ממלכת הזוהר › זוהר › שמיני › מאמר 4: ויהי ביום השמיני קרא - שלמות הכהן בעגל ואיל וערבוביית נדב ואביהוא › פיסקה 23 (לח ע"ב)

קחו שעיר עזים לחטאת - עגל לעולה לישראל כי כבר קבלו עונש בעגל

שמיני · ויהי ביום השמיני קרא - שלמות הכהן בעגל ואיל וערבוביית נדב ואביהוא · מאמר 4 · פיסקה 23 · דף לח ע"ב

לשון הזוהר

׳וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת׳ (ויקרא ט, ג), עֵגֶל לְחַטָּאת מִבָּעֵי לֵיהּ, כְּגַוְונָא דְּכַהֲנָא. אֶלָּא יִשְׂרָאֵל הָא קַבִּילוּ עוֹנְשָׁא, וְעַל דָּא לָא כְּתִיב בְּהוּ עֵגֶל לְחַטָּאת, אֶלָּא עֵגֶל לְעוֹלָה. מַאי טַעְמָא. דְּכָל אִינּוּן דְּחָבוּ בֵּיהּ, קַבִּילוּ עוֹנְשָׁא, בֵּין בְּמִלּוּלָא, בֵּין בְּעוֹבָדָא, בֵּין בְּפוּלְחָנָא, וַאֲפִילּוּ אִינּוּן דְּלָא עַבְדוּ מִדִי, אֶלָּא דִּסְלִיקוּ לֵיהּ בִּרְעוּתָא דְּלִבַּיְיהוּ לְמִפְלַח לֵיהּ, אִתְעֲנָשׁוּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וַיַּשְׁק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לב). אֲבָל כָּל אִינּוּן דִּסְלִיקוּ לֵיהּ בִּרְעוּתָא דְּלָא לְמִפְלַח לֵיהּ, אֶלָּא דִּסְלִיקוּ גַּוְונָא דִּרְעוּתָא מִנֵיהּ, הָכָא אִתְדַּכָּן, וּמְקָרְבִין לֵיהּ לְעוֹלָה וְלֹא לְחַטָאת.

תרגום

׳וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת׳ (ויקרא ט, ג) - עֵגֶל לְחַטָּאת הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת, כְּמוֹ שֶׁהַכֹּהֵן. אֶלָּא יִשְׂרָאֵל הֲרֵי קִבְּלוּ עֹנֶשׁ, וְעַל כֵּן לֹא כָתוּב בָּהֶם עֵגֶל לְחַטָּאת, אֶלָּא עֵגֶל לְעוֹלָה. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּל אֵלּוּ שֶׁחָטְאוּ בוֹ, קִבְּלוּ עֹנֶשׁ, בֵּין בְּדִבּוּר, בֵּין בְּמַעֲשֶׂה, בֵּין בַּעֲבוֹדָה. וַאֲפִלּוּ אֵלּוּ שֶׁלֹּא עָשׂוּ דָבָר, אֶלָּא שֶׁהֶעֱלוּהוּ בִּרְצוֹן לִבָּם לַעֲבֹד אוֹתוֹ, נֶעֶנְשׁוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּשְׁק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לב, כ) - אֲבָל כָּל אֵלּוּ שֶׁהֶעֱלוּ אוֹתוֹ בְרָצוֹן שֶׁלֹּא לַעֲבֹד אוֹתוֹ, אֶלָּא שֶׁהֶעֱלוּ גָוֶן שֶׁל רָצוֹן מִמֶּנּוּ - כָּאן נִטְהָרִים, וּמַקְרִיבִים אוֹתוֹ לְעוֹלָה וְלֹא לְחַטָּאת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת׳ (ויקרא ט, ג), עגל לחטאת מבעי ליה, כגוונא דכהנא. אלא ישראל הא קבילו עונשא, ועל דא לא כתיב בהו עגל לחטאת, אלא עגל לעולה. מאי טעמא. דכל אינון דחבו ביה, קבילו עונשא, בין במלולא, בין בעובדא, בין בפולחנא, ואפילו אינון דלא עבדו מדי, אלא דסליקו ליה ברעותא דלבייהו למפלח ליה, אתענשו, כמה דכתיב, ׳וישק את בני ישראל׳ (שמות לב). אבל כל אינון דסליקו ליה ברעותא דלא למפלח ליה, אלא דסליקו גוונא דרעותא מניה, הכא אתדכן, ומקרבין ליה לעולה ולא לחטאת.

התרגום: ׳ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת׳ (ויקרא ט, ג) - עגל לחטאת היה צריך להיות, כמו שהכהן. אלא ישראל הרי קבלו ענש, ועל כן לא כתוב בהם עגל לחטאת, אלא עגל לעולה. מה הטעם? משום שכל אלו שחטאו בו, קבלו ענש, בין בדבור, בין במעשה, בין בעבודה. ואפלו אלו שלא עשו דבר, אלא שהעלוהו ברצון לבם לעבד אותו, נענשו, כמו שכתוב ׳וישק את בני ישראל׳ (שמות לב, כ) - אבל כל אלו שהעלו אותו ברצון שלא לעבד אותו, אלא שהעלו גון של רצון ממנו - כאן נטהרים, ומקריבים אותו לעולה ולא לחטאת.

מן המפרשים

אור יקר: שעיר עזים לחטאת למה וזהו שאמר שעיר וכו/ ופירשו שבא לכפר על מעשה ארץ מצרים שהיו זובחים לשעירים וכו׳ והפגם הוא דשלטין כחות אלו על.

הסולם: ואל בני ישראל וגו׳: ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת. שואל, עגל לחטאת היה צריך לומר, כמו בכהן. ומשיב, אלא ישראל כבר קבלו עונשם, ועל כן, לא כתוב בהם עגל לחטאת, אלא עגל לעולה. מהו הטעם, שהיו צריכים עגל לעולה. כי כל…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: