ויאמר אחתי היא
׳אחותי היא׳ - על השכינה שעמהם אמרו כן אברהם ויצחק
וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא (בראשית כו, ז), כְּמוֹ שֶׁאָמַר אַבְרָהָם, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁכִינָה הָיְתָה עִמּוֹ וְעִם אִשְׁתּוֹ, וּבִשְׁבִיל הַשְּׁכִינָה הוּא אָמַר, שֶׁכָּתוּב, אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ (משלי ז, ד). וְעַל כֵּן הִתְחַזֵּק וְאָמַר אֲחֹתִי הִוא. עוֹד, אַבְרָהָם וְיִצְחָק, כָּךְ רָאוּי, שֶׁוַּדַּאי מִשּׁוּם הַפָּסוּק שֶׁכָּתוּב אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי (שיר השירים ה, ב), וּמִשּׁוּם כָּךְ וַדַּאי רָאוּי לָהֶם לוֹמַר אֲחֹתִי הִוא, וְעַל כֵּן הִתְחַזְּקוּ הַצַּדִּיקִים בּוֹ בְּהקב"ה.
בלשון הזוהר
׳וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחוֹתִי הִיא׳ (בראשית כו, ז), כְּמָה דְּאָמַר אַבְרָהָם, בְּגִין דִּשְׁכִינְתָּא הֲוָה עִמֵּיהּ וְעִם אִתְּתֵיהּ, וּבְגִין שְׁכִינְתָּא קָאֲמַר, דִּכְתִיב, ׳אֱמוֹר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ׳ (משלי ז, ד). וְעַל דָּא אִתְתַּקַּף וְאָמַר ׳אֲחוֹתִי הִיא׳. תוּ, אַבְרָהָם וְיִצְחָק, הָכִי אִתְחֲזֵי, דְּוַדַּאי בְּגִין קְרָא דִּכְתִיב ׳אֲחוֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי׳ (שיר השירים ה, ב), וּבְגִין כָּךְ וַדַּאי אִתְחֲזֵי לוֹן לוֹמַר ׳אֲחוֹתִי הִיא׳, וְעַל דָּא אִתְתַּקָּפוּ צַדִּיקַיָיא בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
׳את רבקה אשתו׳ - דייקא, השכינה שעמה, ולא ח"ו ששימש מיטתו ביום
׳וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וְגוֹ׳. ׳וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו׳וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וגו' (בראשית כו, ח). אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ - דַּוְקָא,שתיבת ׳את׳ באה לרבות (וְזוֹ הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁבַּעֲבוֹדָה זָרָה כָּתוּב בָּהּ ׳וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק׳, כָּךְ גַּם מְצַחֵק אֶת) ולפי נוסח זה, כל ישיבת יצחק בארץ פלשתים רומזת שהיה עוסק בחכמות הקליפות, הנקראות עבודה זרה ולשון צחוק נאמר בהן, ועם כל זה לא הניח את אחיזתו בשכינה, ואותו הצחוק לא עשה אלא עם השכינה הנקראת ׳את׳ (מהרח"ו) (וְזוֹ הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁבַּעֲבוֹדָה זָרָה כָּתוּב בָּהּ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק (שמות לב, ו), כָּךְ גַּם מְצַחֵק אֵת) זוֹ שְׁכִינָה שֶׁהָיְתָה עִם רִבְקָה. דָּבָר אַחֵר,לפי הפשט וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיִּצְחָק הָיָה מְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּיּוֹם? שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, יִשְׂרָאֵל הֵם קְדוֹשִׁים וְלֹא מְשַׁמְּשִׁים מִטָּתָם בַּיּוֹם, וְיִצְחָק שֶׁהָיָה קָדוֹשׁ,עולה תמימה הָיָה מְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּיּוֹם?
בלשון הזוהר
׳וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וגו'׳ (בראשית כו, ח). ׳אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ׳ דַּיְיקָא, (וְדָא שְׁכִינְתָּא, כְּמָה דַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּתִיב בָּהּ ׳וַיָּקוּמוּ לְצַחֵק׳ (שמות לב, ו), הָכִי נָמֵי ׳מְצַחֵק אֵת׳) דָּא שְׁכִינְתָּא דַּהֲוַת עִמָּהּ דְּרִבְקָה. דָּבָר אַחֵר, וְכִי סַלְּקָא דַּעְתָּךְ דְּיִצְחָק הֲוָה מְשַׁמֵּשׁ עַרְסֵיהּ בִּימָמָא. דְּהָא תָּנִינָן, יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין אִינוּן וְלָא מְשַׁמְשֵׁי עַרְסַיְיהוּ בִּימָמָא, וְיִצְחָק דַּהֲוָה קַדִּישׁ, הֲוָה מְשַׁמֵּשׁ עַרְסֵיהּ בִּימָמָא.
׳בעד החלון׳ - אבימלך צפה באיצטגנינות וראה שהיא אשתו
אֶלָּא, וַדַּאי שֶׁאֲבִימֶלֶךְ הָיָה חָכָם,גדול בחכמות הקליפות וְהוּא הִסְתַּכֵּל בְּאִיצְטַגְנִינוּתוֹ, שֶׁהוּא חַלּוֹן.שאינה ראיה שלמה אלא הצצה מן החרכים, ולכן כל ידיעה שאינה שלמה מתייחסת אל החלון (כתם פז) כָּתוּב כָּאן בְּעַד הַחַלּוֹן (בראשית כו, ח), וְכָתוּב שָׁם בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָאומן החלון שבביתה לא יכלה לראות את המלחמה שבנחל קישון (כתם פז) (שופטים ה, כח) - מַה לְּהַלָּן בְּאִיצְטַגְנִינוּת, אַף כָּאן בְּאִיצְטַגְנִינוּת. וְרָאָה שֶׁלֹּא הָיָה כְּמוֹ שֶׁהָיָה אוֹמֵר יִצְחָק.שאחותו היא אֶלָּא וַדַּאי הוּא מְצַחֵק עִמָּהּ,דרך אישות (כתם פז) וְהִיא אִשְׁתּוֹ. וְאָז וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר וגו'׳אך הנה אשתך היא ואיך אמרת אחתי היא׳ (בראשית כו, ט). רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, נָאֶה הָיָה לַאֲבִימֶלֶךְלפי מדותיו הרעות (רמ"ק) לַעֲשׂוֹת לְיִצְחָק כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לְאַבְרָהָם,ולקחת את אשתו רַק שֶׁכְּבָר הוֹכִיחַ אוֹתוֹ הקב"ה בָּרִאשׁוֹנָה.במעשה שרה, ׳הנך מת על האשה׳, ולכן השתדל בכשפיו לדעת אם אחותו היא, ואילו היתה אחותו היה לוקחה לאשה
בלשון הזוהר
אֶלָּא, וַדַּאי אֲבִימֶלֶךְ חַכִּים הֲוָה, וְאִיהוּ אִסְתַּכַּל בְּאִצְטַגְנִינוּתָא דִילֵיהּ, דְּאִיהוּ חַלּוֹן. כְּתִיב הָכָא ׳בְּעַד הַחַלּוֹן׳ (בראשית כו, ח), וּכְתִיב הָתָם ׳בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא׳ (שופטים ה, כח), מַה לְּהַלָּן בְּאִצְטַגְנִינוּתָא, אוּף הָכִי נָמֵי בְּאִצְטַגְנִינוּתָא. וְחָמָא דְּלָא הֲוָה כְּמָה דַהֲוָה אָמַר יִצְחָק. אֶלָּא וַדַּאי אִיהוּ מְצַחֵק עִמָּהּ, וְאִיהִי אִתְּתֵיהּ. וּכְדֵין ׳וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר וגו'׳ (בראשית כו, ט). רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, יָאוֹת הֲוָה אֲבִימֶלֶךְ לְמֶעְבַּד לְיִצְחָק כְּמָה דַעֲבַד לְאַבְרָהָם, בַּר דְּהָא אוֹכַח לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּקַדְמִיתָא.
׳אין יראת אלהים במקום הזה׳ - היא המהימנותא החסרה בגרר
בֹּא רְאֵה, כָּתוּב כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה (בראשית כ, יא), אָמַר רַבִּי אַבָּא, מִשּׁוּם כָּךְ אָמַר אֲחֹתִי הִוא, כְּדֵי לְהִדָּבֵק בַּשְּׁכִינָה, שֶׁכָּתוּב, אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ (משלי ז, ד). מַה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁבָּהֶם לֹא הָיְתָה אֱמוּנָה, שֶׁאִם נִמְצְאָה בֵּינֵיהֶם אֱמוּנָה, לֹא הָיָה צָרִיךְ. אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא הָיְתָה בֵּינֵיהֶם אֱמוּנָה, אָמַר כָּךְ. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה (בראשית כ, יא). אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים - זוֹ הָאֱמוּנָה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה׳ (בראשית כ, יא), אָמַר רַבִּי אַבָּא, בְּגִין כָּךְ אָמַר ׳אֲחוֹתִי הִיא׳, בְּגִין לְאִתְדַּבָּקָא בִּשְׁכִינְתָּא, דִּכְתִיב, ׳אֱמוֹר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ׳ (משלי ז, ד). מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּבְהוּ לָא הֲוָה מְהֵימְנוּתָא, דְּאִי מְהֵימְנוּתָא אִשְׁתַּכַּח בֵּינַיְיהוּ, לָא הֲוָה אִצְטְרִיךְ. אֲבָל מִגּוֹ דְּלָא הֲוָה בֵּינַיְיהוּ מְהֵימְנוּתָא, אָמַר הָכִי. וּבְגִין כָּךְ אָמַר ׳כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה׳ (בראשית כ, יא). ׳אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים׳ דָּא מְהֵימְנוּתָא.
השכינה אינה שורה חוץ לארץ - יצחק החזיק במהימנותא
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא שׁוֹרָה הַשְּׁכִינָה מִחוּץ לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה,א. כוונת הזוהר היא לארץ שבעת העממים, ששם גילוי שכינה, וגרר היא בינונית, אינה כחוץ לארץ ואינה כעיקר ארץ ישראל (מקדש מלך) ב. בערך הכיבוש אין גרר ארץ ישראל, ולכן אמר אברהם 'אין יראת אלהים', ואילו יצחק, מצד הגבורה, הכל כבוש לפניו (אוה"ח) ג. לדעת נפש דוד גרר חוץ לארץ היא (נפש דוד) וְעַל זֶה אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה (בראשית כ, יא), שֶׁזֶּה לֹא מְקוֹמָהּ, וְלֹא שׁוֹרָה כָּאן. וְיִצְחָק הֶחֱזִיק בּוֹ בָּאֱמוּנָה, שֶׁרָאָה שֶׁהִנֵּה הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּתוֹךְ אִשְׁתּוֹ.כי היה בטוח שהשכינה לא תזוז מאצל רבקה לכל מקום אשר תלך (כתם פז) ויש גורסים 'גו אתתיה שריא', כי אף שאין השכינה שורה בחוץ לארץ היתה שורה עם רבקה, ולכן קרא את רבקה אחות, לרמוז אל השכינה הנקראת אחות (הרח"ו)
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּגִין דְּלָא שַׁרְיָא שְׁכִינְתָּא לְבַר מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, וְעַל דָּא ׳אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה׳ (בראשית כ, יא), דְּלַאו אַתְרֵיהּ הוּא, וְלָא שַׁרְיָא הָכָא. וְיִצְחָק אִתְתַּקַּף בֵּיהּ בִּמְהֵימְנוּתָא, דְּחָמָא דְהָא שְׁכִינְתָּא גוֹ אִתְּתֵיהּ שַׁרְיָא.
ויצו אבימלך את כל העם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.