ממלכת הזוהר › זוהר › שמיני › מאמר 7: ויברא אלהים את התנינם הגדלים - סוד האבות והנפש החיה בסתרי בראשית › פיסקה 2 (לט ע"ב)

התנינם הגדלים אלו האבות והנפש החיה הרומשת נשמת אדם הראשון ממקור עליון

שמיני · ויברא אלהים את התנינם הגדלים - סוד האבות והנפש החיה בסתרי בראשית · מאמר 7 · פיסקה 2 · דף לט ע"ב

לשון הזוהר

׳אֶת הַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים׳ - אִלֵּין אֲבָהָן. דְּאִינּוּן מִתְשַׁקְיָין בְּקַדְמִיתָא, וּמִשְׁתָּרְשִׁין עַל כֹּלָּא. ׳וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרוֹמֶשֶׂת׳ - ׳וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה׳, דָּא נֶפֶשׁ, דְּהַהִיא אֶרֶץ עִלָּאָה אַפִּיקַת מֵהַהִיא חַיָּה עִלָּאָה עַל כֹּלָּא, דִּכְתִּיב ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה׳. וְדָא אִיהִי נֶפֶשׁ דְּאָדָם קַדְמָאָה, דְּמָשִׁיךְ בְּגַוִיהּ. הָרוֹמֶשֶׂת: דָּא הִיא חַיָּה דְּרַחֲשָׁא בְּכָל טוּרִין (ס"א סטרין), לְעֵילָּא וְתַתָּא. ׳אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם׳ - דְּהַהוּא נָהָר עִלָּאָה נָגִיד וְנָפִיק מֵעֵדֶן, וְאַשְׁקֵי לְהַאי אִילָנָא, לְאִשְׁתָּרְשָׁא בְּשָׁרְשׁוֹי עַל כֹּלָּא, וּלְאִשְׁתַּכְּחָא בֵּיהּ מְזוֹנָא לְכֹלָּא.

תרגום

׳אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדלִים׳ (בראשית א, כא) - אֵלּוּ הָאָבוֹת, שֶׁהֵם מֻשְׁקִים בָּרִאשׁוֹנָה וּמִשְׁתָּרְשִׁים עַל הַכֹּל. ׳וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת׳ - ׳וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה׳ - זוֹ הַנֶּפֶשׁ, שֶׁאוֹתָהּ הָאָרֶץ הָעֶלְיוֹנָה הוֹצִיאָה מֵאוֹתָהּ חַיָּה עֶלְיוֹנָה עַל הַכֹּל, שֶׁכָּתוּב ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה׳ (בראשית א, כד). וְזוֹהִי הַנֶּפֶשׁ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁמָּשַׁךְ בְּתוֹכוֹ. הָרֹמֶשֶׂת - זוֹהִי הָרוֹחֶשֶׁת בְּכָל הֶהָרִים (הַצְּדָדִים) לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. ׳אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם׳ - שֶׁאוֹתוֹ נָהָר עֶלְיוֹן שׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא מֵעֵדֶן, וּמַשְׁקֶה אֶת הָעֵץ הַזֶּה לְהִשְׁתָּרֵשׁ בְּשָׁרָשָׁיו עַל הַכֹּל, וְשֶׁיִּמָּצֵא בּוֹ מָזוֹן לַכֹּל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳את התנינים הגדולים׳ - אלין אבהן. דאינון מתשקיין בקדמיתא, ומשתרשין על כלא. ׳ואת כל נפש החיה הרומשת׳ - ׳ואת כל נפש החיה׳, דא נפש, דההיא ארץ עלאה אפיקת מההיא חיה עלאה על כלא, דכתיב ׳תוצא הארץ נפש חיה׳. ודא איהי נפש דאדם קדמאה, דמשיך בגויה. הרומשת: דא היא חיה דרחשא בכל טורין (ס"א סטרין), לעילא ותתא. ׳אשר שרצו המים׳ - דההוא נהר עלאה נגיד ונפיק מעדן, ואשקי להאי אילנא, לאשתרשא בשרשוי על כלא, ולאשתכחא ביה מזונא לכלא.

התרגום: ׳את התנינם הגדלים׳ (בראשית א, כא) - אלו האבות, שהם משקים בראשונה ומשתרשים על הכל. ׳ואת כל נפש החיה הרמשת׳ - ׳ואת כל נפש החיה׳ - זו הנפש, שאותה הארץ העליונה הוציאה מאותה חיה עליונה על הכל, שכתוב ׳תוצא הארץ נפש חיה׳ (בראשית א, כד). וזוהי הנפש של אדם הראשון שמשך בתוכו. הרמשת - זוהי הרוחשת בכל ההרים (הצדדים) למעלה ולמטה. ׳אשר שרצו המים׳ - שאותו נהר עליון שופע ויוצא מעדן, ומשקה את העץ הזה להשתרש בשרשיו על הכל, ושימצא בו מזון לכל.

מן המפרשים

מקדש מלך: דא נפש דההיא ארץ עילאה וכו' פי' נשמת אד"הר. הוציאתה המ' מן הבינה שהיא חיה עילאה ושיעור הכתוב ואת כל נפש של אד"הר שקיבלה אותה המלכות מן חיה הרומשת שהיא בינה:

הסולם: את התנינים הגדולים: אלו הם האבות, שהם חג״ת, שהם נשקים תחילה, מן הבינה, ונשרשים להשפיע לכל. ואת כל נפש החיה הרומשת. ואת כל נפש החיה, זו היא נפש דאדם הראשון, שארץ עליונה ההיא, שהיא מלכות, הוציאה מחיה עליונה ההיא העליונה על הכל.…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: את התנינים הגדולים אלין אבהן נדקדק אמאי קארי לאבהן בשם תנינים ועוד דאטו עד השתא שהוא יום ה' לא איתבריאו אבהן. א"כ מאן נינהו יום א' ב' וג' וכל מה שנברא בהם. וי"ל דבקרא קשה למה לא קיצר ואמר ישרצו המים וכו' ויהי כן. שהרי בשרץ נפש…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: