׳וירח את ריח בגדיו׳ - כ׳עוטה אור כשלמה׳, ולא ברכו עד שעלו הריחות
תולדות · ותקח רבקה את בגדי עשו · מאמר 17 · פיסקה 4 · דף קמב ע"ב
לשון הזוהר
׳וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ׳. תָּא חֲזֵי, ׳וַיָּרַח אֶת רֵיחַ׳ הַבְּגָדִים לֹא כְּתִיב, אֶלָּא ׳רֵיחַ בְּגָדָיו׳. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳עוֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה׳ (תהילים קד, ב). דָּבָר אַחֵר (נ"א דָּא הוּא) ׳וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ׳. דְּכֵיוָן דְּאַלְבִּישׁ לוֹן יַעֲקֹב, סְלִיקוּ רֵיחִין בְּהַהִיא שַׁעְתָּא, וְעַד דְּלָא אָרַח (דארח) רֵיחִין דִּלְבוּשֵׁיהּ, לָא בָּרְכֵיהּ, דְּהָא כְּדֵין (לא) יָדַע דְּאִתְחֲזֵי הוּא לְאִתְבָּרְכָא, דְּאִי לָא אִתְחֲזֵי לְאִתְבָּרְכָא, לָא סְלִיקוּ כָּל הַנִּי רֵיחִין קַדִּישִׁין בַּהֲדֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ׳.
תרגום
׳וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרַכֵהוּ׳ (בראשית כז, כז) - בֹּא רְאֵה, ׳וַיָּרַח אֶת רֵיחַ׳ - הַבְּגָדִים לֹא כָתוּב, אֶלָּא רֵיחַ בְּגָדָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה׳ (שם קד) - דָּבָר אַחֵר (זֶה הוּא) ׳וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ׳ - שֶׁכֵּיוָן שֶׁלָּבַשׁ אוֹתָם יַעֲקֹב, עָלוּ רֵיחוֹת בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה. וְעַד שֶׁלֹּא הֵרִיחַ (שֶׁהֵרִיחַ) אֶת רֵיחוֹת לְבוּשׁוֹ, לֹא בֵרַךְ אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי אָז (לֹא) יָדַע שֶׁהוּא רָאוּי לְהִתְבָּרֵךְ. שֶׁאִם לֹא רָאוּי לְהִתְבָּרֵךְ, לֹא הָיוּ עוֹלִים כָּל הָרֵיחוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַלָּלוּ עִמּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳וירח את ריח בגדיו ויברכהו׳. תא חזי, ׳וירח את ריח׳ הבגדים לא כתיב, אלא ׳ריח בגדיו׳. כמה דאת אמר, ׳עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה׳ (תהילים קד, ב). דבר אחר (נ"א דא הוא) ׳וירח את ריח בגדיו ויברכהו׳. דכיון דאלביש לון יעקב, סליקו ריחין בההיא שעתא, ועד דלא ארח (דארח) ריחין דלבושיה, לא ברכיה, דהא כדין (לא) ידע דאתחזי הוא לאתברכא, דאי לא אתחזי לאתברכא, לא סליקו כל הני ריחין קדישין בהדיה, הדא הוא דכתיב ׳וירח את ריח בגדיו ויברכהו׳.
התרגום: ׳וירח את ריח בגדיו ויברכהו׳ (בראשית כז, כז) - בא ראה, ׳וירח את ריח׳ - הבגדים לא כתוב, אלא ריח בגדיו, כמו שנאמר ׳עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה׳ (שם קד) - דבר אחר (זה הוא) ׳וירח את ריח בגדיו ויברכהו׳ - שכיון שלבש אותם יעקב, עלו ריחות באותה השעה. ועד שלא הריח (שהריח) את ריחות לבושו, לא ברך אותו, שהרי אז (לא) ידע שהוא ראוי להתברך. שאם לא ראוי להתברך, לא היו עולים כל הריחות הקדושים הללו עמו. זהו שכתוב ׳וירח את ריח בגדיו ויברכהו׳.
מן המפרשים
כתם פז: וירח את ריח בגדיו ויברכהו. ריח הבגדים לא כתיב וכו' יבאר למה יתאר הכתוב הבגדים אל יעקב וגנובים הם אתו ולמה יקראם בגדיו ויאמר כי הכוונה בבגדיו חוזר לאל יתברך שעכשו שלבשם יעקב ע"ה הם בגדי קדש לבושו של הקב"ה שנאמר בו עוטה אור…
אור החמה: וירח את ריח בגדיו וגומר (נלע"ד דמפרש דבגדיו קאי איצחק כלו' כי נודע היות יצחק גבורה מתלבש בחסד הנקר' אור וזהו עוטה אור כנודע כי העילה מסבב את עילתו. וכן נלע"ד פי' נתעטף הב"ה באורה ובה ברא העולם שהיא בינה נתעטף בחכמה. ואח"כ יצחק…
אור יקר: את ריח בגדיו ויברכהו, דכיון דאלבש לון יעקב פליקו ריחין בההיא שעתא, עד לא ארח ריחא דלבושה לא ברכיה, דהא כדין (לא) ידע דאתחזי הוא לברכא, דאי לא חזי לברכא לא סליקו כל הגי ריחין בהדיה,. הה״ד.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: