כָּאן וּמוֹדֶה עַל אוֹתָן הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרַכְתִּי אוֹתוֹ?שעד עתה היה יצחק טועה בעשו, וכשראה שבעת שנכנס יעקב נכנסה עמו השכינה, ובבוא עשו נכנס עמו גיהנם, הבין שיעקב הוא שהשכינה עמו, והכיר מדרגת יעקב ומדרגת עשו (מהרח"ו) וַדַּאי גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶהמאחר שהשכינה הייתה פה, ועתה שהכרתי שיעקב היה ידעתי שהקב"ה שהיה פה הסכים עמו בברכותיו (מהרח"ו) (בראשית כז, לג). שֶׁהִנֵּה הקב"ה הִסְכִּים לְאוֹתָן הַבְּרָכוֹת.ולכן אף יצחק חוזר ומסכים עליהן מדעתו
בלשון הזוהר
׳וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵיפֹה׳ (בראשית כז, לג). ׳מִי אֵיפֹה׳, מַאי ׳מִי אֵיפֹה׳. מִי הוּא זֶה מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא ׳מִי אֵיפֹה׳, דְּקַיְימָא שְׁכִינְתָּא תַּמָּן, כַּד בְּרִיךְ לֵיהּ יִצְחָק לְיַעֲקֹב, וְעַל דָּא אָמַר, ׳מִי אֵיפֹה׳, מַאן הוּא דְּקָאִים הָכָא, וְאוֹדֵי עַל אִינוּן בִּרְכָאן דְּבָרְכִית לֵיהּ. וַדַּאי ׳גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה׳ (בראשית כז, לג). דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּכַּם בְּאִינוּן בִּרְכָאן.
עונש יעקב על החרדה שהחריד את אביו - באיפה של יוסף
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, מִשּׁוּם אוֹתָהּ הַחֲרָדָה שֶׁהֶחֱרִיד יַעֲקֹב אֶת יִצְחָק אָבִיו, נֶעֱנַשׁ יַעֲקֹב בָּעֹנֶשׁ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁחָרַד חֲרָדָה כָּזוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ לוֹ זֹאת מָצָאנוּ (בראשית לז, לב). יִצְחָק אָמַר מִי אֵפוֹא (בראשית כז, לג). בְּאֵיפֹה נֶעֱנַשׁ יַעֲקֹב, שֶׁכָּתוּב, אֵיפֹה הֵם רֹעִים (בראשית לז, טז), וְשָׁם יוֹסֵף נֶאֱבַד וְנֶעֱנַשׁ יַעֲקֹב. וְאַף עַל גַּב שֶׁהקב"ה הִסְכִּים עַל יָדוֹ בְּאוֹתָן הַבְּרָכוֹת, הוּא נֶעֱנַשׁ בְּאֵיפֹה, שֶׁכָּתוּב אֵיפֹה הֵם רֹעִים. וּמִשָּׁם נֶאֱבַד מִמֶּנּוּ וְנֶעֱנַשׁ כָּל אוֹתוֹ הָעֹנֶשׁ.
בלשון הזוהר
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, בְּגִין הַהִיא חֲרָדָה דְּאַחֲרִיד יַעֲקֹב לְיִצְחָק אֲבוֹי, אִתְעֲנַשׁ יַעֲקֹב בְּעוֹנָשָׁא דְּיוֹסֵף, דְּחָרַד חֲרָדָה כְּהַאי, בְּשַׁעְתָּא דְּאָמְרוּ לֵיהּ, ׳זֹאת מָצָאנוּ׳ (בראשית לז, לב). יִצְחָק אָמַר ׳מִי אֵיפֹה׳ (בראשית כז, לג). בְּאֵיפֹה אִתְעֲנַשׁ יַעֲקֹב, דִּכְתִיב, ׳אֵיפֹה הֵם רוֹעִים׳ (בראשית לז, טז), וְתַמָּן יוֹסֵף אִתְאֲבִיד וְאִתְעֲנִישׁ יַעֲקֹב. וְאַף עַל גַּב דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּכַּם עַל יְדוֹי בְּאִינוּן בִּרְכָאן, אִיהוּ אִתְעֲנַשׁ בְּאֵיפֹה, דִּכְתִיב ׳אֵיפֹה הֵם רוֹעִים׳. וּמִתַּמָּן אִתְאֲבִיד מִנֵּיהּ וְאִתְעֲנַשׁ כָּל הַהוּא עוֹנָשָׁא.
דרשת ׳גדולה׳ ו׳מאד׳ - גיהנום ומלאך המות שנכנסו עם עשו
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה (בראשית כז, לג) - מַה זֶּה גְּדֹלָה? כָּתוּב כָּאן גְּדֹלָה, וְכָתוּב שָׁם וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וגו' (דברים יח, טז), שֶׁנִּכְנַס עִמּוֹ גֵּיהִנֹּם. עַד מְאֹד - מַה זֶּה עַד מְאֹד? כָּתוּב כָּאן מְאֹד, וְכָתוּב שָׁם וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד (בראשית א, לא). זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת. אָז אָמַר מִי אֵפוֹא (בראשית כז, לג).
בלשון הזוהר
׳וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדוֹלָה׳ (בראשית כז, לג), מַאי ׳גְּדוֹלָה׳. כְּתִיב הָכָא ׳גְּדוֹלָה׳, וּכְתִיב הָתָם ׳וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וגו'׳ (דברים יח, טז), דְּעָאל עִמֵּיהּ גֵּיהִנֹּם. ׳עַד מְאֹד׳, מַאי ׳עַד מְאֹד׳. כְּתִיב הָכָא ׳מְאֹד׳, וּכְתִיב הָתָם ׳וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד׳ (בראשית א, לא). דָּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת. כְּדֵין אָמַר ׳מִי אֵיפֹה׳ (בראשית כז, לג).
דמעות עשו לפני אביו - בוז ׳הכי קרא שמו יעקב׳
׳כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו׳. ששמע מפי יצחק ׳גם ברוך יהיה׳, ומיד ׳ויצעק צעקה גדלה ומרה עד מאד ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי׳כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וגו' (בראשית כז, לד). אָמַר רַבִּי חִיָּיא, כַּמָּה רָעוֹת עָשׂוּלישראל אוֹתָן דְּמָעוֹת שֶׁבָּכָה וְהוֹצִיא עֵשָׂו לִפְנֵי אָבִיו, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרֵךְ מִמֶּנּוּ,שאפילו אותה ברכה גשמית לא היה לו זכות להתברך בה אלא בזכות הדמעות (או"י) מִשּׁוּם שֶׁהָיָה מַחְשִׁיב דְּבַר אָבִיו יוֹתֵר.שכיבד את אביו כבוד גדול, ובזכות כיבוד זה האריך לו הקב"ה כל זמן שליטתו בעולם הזה הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹבשאמר עשו אחר ששמע מאביו ׳בא אחיך במרמה׳ (בראשית כז, לו). הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ - קָרָא שְׁמוֹ אוֹתוֹ שֶׁקָּרָא לוֹ,כלומר כיוון את דבריו כלפי מי שקרא לו יעקב: א. הוא הקב"ה, שהוא קרא לו יעקב ב. היא השכינה, שכל ׳ויקרא׳ סתם מוסב עליה, וממנה באה לו העקבה הזאת (מהרח"ו) הוֹצִיא הַשְׁמָעַת קוֹל שֶׁל רֹק בִּשְׁבִיל קָלוֹן.שהאדם הרוקק בכח ונוחר בגרונו להוציא את הרוק עושה הברת ׳הכי׳, וכאילו אמר זה הרוק אני מוציא כלפי מי שקראו בשם עוקבה ומרמה, שממנו נמשכה אלי כל הרעה הזאת (מהרח"ו) לֹא כָתוּב הֲכִי נִקְרָא שְׁמוֹ,שהיה משמעו שמחמת זה נקרא שמו יעקב אֶלָּא ׳קָרָא שְׁמוֹ׳.שבא לחרף ולגדף את הקורא, כי שמא גרם שיעקבהו זה פעמיים (כתם פז)
בלשון הזוהר
׳כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וגו'׳ (בראשית כז, לד). אָמַר רַבִּי חִיָּיא, כַּמָּה בִּישִׁין עָבְדוּ אִינוּן דִּמְעִין דְּבָכָה וְאַפִּיק עֵשָׂו קַמֵּי אֲבוֹי, בְּגִין דְּיִתְבָּרֵךְ מִנֵּיהּ, בְּגִין דַּהֲוָה חָשִׁיב מִלָּה דַּאֲבוֹי יַתִּיר. ׳הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב׳ (בראשית כז, לו). ׳הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ׳, ׳קָרָא שְׁמוֹ׳ הַהוּא דְּקָרָא לֵיהּ, אַפִּיק צִיצָא דְרוֹקָא בְּגִין קְלָנָא. הֲכִי נִקְרָא שְׁמוֹ לָא כְּתִיב, אֶלָּא ׳קָרָא שְׁמוֹ׳.
׳פעמים׳ - נטילת הבכורה והברכה כדבר אחד כפול
וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם (בראשית כז, לו). זֶה - מַה הוּא זֶה? (אֶלָּא) וַיַּעְקְבֵנִי פַעֲמַיִם הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא, דָּבָר אֶחָד הָיָה פַּעֲמַיִם: בְּכֹרָתִי, הֶחֱזִיר לוֹ פַּעַם אַחֶרֶת בִּרְכָתִי. זֶה הוּא פַּעֲמַיִם. כְּמוֹ כֵן כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם (בראשית מג, י) - דָּבָר אֶחָד, פַּעֲמַיִם. אֶחָד שֶׁהִנֵּה הֶחֱזַרְנוּ לוֹ, וְלֹא נִהְיֶה בְּבוּשָׁה לִפְנֵי אוֹתוֹ אָדָם. שַׁבְנוּ - בֹּשְׁנוּ. אָנוּ בְּבוּשָׁה מִמֶּנּוּ, וּכְבָר הֶחֱזַרְנוּ.
בלשון הזוהר
׳וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם׳ (בראשית כז, לו). ׳זֶה׳. מַהוּ ׳זֶה׳. (אֶלָּא) וַיַּעְקְבֵנִי פַּעֲמַיִם מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא, מִלָּה חַד הֲוֵי תְּרֵי זִמְנֵי: ׳בְּכוֹרָתִי׳, אַהֲדַר לֵיהּ זִמְנָא אָחֳרָא ׳בִּרְכָתִי׳. ׳זֶה׳ הוּא תְּרֵי זִמְנִין. כְּגַוְונָא דָא, ׳כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם׳ (בראשית מג, י), מִלָּה חַד, תְּרֵין זִמְנִין. חַד דְּהָא אַהֲדַרְנָא לֵיהּ, וְלָא נֶהֱוֵי בְּכִסּוּפָא קַמֵּיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ. ׳שַׁבְנוּ׳, בֹּשְׁנוּ. אֲנַן בְּכִסּוּפָא מִנֵּיהּ, וּכְבָר אַהֲדַרְנָא.
איוב ואויב - היפוך התיבה, בכורתי לקח ונטל ברכתי
כְּמוֹ זֶה אָמַר אִיּוֹב, וְתַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לָךְ (איוב יג, כד) - חָזַר אִיּוֹב - אוֹיֵב. וּפֵרְשׁוּהָ שֶׁכָּתוּב, אֲשֶׁר בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי וגו' (איוב ט, יז). אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁמָּא רוּחַ סְעָרָה עָבְרָה לְפָנֶיךָ? וְכָאן בְּכֹרָתִי לָקָח, וְהִנֵּה עַתָּה (בראשית כז, לו) - הָפַךְ אֶת הַמִּלָּה וְנָטַל בִּרְכָתִי.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָא, אָמַר אִיּוֹב, ׳וְתַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לָךְ׳ (איוב יג, כד), אַהֲדַר אִיּוֹב, ׳אוֹיֵב׳. וְאוּקְמוּהָ דִּכְתִיב, ׳אֲשֶׁר בִּסְעָרָה יְשׁוּפֵנִי וגו'׳ (איוב ט, יז). אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁמָּא רוּחַ סְעָרָה עָבְרָה לְפָנֶיךָ. וְהָכָא ׳בְּכוֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה׳ (בראשית כז, לו) אַהֲדַר מִלָּה וְנָטִיל ׳בִּרְכָתִי׳.
׳ולכה אפוא מה אעשה בני׳ - אין מי שיסכים עליך, וברכו בעולם הזה על חרבו
׳הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ׳. כשבכה עשו ושאל ׳הלא אצלת לי ברכה׳, השיבו יצחק שכבר שם את יעקב אדון עליו ועל כל אחיו, ודגן ותירוש סמכוהֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וגו' (בראשית כז, לז), וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי. וּלְכָה אֵפוֹא׳אפוא׳ כמו ׳אי פה׳, כלומר - אֵין עוֹמֵד פֹּה מִי שֶׁיַּסְכִּים עָלֶיךָ.שהשכינה, הנקראת ׳איפה׳, שעמדה פה והסכימה על ברכות יעקב, נסתלקה ואינה מסכימה על ברכותיך (כתם פז) מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִישאם השכינה אינה כאן אין בי כח לברכך (מהרח"ו) - אָז בֵּרַךְ אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה,בטובות העולם הזה החולפות והעוברות (כתם פז) וְהִסְתַּכֵּל בְּדַרְגָּתוֹוראה שהוא בקליפות, ולכן בירכו מצדן, שהן מדרגתו (מהרח"ו) וְאָמַר וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה (בראשית כז, מ), שֶׁהֲרֵי כָּךְ רָאוּי לְךָ לִשְׁפֹּךְ דָּמִים וְלַעֲשׂוֹת קְרָבוֹת,שעל כן יצא אדמוני וְעַל כֵּן אָמַר מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִיא. שאין בי יכולת לשנותך ממדרגתך למדרגה אחרת (מהרח"ו) ב. אתן לך מה שראוי לך מצד היותך בני (או"י).
בלשון הזוהר
׳הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וגו'׳ (בראשית כז, לז), ׳וּלְךָ אֵיפֹה מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי׳. ׳וּלְךָ אֵיפֹה׳, לֵית קְיָימָא הָכָא מַאן דְּמִסְתַּכַּם עֲלָךְ. ׳מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי׳. כְּדֵין בָּרְכֵיהּ בְּהַאי עַלְמָא, וְאִסְתַּכַּל בְּדַרְגֵּיהּ וְאָמַר ׳וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה׳ (בראשית כז, מ), דְּהָא הָכִי אִתְחֲזֵי לָךְ לְאוֹשָׁדָא דָּמִין וּלְמֶעְבַּד קְרָבִין, וְעַל דָּא אָמַר ׳מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי׳.
׳בני׳ ודאי - עבודת עשו ליעקב מתקיימת לעתיד לבוא
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה - כֵּיוָן שֶׁאָמַר אֶת זֶה, לָמָּההוסיף בְּנִיוהרי ידוע שהוא בנו (כתם פז)? אֶלָּא אָמַר לוֹ, וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה, שֶׁאַתָּה בְּדִין וּבְחֶרֶב וּבְדָם אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ, וְאֶת אָחִיךָ בְּדֶרֶךְ שְׁלֵמָה. אֶלָּא בְּנִי, בְּנִי וַדַּאי, אֲנִי גָּרַמְתִּי לְךָ, מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה בְּנִי.א. שיצחק הוא מדת הגבורה, דינא קשיא, שממנה יוצאות הקליפות הרמוזות בעשו, ונמצא שמחמת הדין שבו יצא עשו לעולם, ולכן אין העונש מוטל עליו כל כך, ולא הניחו בלא ברכה (מהרח"ו) ב. שהצער ומניעת הברכה הם שנמשכו לו מצד היותו בנו, ולא הברכה כדברי החכם הראשון (או"י) וְעַל כֵּן וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד (בראשית כז, מ). וַעֲדַיִן לֹא הִתְקַיֵּם, שֶׁהֲרֵי לֹא עָבַד עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב, מִשּׁוּם שֶׁיַּעֲקֹב לֹא רָצָה אוֹתוֹ עַכְשָׁו,ולא תבע ממנו את השעבוד בימיו וְהוּא חָזַר וְקָרָא לוֹ אֲדֹנִי כַּמָּה פְעָמִים,כמו ׳כה תאמרון לאדני לעשו׳ ו׳יעבר נא אדני לפני עבדו׳ מִשּׁוּם שֶׁהִסְתַּכֵּל לְמֵרָחוֹק, וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ לְסוֹף הַיָּמִים,שאז יתקיימו הברכות כולן, ככתוב ׳ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו׳ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
בלשון הזוהר
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, ׳וּלְךָ אֵיפֹה מָה אֶעֱשֶׂה׳, כֵּיוָן דְּאָמַר הַאי, אַמַּאי ׳בְּנִי׳. אֶלָּא אָמַר לֵיהּ, ׳וּלְךָ אֵיפֹה מָה אֶעֱשֶׂה׳, דְּאַנְתְּ בְּדִינָא וּבְחַרְבָּא וּבְדָמָא חָזִינָא לָךְ, וּלְאָחִיךָ בְּאֹרַח שְׁלִים. אֶלָּא ׳בְּנִי׳, בְּנִי וַדַּאי, אֲנָא גָּרִימְנָא לָךְ, בְּגִין דְּאַנְתְּ בְּנִי. וְעַל דָּא ׳עַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד׳ (בראשית כז, מ). וַעֲדַיִין לָא אִתְקַיָּים, דְּהָא לָא פָלַח לֵיהּ עֵשָׂו לְיַעֲקֹב, בְּגִין דְּיַעֲקֹב לָא בָעָא לֵיהּ הַשְׁתָּא, וְאִיהוּ אַהֲדַר וְקָרָא לֵיהּ אֲדֹנִי כַּמָּה זִמְנֵי, בְּגִין דְּאִסְתַּכַּל לְמֵרָחוֹק, וְסָלִיק לֵיהּ לְסוֹף יוֹמַיָא, כִּדְקָאֲמָרָן.
׳פיה פתחה בחכמה׳ - כנסת ישראל, ו׳תורת חסד על לשונה׳ ישראל לשון התורה
רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. בְּעוֹדָם הוֹלְכִים, רָאוּ אֶת רַבִּי יוֹסֵי סָבָא שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם. יָשְׁבוּ עַד שֶׁהִגִּיעַ אֲלֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֲלֵיהֶם, אָמְרוּ, עַכְשָׁו הַדֶּרֶךְ מְתֻקֶּנֶת לְפָנֵינוּ. הָלְכוּ. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהו"ה (תהלים קיט, קכו). פָּתַח רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ (משלי לא, כו). פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ - אֵלּוּ הֵם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם לְשׁוֹן הַתּוֹרָה שֶׁמְּדַבְּרִים בָּהּ יָמִים וְלֵילוֹת.
בלשון הזוהר
רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי הֲווּ אָזְלֵי בְאָרְחָא. עַד דְּהֲווּ אָזְלֵי, חָמוּ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי סָבָא דְּהֲוָה אָזִיל בַּתְרַיְיהוּ. יָתְבוּ עַד דְּמָטָא לְגַבַּיְיהוּ. כֵּיוָן דְּמָטָא לְגַבַּיְיהוּ, אָמְרוּ, הַשְׁתָּא אָרְחָא מִתְתַּקְנָא קַמָּן. אָזְלוּ. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, ׳עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהו"ה׳ (תהלים קיט, קכו). פָּתַח רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, ׳פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ׳ (משלי לא, כו). ׳פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה׳, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ׳וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ׳, אִלֵּין אִינוּן יִשְׂרָאֵל, דְּאִינוּן לִישְׁנָא דְאוֹרַיְיתָא דְּמִשְׁתָּעֵי בָהּ יוֹמֵי וְלֵילֵי.
ב' של בראשית - סתומה מצד זה ופתוחה מצד זה, ותורת חסד אברהם
פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה (משלי לא, כו) - זוֹ ב' שֶׁל בְּרֵאשִׁית, וּפֵרְשׁוּהָ. וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ - זֶה אַבְרָהָם, שֶׁבּוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, וּבוֹ מְדַבֵּר תָּמִיד. ב' סְתוּמָה מִצַּד זֶה, וּפְתוּחָה מִצַּד זֶה. סְתוּמָה מִצַּד זֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי (שמות לג, כג). פְּתוּחָה מִצַּד זֶה, כְּדֵי לְהָאִיר (נ"א: לְהַדֵּר) פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי מַעְלָה, וּפְתוּחָה מִצַּד זֶה, כְּדֵי לְקַבֵּל מִלְמַעְלָה, וְהִיא אַכְסַדְרָה לְקַבֵּל. וּמִשּׁוּם כָּךְ עוֹמֶדֶת בְּרֹאשׁ הַתּוֹרָה וּמִתְמַלֵּאת אַחַר כָּךְ. פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה - בְּחָכְמָה וַדַּאי, שֶׁכָּתוּב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים (בראשית א, א), כְּתַרְגּוּמוֹ. וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ - שֶׁהֲרֵי אַחַר כָּךְ מְסַפֵּר וְאוֹמֵר וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר (בראשית א, ג). פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה - זוֹ ה' (הָרִאשׁוֹנָה) שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁהַכֹּל בָּהּ, וְהִיא סְתוּמָה וּגְלוּיָה, כְּלוּלָה מִמַּעְלָה וּמַטָּה, הַסּוֹד שֶׁל מַעְלָה וּמַטָּה.
בלשון הזוהר
׳פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה׳ (משלי לא, כו), דָּא ב' ׳דִּבְרֵאשִׁית׳, וְאוּקְמוּהָ. ׳וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ׳, דָּא אַבְרָהָם, דְּבֵיהּ בָּרָא עַלְמָא, וּבֵיהּ מִשְׁתָּעֵי תָּדִיר. ב' סָתִים מֵהַאי גִיסָא, וּפְתִיחָא מֵהַאי גִיסָא. סְתִימָא מֵהַאי גִיסָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי׳ (שמות לג, כג). פְּתִיחָא מֵהַאי גִיסָא, בְּגִין לְאַנְהָרָא (נ"א: לְהַדְּרָא) אַנְפָּהָא לְגַבֵּי עֵילָא, וּפְתִיחָא מֵהַאי גִיסָא, בְּגִין לְקַבְּלָא מִלְּעֵילָא, וְאִיהִי אַכְסַדְרָה לְקַבְּלָא. וּבְגִין כָּךְ קָיְימָא בְּרֵישָׁא דְאוֹרַיְיתָא וְאִתְמַלְיָיא לְבָתַר. ׳פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה׳, בְּחָכְמָה וַדַּאי, דִּכְתִיב ׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים׳ (בראשית א, א), כְּתַרְגּוּמוֹ. ׳וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ׳, דְּהָא לְבָתַר מִשְׁתָּעֵי וְאָמַר ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳ (בראשית א, ג). ׳פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה׳, דָּא ה' (קַדְמָאָה) דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּכֹלָּא בָּהּ, וְאִיהִי סָתִים וְגַלְּיָא, כְּלִילָא דְּעֵילָא וְתַתָּא, רָזָא דְּעֵילָא וְתַתָּא.
התפשטות החכמה הנסתרת והוצאת הקול - תורת חסד
פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה (משלי לא, כו) - מִשּׁוּם שֶׁהִיא סְתוּמָה שֶׁאֵינָהּ נוֹדַעַת כְּלָל, שֶׁכָּתוּב וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה (איוב כח, כא). וּכְשֶׁמַּתְחִילָה לְהִתְפַּשֵּׁט בַּחָכְמָה שֶׁנִּדְבְּקָה בָּהּ, וְהִיא בְּתוֹכָהּ, (וְהִיא) מוֹצִיאָה קוֹל, שֶׁהִיא תּוֹרַת חֶסֶד.
בלשון הזוהר
׳פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה׳ (משלי לא, כו), בְּגִין דְּאִיהִי סְתִימָא דְּלָא אִתְיְידַע כְּלַל, דִּכְתִיב ׳וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה׳ (איוב כח, כא). וְכַד שָׁארֵי לְאִתְפַּשְּׁטָא בְּחָכְמָה דְּאִתְדַּבַּק בָּהּ, וְאִיהִי בְּגַוָּוהּ, (וְאִיהִי) אֲפִיקַת קָלָא, דְּאִיהִי ׳תּוֹרַת חֶסֶד׳.
ה"א אחרונה וקול העומד על הדיבור - יעקב תורת חסד
פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה (משלי לא, כו) - זוֹ הֵ"א הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהִיא דִבּוּר, וְהַדִּבּוּר תָּלוּי בַּחָכְמָה. וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ - זֶה הַקּוֹל שֶׁעוֹמֵד עַל הַדִּבּוּר לְהַנְהִיגוֹ. וְתוֹרַת חֶסֶד - זֶה יַעֲקֹב, שֶׁהוּא עַל לְשׁוֹנָהּ, לְהַנְהִיג הַדָּבָר וְלֶאֱחֹז אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵין דִּבּוּר בְּלִי קוֹל, וּבֵאֲרוּהָ.
בלשון הזוהר
׳פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה׳ (משלי לא, כו), דָּא ה"א בַּתְרָאָה דְּאִיהוּ (דְּאִיהִי) דִּבּוּר, וּמִלָּה תַלְיָא בְּחָכְמָה. ׳וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ׳, דָּא קוֹל דְּקָיְימָא עַל דִּבּוּר לְאַנְהָגָא לֵיהּ. ׳וְתוֹרַת חֶסֶד׳, דָּא יַעֲקֹב, דְּאִיהוּ ׳עַל לְשׁוֹנָהּ׳, לְאַנְהָגָא מִלָּה וּלְאַחֲדָא לָהּ, דְּהָא לֵית דִּבּוּר בְּלָא קוֹל, וְאוּקְמוּהָ.
׳אני חכמה שכנתי ערמה׳ - שיתוף החכמה עם יעקב וקיום ברכותיו
פָּתַח רַבִּי חִיָּיא אַחֲרָיו וְאָמַר, אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא (משלי ח, יב). אֲנִי חָכְמָה - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. שָׁכַנְתִּי עָרְמָה - זֶה יַעֲקֹב שֶׁהוּא חָכָם. וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא - זֶה יִצְחָק, שֶׁהָיְתָה לוֹ דַּעַת מְזִמּוֹת לְבָרֵךְ אֶת עֵשָׂו. וּמִשּׁוּם שֶׁחָכְמָה הִשְׁתַּתְּפָה עִם יַעֲקֹב, שֶׁהוּא עָרְמָה, וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא - שֶׁהִתְבָּרֵךְ יַעֲקֹב מֵאָבִיו, וְשָׁרוּ עָלָיו כָּל הַבְּרָכוֹת, וְהִתְקַיְּמוּ בוֹ וּבְבָנָיו לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
פָּתַח רַבִּי חִיָּיא אֲבַתְרֵיהּ וְאָמַר, ׳אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא׳ (משלי ח, יב). ׳אֲנִי חָכְמָה׳, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ׳שָׁכַנְתִּי עָרְמָה׳, דָּא יַעֲקֹב דְּאִיהוּ חַכִּים. ׳וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא׳, דָּא יִצְחָק, דַּהֲוָה לֵיהּ ׳דַּעַת מְזִמּוֹת׳ לְבָרְכָא לֵיהּ לְעֵשָׂו. וּבְגִין דְּחָכְמָה אִשְׁתַּתֵּף בַּהֲדֵיהּ דְּיַעֲקֹב דְּאִיהוּ ׳עָרְמָה׳, ׳וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא׳, דְּאִתְבָּרַךְ יַעֲקֹב מֵאֲבוֹי, וְשָׁרוּ עֲלֵיהּ כָּל אִינוּן בִּרְכָאן, וְאִתְקַיְימוּ בֵּיהּ וּבִבְנוֹי לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין.
דחיית ברכות יעקב לזמן המשיח - ישראל גוי אחד ושולט למעלה ומטה
מֵהֶן הִתְקַיְּמוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְכֻלָּן יִתְקַיְּמוּ לִזְמַן מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁאָז יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ (דברי הימים א יז, כא) וְעַם אֶחָד לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ (יחזקאל לז, כב). וְיִשְׁלְטוּ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, שֶׁכָּתוּב וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה (דניאל ז, יג). זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכָּתוּב וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ וגו' (דניאל ב, מד). וְעַל כֵּן רָצָה יַעֲקֹב שֶׁיַּעַבְרוּ בִרְכוֹתָיו לְאוֹתוֹ זְמַן הֶעָתִיד לָבֹא, וְלֹא נָטַל אוֹתָם לְאַלְתַּר.
בלשון הזוהר
מֵאִינוּן אִתְקַיְימוּ בְּהַאי עָלְמָא, וְכֻלְּהוּ יִתְקַיְימוּן לְזִמְנָא דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא, דִּכְדֵין יְהוֹן ׳יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ׳ (דברי הימים א יז, כא) וְעַם אֶחָד לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ׳ (יחזקאל לז, כב). וְיִשְׁלְטוּן לְעֵילָא וְתַתָּא, דִּכְתִיב, ׳וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה׳ (דניאל ז, יג). דָּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא, דִּכְתִיב, ׳וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ וגו'׳ (דניאל ב, מד). וְעַל דָּא בָּעָא יַעֲקֹב, דְּיִסְתַּלְּקוּן בִּרְכוֹי לְהַהוּא זִמְנָא דְּאָתֵי, וְלָא נָטַל לוֹן לְאַלְתָּר.
פחד יעקב מדחיית ברכותיו - הבטחת ׳אל תירא עבדי יעקב׳
פָּתַח רַבִּי יֵיסָא אַחֲרָיו וְאָמַר, וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יהו"ה וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל וגו' (ירמיה ל, י). הַפָּסוּק הַזֶּה בֵּאֲרוּהוּ. אֲבָל בַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁיָּצָא יַעֲקֹב מִלִּפְנֵי אָבִיו, עִם אוֹתָן הַבְּרָכוֹת, הִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ. וְאָמַר: הִנֵּה הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ, אֲנִי רוֹצֶה לְהַעֲבִירָן לְאַחַר כָּךְ, לְאֹרֶךְ הַיָּמִים. וְהָיָה יָרֵא וּפוֹחֵד. יָצָא קוֹל וְאָמַר: אַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יהו"ה כִּי אִתְּךָ אָנִי (ירמיה מו, כח) - לֹא אֶעֱזֹב אוֹתְךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה. כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק (ירמיה מו, כז) - לְאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁאַתָּה מַעֲבִיר אוֹתָן, אֶת אוֹתָן הַבְּרָכוֹת.
בלשון הזוהר
פָּתַח רַבִּי יֵיסָא אֲבַתְרֵיהּ וְאָמַר, ׳וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יהו"ה וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל וגו'׳ (ירמיה ל, י). הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל בְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְּנָפַק יַעֲקֹב מִקַּמֵּי אֲבוֹי, בְּאִינוּן בִּרְכָאן, אִסְתַּכַּל בְּנַפְשֵׁיהּ. אָמַר, הָא אִלֵּין בִּרְכָאן, בָּעֵינָא לְסַלְקָא לוֹן לְבָתַר לַאֲרִיכוּ יוֹמִין. וַהֲוָה דָּחִיל וּמִסְתָּפֵי. נָפַק קָלָא וְאָמַר, ׳וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יהו"ה כִּי אִתְּךָ אָנִי׳ (ירמיה מו, כח), לָא אֶשְׁבּוֹק לָךְ בְּהַאי עַלְמָא. ׳כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק׳ (ירמיה מו, כז), לְהַהוּא זִמְנָא דְּאַנְתְּ סָלִיק לוֹן לְאִינוּן בִּרְכָאן.
׳ואת זרעך מארץ שבים׳ - שקט ושאנן מארבע המלכויות
וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם (ירמיה מו, כז) - שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁעַכְשָׁו נוֹטֵל עֵשָׂו בִּרְכוֹתָיו וְיִשְׁתַּעְבְּדוּ בְּבָנֶיךָ, אֲנִי אוֹצִיא אוֹתָם מִיָּדָיו, וְאָז בָּנֶיךָ יְשַׁעְבְּדוּ אוֹתוֹ. וְשָׁב יַעֲקֹב - לְאוֹתָן הַבְּרָכוֹת. וְשָׁב יַעֲקֹב - זוֹ הַשְּׁכִינָה (נ"א: שֶׁהִיא עִם יַעֲקֹב). וְשָׁב יַעֲקֹב וַדַּאי. וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, מֵאוֹתָן מַלְכֻיּוֹת: מִבָּבֶל, וּמִמָּדַי, וּמִיָּוָן, וּמֵאֱדוֹם, שֶׁהֵם הָיוּ שֶׁהִשְׁתַּעְבְּדוּ בְּיִשְׂרָאֵל. וְאֵין מַחֲרִיד (שם) - לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
׳וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם׳ (ירמיה מו, כז), דְּאַף עַל גַּב דְּהַשְׁתָּא נָטִיל בִּרְכוֹי עֵשָׂו וְיִשְׁתַּעְבְּדוּן בִּבְנָךְ, אֲנָא אַפִּיק לוֹן מִידוֹי, וּכְדֵין יְשַׁעְבְּדוּן בָּנֶיךָ בֵּיהּ. ׳וְשָׁב יַעֲקֹב׳, לְאִינוּן בִּרְכָאן. ׳וְשָׁב יַעֲקֹב׳, דָּא שְׁכִינְתָּא (נ"א: דְּהִיא עִמֵּיהּ דְּיַעֲקֹב). ׳וְשָׁב יַעֲקֹב׳ וַדַּאי. ׳וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן׳, כְּמָה דְאוּקְמוּהָ, מֵאִינוּן מַלְכְּוָון: מִבָּבֶל, מִמָּדַי, וּמִיָּוָן, וּמֵאֱדוֹם, דְּאִינְהוּ הֲווּ דְּאִשְׁתַּעְבְּדוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל. ׳וְאֵין מַחֲרִיד׳ (שם), לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא.
כל מעשה הקב"ה בעולם - צפון בסוד החכמה העליונה
הָלְכוּ, בְּעוֹדָם הוֹלְכִים, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַדַּאי כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הקב"ה בָּאָרֶץ, הַכֹּל הָיָה בְּסוֹד הַחָכְמָה, וְהַכֹּל כְּדֵי לְהַרְאוֹת אֶת הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה לִבְנֵי הָאָדָם, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ מֵהַמַּעֲשֶׂה הַהוּא אֶת סוֹדוֹת הַחָכְמָה, וְהַכֹּל הֵם כָּרָאוּי, וְכָל מַעֲשָׂיו דַּרְכֵי הַתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁדַּרְכֵי הַתּוֹרָה הֵם דַּרְכֵי הקב"ה, וְאֵין דָּבָר קָטָן שֶׁאֵין בּוֹ כַּמָּה דְרָכִים וּשְׁבִילִים וְסוֹדוֹת שֶׁל חָכְמָה עֶלְיוֹנָה.
בלשון הזוהר
אֲזַלוּ, עַד דַּהֲווּ אָזְלֵי, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַדַּאי כָּל מַה דַּעֲבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא, כֹּלָּא הֲוָה בְּרָזָא דְחָכְמְתָא, וְכֹלָּא בְּגִין לְאַחֲזָאָה חָכְמְתָא עִלָּאָה לְהוּ לִבְנֵי נָשָׁא, בְּגִין דְּיִלְפוּן מֵהַהוּא עוֹבָדָא רָזִין דְּחָכְמְתָא, וְכֹלָּא אִינוּן כִּדְקָא יְאוּת, וְעוֹבָדוֹי כֻּלְּהוּ אוֹרְחֵי דְאוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּאוֹרְחֵי דְּאוֹרַיְיתָא אִינוּן אָרְחֵי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלֵית מִלָּה זְעֵירָא דְּלֵית בָּהּ כַּמָּה אוֹרְחִין וּשְׁבִילִין וְרָזִין דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה.
סוד שלוש מאות הלכות במהיטבאל - נגלה רק לרבי אליעזר
בֹּא רְאֵה, שֶׁהֲרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הָיָה אוֹמֵר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת בְּסוֹד הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה בְּפָסוּק וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב (בראשית לו, לט), וְלֹא גִלָּה אוֹתָם אֶלָּא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיָה עִמּוֹ, כְּדֵי לָדַעַת שֶׁכַּמָּה סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים הֵם בְּכָל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה שֶׁהוּא בַּתּוֹרָה, וּבְכָל דָּבָר וְדָבָר הִיא חָכְמָה וְתוֹרַת אֱמֶת. מִשּׁוּם כָּךְ דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הֵם דְּבָרִים קְדוֹשִׁים לְהַרְאוֹת מִמֶּנָּה נִפְלָאוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ (תהלים קיט, יח).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, דְּהָא רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הֲוָה אָמַר תְּלַת מְאָה הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת בְּרָזָא דְחָכְמְתָא עִלָּאָה בַּפָּסוּק ׳וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב׳ (בראשית לו, לט), וְלָא גָלֵי לוֹן אֶלָּא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דַּהֲוָה עִמֵּיהּ, בְּגִין לְמִנְדַע דְּכַמָּה רָזִין עִלָּאִין אִינוּן בְּכָל עוֹבָדָא וְעוֹבָדָא דְּאִיהִי בְּאוֹרַיְיתָא, וּבְכָל מִלָּה וּמִלָּה חָכְמְתָא אִיהִי וְאוֹרַיְיתָא דִּקְשׁוֹט. בְּגִין כָּךְ אִינוּן מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, מִלִּין קַדִּישִׁין אִינוּן, לְאַחֲזָאָה מִינָהּ נִפְלָאוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ׳ (תהלים קיט, יח).
כניעת הנחש בעץ החיים - שלא ישלוט עוד בזרע יעקב
בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁעִקֵּם הַנָּחָשׁ הַהוּא אֶת אָדָם וְאֶת אִשְׁתּוֹ, שֶׁקָּרַב לָאִשָּׁה וְהִטִּיל בָּהּ זֻהֲמָא, וְהִתְפַּתָּה בּוֹ אָדָם, אָז נִטְמָא הָעוֹלָם, וְהִתְקַלְּלָה בִּשְׁבִילוֹ הָאֲדָמָה, וְגָרַם מָוֶת לְכָל הָעוֹלָם, וְעָמַד הָעוֹלָם לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁבָּא עֵץ הַחַיִּים וְכָפָה (וְכִפֶּר) עַל אָדָם, וְהִכְנִיעַ אֶת אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט לְעוֹלָמִים עַל זַרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דַּעֲקִים הַהוּא חִוְיָא לְאָדָם וּלְאִתְּתֵיהּ, דְּאַקְרִיב לְאִתְּתָא וְאַטִּיל בָּהּ זוּהֲמָא, וְאִתְפַּתָּא בֵּיהּ אָדָם, כְּדֵין אִסְתָּאַב עַלְמָא וְאִתְלַטְיָא אַרְעָא בְּגִינֵיהּ, וְגָרִים מוֹתָא לְכָל עַלְמָא, וְקַיְימָא עַלְמָא לְאִתְפָּרְעָא מִנֵּיהּ, עַד דַּאֲתָא אִילָנָא דְחַיֵּי וְכָפֵי (וְכַפַּר) עַל אָדָם, וְכַפְיָיא לֵיהּ לְהַהוּא נָחָשׁ דְּלָא יִשְׁלוֹט לְעָלְמִין עַל זַרְעָא דְיַעֲקֹב.
שני שעירי יעקב לאביו - הכנעת עשו והדרגה הנקשרת בו
שֶׁהֲרֵי בִּזְמַן שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל שָׂעִיר, הָיָה נִכְנָע אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ וְהִתְהַפֵּךְ לְעֶבֶד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. וְעַל כֵּן הִקְרִיב יַעֲקֹב לְאָבִיו שְׁנֵי שְׂעִירִים. אֶחָד לְהַכְנִיעַ אֶת עֵשָׂו, שֶׁהוּא שָׂעִיר. וְאֶחָד בִּשְׁבִיל הַדַּרְגָּה שֶׁהָיָה תָּלוּי בָּהּ עֵשָׂו וְנִדְבַּק בָּהּ וְנִתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
דְּהָא בְּזִמְנָא דְאַקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל שָׂעִיר, הֲוָה אִתְכַּפְיָא הַהוּא נָחָשׁ וְאִתְהַפַּךְ לְעַבְדָא, כְּמָה דְאִתְּמָר. וְעַל דָּא אַקְרִיב יַעֲקֹב לַאֲבוֹי תְּרֵין שְׂעִירִין. חַד לְאַכְפְּיָא לְעֵשָׂו, דְּאִיהוּ שָׂעִיר. וְחַד בְּגִין דַּרְגָּא דַּהֲוָה תָּלֵי בֵּיהּ עֵשָׂו וְאִתְדַּבַּק בֵּיהּ וְאִתְּמָר.
אשה כחוה ואדם כאדם - שיעקמו ויחכימו את הנחש ורוכבו
וּמִשּׁוּם כָּךְ עָמַד הָעוֹלָם עַד שֶׁתָּבֹא אִשָּׁה כְּמוֹ חַוָּה, וּבֶן אָדָם כְּמוֹ אָדָם, וִיעַקְּמוּ וְיַחְכִּימוּ אֶת אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הָרָע וְאוֹתוֹ שֶׁרוֹכֵב עָלָיו, וְהַכֹּל נִתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ קָיְימָא עַלְמָא עַד דְּתֵיתֵי אִתְּתָא כְּגַוְונָא דְחַוָּה, וּבַר נָשׁ כְּגַוְונָא דְאָדָם, וְיַעֲקִימוּ וְיַחְכִּימוּ לֵיהּ לְהַהוּא חִוְיָא בִּישָׁא וְהַהוּא דְּרָכִיב עֲלֵיהּ, וְכֹלָּא אִתְּמָר.
׳איש תם יושב אהלים׳ - אוחז שני הצדדים, אברהם ויצחק
כה] וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם. ׳וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים׳.פָּתַח וְאָמַר, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה (בראשית כה, כז), וַהֲרֵי נֶאֱמַרונתבאר ענינו של עשו וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים. אִישׁ תָּם - אִישׁ שָׁלֵם, כְּתַרְגּוּמוֹ. היינו שהיה שלם בכל צדדיו וכפי שמתבאר בסמוך איש תם ׳גבר שלים׳, שהיה שלם בכל קצוותיו (מהרח"ו) יֹשֵׁב אֹהָלִים וכאן יש לשאול שהיה ראוי שיהיה כתוב יושב אוהל ומודע אמר אוהלים בלשון רבים בהכרח שהפסוק בא לפרש בא ללמדנו - לָמָּה הוּא תָּםוע''ז משיב ? מִשּׁוּם שֶׁהוּא יֹשֵׁב אֹהָלִים הם אותם אוהלים של שם ועבר, שהם בסוד אברהם ויצחק, מצד ולא כתוב יושב אהל אלא אהלים, מיעוט רבים שנים, שֶׁאוֹחֵז אֶת שְׁנֵי הַצְּדָדִים, חסד וגבורה אֶת אַבְרָהָם וְאֶת יִצְחָק. מצד הפשט יעקב חי בימי אברהם ט"ו שנים והיה אצל יצחק עד שקיבל את הברכות. ואברהם ויצחק שהם בתיקון חו''ג ב' זרועות דאדה''ר (זוה''ק קלט:).שהם שתי הזרועות, חסד וגבורה, ויעקב הוא הגוף, התפארת, האוחז בשתיהן (מהרח"ו) ושלמותו היא שמייחד את שני הקצוות (או"י) וְעַל כֵּן יַעֲקֹב בְּצִדּוֹ שֶׁל יִצְחָקבמידת הגבורה הכלולה בו בָּא אֶל עֵשָׂו,שז"ס ב' השעירים שהגיש ליצחק, שהיו מהארת השמאל מבחינת יצחק. והערים עליולגבור עליו וליטול את הברכות שנועדו לו כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר.שכדי לנצח את עשו בא עליו מצד הגבורה (או"י) שֶׁכָּתוּב עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד (שמואל ב כב, כו) וְעִם עִקֵּשׁ עשיו שהוא עיקש בסוד הקליפה 'אשר עקשים מעגלותיה' ומשום כך היה כח ביד גבורה דקדושה לשבר גבורה דטומאה בעת שרצה ליטול הברכות מעשו לתקן את אשר עוות בימי אדם [שנלקחו ממנו הברכות ע'י הס''מ], כי אברהם ויצחק עדין לא היו יכולים לענין זה מצד עצמם לבד - עד שנשלם גלגול אדם ביעקב תִּתַּפָּלעם אברהם החסיד נוהג בחסד, ועם עשו העקש, ששרו סמא"ל, מתפתל מכוח הגבורה (או"י) ואף כוונתו בכל זה לא היתה אלא ליטול את הברכות, שהן מצד החסד של אברהם, ונמצא שבענין הברכות פעל בכוח שניהם (מהרח"ו) (שמואל ב כב, כז).
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה׳ (בראשית כה, כז), וְהָא אִתְּמָר ׳וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים׳. ׳אִישׁ תָּם׳, גְבַר שְׁלִים, כְּתַרְגּוּמוֹ. ׳יֹשֵׁב אֹהָלִים׳, אַמַּאי אִיהוּ ׳תָּם׳. בְּגִין דְּאִיהוּ ׳יֹשֵׁב אֹהָלִים׳, דְּאָחִיד לִתְרֵין סִטְרִין, לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק. וְעַל דָּא יַעֲקֹב בְּסִטְרָא דְיִצְחָק אֲתָא לְגַבֵּיהּ דְעֵשָׂו, כְּמָה דְּאִתְּמָר. דִּכְתִיב, ׳עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד׳ (שמואל ב כב, כו) ׳וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל׳ (שמואל ב כב, כז).
נצחון יעקב את סמאל - נצחון נפרד מנצחון הנחש
בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁיַּעֲקֹב הִתְעוֹרֵר אֶל סמא"ל, שהוא דַּרְגָּתוֹ שֶׁל עֵשָׂו, וְקִבֵּל עָלָיו אֶת יַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב נִצַּח אוֹתוֹ בְּכַמָּה צְדָדִים:אז נִצַּח אֶת הַנָּחָשׁהקדמוני בְּחָכְמָה וְעַקְמוּמִיּוּת, כנגד מה שקלקל הנחש מול אדם הראשון וְלֹא נֻצַּח,הס"מ מאותם שני שעירים שהגיש ליצחק אביו שבהם נצח את עשיו שהוא דרגא דנחש אֶלָּא בְּשָׂעִיר. וְאַף עַל גַּב שֶׁהַכֹּל אֶחָד, הנחש וסמא''ל נִצַּח כְּמוֹ כֵן אֶת סמא"ל בְּנִצָּחוֹן אַחֵר, וְנִצַּח אוֹתוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר (בראשית לב, כה). וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ (בראשית לב, כו).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּד יַעֲקֹב אִתְעַר לְגַבֵּי סַמָּאֵל, דַּרְגָּא דְעֵשָׂו, וְקַבִּיל עֲלֵיהּ לְיַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב נָצַח לֵיהּ בְּכַמָּה סִטְרִין: נָצַח לְחִוְיָא בְּחָכְמְתָא וּבַעֲקִימוּ, וְלָא אִתְנָצַח, בַּר בְּשָׂעִיר. וְאַף עַל גַּב דְּכֹלָּא חַד, נָצַח כְּמוֹ כֵן לְסַמָּאֵל בְּנִצְחוֹנָא אָחֳרָא, וְנָצְחֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר׳ (בראשית לב, כה). ׳וַיַּרְא כִּי לֹא יָכוֹל לוֹ׳ (בראשית לב, כו).
ליל חסרון הלבנה - התגברות סמאל לקטרג על יעקב לבדו
בֹּא רְאֵה, כַּמָּה הָיְתָה זְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁהוּאשרו של עשיו בָּא וְרָצָה לְהַעֲבִירוֹליעקב מִן הָעוֹלָם. וְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיָה הַלַּיְלָה שֶׁנִּבְרְאָה בּוֹ הַלְּבָנָה, היינו ליל ד' שהוא זמן סכנה וְיַעֲקֹב נִשְׁאַר לְבַדּוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה אַחֵר עִמּוֹ. שֶׁשָּׁנִינוּ, אַל יֵצֵא אָדָם יְחִידִי בַּלַּיְלָה, וְכָל שֶׁכֵּן בְּלַיְלָה שֶׁנִּבְרְאוּ בוֹ הַמְּאוֹרוֹת, ליל ד' (ראה בזוה''ק קסט:) שֶׁהֲרֵיבאותו הזמן אז הַלְּבָנָה חֲסֵרָה, נחסרה שֶׁכָּתוּב יְהִי מְאֹרֹת (בראשית א, יד) חָסֵר. וְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה נִשְׁאַר לְבַדּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר הַלְּבָנָה בְּחֶסְרוֹנָהּ, (ראה בזוה''ק קיד:) הַנָּחָשׁ הָרָע מִתְגַּבֵּר וְשׁוֹלֵט, וְאָז בָּא סמא"ל וְקִטְרֵג עָלָיו, וְרָצָה לְהַאֲבִידוֹ מִן הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, זְכוּתֵיהּ דְּיַעֲקֹב כַּמָּה הֲוָה, דְּאִיהוּ אֲתָא וּבָעָא לְאַעֲבָרָא לֵיהּ מֵעַלְמָא. וְהַהוּא לֵילְיָא, הֲוַת לֵילְיָא דְאִתְבְּרֵי בֵּיהּ סִיהֲרָא, וְיַעֲקֹב אִשְׁתָּאַר בִּלְחוֹדוֹי, דְּלָא הֲוָה עִמֵּיהּ אָחֳרָא. דִּתְנַן לָא יִפּוּק בַּר נָשׁ יְחִידָאי בְּלֵילְיָא, וְכָל שֶׁכֵּן בְּלֵילְיָא דְאִתְבְּרִיאוּ בֵּיהּ נְהוֹרִין, דְּהָא סִיהֲרָא אִיהִי חַסְרָא, דִּכְתִיב ׳יְהִי מְאֹרֹ"ת׳ (בראשית א, יד) חָסֵר. וְהַהוּא לֵילְיָא, אִשְׁתָּאַר בִּלְחוֹדוֹי, בְּגִין דְּכַד סִיהֲרָא חַסְרָא, חִוְיָא בִישָׁא אִתְתַּקַּף וְשָׁלְטָא, וּכְדֵין אֲתָא סַמָּאֵל, וְקַטְרִיג לֵיהּ, וּבָעָא לְאוֹבָדָא לֵיהּ מֵעָלְמָא.
חוזק יעקב מאברהם ומיצחק - פגיעת כף הירך מחוץ לגוף
וְיַעֲקֹב הָיָה חָזָק בְּכָל הַצְּדָדִים, בַּצַּד שֶׁל יִצְחָק וּבַצַּד שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁהֵם הָיוּ חָזְקוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. בָּא לְיָמִין, רָאָה אֶת אַבְרָהָם חָזָק בְּחֹזֶק הַיּוֹם, בְּצַד הַיָּמִין שֶׁל הַחֶסֶד. בָּא לִשְׂמֹאל, רָאָה אֶת יִצְחָק חָזָק בַּדִּין הַקָּשֶׁה. בָּא לַגּוּף, רָאָה אֶת יַעֲקֹב חָזָק מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים הַלָּלוּ שֶׁמַּקִּיפִים אוֹתוֹ, אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן. אֲזַי, וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ (בראשית לב, כו) - שֶׁהוּא מָקוֹם מִחוּץ לַגּוּף, וְהוּא עַמּוּד אֶחָד שֶׁל הַגּוּף. אֲזַי, וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ וגו'.
בלשון הזוהר
וְיַעֲקֹב הֲוָה תַּקִּיף בְּכָל סִטְרִין, בְּסִטְרָא דְיִצְחָק וּבְסִטְרָא דְאַבְרָהָם, דְּאִינוּן הֲווּ תַּקִּיפוּ דְּיַעֲקֹב. אֲתָא לִימִינָא, חָמָא לְאַבְרָהָם תַּקִּיף בִּתְקִיפוּ דְיוֹמָא, בְּסִטְרָא דִּימִינָא דְחֶסֶד. אֲתָא לִשְׂמָאלָא, חָמָא לְיִצְחָק תַּקִּיף בְּדִינָא קַשְׁיָא. אֲתָא לְגוּפָא, חָמָא לְיַעֲקֹב, תַּקִּיף מִתְּרֵין סִטְרִין אִלֵּין דְּסַחֲרָן לֵיהּ, חַד מִכָּאן, וְחַד מִכָּאן. כְּדֵין, ׳וַיַּרְא כִּי לֹא יָכוֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ׳ (בראשית לב, כו), דְּאִיהוּ אֲתַר לְבַר מִגּוּפָא, וְאִיהוּ חַד עַמּוּדָא דְגוּפָא. כְּדֵין, ׳וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ וגו'׳.
חולשת סמאל בבוקר - הודאה וברכה נוספת ליעקב
כֵּיוָן שֶׁהִתְעוֹרֵר הַבֹּקֶר וְעָבַר הַלַּיְלָה, כי כל יניקת הקליפות מצד הגבורה הנקר' חושך בסוד תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער, אבל כיון שהתעורר הבוקר ו הִתְגַּבֵּר יַעֲקֹב, מצד רבקה אשר היא בסוד ראש היום, [באותיות בק"ר-], וְנֶחֱלַשׁ כֹּחוֹ שֶׁל סמא"ל, אָז אָמַר שַׁלְּחֵנִי, שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לוֹמַר אֶת שִׁירַת הַבֹּקֶר. וְרָצָה לָלֶכֶת, וְהוֹדָה לוֹ עַל אוֹתָן הַבְּרָכוֹת, וְהוֹסִיף לוֹ בְּרָכָה אַחֶרֶת, שֶׁכָּתוּב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם (בראשית לב, ל).
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּאִתְעַר צַפְרָא וַעֲבַר לֵילְיָא, אִתְתַּקַּף יַעֲקֹב, וְאִתְחַלַּשׁ חֵילֵיהּ דְּסַמָּאֵל, כְּדֵין אָמַר ׳שַׁלְּחֵנִי׳, דְּמָטָא זִמְנָא לוֹמַר שִׁירָתָא דְצַפְרָא. וּבָעֵי לְמֵיזַל, וְאוֹדֵי לֵיהּ עַל אִינוּן בִּרְכָאן, וְאוֹסִיף לֵיהּ בִּרְכָתָא אָחֳרָא, דִּכְתִיב ׳וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם׳ (בראשית לב, ל).
ארבע ברכות יעקב - אביו, השכינה, המלאך ושוב אביו
בֹּא רְאֵה, כַּמָּה בְּרָכוֹת הִתְבָּרֵךְ יַעֲקֹב: אַחַת שֶׁל אָבִיו בְּאוֹתָהּ הִתְעַקְּמוּת, וְהִרְוִיחַ אֶת כָּל אוֹתָן הַבְּרָכוֹת. וְאַחַת שֶׁל הַשְּׁכִינָה, שֶׁבֵּרַךְ אוֹתוֹ הקב"ה, כְּשֶׁהָיָה בָּא מִלָּבָן, שֶׁכָּתוּב וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יַעֲקֹב (בראשית לה, ט). וְאַחַת שֶׁבֵּרַךְ אוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַהוּא, הַמְמֻנֶּה שֶׁל עֵשָׂו. וְאַחַת בְּרָכָה אַחֶרֶת שֶׁבֵּרַךְ אוֹתוֹ אָבִיו כְּשֶׁהָלַךְ לְפַדַּן אֲרָם, שֶׁכָּתוּב וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וגו' (בראשית כח, ג).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּמָּה בִּרְכָאן אִתְבָּרֵךְ יַעֲקֹב: חַד דַּאֲבוֹי בְּהַהוּא עֲקִימוּ, וְרָוַוח כָּל אִינוּן בִּרְכָאן. וְחַד דִּשְׁכִינְתָּא דְּבָרִיךְ לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד הֲוָה אָתֵי מִלָּבָן, דִּכְתִיב ׳וַיְבָרֶךְ׳ אֱלֹהִים אֶת יַעֲקֹב (בראשית לה, ט). וְחַד, דְּבָרְכֵיהּ לֵיהּ הַהוּא מַלְאָכָא מְמַנָּא דְעֵשָׂו. וְחַד, בְּרָכָה אָחֳרָא, דְּבָרְכֵיהּ לֵיהּ אֲבוּהָ, כַּד הֲוָה אָזִיל לְפַדַּן אֲרָם, דִּכְתִיב ׳וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וגו'׳ (בראשית כח, ג).
בחירת יעקב בברכה החלשה - האחרונה שבירך אביו
בַּזְּמַן הַהוּא שֶׁרָאָה יַעֲקֹב אֶת עַצְמוֹ בְּכָל הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ, אָמַר, בְּאֵיזוֹ בְּרָכָה מֵהֶן אֶשְׁתַּמֵּשׁ כָּעֵת? אָמַר, כָּעֵת אֶשְׁתַּמֵּשׁ בַּחַלָּשָׁה שֶׁבָּהֶן, וּמִי הִיא? זוֹ הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁבֵּרַךְ אוֹתוֹ אָבִיו. וְאַף עַל גַּב שֶׁהִיא חֲזָקָה, אָמַר, אֵינָהּ חֲזָקָה בְּשִׁלְטוֹן הָעוֹלָם הַזֶּה כָּרִאשׁוֹנָה.
בלשון הזוהר
בְּהַהוּא זִמְנָא דְּחָמָא יַעֲקֹב גַּרְמֵיהּ בְּכָל הַנֵּי בִּרְכָאן, אָמַר, בְּמַאן בִּרְכָתָא דְּמִנַּיְיהוּ אֶשְׁתַּמֵּשׁ הַשְׁתָּא. אָמַר, בַּחֲלָשָׁא מִנַּיְיהוּ אֶשְׁתַּמֵּשׁ הַשְׁתָּא, וּמַאן אִיהוּ. דָּא בַּתְרַיְיתָא, דְּבָרְכֵיהּ אֲבוּהָ. וְאַף עַל גַּב דְּאִיהִי תַּקִּיפָא, אָמַר, לָאו אִיהִי תַּקִּיפָא בְּשָׁלְטָנוּתָא דְהַאי עַלְמָא כְּקַדְמָאָה.
׳כל גוים סבבוני׳ - שלוש ברכות נדחות לזמן שיתכנסו העמים על בניו
אָמַר יַעֲקֹב, אֶטֹּל עַכְשָׁו אֶת זוֹ וְאֶשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ, וְאַעֲבִיר אֶת כָּל אוֹתָן הָאֲחֵרוֹת לִזְמַן שֶׁיִּצְטָרֵךְ לִי וּלְבָנַי אַחֲרַי. מָתַי? בִּזְמַן שֶׁיִּתְכַּנְּסוּ כָּל הָעַמִּים לְהַאֲבִיד אֶת בָּנַי מִן הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם יהו"ה כִּי אֲמִילַם (תהילים קיח, י). סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי וגו' (תהילים קיח, יא). סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים וגו' (תהילים קיח, יב). הִנֵּה כָּאן שְׁלֹשָׁה, כְּלַפֵּי שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ. אַחַת - אוֹתָן הַבְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל אָבִיו. שְׁתַּיִם - אוֹתָן בְּרָכוֹת שֶׁבֵּרַךְ אוֹתוֹ הקב"ה. שָׁלֹשׁ - אוֹתָן הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרַךְ אוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַהוּא.
בלשון הזוהר
אָמַר יַעֲקֹב, אֶטּוֹל הַשְׁתָּא דָא וְאֶשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ, וַאֲסַלֵּק כָּל אִינוּן אָחֳרָנִין לְזִמְנָא דְּאִצְטְרִיךְ לִי וְלִבְנָאי בַּתְרָאי. אֵימָתַי, בְּזִמְנָא דְּיִתְכַּנְּשׁוּן כָּל עַמְּמַיָא לְאוֹבָדָא בָּנַי מֵעַלְמָא, דִּכְתִיב, ׳כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם יהו"ה כִּי אֲמִילַם׳ (תהילים קיח, י). ׳סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי וגו'׳ (תהילים קיח, יא). ׳סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים וגו'׳ (תהילים קיח, יב). הָא הָכָא תְּלָתָא, לְגַבֵּי תְּלָתָא דְּאִשְׁתָּאֲרוּ. חַד, אִינוּן בִּרְכָאן קַדְמָאי דַּאֲבוּהָ. תְּרֵין, אִינוּן בִּרְכָאן דְּבָרְכֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. תְּלַת, אִינוּן בִּרְכָאן דְּבָרְכֵיהּ הַהוּא מַלְאָכָא.
משל המלך - יעקב שומר עיקר כוחו למלחמות הגדולות
אָמַר יַעֲקֹב, לְשָׁם צָרִיךְ אוֹתָן, אֶל הַמְּלָכִים וְכָל הָעַמִּים שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, וְאַעֲבִיר אוֹתָן לְשָׁם. וְכָעֵת כְּלַפֵּי עֵשָׂו, דַּי לִי בָּזֶה. לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ כַּמָּה לִגְיוֹנוֹת חֲזָקִים, כַּמָּה בַּעֲלֵי לוֹחֲמֵי קְרָבוֹת לְהִלָּחֵם בַּקְּרָבוֹת, שֶׁמְּזֻמָּנִים כְּלַפֵּי מְלָכִים חֲזָקִים לְהִלָּחֵם בָּהֶם קְרָבוֹת. בֵּינְתַיִם שָׁמַע עַל שׁוֹדֵד אֶחָד רוֹצֵחַ, אָמַר, בְּנֵי הַשְּׁעָרִים הַלָּלוּ יֵלְכוּ לְשָׁם. אָמַר לוֹ, מִכָּל הַלִּגְיוֹנוֹת שֶׁלְּךָ, אֵינְךָ שׁוֹלֵחַ לְשָׁם אֶלָּא אֵלּוּ? אָמַר, כְּלַפֵּי אוֹתוֹ הַשּׁוֹדֵד, דַּי בְּאֵלּוּ, שֶׁהֲרֵי כָּל לִגְיוֹנוֹתַי וּבַעֲלֵי הַקְּרָב, אַעֲבִיר אוֹתָם לְאוֹתָם הַמְּלָכִים הַחֲזָקִים, בְּיוֹם הַקְּרָב, כְּשֶׁיִּצְטָרְכוּ לִי, יִהְיוּ. אַף כָּךְ יַעֲקֹב אָמַר כְּלַפֵּי עֵשָׂו, דַּי לִי כָּעֵת בַּבְּרָכוֹת הַלָּלוּ. אֲבָל לַזְּמַן הַהוּא, שֶׁיֻּצְרְכוּ לְבָנַי כְּלַפֵּי כָּל הַמְּלָכִים וְהַשַּׁלִּיטִים שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, אַעֲלֶה אוֹתָם.
בלשון הזוהר
אָמַר יַעֲקֹב, לְהָתָם אִצְטְרִיכוּ, לְגַבֵּי מְלָכִין וְכָל עַמִּין דְּכָל עַלְמָא, וַאֲסַלִּיק לוֹן לְהָתָם. וְהַשְׁתָּא לְגַבֵּי דְעֵשָׂו, דַּי לִי בְהַאי. לְמַלְכָּא, דַּהֲווּ לֵיהּ כַּמָּה לִגְיוֹנִין תַּקִּיפִין, כַּמָּה מָארֵי מַגִּיחֵי קְרָבָא לַאֲגָחָא קְרָבִין, דִּזְמִינִין לְגַבֵּי מְלָכִין תַּקִּיפִין לַאֲגָחָא בְּהוּ קְרָבָא. אַדְהָכִי שָׁמַע עַל לִסְטִים חַד קַפָּחָא, אָמַר, הַנֵּי בְּנֵי תַּרְעֵי יְהֲכוּן תַּמָּן. אָמַר לֵיהּ, מִכָּל לִגְיוֹנִין דִּילָךְ, לֵית אַנְתְּ מְשַׁדֵּר הָתָם אֶלָּא אִלֵּין. אָמַר, לְגַבֵּי הַהוּא לִסְטִים, דַּי בְּאִלֵּין, דְּהָא כָּל לִגְיוֹנוֹתַי וּמָארֵי קְרָבָא, אֶסְתַּלַּק לְגַבֵּי אִינוּן מְלָכִין תַּקִּיפִין, בְּיוֹמָא דִקְרָבָא, דְּאִצְטְרִיכוּ לִי, לֶיהֱווּ. אוּף הָכִי יַעֲקֹב אָמַר לְגַבֵּי עֵשָׂו, דַּי לִי הַשְׁתָּא בְּאִלֵּין בִּרְכָאן. אֲבָל לְהַהוּא זִמְנָא, דְּאִצְטְרִיכוּ לְבָנַי לְגַבֵּי כָּל מַלְכִין וְשַׁלִּיטִין דְּכָל עַלְמָא, אֲסַלֵּק לוֹן.
האבן הנגזרת מן ההר - מלכות ישראל העתידה על כל המלכויות
כְּשֶׁיַּגִּיעַ אוֹתוֹ הַזְּמַן, יִתְעוֹרְרוּ אוֹתָן הַבְּרָכוֹת מִכָּל הַצְּדָדִים, וְיִתְקַיֵּם הָעוֹלָם עַל קִיּוּמוֹ כָּרָאוּי. וּמֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה, תָּקוּם הַמַּלְכוּת הַזּוֹ עַל כָּל שְׁאָר מַלְכוּת אַחֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, שֶׁכָּתוּב תַּדִּק וְתָסֵיף כָּל אִלֵּין מַלְכְוָתָא וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא (דניאל ב, מד). וְהַיְנוּ הָאֶבֶן הַהִיא, שֶׁנִּגְזְרָה מִן הָהָר דִּי לָא בִידַיִן (דניאל ב, מה), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל (בראשית מט, כד) - מִי אֶבֶן זוֹ? זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה וגו' (בראשית כח, כב).
בלשון הזוהר
כַּד יִמְטֵי הַהוּא זִמְנָא, יִתְעָרוּן אִינוּן בִּרְכָאן מִכָּל סִטְרִין, וְיִתְקַיַּים עַלְמָא עַל קִיּוּמֵיהּ כִּדְקָא יְאוּת. וּמֵהַהוּא יוֹמָא וּלְהָלְאָה, יְקוּם מַלְכוּתָא דָא עַל כָּל שְׁאָר מַלְכוּ אָחֳרָא, כְּמָה דְאוּקְמוּהָ, דִּכְתִיב, ׳תַּדִּק וְתָסֵף כָּל אִלֵּין מַלְכְוָתָא וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא׳ (דניאל ב, מד). וְהַיְינוּ הַהִיא אַבְנָא, דְּאִתְגְּזָרַת מִן טוּרָא ׳דִּי לָא בִידַיִן׳ (דניאל ב, מה), כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית מט, כד), מַאן ׳אֶבֶן׳ דָּא. דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה וגו'׳ (בראשית כח, כב).
׳שאר יעקב׳ - הברכות שנשארו בגוים כולם ולא בעשו בלבד
רַבִּי חִיָּיא אָמַר, מִכָּאן, שְׁאָר יָשׁוּב שְׁאָר יַעֲקֹב (ישעיה י, כא) - אֵלּוּ הַבְּרָכוֹת הָאֲחֵרוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ. וְכָתוּב וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים (מיכה ה, ז), (אֵלּוּ בְּרָכוֹת אֲחֵרוֹת, כָּתוּב וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב) בַּגּוֹיִם - כֻּלָּם, וְלֹא רַק בְּעֵשָׂו. וְכָתוּב וְהָיָה שְׁאֵרִית וגו', כְּטַל מֵאֵת יהו"ה (מיכה ה, ו).
בלשון הזוהר
רַבִּי חִיָּיא אָמַר, מֵהָכָא, ׳שְׁאָר יָשׁוּב שְׁאָר יַעֲקֹב׳ (ישעיה י, כא), אִלֵּין בִּרְכָאן אָחֳרָנִין דְּאִשְׁתָּאֲרוּ. וּכְתִיב, ׳וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים׳ (מיכה ה, ז), (אִלֵּין בִּרְכָאן אָחֳרָנִין, כְּתִיב, ׳וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב׳) ׳בַּגּוֹיִם׳ כֻּלְּהוּ, וְלֹא בְעֵשָׂו בִּלְחוֹדֵיהּ. וּכְתִיב ׳וְהָיָה שְׁאֵרִית וגו'׳, ׳כְּטַל מֵאֵת יהו"ה׳ (מיכה ה, ו).
׳בן יכבד אב׳ - עשו, וכבוד אביו השליטו בעולם הזה
פָּתַח רַבִּי יֵיסָא וְאָמַר, בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו (מלאכי א, ו). בֵּן - זֶה עֵשָׂו, שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁיְּכַבֵּד אֶת אָבִיו, כְּמוֹ שֶׁעֵשָׂו כִּבֵּד אֶת אָבִיו. וְאוֹתוֹ הַכָּבוֹד שֶׁכִּבֵּד אוֹתוֹ הִשְׁלִיט אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה.
בלשון הזוהר
פָּתַח רַבִּי יֵיסָא וְאָמַר, ׳בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדוֹנָיו׳ (מלאכי א, ו). ׳בֵּן׳ דָּא עֵשָׂו, דְּלָא הֲוָה בַּר נָשׁ בְּעַלְמָא דְּיוֹקִיר לַאֲבוֹי, כְּמָה דְּאוֹקִיר עֵשָׂו לַאֲבוֹי. וְהַהוּא יַקִּירוּ דְּאוֹקִיר לֵיהּ אַשְׁלִיט לֵיהּ בְּהַאי עַלְמָא.
׳ועבד אדוניו׳ - אליעזר שאמר עבד אברהם אנכי, וחסדו האריך לו
וְעֶבֶד אֲדֹנָיו (מלאכי א, ו) - זֶה אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, וּבֵאֲרוּהָ, שֶׁהֲרֵי אָדָם שֶׁהָיָה בָּא לְחָרָן בְּכַמָּה עֹשֶׁר וְכַמָּה מַתָּנוֹת וּתְשׁוּרוֹת וּגְמַלִּים טְעוּנִים, שֶׁלֹּא אָמַר לִבְתוּאֵל וְלָבָן, שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, אוֹ אִישׁ אַחֵר שֶׁבָּא עִם פִּיּוּס שֶׁל אַבְרָהָם, אֶלָּא טֶרֶם יְדַבֵּר אֶת דְּבָרוֹ, מַה כָּתוּב? וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי (בראשית כד, לד), וְאַחַר כָּךְ אֲדֹנִי אֲדֹנִי, כְּדֵי שֶׁיְּכַבֵּד אֶת אַבְרָהָם, אוֹתוֹ הַכָּבוֹד וְאוֹתוֹ הַחֶסֶד הֶאֱרִיךְ לוֹ לְכַמָּה פְעָמִים.
בלשון הזוהר
׳וְעֶבֶד אֲדוֹנָיו׳ (מלאכי א, ו) דָּא אֱלִיעֶזֶר ׳עֶבֶד אַבְרָהָם׳, וְאוּקְמוּהָ, דְּהָא בַּר נָשׁ דַּהֲוָה אָתֵי לְחָרָן בְּכַמָּה עוּתְרָא וְכַמָּה מַתְּנָן וּנְבַזְבְּזִין וּגְמַלִּין טְעִינָן, דְּלָא אָמַר לִבְתוּאֵל וְלָבָן, דְּאִיהוּ רְחִימוֹי דְּאַבְרָהָם, אוֹ בַּר נָשׁ אָחֳרָא דְּאָתֵי בְּפִיּוּסָא דְּאַבְרָהָם, אֶלָּא עַד לָא יְמַלֵּל מִלּוֹי, מַה כְּתִיב, ׳וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי׳ (בראשית כד, לד), וּלְבָתַר אֲדֹנִי אֲדֹנִי, בְּגִין דְּיוֹקִיר לֵיהּ לְאַבְרָהָם הַהוּא יְקָרָא וְהַהוּא טִיבוּ, אוֹרִיךְ לֵיהּ לְכַמָּה זִמְנִין.
כבוד עשו לאביו - סיבת שעבוד ישראל וקצו בתשובת דמעות
כָּךְ עֵשָׂו, הַכָּבוֹד הַהוּא שֶׁכִּבֵּד אֶת אָבִיו, הֶאֱרִיךְ לוֹ כָּל הַזְּמַנִּים הַלָּלוּ שֶׁיִּשְׁלֹט בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְאוֹתָן הַדְּמָעוֹת הוֹרִידוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לְשִׁעְבּוּדוֹ, עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ יִשְׂרָאֵל לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְכִיָּה וּבִדְמָעוֹת, שֶׁכָּתוּב בִּבְכִי יָבֹאוּ וגו' (ירמיה לא, ט). וְאָז כָּתוּב וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַיהו"ה הַמְּלוּכָה (עובדיה א, כא). בָּרוּךְ יהו"ה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן (תהלים פט, נג).
בלשון הזוהר
כָּךְ עֵשָׂו, הַהוּא יְקָרָא דְּאוֹקִיר לֵיהּ לַאֲבוֹי, אוֹרִיךְ לֵיהּ כָּל הַנֵּי זִמְנִין דְּיִשְׁלוֹט בְּעַלְמָא דָא. וְאִינוּן דִּמְעִין אוֹרִידוּ לוֹן לְיִשְׂרָאֵל בְּשִׁעְבּוּדָא דִילֵיהּ, עַד דִּיתוּבוּן יִשְׂרָאֵל לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּבְכִיָּה וּבְדִמְעִין, דִּכְתִיב ׳בִּבְכִי יָבֹאוּ וגו'׳ (ירמיה לא, ט). וּכְדֵין כְּתִיב ׳וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַיהו"ה הַמְּלוּכָה׳ (עובדיה א, כא). ׳בָּרוּךְ יהו"ה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׳ (תהלים פט, נג).
וזרח השמש ובא השמש
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.