׳שנאה נפשו׳ - הדרגה שכל הנשמות תלויות בה שונאת רשע
תולדות · ה' צדיק יבחן · מאמר 11 · פיסקה 9 · דף קמ ע"ב
לשון הזוהר
׳וְרָשָׁע וְאוֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ׳. מַאי ׳שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ׳, סַלְּקָא דַּעְתָּךְ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוֵי דְּנַפְשׁוֹ שָׂנְאָה לְהַהוּא רָשָׁע. אֶלָּא הַהוּא דַרְגָא דְּכָל נִשְׁמָתִין תַּלְיָין בֵּיהּ, ׳שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ׳ דְּהַהוּא רָשָׁע, דְּלָא בָּעְיָא לָהּ כְּלַל. לָא בָּעְיָא לָהּ לָא בְּעַלְמָא דֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְאָתֵי. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳וְרָשָׁע וְאוֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ׳ (תהילים יא, ה), וַדַּאי. דָּבָר אַחֵר ׳שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳נִשְׁבַּע אֲדֹנָי יֱהִֹוִה בְּנַפְשׁוֹ׳ (עמוס ו, ח), וּבְגִין כָּךְ ׳צַדִּיק יִבְחָן׳.
תרגום
׳וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ׳ (תהלים יא, ה). מַה זֶּה ׳שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ׳? הֲתַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךְ שֶׁהקב"ה הוּא שֶׁנַּפְשׁוֹ שׂוֹנֵאת אֶת הָרָשָׁע הַהוּא? אֶלָּא אוֹתָהּ דַּרְגָּה שֶׁכָּל הַנְּשָׁמוֹת תְּלוּיוֹת בָּהּ, ׳שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ׳ שֶׁל הָרָשָׁע הַהוּא שֶׁלֹּא רוֹצֶה אוֹתָהּ כְּלָל, לֹא רוֹצֶה אוֹתָהּ לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ׳ - וַדַּאי. דָּבָר אַחֵר ׳שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר,, ׳נִשְׁבַּע אֲדנָי יֱהֹוִה בְּנַפְשׁוֹ׳ (עמוס ו, ח), וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳צַדִּיק יִבְחָן׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו׳. מאי ׳שנאה נפשו׳, סלקא דעתך דקודשא בריך הוא הוי דנפשו שנאה לההוא רשע. אלא ההוא דרגא דכל נשמתין תליין ביה, ׳שנאה נפשו׳ דההוא רשע, דלא בעיא לה כלל. לא בעיא לה לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי. ובגין כך כתיב, ׳ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו׳ (תהילים יא, ה), ודאי. דבר אחר ׳שנאה נפשו׳, כמה דאת אמר, ׳נשבע אדני יהוה בנפשו׳ (עמוס ו, ח), ובגין כך ׳צדיק יבחן׳.
התרגום: ׳ורשע ואהב חמס שנאה נפשו׳ (תהלים יא, ה). מה זה ׳שנאה נפשו׳? התעלה על דעתך שהקב"ה הוא שנפשו שונאת את הרשע ההוא? אלא אותה דרגה שכל הנשמות תלויות בה, ׳שנאה נפשו׳ של הרשע ההוא שלא רוצה אותה כלל, לא רוצה אותה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ומשום כך כתוב ׳ורשע ואהב חמס שנאה נפשו׳ - ודאי. דבר אחר ׳שנאה נפשו׳, כמו שנאמר, ׳נשבע אדני יהוה בנפשו׳ (עמוס ו, ח), ומשום כך ׳צדיק יבחן׳.
מן המפרשים
מקדש מלך: ד"א כד"א נשבע ה' בנפשו פי' כפי פי' א' נפשו דקרא היא נפש הרשע ולד"א פי' נפשו היא המ' שהיא נפש ו'. את דא שכינתא פי' מצחק קאי ארבקה וריבוייא דאת קדריש שהשכינה היתה עם רבקה ומצחק כפשטיה וע"ז אמר ד"א וכי ס"ד דיצחק הוה משמש וכו':
אור החמה: מאי שנאה נפשו ס"ד דקב"ה הוי דנפשו שנאה וגומר והשתא נפשו היינו נפשו של קב"ה שהיא מואסת את הרשע זה אי אפשר מתרי טעמי חדא דמשמע דנפשו שהיא המלכות מואסת אבל שאר מדות לא קאמר ועוד הרשע מואסת אבל נפש הרשע שמא אינ' מואסת. לזה אמר אלא…
מהרח"ו: ורשע ואוהב חמס וגו'. אמר כי פשט הכתוב הוא לכאורה כי שנאה חוזר לשי"ת הנזכר בראש הפסוק 'ה' צדיק יבחן', והנה השי"ת הנזכר הוא שונא לנפש של אותו הרשע, וז"ש ורשע ואוהב חמס שנא השי"ת לנפשו של הרשע הנזכר, וה"ל כאומרו ולרשע ולאוהב חמס…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: