ה' צדיק יבחן
׳צדיק יבחן ורשע׳ - יסוד מעשי הקב"ה בדין ובאמת
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן וגו' (בראשית כו, א). רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, יהו"ה צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב (ר"ת נָחָשׁ) חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ (תהלים יא, ה). כַּמָּה מַעֲשֵׂי הקב"ה מְתֻקָּנִים, וְכָל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה, הַכֹּל עַל הַדִּין וְהָאֱמֶת, כַּכָּתוּב, הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא (דברים לב, ד).
בלשון הזוהר
׳וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן וגו'׳ (בראשית כו, א). רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, ׳יהו"ה צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאוֹהֵב (ר"ת נָחָשׁ) חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ׳ (תהלים יא, ה). כַּמָּה עוֹבָדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִתְתַּקְנָן, וְכָל מַה דְּאִיהוּ עָבִיד, כֹּלָּא עַל דִּינָא וּקְשׁוֹט, כְּמָה דִכְתִיב, ׳הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא׳ (דברים לב, ד).
אזהרת אדם הראשון קדמה לדינו - עבר ואחר כך נדון
בֹּא רְאֵה, לֹא דָּן הקב"ה אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד שֶׁצִּוָּה אוֹתוֹ לְתוֹעַלְתּוֹ, שֶׁלֹּא יִסְטֶה לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לְדֶרֶךְ אַחֶרֶת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטָּמֵא. וְהוּא לֹא נִשְׁמַר, וְעָבַר עַל מִצְווֹת אֲדוֹנוֹ, וְאַחַר כֵּן דָּן אוֹתוֹ בְּדִין.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, לָא דָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם קַדְמָאָה עַד דְּפַקִּיד לֵיהּ לְתוֹעַלְתֵּיהּ, דְּלָא יִסְטֵי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְאֹרַח אָחֳרָא בְּגִין דְּלָא יִסְתָּאַב. וְאִיהוּ לָא אִסְתַּמַּר, וַעֲבַר עַל פִּקּוּדֵי דְמָארֵיהּ, וּלְבָתַר כֵּן דָּן לֵיהּ דִּינָא.
האריך רוגזו עם אדם הראשון - שבעים שנה שמסר לדוד
וְעִם כָּל זֶה, לֹא דָּן אוֹתוֹ כָּרָאוּי לוֹ, וְהֶאֱרִיךְ עִמּוֹ אֶת רֻגְזוֹ וְהִתְקַיֵּם יוֹם אֶחָד שֶׁהוּא אֶלֶף שָׁנִים, פְּרָט לְאוֹתָם שִׁבְעִים שָׁנִים שֶׁמָּסַר לְדָוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מֵעַצְמוֹ כְּלוּם.
בלשון הזוהר
וְעִם כָּל דָּא, לָא דָן לֵיהּ כִּדְקָא חָזֵי לֵיהּ, וְאוֹרִיךְ עִמֵּיהּ רוּגְזֵיהּ וְאִתְקַיַּים יוֹמָא חַד דְּאִיהוּ אֶלֶף שְׁנִין, בַּר אִינוּן שִׁבְעִים שָׁנִים דְּמָסַר לֵיהּ לְדָוִד מַלְכָּא, דְּלָא הֲוָה לֵיהּ מִגַּרְמֵיהּ כְּלוּם.
אריכות אפים לרשעים - למען תשובה, או גזע טוב כאברהם מתרח
כְּמוֹ כֵּן, אֵינוֹ דָּן אֶת הָאָדָם כְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה תָּמִיד, שֶׁאִם כָּךְ לֹא יָכוֹל הָעוֹלָם לְהִתְקַיֵּם, אֶלָּא הקב"ה מַאֲרִיךְ רֻגְזוֹ עִם צַדִּיקִים, וְעִם רְשָׁעִים יוֹתֵר מֵהַצַּדִּיקִים. עִם הָרְשָׁעִים כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, שֶׁיִּתְקַיְּמוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. כַּכָּתוּב, חַי אָנִי נְאֻם יהו"ה וגו' אִם אֶחְפֹּץ וגו' כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה (יחזקאל לג, יא). וְחָיָה - בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְחָיָה - בָּעוֹלָם הַבָּא. וְעַל כֵּן מַאֲרִיךְ לָהֶם אֶת רֻגְזוֹ תָּמִיד. אוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא מֵהֶם גֶּזַע טוֹב בָּעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁהוֹצִיא אֶת אַבְרָהָם מִתֶּרַח, שֶׁהוּא גֶּזַע טוֹב, וְשֹׁרֶשׁ וְחֵלֶק טוֹב לָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָא, לָא דָן לֵיהּ לְבַר נָשׁ כְּעוֹבָדוֹי בִּישִׁין דְּאִיהוּ עָבִיד תָּדִיר, דְּאִי הָכִי לָא יָכִיל עַלְמָא לְאִתְקַיְימָא, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָרִיךְ רוּגְזֵיהּ עִם צַדִּיקַיָא, וְעִם רַשִּׁיעַיָא יַתִּיר מִצַּדִּיקַיָא. עִם רַשִּׁיעַיָא בְּגִין דִּיתוּבוּן בִּתְיוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא, דְּיִתְקַיְימוּן בְּהַאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי. כְּמָה דִכְתִיב, ׳חַי אָנִי נְאֻם יהו"ה וגו'׳ ׳אִם אֶחְפֹּץ וגו'׳ ׳כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה׳ (יחזקאל לג, יא). ׳וְחָיָה׳ בְּעַלְמָא דֵין, ׳וְחָיָה׳ בְּעַלְמָא דְאָתֵי. וְעַל דָּא אוֹרִיךְ רוּגְזֵיהּ לוֹן תָּדִיר. אוֹ בְּגִין דְּיִפּוּק מִנְּהוֹן גִּזְעָא טָבָא בְּעַלְמָא כְּמָה דְאַפִּיק אַבְרָהָם מִתֶּרַח, דְּאִיהוּ גִּזְעָא טָבָא, וְשָׁרָשָׁא וְחוּלָקָא טָבָא לְעַלְמָא.
דקדוק הדין עם הצדיקים - לא לצורכו אלא להרים ראשם
אֲבָל הקב"ה מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים תָּמִיד, בְּכָל הַמַּעֲשִׂים שֶׁהֵם עוֹשִׂים. בכל חומר הדין מִשּׁוּם שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא יִסְטוּ יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, אע"פ שיבואו עליהם ייסורים וּמִשּׁוּם כָּךְ בּוֹחֵן אוֹתָם. לֹא בִּשְׁבִילוֹ, אין הקב"ה מעמידם בנסיון כדי לבחון נאמנותם בשבילו שֶׁהֲרֵי הוּא יוֹדֵעַ אֶת הַיֵּצֶר וְכֹחַ הָאֱמוּנָה שֶׁלָּהֶם, אֶלָּא כְּדֵי לְהָרִים רֹאשָׁם ולגדלם בִּשְׁבִילָם. בשכר עמידתם בניסיון
בלשון הזוהר
אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם צַדִּיקַיָא תָּדִיר, בְּכָל עוֹבָדִין דְּאִינוּן עָבְדִין. בְּגִין דְּיָדַע דְּלָא יִסְטוּן לְיָמִינָא וּשְׂמָאלָא, וּבְגִין כָּךְ אַבְחִין לוֹן. לָאו בְּגִינֵיהּ, דְּהָא אִיהוּ יָדַע יִצְרָא וְתוּקְפָא דִמְהֵימְנוּתָא דִלְהוֹן, אֶלָּא בְּגִין לַאֲרָמָא רִישֵׁיהוֹן בְּגִינַיְיהוּ.
׳והאלהים נסה את אברהם׳ - הרמת נס בעיני כל העולם
כְּמוֹ זֶה, עָשָׂההקב"ה לוֹ לְאַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב, וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם (בראשית כב, א). מַה זֶּהלשון נִסָּה ומשיב שהוא מלשון ? הֲרָמַת נֵס, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר הָרִימוּ נֵסוכן (ישעיה סב, י), שְׂאוּ נֵסוהיינו ש (ירמיה ד, ו), הֵרִים דִּגְלוֹלפרסם ענין אמונתו וצדקתו של אברהם בְּכָל הָעוֹלָם. וְאַף עַל גַּב שֶׁזֶּהענין נסיון העקידה נִתְבָּאֵר, בכמה הבחנות נוספות, [והיינו א. מצד קנין שלמות המעלות העליונות ב. לכלול בו מידת הדין ג. להשתיק קטרוג השטן.] אך מ"מ יש בזה גם הבחנת פרסום הדבר ו בִּשְׁבִיל זֶהבשביל העמידה בניסיון העקידה הקב"ה הֵרִים אֶת דִּגְלוֹ שֶׁל אַבְרָהָם בְּעֵינֵי כֻּלָּם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב נִסָּה אֶת אַבְרָהָם. אַף כָּךְ הקב"ה, כְּדֵי לְהָרִים אֶת דֶּגֶל הַצַּדִּיקִים, הוּא בּוֹחֵן אוֹתָם, לְהָרִים אֶת רֹאשָׁם בְּכָל הָעוֹלָם.ונמצא לפי זה בצדיקים ג' בחינות הא' שהב"ה מאריך להם מפני שאינם יכולים לסבול יסורים. הב' שהם מדוכאים ביסורים להגביר נשמתם על גופם יותר. הג' להרים נסם לעין כל.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָא, עֲבַד לֵיהּ לְאַבְרָהָם, דִּכְתִיב, ׳וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם׳ (בראשית כב, א). מַאי ׳נִסָּה׳. הֲרָמַת נֵס, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳הָרִימוּ נֵס׳ (ישעיה סב, י), ׳שְׂאוּ נֵס׳ (ירמיה ד, ו), אָרִים דִּגְלָא דִּילֵיהּ בְּכָל עַלְמָא. וְאַף עַל גַּב דְּהָא אִתְּמָר, בְּגִין דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָרִים דִּגְלָא דְאַבְרָהָם בְּעֵינֵיהוֹן דְּכֹלָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳נִסָּה אֶת אַבְרָהָם׳. אוּף הָכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין לַאֲרָמָא דִגְלָא דְצַדִּיקַיָא, אִיהוּ בָּחִין לוֹן, לַאֲרָמָא רֵישַׁיְיהוּ בְּכָל עַלְמָא.
׳צדיק יבחן׳ - רצון הקב"ה מתרצה בנשמה ולא בגוף
צַדִּיק יִבְחָן (תהלים יא, ה), מַה הַטַּעַם? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִשּׁוּם שֶׁהקב"ה, כְּשֶׁמִּתְרַצֶּה בַּצַּדִּיקִים, מַה כָּתוּב? וַיהו"ה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי (ישעיה נג, י). וּבֵאֲרוּהוּ. אֲבָל מִשּׁוּם שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁל הקב"ה, לֹא מִתְרַצֶּה אֶלָּא בַּנְּשָׁמָה, אֲבָל בַּגּוּף לֹא. שֶׁהֲרֵי הַנְּשָׁמָה דּוֹמָה לַנְּשָׁמָה שֶׁל מַעְלָה, וְהַגּוּף אֵינוֹ רָאוּי לְהֵאָחֵז לְמַעְלָה, וְאַף עַל גַּב שֶׁדְּיוֹקָן הַגּוּף הוּא בְּסוֹד עֶלְיוֹן.
בלשון הזוהר
׳צַדִּיק יִבְחָן׳ (תהלים יא, ה), מַאי טַעְמָא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד אִתְרָעֵי בְּהוּ בְּצַדִּיקַיָא, מַה כְּתִיב. ׳וַיהו"ה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי׳ (ישעיה נג, י). וְאוּקְמוּהָ. אֲבָל בְּגִין דִּרְעוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא אִתְרָעֵי אֶלָּא בְּנִשְׁמָתָא, אֲבָל בְּגוּפָא לָא. דְּהָא נִשְׁמָתָא אִיהִי דַמְיָא לְנִשְׁמָתָא דִלְעֵילָא, וְגוּפָא לָאו אִיהוּ חָזֵי לְאִתְאַחֲדָא לְעֵילָא, וְאַף עַל גַּב דְּדִיוּקְנָא דְגוּפָא בְּרָזָא עִלָּאָה אִיהוּ.
מכת הגוף לשליטת הנשמה - כאבן בוחן פנת יקרת
וּבֹא וּרְאֵה, בִּזְמַן שֶׁהקב"ה מִתְרַצֶּה בְּנִשְׁמַת הָאָדָם לֵהָנוֹת (נ"א: לְהָאִיר) בָּהּ, הוּא מַכֶּה אֶת הַגּוּף כְּדֵי שֶׁתִּשְׁלֹט הַנְּשָׁמָה. שֶׁהֲרֵי בְּעוֹד הַנְּשָׁמָה עִם הַגּוּף, הַנְּשָׁמָה לֹא יְכוֹלָה לִשְׁלֹט. שֶׁכַּאֲשֶׁר נֶחֱלַשׁ (נ"א: נִשְׁבַּר) הַגּוּף, הַנְּשָׁמָה שׁוֹלֶטֶת. צַדִּיק יִבְחָן, מַה זֶּה צַדִּיק יִבְחָן? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, אֶבֶן בֹּחַן (ישעיה כח, טז), כָּךְ גַּם צַדִּיק יִבְחָן, מְחַזֵּק אוֹתוֹ. כְּאֶבֶן בֹּחַן (ישעיה כח, טז) זוֹ שֶׁהִיא פִּנַּת יִקְרַת, כָּךְ גַּם צַדִּיק יִבְחָן.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בְּנִשְׁמָתֵיהּ דְּבַר נָשׁ, לְאִתְהַנָּאָה (נ"א: לְאִתְנַהֲרָא) בָהּ, מָחֵי לְגוּפָא בְּגִין דְּתִשְׁלוֹט נִשְׁמָתָא. דְּהָא בְּעוֹד דְּנִשְׁמָתָא עִם גּוּפָא, נִשְׁמָתָא לָא יָכְלָא לְשַׁלְטָאָה. דְּכַד אִתְרַע (נ"א: אִתְּבַר) גּוּפָא, נִשְׁמָתָא שָׁלְטָא. ׳צַדִּיק יִבְחָן׳, מַאי ׳צַדִּיק יִבְחָן׳. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳אֶבֶן בֹּחַן׳ (ישעיה כח, טז), הָכִי נָמֵי ׳צַדִּיק יִבְחָן׳, אַתְקִיף לֵיהּ. כְּהַאי ׳אֶבֶן בֹּחַן׳ (ישעיה כח, טז), דְּהִיא ׳פִּנַּת יִקְרַת׳, הָכִי נָמֵי ׳צַדִּיק יִבְחָן׳.
׳שנאה נפשו׳ - הדרגה שכל הנשמות תלויות בה שונאת רשע
וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ (תהלים יא, ה). מַה זֶּה שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ? הֲתַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁהקב"ה הוּא שֶׁנַּפְשׁוֹ שׂוֹנֵאת אֶת הָרָשָׁע הַהוּא? אֶלָּא אוֹתָהּ דַּרְגָּה שֶׁכָּל הַנְּשָׁמוֹת תְּלוּיוֹת בָּהּ, שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ שֶׁל הָרָשָׁע הַהוּא, שֶׁלֹּא רוֹצָה אוֹתָהּ כְּלָל. לֹא רוֹצָה אוֹתָהּ לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב, וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ (תהלים יא, ה) - וַדַּאי. דָּבָר אַחֵר שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, נִשְׁבַּע אֲדֹנָי יֱהֹוִה בְּנַפְשׁוֹ (עמוס ו, ח), וּמִשּׁוּם כָּךְ צַדִּיק יִבְחָן.
בלשון הזוהר
׳וְרָשָׁע וְאוֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ׳ (תהלים יא, ה). מַאי ׳שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ׳. סַלְּקָא דַּעְתָּךְ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוֵי דְּנַפְשׁוֹ שָׂנְאָה לְהַהוּא רָשָׁע. אֶלָּא הַהוּא דַרְגָּא דְּכָל נִשְׁמָתִין תַּלְיָין בֵּיהּ, ׳שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ׳ דְּהַהוּא רָשָׁע, דְּלָא בָּעְיָא לָהּ כְּלַל. לָא בָּעְיָא לָהּ לָא בְּעַלְמָא דֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְאָתֵי. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳וְרָשָׁע וְאוֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ׳ (תהלים יא, ה), וַדַּאי. דָּבָר אַחֵר ׳שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳נִשְׁבַּע אֲדֹנָי יֱהֹוִה בְּנַפְשׁוֹ׳ (עמוס ו, ח), וּבְגִין כָּךְ ׳צַדִּיק יִבְחָן׳.
ירידת האדם מחכמתו - שכחת כבוד רבו בתאוות היצר
בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הָאָדָם, צִוָּה אוֹתוֹ לְהֵיטִיב לוֹ, נָתַן לוֹ חָכְמָה, הִתְעַלָּה בְּדַרְגּוֹתָיו לְמַעְלָה. כְּשֶׁיָּרַד לְמַטָּה, רָאָה תְּשׁוּקַת הַיֵּצֶר הָרָע וְנִדְבַּק בּוֹ, וְשָׁכַח כָּל מַה שֶּׁהִתְעַלָּה (ס"א: שֶׁהִסְתַּכֵּל), בַּכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן שֶׁל רַבּוֹ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם, פַּקִּיד לֵיהּ לְאוֹטָבָא לֵיהּ, יָהַב לֵיהּ חָכְמְתָא, אִסְתַּלַּק בְּדַרְגּוֹי לְעֵילָא. כַּד נָחַת לְתַתָּא, חָמָא תִּיאוּבְתָּא דְיֵצֶר הָרָע וְאִתְדַּבַּק בֵּיהּ, וְאִנְשֵׁי כָּל מַה דְּאִסְתַּלַּק (ס"א: דְּאִסְתַּכַּל), בִּיקָרָא עִלָּאָה דְמָרֵיהּ.
נח הצדיק תמים - ירידתו ביין ובהתגלותו
בָּא נֹחַ, בַּתְּחִלָּה כָּתוּב, נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה (בראשית ו, ט), וְאַחַר כָּךְ יָרַד לְמַטָּה, וְרָאָה יַיִן חָזָק שֶׁאֵינוֹ צָלוּל, מִיּוֹם אֶחָד, וְשָׁתָה מִמֶּנּוּ, וְהִשְׁתַּכֵּר וְהִתְגַּלָּה, כַּכָּתוּב, וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה (בראשית ט, כא).
בלשון הזוהר
אֲתָא נֹחַ, בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב, ׳נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה׳ (בראשית ו, ט), וּלְבָתַר נָחַת לְתַתָּא, וְחָמָא חַמְרָא תַּקִּיף דְּלָא צָלֵיל, מֵחַד יוֹמָא, וְאִשְׁתֵּי מִנֵּיהּ, וְאִשְׁתַּכַּר וְאִתְגְּלִי, כְּמָה דִכְתִיב, ׳וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה׳ (בראשית ט, כא).
אברהם ירד למצרים ועלה בשלום לדרגתו הראשונה
בָּא אַבְרָהָם, הִתְעַלָּה בַּחָכְמָה, וְהִסְתַּכֵּל בִּכְבוֹד רִבּוֹנוֹ. אַחַר כָּךְ וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ וגו' (בראשית יב, י). מַה כָּתוּב אַחַר כָּךְ? וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה (בראשית יג, א) - וְהִתְעַלָּה לְדַרְגָּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיְתָה בּוֹ בָּרִאשׁוֹנָה, וְנִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם.
בלשון הזוהר
אֲתָא אַבְרָהָם, אִסְתַּלַּק בְּחָכְמְתָא, וְאִסְתַּכַּל בִּיקָרָא דְמָארֵיהּ. לְבָתַר ׳וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ וגו'׳ (בראשית יב, י). לְבָתַר מַה כְּתִיב, ׳וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה׳ (בראשית יג, א), וְאִסְתַּלַּק לְדַרְגֵּיהּ קַדְמָאָה דַּהֲוָה בֵּיהּ בְּקַדְמִיתָא, וְעָאל בִּשְׁלָם וְנָפַק בִּשְׁלָם.
יצחק ההולך ועולה בשלום - תכלית הבחינה הרמת ראש הצדיקים
בָּא יִצְחָק, מַה כָּתוּב? וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן וגו' (בראשית כו, א). וְהָלַךְ יִצְחָק וְהִתְעַלָּה מִשָּׁם אַחַר כָּךְ בְּשָׁלוֹם. וְכָל הַצַּדִּיקִים, כֻּלָּם בּוֹחֵן אוֹתָם הקב"ה, כְּדֵי לְהָרִים אֶת רֹאשָׁם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
אֲתָא יִצְחָק, מַה כְּתִיב, ׳וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן וגו'׳ (בראשית כו, א). וַאֲזַל יִצְחָק וְאִסְתַּלַּק מִתַּמָּן לְבָתַר בִּשְׁלָם. וְכֻלְּהוּ צַדִּיקַיָיא, כֻּלְּהוּ בָּחִין לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין לַאֲרָמָא רֵישַׁיְיהוּ בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי.
ויאמר אחתי היא
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.