פחד יעקב מדחיית ברכותיו - הבטחת ׳אל תירא עבדי יעקב׳
תולדות · וצא השדה וצודה לי צידה · מאמר 19 · פיסקה 47 · דף קמה ע"ב
לשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי יֵיסָא אֲבַתְרֵיהּ וְאָמַר, ׳וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם׳ יהו"׳ה וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל׳ וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל בְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְּנָפַק יַעֲקֹב מִקַּמֵּי אֲבוֹי, בְּאִינוּן בִּרְכָאן, אִסְתַּכַּל בְּנַפְשֵׁיהּ. אָמַר, הָא אִלֵּין בִּרְכָאן, בָּעֵינָא לְסַלְקָא לוֹן לְבָתַר לְאֲרִיכוּ יוֹמִין, וְהֲוָה דָּחִיל וּמִסְתָּפֵי, נָפַק קָלָא וְאָמַר, (ירמיהו מו כח) ׳וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יהו"ה׳ ׳כִּי אִתְּךָ אָנִי׳, לָא אֶשְׁבּוֹק לָךְ בְּהַאי עַלְמָא. (ירמיהו מו כח) ׳כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק׳, לְהַהוּא זִמְנָא דְּאַנְתְּ סָלִיק לוֹן לְאִינוּן בִּרְכָאן.
תרגום
פָּתַח רַבִּי יֵיסָא אַחֲרָיו וְאָמַר, ׳וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (ירמיה ל, י). הַפָּסוּק הַזֶּה בֵּאֲרוּהוּ. אֲבָל בַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁיָּצָא יַעֲקֹב מִלִּפְנֵי אָבִיו עִם אוֹתָן הַבְּרָכוֹת, הִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ וְאָמַר: הִנֵּה הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ,, אֲנִי רוֹצֶה לְהַעֲבִירָן לְאַחַר כָּךְ, לְאֹרֶךְ הַיָּמִים. וְהָיָה יָרֵא וּפוֹחֵד. יָצָא קוֹל וְאָמַר: ׳וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' כִּי אִתְּךְ אָנִי׳ - לֹא אֶעֱזֹב אוֹתְךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה. ׳כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךְ מֵרָחוֹק׳ - לְאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁאַתָּה מַעֲבִיר אוֹתָן, אֶת אוֹתָן הַבְּרָכוֹת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פתח רבי ייסא אבתריה ואמר, ׳ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם׳ יהו"׳ה ואל תחת ישראל׳ וגו'. האי קרא אוקמוה. אבל בההיא שעתא דנפק יעקב מקמי אבוי, באינון ברכאן, אסתכל בנפשיה. אמר, הא אלין ברכאן, בעינא לסלקא לון לבתר לאריכו יומין, והוה דחיל ומסתפי, נפק קלא ואמר, (ירמיהו מו כח) ׳ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם יהו"ה׳ ׳כי אתך אני׳, לא אשבוק לך בהאי עלמא. (ירמיהו מו כח) ׳כי הנני מושעך מרחוק׳, לההוא זמנא דאנת סליק לון לאינון ברכאן.
התרגום: פתח רבי ייסא אחריו ואמר, ׳ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל וגו'׳ (ירמיה ל, י). הפסוק הזה בארוהו. אבל בשעה ההיא שיצא יעקב מלפני אביו עם אותן הברכות, הסתכל בעצמו ואמר: הנה הברכות הללו, אני רוצה להעבירן לאחר כך, לארך הימים. והיה ירא ופוחד. יצא קול ואמר: ׳ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' כי אתך אני׳ - לא אעזב אותך בעולם הזה. ׳כי הנני מושיעך מרחוק׳ - לאותו הזמן שאתה מעביר אותן, את אותן הברכות.
מן המפרשים
מהרח"ו: פתח ר' ייסא וגו'. ביאר פסוק זה על יעקב, כי הוא היה בוחר בעה"ב ולכן היה חפץ בדעתו לסלק ברכותיו עד זמן אחרון. האמנם היה ירא אל נפשו כי אם יתקיימו ברכות עשו בעה"ז וישתעבד בזרעו, אולי ח"ו מרוב גזרותיו ושמדותיו הקשים פן ח"ו יכלה…
הסולם: פתח רבי ייסא אבתריה וכו': פתח ר"י אחריו, ואמר, ואתה אל תירא וגו'. מקרא זה בארוהו. אבל באותה שעה, שיצא יעקב עם הברכות מלפני אביו, הסתכל בעצמו ואמר, הנה אלו הברכות אני רוצה לדחות אותם לאחר זמן, ויהיו לאורך ימים. והיה מפחד ומתירא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: