דחיית ברכות יעקב לזמן המשיח - ישראל גוי אחד ושולט למעלה ומטה
תולדות · וצא השדה וצודה לי צידה · מאמר 19 · פיסקה 46 · דף קמה ע"ב
לשון הזוהר
מֵאִינוּן אִתְקָיְימוּ בְּהַאי עָלְמָא, וְכֻלְּהוּ יִתְקַיְימוּן לְזִמְנָא דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא, דִּכְדֵין יְהוֹן ׳יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ׳ וְעַם אֶחָד לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ׳ (יחזקאל לז, כב). וְיִשְׁלְטוּן לְעֵילָא וְתַתָּא, דִּכְתִיב, ׳וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה׳ (דניאל ז, יג), דָּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא, דִּכְתִיב, ׳וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָא מַלְכוּ וְגוֹ'׳ (דניאל ב, מד). וְעַל דָּא בָּעָא יַעֲקֹב, דְּיִסְתַּלְּקוּן בִּרְכוֹי לְהַהוּא זִמְנָא דְּאָתֵי, וְלָא נָטַל לוֹן לְאַלְתָּר.
תרגום
מֵהֶן הִתְקַיְּמוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְכֻלָּן יִתְקַיְּמוּ לִזְמַן מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁאָז יִהְיוּ ׳יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ׳ (דברי הימים א יז, כא) - וְעַם אֶחָד לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ׳ (יחזקאל לז, כב). וְיִשְׁלְטוּ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, שֶׁכָּתוּב וְהִנֵּה ׳עִם עֲנָנֵי׳ (דניאל ז, יג) הַשָּׁמַיִם כְּבֶן אָדָם בָּא. זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכָּתוּב ׳וּבִימֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ הַמְּלָכִים יַעֲמִיד אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם מַלְכוּת׳ (שם ב). וְעַל כֵּן רָצָה יַעֲקֹב שֶׁיַּעַבְרוּ בִרְכוֹתָיו לְאוֹתוֹ זְמַן הֶעָתִיד לָבֹא, וְלֹא נָטַל אוֹתָם לְאַלְתַּר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מאינון אתקיימו בהאי עלמא, וכלהו יתקיימון לזמנא דמלכא משיחא, דכדין יהון ׳ישראל גוי אחד בארץ׳ ועם אחד לקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב, ׳ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ׳ (יחזקאל לז, כב). וישלטון לעילא ותתא, דכתיב, ׳וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה׳ (דניאל ז, יג), דא מלכא משיחא, דכתיב, ׳וביומיהון די מלכיא אנון יקים אלה שמיא מלכו וגו'׳ (דניאל ב, מד). ועל דא בעא יעקב, דיסתלקון ברכוי לההוא זמנא דאתי, ולא נטל לון לאלתר.
התרגום: מהן התקימו בעולם הזה, וכלן יתקימו לזמן מלך המשיח, שאז יהיו ׳ישראל גוי אחד בארץ׳ (דברי הימים א יז, כא) - ועם אחד לקדוש ברוך הוא. זהו שכתוב ׳ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ׳ (יחזקאל לז, כב). וישלטו למעלה ולמטה, שכתוב והנה ׳עם ענני׳ (דניאל ז, יג) השמים כבן אדם בא. זה מלך המשיח, שכתוב ׳ובימיהם של אלו המלכים יעמיד אלהי השמים מלכות׳ (שם ב). ועל כן רצה יעקב שיעברו ברכותיו לאותו זמן העתיד לבא, ולא נטל אותם לאלתר.
מן המפרשים
מהרח"ו: דכדין יהון ישראל גוי אחד בארץ וגו'. פי' 'בארץ' כנגד המלכות:
הסולם: מאינון אתקיימו וכו': מהם נתקיימו בעולם הזה, וכולם יתקיימו בזמן מלך המשיח, שאז יהיו ישראל גוי אחד בארץ ועם אחד אל הקב"ה. וזהו שכתוב, ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ. וימשלו למעלה ולמטה, שכתוב, וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתי, היינו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: