ויהי ביום השמיני קרא
שלמות הכהן בעגל ואיל וערבוביית נדב ואביהוא
ויהי ביום השמיני - כי שבעת ימים ימלא את ידכם סוד השלמת הכהן
פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא (ויקרא ט, א)׳ וְגוֹ'. - ׳וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי׳ - מַה זֶּה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי? אֶלָּא כָּתוּב, ׳וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׳ וְגוֹ' - ׳כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם (ויקרא ח, לג)׳ - כִּי שִׁבְעַת?! בְּשִׁבְעַת יָמִים הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת, אוֹ שִׁבְעָה ׳יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם׳ - מַה זֶּה ׳כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא׳?
בלשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר ׳וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא וְגוֹ'׳. ׳וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי׳ - מַאי יוֹם הַשְּׁמִינִי. אֶלָּא כְּתִיב ׳וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹ'׳, ׳כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם׳. ׳כִּי שִׁבְעַת׳, ׳בְּשִׁבְעַת יָמִים׳ מִבָּעֵי לֵיהּ, אוֹ שִׁבְעָה ׳יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם׳, מַאי ׳כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא׳.
אשרי הכהנים מתעטרים בעטרת המלך ומשוחים בשמן משחת קדש המשקה שבעה
אֶלָּא אַשְׁרֵי הַכֹּהֲנִים שֶׁמִּתְעַטְּרִים בַּעֲטֶרֶת הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ וּמְשׁוּחִים בְּשֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ, מִשּׁוּם שֶׁמִּתְעוֹרֵר הַשֶּׁמֶן (הָאַחֵר) הָעֶלְיוֹן שֶׁמַּשְׁקֶה אֶת כָּל הַשִּׁבְעָה, וְנִמְשָׁחִים מֵאוֹתוֹ מִשְׁחַת קֹדֶשׁ, וְנִדְלָקִים מִמֶּנּוּ כָּל אוֹתָם שִׁבְעָה מְנוֹרוֹת, וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה הַזֶּה הוּא הַכְּלָל שֶׁל כָּל הַשִּׁבְעָה, וְכֻלָּם נִכְלְלוּ בוֹ.
בלשון הזוהר
אֶלָּא, זַכָּאִין אִינּוּן כַּהֲנֵי, דְּמִתְעַטְּרֵי בְּעִטְרוֹי דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וּמְשִׁיחִין בִּמְשַׁח רְבוּת קַדִּישָׁא, בְּגִין דְּאִתְּעַר מִשְׁחָא (אחרא) עִלָּאָה, דְּמַשְׁקֵי לְכָל שִׁבְעָה, וְאִתְמַשְּׁחָן מֵהַהוּא רְבוּת קַדִּישָׁא, וְאִתְדְּלָקוּ מִנֵּיהּ כָּל אִינּוּן שִׁבְעָה בּוּצִינִין, וְהַאי מְשַׁח רְבוּת הוּא כְּלָלָא דְּכָל שִׁבְעָה, וְכֻלְּהוּ בֵּיהּ אִתְכְּלִילוּ.
כנסת ישראל נקראת בת שבע שהיא כלולה משבעה אחרים כלל הכל
וְשָׁנִינוּ שֶׁהֵם שִׁשָּׁה, וְכֻלָּם כְּלוּלִים בָּזֶה, וְזֶהוּ הַכְּלָל שֶׁל כֻּלָּם, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא׳ (ויקרא ח, לג), שֶׁהֲרֵי בָּזֶה הֵם תְּלוּיִים. וְעַל כֵּן נִקְרֵאת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּת שֶׁבַע. מַה הִיא בַּת שֶׁבַע? שֶׁהִיא כְּלוּלָה מִשִּׁשָּׁה אֲחֵ רִים.
בלשון הזוהר
וְתָנֵינָן שִׁיתָא אִינּוּן, וְכֻלְּהוּ אִתְכְּלִילָן בְּהַאי, וְדָא הוּא כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ, וּבְגִין כַּךְ ׳שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא׳, דְּהָא בְּהַאי תַּלְיָין. וְעַל דָּא, אִקְרֵי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בַּת שֶׁבַע. מַאי אִיהִי בַּת שֶׁבַע. דְּאִיהִי כְּלִילָא מִשִּׁיתָא אָחֳרָנִין.
ביום השמיני הצטוה אהרן להקריב עגל לכפר על חטא העגל שחטא
כֵּיוָן שֶׁהַשִּׁבְעָה הַזֶּה מַשְׁלִים אֶת הַכֹּהֲנִים וּמְעַטֵּר אוֹתָם וּמוֹשֵׁחַ אוֹתָם בַּכֹּל, כְּשֶׁמַּגִּיעִים לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַשְּׁמִינִית, הִצְטַוָּה אַהֲרֹן לְהַקְרִיב עֵגֶל, מִשּׁוּם שֶׁהוּא בְּנָהּ שֶׁל הַפָּרָה, לְכַפֵּר עַל אוֹתוֹ חֵטְא הָעֵגֶל הָאַחֵר שֶׁעָשָׂה אַהֲרֹן, וְחָטָא אֶל הַפָּרָה, שֶׁהִיא שְׁמִינִית, שְׁלֵמוּתָם שֶׁל מְמֻנֵּי (שֶׁל אמוני) יִשְׂרָאֵל. וְנִמְצָא הַכֹּהֵן שָׁלֵם בַּכֹּל, בִּשְׁמוֹנָה מִינֵי לְבוּשֵׁי כָבוֹד, שָׁלֵם בְּכָל הַכְּתָרִים, שָׁלֵם לְמַעְלָה, שָׁלֵם לְמַטָּה.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּהַאי שִׁבְעָה, אַשְׁלִים לְהוּ לְכַהֲנֵי, וְאַעְטַּר לוֹן, וּמָשַׁח לוֹן בְּכֹלָּא, כַּד מָטוּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דְּאִיהִי תְּמִינָאָה, אִתְפְּקַד אַהֲרֹן לְקָרְבָא עֵגֶל, בְּגִין דְּאִיהוּ בְּרֵיהּ דְּפָרָה, לְכַפָּרָא עַל הַהוּא חוֹבָא דְּעֵגֶל אָחֳרָא דַּעֲבַד אַהֲרֹן, וְחָב לְגַבֵּי פָּרָה, דְּאִיהִי תְּמִינָאָה, שְׁלִימוּ דֶּמֱמוּנֵיה (ס"א דאמוני) יִשְׂרָאֵל. וְאִשְׁתְּכַח כַּהֲנָא שְׁלִים בְּכֹלָּא, בִּתְמַנְיָא מִינֵי לְבוּשִׁין דִּיקָר, שְׁלִים בְּכָל כִּתְרִין, שְׁלִים לְעֵילָּא, שְׁלִים לְתַתָּא.
בכל צריך להראות מעשה - מעשה אהרן למטה מעורר מעשה למעלה ומברך העולמות
וּבַכֹּל צָרִיךְ לְהַרְאוֹת מַעֲשֶׂה. וְלָכֵן נַעֲשָׂה בְּאַהֲרֹן הַמַּעֲשֶׂה לְמַטָּה, כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר כָּךְ לְמַעְלָה וְהַכֹּל יִמָּצֵא בְּגָוֶן אֶחָד, וְאָז כָּל הָעוֹלָמוֹת מִתְבָּרְכִים, וְנִמְצָאוֹת בְּרָכוֹת עַל יְדֵי הַכֹּהֵן. וְכָאן מִשְׁתַּלֵּם הַכֹּהֵן בַּכֹּל כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
וּבְכֹלָּא, בָּעֵי לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא. וְעַל דָּא אִתְעָבִיד בֵּיהּ בְּאַהֲרֹן עוֹבָדָא לְתַתָּא, בְּגִין דְּיִתְּעַר הָכִי לְעֵילָּא, וְיִשְׁתְּכַּח כֹּלָּא בְּגַוְונָא חַד, וּכְדֵין אִתְבָּרְכָאן עָלְמִין כֻּלְּהוּ, וּמִשְׁתַּכְחִין בִּרְכָאן עַל יְדָא דְּכַהֲנָא. וְהָכָא אִשְׁתְּלִים כַּהֲנָא בְּכֹלָּא כַּדְקָא חֲזֵי.
עגל לכפר על החטא הראשון ואיל לעולה מצד אילו של יצחק להשלים
לָמָּה עֵגֶל, שֶׁכָּתוּב ׳עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת׳ (ויקרא ט, ב)? מִשּׁוּם אוֹתָהּ הַחַטָּאת שֶׁעָשָׂה בָרִאשׁוֹנָה. ׳וְאַיִל לְעֹלָה׳ - מָה הַטַּעַם אַיִל? מִשּׁוּם אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק, שֶׁהָיָה עוֹלָה תְמִימָה, וְאֶת זֶה רָאוּי לְהַקְרִיב, כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת הַכֹּל. וְהַמָּקוֹם הַזֶּה נִשְׁאָב מִצִּדּוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְהָאַיִל הַזֶּה, בִּשְׁבִיל הָאַיִל שֶׁל יִצְחָק נִקְרָב עוֹלָה, (מִשּׁוּם שֶׁהִיא עוֹלָה) שֶׁהֲרֵי עוֹלָה לְמַעְלָה עוֹלָה, וּכְדֵי לְעַטֵּר אוֹתָהּ בִּשְׁלֵמוּת. עֵגֶל וְאַיִל. עֵגֶל בִּשְׁבִילָהּ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. אַיִל - לְהַשְׁלִים אוֹתָהּ בִּשְׁלֵמוּת שֶׁל יִצְחָק כָּרָאוּי. וְיִשְׂרָאֵל שֶׁחָטְאוּ עִם הַכֹּהֵן בָּזֶה, מַקְרִיב כְּגוֹן זֶה, שֶׁכָּתוּב ׳וְשׁוֹר וְאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבּחַ לִפְנֵי ה'׳ (ויקרא ט, ד) '. שׁוֹר - עַל מַה שֶּׁחָטְאוּ. וְאַיִל - לְהַשְׁלִים אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּתוֹ שֶׁל יִצְחָק.
בלשון הזוהר
עֵגֶל לָמָּה. דִּכְתִּיב ׳עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת׳, בְּגִין הַהוּא חַטָּאת, דַּעֲבַד בְּקַדְמִיתָא. ׳וְאַיִל לְעוֹלָה׳, מַאי טַעְמָא אַיִל. בְּגִין אַיִל דְּיִצְחָק, דַּהֲוָא עוֹלָה תְּמִימָה, וְהַאי אִתְחֲזֵי לְקָרְבָא, לְאַשְׁלְמָא כֹּלָּא. וְהַאי אֲתַר, מִסִּטְרָא דְּיִצְחָק אִשְׁתְּאַב. וְהַאי אַיִל בְּגִין אַיִל דְּיִצְחָק מִתְקָרְבָא עוֹלָה, (בגין דאיהי עולה) דְּהָא עוֹלָה לְעֵילָּא סַלְּקָא, וּבְגִין לְאַעְטְּרָא לָהּ בִּשְׁלֵימוּתָא. עֵגֶל וְאַיִל: עֵגֶל בְּגִינָהּ, כִּדְקָאַמְרָן. אַיִל, לְאַשְׁלְמָא לָהּ בִּשְׁלִימוּ דְּיִצְחָק כַּדְקָא חֲזֵי. וְיִשְׂרָאֵל דְּחָבוּ עִמֵּיהּ דְּכַהֲנָא בְּהַאי, מַקְרִיבִין כְּגַוְונָא דָּא, דִּכְתִּיב ׳וְשׁוֹר וְאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבּוֹחַ לִפְנֵי יהו"ה׳. שׁוֹר, עַל מַה דְּחָבוּ. וְאַיִל לְאַשְׁלְמָא לְהַאי אֲתַר בִּשְׁלִימוּ דְּיִצְחָק.
בכהן עגל לחטאת ובישראל לא - כי ישראל כבר קבלו עונש ונקרא שלמים
הזוה"ק מבאר כי שור ואיל שהקריבו בנ"י הוא כענין עגל ואיל שהקריב אהרן, ולפ"ז שואל הזוה"ק מבאר כי שור ואיל שהקריבו בנ"י הוא כענין עגל ואיל שהקריב אהרן, ולפ"ז שואל מַה שּׁוֹנֶה בְּכֹהֵן שֶׁכָּתוּב בּוֹבפרשת המלואים עֵגֶל לְחַטָּאת, וְלֹא כָתוּב בְּיִשְׂרָאֵל שׁוֹר לְחַטָּאת? אלא לשלמים? וע"ז משיב אלא לשלמים? וע"ז משיב אֶלָּא יִשְׂרָאֵל הֲרֵי קִבְּלוּ עֹנֶשׁ בָּרִאשׁוֹנָה, וּמִשּׁוּם שֶׁקִּבְּלוּ עֹנֶשׁ על חטא העגל על חטא העגל בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת,בכמה אופנים ע"י בני לוי, ובמגפה, ובהשקאת המים [כ"א כמידתו וכענינו], בכמה אופנים ע"י בני לוי, ובמגפה, ובהשקאת המים [כ"א כמידתו וכענינו], עַל כֵּן הקב"ה לֹא רָצָה לְהַזְכִּיר לָהֶם אֶת חֲטָאֵיהֶם כְּבָרִאשׁוֹנָה, ומטעם זה גם לא הזכיר לשון עגל אלא שור, ומשא"כ באהרן [- מהרח"ו]. וְעַל כֵּן לֹא כָתוּב כָּאן לְחַטָּאת, אֶלָּא לִשְׁלָמִים, כְּדֵי לְהַרְאוֹת שָׁלוֹם, שֶׁהֲרֵי הקב"ה בְּשָׁלוֹם עִם יִשְׂרָאֵל הראה להם פניו לשלום הראה להם פניו לשלום עַל זֶה.
בלשון הזוהר
מַאי שְׁנָא בְּכַהֲנָא דִּכְתִּיב ׳בֵּיהּ עֵגֶל לְחַטָּאת, וְלָא כְּתִיב בְּיִשְׂרָאֵל שׁוֹר לְחַטָּאת׳. אֶלָּא, יִשְׂרָאֵל הָא קַבִּילוּ עוֹנְשָׁא בְּקַדְמִיתָא, וּבְגִין דְּקַבִּילוּ עוֹנְשָׁא בְּכַמָה אֲתַר, עַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא בָּעָא לְאַדְכְּרָא לוֹן חוֹבַיְיהוּ כִּדְקַדְמֵיתָא, וְעַל דָּא לָא כְּתִיב הָכָא לְחַטָּאת, אֶלָּא לִשְׁלָמִים, בְּגִין לְאַחֲזָאָה שְׁלָמָא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּשְׁלָמָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל עַל דָּא.
אהרן לא קבל עונש מתפלת משה ולכן עגל לחטאת ממש לכפר ולטהר
אֲבָל אַהֲרֹן, שֶׁהֲרֵי לֹא קִבֵּל עֹנֶשׁעל חטא העגל מחמת על חטא העגל מחמת מִתְּפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁכָּתוּב ׳וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' וְגוֹ'׳ (דברים ט, כ) - וְכָתוּב ׳וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִיא׳ - וְעַד עַכְשָׁו הַחֵטְא הָיָה תָלוּי, כָּתוּב ׳וְעֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת׳, לְחַטָּאת וַדַּאי, (׳וְאַיִל לְעֹלָה׳) כְּדֵי שֶׁיְּכַפֵּר אֶת חֶטְאוֹ, וְיִטְהַר וְיִשְׁתַּלֵּם בַּכֹּל. ובג' לשונות נקט הזוהר, כנגד ג' דרגות התשובה: א. הכפרה בעצמה [היא מחיקת החובה] וזהו שאמר 'יתכפר חוביה', ב. מירוק שהיא קשה מן הכל ולזה אמר 'וידכי', ג. שלימות החסרון הנמשך לנשמה אפי' אחר כפרת העון ועליו אמר 'וישתלים' ובזה כלל כל צדדי כפרתו [- אור יקר]. ובג' לשונות נקט הזוהר, כנגד ג' דרגות התשובה: א. הכפרה בעצמה [היא מחיקת החובה] וזהו שאמר 'יתכפר חוביה', ב. מירוק שהיא קשה מן הכל ולזה אמר 'וידכי', ג. שלימות החסרון הנמשך לנשמה אפי' אחר כפרת העון ועליו אמר 'וישתלים' ובזה כלל כל צדדי כפרתו [- אור יקר].
בלשון הזוהר
אֲבָל אַהֲרֹן, דְּהָא לָא קַבִּיל עוֹנְשָׁא מִצְּלוֹתָא דְּמֹשֶׁה, דִּכְתִּיב, ׳וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יהו"ה וְגוֹ'׳ (דברים ט, כ). וּכְתִיב ׳וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִיא׳, וְעַד כְּעַן חוֹבָא הֲוָה תָּלֵי, כְּתִיב ׳וְעֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת׳, לְחַטָּאת וַדַּאי, (׳ואיל לעולה׳) בְּגִין דִּיְכַפֵּר חוֹבֵיהּ, וְיִתְדַכֵּי וְיִשְׁתְּלִים בְּכֹלָּא.
באותו יום נשלמו עליונים ותחתונים ונמצא שלום ושמחה בכל כמעולם לא היתה
וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם נִשְׁלְמוּ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְנִמְצָא שָׁלוֹם בַּכֹּל, בְּשִׂמְחָה שֶׁלְּמַטָּה וּמַטָּה, וְאִלְמָלֵא שֶׁנִּמְצֵאת הָעִרְבּוּבְיָה שֶׁל בְּנֵי אַהֲרֹן בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם - מִיּוֹם שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם לֹא נִמְצְאָה שִׂמְחָה בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים כִּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם. בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הָעֳבַר אוֹתוֹ הַחֵטְא מִן הָעוֹלָם, וְנִמְצְאוּ כֹהֵן וְיִשְׂרָאֵל מְטֹהָרִים מִמֶּנּוּ. (כָּל) אוֹתוֹ הַיּוֹם הָעָבְרוּ כָּל אוֹתָם הַמְקַטְרְגִים שֶׁלְּמַעְלָה, וְהָיוּ הוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים סְבִיבָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נִמְצְאוּ בְּאוֹתוֹ זְמַן.
בלשון הזוהר
וּבְהַהוּא יוֹמָא אִשְׁתְּלִימוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וְאִשְׁתְּכַח שְׁלָמָא בְּכֹלָּא, בְּחֶדְוָותָא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא וְאִלְמָלֵא דְּאִשְׁתְּכַח עִרְבּוּבְיָא דִּבְנֵי אַהֲרֹן בְּהַהוּא יוֹמָא, מִן יוֹמָא דְּאִסְתָּלָקוּ יִשְׂרָאֵל מִן יַמָּא, לָא אִשְׁתְּכַח חֶדְוָותָא דְּעִלָאֵי וְתַתָּאֵי כְּהַהוּא יוֹמָא. בְּהַהוּא יוֹמָא אִתְעַבָּר הַהוּא חוֹבָא מִן עָלְמָא, וְאִשְׁתְּכָחוּ כַּהֲנָא וְיִשְׂרָאֵל מִתְדַּכְּאָן מִנֵּיהּ. (כל) הַהוּא יוֹמָא, אִתְעֲבָרוּ כָּל אִינּוּן מְקַטְרְגִין דִּלְעֵילָּא, וַהֲווּ אַזְלִין וְשָׁטָאן בְּסַחֲרָנַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְלָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּהַהוּא עִדָנָא.
עד שקמו נדב ואביהוא ועכבו את שמחת הכל ונמצא רגז בעולם
עַד שֶׁגָּרְמָה הַשָּׁעָה, וְקָמוּ ׳נָדָב וַאֲבִיהוּא׳ וְעִכְּבוּ (וערבבו) אֶת שִׂמְחַת הַכֹּל, וְנִמְצָא רֹגֶז בָּעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם׳ (ויקרא ט, כג) - מִיָּד - וַיִּקְחוּ (שְׁנֵי) ׳בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
עַד דְּגָרִים שַׁעֲתָא, וְקָמוּ ׳נָדָב וַאֲבִיהוּא׳ וְעִכְּבוּ (ס"א וערבבו) חֶדְוָותָא דְּכֹלָּא. וְאִשְׁתְּכַח רוּגְזָא בְּעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיֵּרָא כְבוֹד יהו"ה אֶל כָּל הָעָם׳, מִיַד וַיִּקְחוּ שְׁנֵי ׳בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וְגוֹ'׳.
שמחת כנסת ישראל להקשר בקטרת בכל הקשרים ונדב ואביהוא קשרו דבר אחר
שָׁנִינוּ, בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיְתָה שִׂמְחָתָהּ שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְהִקָּשֵׁר בְּקֶשֶׁר הַמְּהֵימְנוּתָא בְּכָל הַקְּשָׁרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהֲרֵי קְטֹרֶת קוֹשֶׁרֶת הַכֹּל כְּאֶחָד, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרֵאת קְטֹרֶת. וְהֵם בָּאוּ וְקָשְׁרוּ אֶת כָּל אוֹתָם הָאֲחֵרִים כְּאֶחָד, וְהִשְׁאִירוּ אוֹתָהּ בַּחוּץ, שֶׁלֹּא קָשְׁרוּ אוֹתָהּ עִמָּם. וְקָשְׁרוּ דָּבָר אַחֵר. וּמִשּׁוּם כָּךְ הִזְהִיר אַחַר כָּךְ אֶת הַכֹּהֲנִים, שֶׁכָּתוּב ׳בְּזֹּאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ג).
בלשון הזוהר
תְּנָן, בְּהַהוּא יוֹמָא חֶדְוָותָא דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הֲוַות, לְאִתְקַטְּרָא בְּקִיטוּרָא דִּמְהֵימְנוּתָא בְּכֻלְּהוּ קִשְׁרִין קַדִּישִׁין. דְּהָא קְטֹרֶת קָשִׁיר כֹּלָּא כַּחֲדָא, וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי קְטֹרֶת. וְאִינּוּן אָתוּ, וּקְשִׁירוּ כָּל אִינּוּן אָחֳרָנִין כַּחֲדָא, וְשָׁרוּ לָהּ לְבַר, דְּלָא קָשְׁרוּ לָהּ בַּהֲדַיְיהוּ, וּקְשִׁירוּ מִלָּה אָחֳרָא. וּבְגִין כַּךְ, אַזְהַר לוֹן לְכַהֲנֵי לְבָתַר, דִּכְתִּיב, ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ג).
בכמה גונים ערבבו שמחת כנסת ישראל - לא נשואים ולא בזמנם ודחקו השעה
וּבְכַמָּה גְוָנִים עִרְבְּבוּ אֶת שִׂמְחָתָהּ שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, אֶחָד - שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ, וְלֹא רְאוּיִים הָיוּ לְהַקְרִיב, וְשֶׁיִּתְבָּרְכוּ הָעוֹלָמוֹת עַל יָדָם. וְאֶחָד - שֶׁלֹּא הָיְתָה הַשָּׁעָה כָּרָאוּי. וְאֶחָד - שֶׁדָּחֲקוּ אֶת הַשָּׁעָה. וְאֶחָד - שֶׁהֲרֵי מִקֹּדֶם לָכֵן יָצָא גְזַר דִּינָם, ׳וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה וְגוֹ'׳ (ויקרא י, א). וַדַּאי שֶׁדָּבָר אַחֵר קָשְׁרוּ בַּקֶּשֶׁר הַזֶּה, וְהִשְׁאִירוּ אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּחוּץ. אָמַר לוֹ רַבִּי פִּנְחָס, אַל תֹּאמַר שֶׁהֵם הִשְׁאִירוּ אוֹתָהּ בַּחוּץ, אֶלָּא שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לֹא נִקְשְׁרָה עַל יְדֵיהֶם. שֶׁהֲרֵי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵין נִמְצָא זָכָר וְנוּקְבָּא, כְּנֶסֶת לֹא שׁוֹרָה בֵינֵיהֶם כְּלָל. מִשּׁוּם כָּךְ הִזְהִיר אֶת הַכֹּהֲנִים, שֶׁכָּתוּב ׳בְּזֹּאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ג) - שֶׁיִּמָּצֵא זָכָר וְנוּקְבָּא. וְעַל כֵּן לֹא יִכָּנֵס הַכֹּהֵן לַקֹּדֶשׁ עַד שֶׁיִּנָּשֵׂא, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּתֵּף עִם הַקֶּשֶׁר שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. שֶׁמִּי שֶׁלֹּא נִשָּׂא, מַשְׁרֶה אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּחוּץ, וְהִיא לֹא מִשְׁתַּתֶּפֶת עִמּוֹ, וְעַל כֵּן נִמְצְאָה אֶצְלָם בְּאוֹתוֹ יוֹם עִרְבּוּבְיָה. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, (שִׁיר ב) ׳כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת׳ (שיר השירים ב, ב) - ׳כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים׳ - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ שהקב"ה מְשַׁבֵּחַ אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וַחֲבִיבוּתוֹ שֶׁל הקב"ה כְּנֶגְדָּהּ לְהִדָּבֵק בָּהּ.
בלשון הזוהר
וּבְכַמָּה גַּוְונִין עִרְבְּבוּ חֶדְוָותָא דְּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. חַד דְּלָא אִתְנְסִיבוּ, וְלָא אִתְחַזְיָין לְקָרְבָא, וּלְאִתְבָּרְכָא עָלְמִין עַל יְדַיְיהוּ. וְחַד דְּלָא הֲוָה שַׁעֲתָא כְּדְקָא יֵאוֹת. וְחַד דְּדַּחֲקוּ שַׁעֲתָא. וְחַד, דְּהָא מִקַּדְמַת דְּנָא, נָפַק נִימוּסָא דִּלְהוֹן, וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יהו"׳ה אֵשׁ זָרָה׳ וְגוֹ'. וַדַּאי מִלָּה אָחֳרָא אִתְקְשָּׁרוּ בְּקִשּׁוּרָא דָּא, וְשָׁרוּ לְכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְבַר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי פִּנְחָס, לָא תֵּימָא דְּאִינּוּן שָׁארוּ לָהּ לְבַר, אֶלָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לָא אִתְקַשְּׁרָא עַל יְדַיְיהוּ. דְּהָא בְּכָל אֲתַר דְּלָא אִשְׁתְּכַח דְּכַר וְנוּקְבָּא, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לָא שַׁרְיָא בֵּינַיְיהוּ כְּלַל. בְּגִין כַּךְ אַזְהַר לְכַהֲנֵי, דִּכְתִּיב ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ, דְּיִשְׁתְּכַח דְּכַר וְנוּקְבָּא׳. וְעַל דָּא לָא יִיעוּל כַּהֲנָא לְקוּדְשָׁא, עַד דְּיִתְנְסִיב. בְּגִין דְּיִשְׁתָּתַּף בְּקִשּׁוּרָא דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. דְּמַאן דְּלָא אִנְסִיב, שָׁארֵי לָהּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְבַר, וְהִיא לָא אִשְׁתַּתְּפָא בַּהֲדֵיהּ, וְעַל דָּא אִשְׁתְּכַח עִרְבּוּבְיָא בְּהַהוּא יוֹמָא לְגַבַּיְיהוּ. (ויקרא ט א) ׳וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי, רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח׳ וְאָמַר, (שיר השירים ב ב) ׳כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת׳. ׳כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים׳ - דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְהָא אוּקְמוּהָ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁבַּח לָהּ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וַחֲבִיבוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָקֳבְלָהָא, לְאִתְדַּבְּקָא בָּהּ.
מי שנושא צריך לשבח הקבה וכנסת ישראל כאדם שנדבק בבת זוגו
וְעַל כֵּן, מִי שֶׁנּוֹשֵׂא, צָרִיךְ לְשַׁבֵּחַ אֶת הקב"ה וּלְשַׁבֵּחַ אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, בַּכֹּל צָרִיךְ לְהַרְאוֹת מַעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁאָדָם נִדְבָּק עִם בַּת זוּגוֹ וַחֲבִיבוּתוֹ כְּנֶגְדָּהּ, כְּשֶׁבָּא לַעֲבֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, הוּא מְעוֹרֵר זִוּוּג אַחֵר, שֶׁהֲרֵי הקב"ה, חֲבִיבוּתוֹ לְהִדָּבֵק בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּמִי שֶׁמְּעוֹרֵר הַדָּבָר, הקב"ה מְבָרֵךְ אוֹתוֹ, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְבָרֶכֶת אוֹתוֹ, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא, מַאן דְּאִנְסִיב, בָּעֵי לְשַׁבְּחָא לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְשַׁבְּחָא לָהּ לְכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּהָא תָּנֵינָן בְּכֹלָּא בָּעֵי לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא, כְּמָה דְּאִיהוּ בַּר נָשׁ מִתְדְּבַק בְּבַת זוּגֵיהּ, וַחֲבִיבוּתָא דִּילֵיהּ לָקֳבְלָהּ, כַּד אָתֵי לְמִפְלַח קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, הוּא אִתְּעַר זִוּוּגָא אָחֳרָא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חֲבִיבוּתָא דִּילֵיהּ לְאִתְדַּבְּקָא בִּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּמַאן דְּאִתְעַר מִלָּה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְבָרֵךְ לֵיהּ, וּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְבָרְכָא לֵיהּ, וְהָא אִתְּמַר.
שבח הקבה לכנסת ישראל כשושנה בין החוחים עולה ומתעטרת על הכל
וְעַל כֵּן הַשֶּׁבַח שהקב"ה מְשַׁבֵּחַ אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל - כְּשׁוֹשַׁנָּה שֶׁהִיא בֵּין הַחוֹחִים, שֶׁהִיא מְעֻלָּה וְעוֹלָה עַל הַכֹּל. כָּךְ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בֵּין שְׁאָר הָאוּכְלוּסִים, מִשּׁוּם שֶׁהִיא עוֹלָה וּמִתְעַטֶּרֶת עַל הַכֹּל. וְזוֹ שׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, וְאֶתְרוֹג בֵּין הַחוֹחִים, לְהַרְאוֹת אֶת שִׁבְחָהּ שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עַל הַכֹּל.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא שְׁבָחָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּמְשַׁבַּח לָהּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּשׁוֹשַׁנָּה דְּאִיהִי בֵּין הַחוֹחִים, דְּאִיהִי מְעַלְּיָא וְסַלְּקָא עַל כֹּלָּא. כַּךְ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בֵּין שְׁאָר אוּכְלוּסִין, בְּגִין דְּהִיא סַלְּקָא וּמִתְעַטְּרָא עַל כֹּלָּא. וְדָא שׁוֹשַׁנָה בֵּין הַחוֹחִים, וְאֶתְרוֹג בֵּין הַחוֹחִים, לְאַחֲזָאָה שְׁבָחָא דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, עַל כֹּלָּא.
כנסת ישראל וישראל מתברכים על יד הכהן והכהן על יד הכהן העליון
בֹּא רְאֵה, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִתְבָּרֶכֶת עַל יְדֵי הַכֹּהֵן, וְיִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכִים עַל יְדֵי הַכֹּהֵן, וְהַכֹּהֵן מִתְבָּרֵךְ עַל יְדֵי הַכֹּהֵן הָעֶלְיוֹן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם׳ (במדבר ו, כז).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכָא עַל יְדֵי דְּכַהֲנָא, וְיִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכָאן עַל יְדֵי דְּכַהֲנָא. וְכַהֲנָא מִתְבָּרְכָא עַל יְדֵי דְּכַהֲנָא עִלָּאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרַכֵם׳ (במדבר ו, כז).
זכר רחמיך ה וחסדיך - יעקב ואברהם עשאם הקבה מרכבה קדושה להגן על העולם
כָּתוּב ׳זְכֹר רַחֲמֶיךְ ה' וַחֲסָדֶיךְ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׳ (תהלים כה, ו) - ׳זְכֹר רַחֲמֶיךְ׳ - זֶה יַעֲקֹב. וַחֲסָדֶיךְ - זֶה אַבְרָהָם. ׳כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׳ - וּמֵעוֹלָם נָטַל אוֹתָם הקב"ה וְהֶעֱלָה אוֹתָם לְמַעְלָה, וְעָשָׂה מֵהֶם מֶרְכָּבָה קְדוֹשָׁה לְהָגֵן עַל הָעוֹלָם. וּמִשּׁוּם שֶׁהָיוּ מֵעוֹלָם, הוּא זוֹכֵר אוֹתָם לְהָגֵן וּלְרַחֵם עַל הָעוֹלָם. כְּמוֹ כֵן נוֹטֵל הקב"ה אֶת הַצַּדִּיקִים מִן הָעוֹלָם וּמַעֲלֶה אוֹתָם לְמַעְלָה, כְּדֵי לְהָגֵן עַל הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
כְּתִיב ׳זְכֹר רַחֲמֶיךָ יהו"ה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׳ (תהילים כה, ו). ׳זְכֹר רַחֲמֶיךָ׳, דָּא יַעֲקֹב. וַחֲסָדֶיךָ, דָּא אַבְרָהָם. ׳כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׳ - וּמֵעוֹלָם נָטַל לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְסָלִיק לוֹן לְעֵילָּא, וַעֲבַד מִנַּיְיהוּ רְתִיכָא קַדִּישָׁא, לְאַגָּנָא עַל עָלְמָא. וּבְגִין דַּהֲווֹ מֵעוֹלָם, הוּא דְּכִיר לְהוֹן לְאַגָּנָא וּלְרַחֲמָא עַל עָלְמָא. כְּגַוְונָא דָּא. נָטִיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְצַדִּיקַיָּיא מִן עָלְמָא, וְסָלִיק לוֹן לְעֵילָּא, לְאַגָּנָא עַל עָלְמָא.
טעם שלא נזכר יצחק - נשאר להפרע ממציקי בניו כמו הגבור עורר קנאה
וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה לֹא נִזְכַּר כָּאן יִצְחָק? אֶלָּא נִשְׁאָר לְהִפָּרַע מֵאוֹתָם שֶׁמְּצִיקִים לְבָנָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךְ׳ (שם פ). וְכָתוּב ׳ה' כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה וְגוֹ'׳ (ישעיה מב, יג). וְזֶהוּ יִצְחָק שֶׁהִסְתַּלֵּק מִכָּאן. רַבִּי חִיָּיא אוֹמֵר, ׳זְכֹר רַחֲמֶיךְ ה' וַחֲסָדֶיךְ׳ (תהלים כה, ו) - אֵלּוּ הֵם יַעֲקֹב וְאַבְרָהָם, שֶׁצְּרִיכִים אוֹתָם לְהָגֵן עָלֵינוּ. אֲבָל יִצְחָק עוֹמֵד כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קְרָבוֹת, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא צְרִיכִים אוֹתוֹ עִמָּם.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא יִצְחָק אֲמַאי לָא אַדְכַּר הָכָא. אֶלָּא אִשְׁתְּאַר לְאִתְפָּרְעָא מֵאִינּוּן דְּעָאקִין לִבְנוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶּךָ׳ (תהלים פט). וּכְתִיב, ׳יהו"ה כַּגִבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה וְגוֹ', וְדָא הוּא יִצְחָק, דְּאִסְתַּלָּק מֵהָכָא׳ (ישעיהו מב, יג). רִבִּי חִיָּיא אָמַר, ׳זְכֹר רַחֲמֶיךָ יהו"ה וַחֲסָדֶיךָ׳, אִלֵּין אִינּוּן יַעֲקֹב וְאַבְרָהָם, דְּבָעֵינָן לְהוֹן לְאַגָּנָא עֲלָן. אֲבָל יִצְחָק, לְמֶעְבַּד קְרָבִין קַיְּימָא, וּבְגִּינֵי כַּךְ לָא בָּעֵינָן לֵיהּ לְגַבַּיְיהוּ.
כשברא הקבה עולם נטל יצחק ואברהם ויעקב לקימו כי מעולם המה
דָּבָר אַחֵר ׳כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׳ (תהלים כה, ו), שֶׁכְּשֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם, נָטַל אֶת יִצְחָק וְקִיֵּם בּוֹ אֶת הָעוֹלָם. רָאָה שֶׁלֹּא יָכוֹל לַעֲמֹד לְבַדּוֹ, נָטַל אֶת אַבְרָהָם וְהֶעֱמִיד בּוֹ אֶת הָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ׳ (בראשית ב, ד) - בְּהִבָּרְאָם, אַל תִּקְרֵי בְּהִבָּרְאָם אֶלָּא בְּאַבְרָהָם. רָאָה שֶׁצְּרִיכִים יוֹתֵר קִיּוּם, לָקַח אֶת יַעֲקֹב וְשִׁתֵּף אוֹתוֹ עִם יִצְחָק, וְקִיֵּם אֶת הָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמַיִם׳ - וְעַל זֶה בְּאַבְרָהָם וְיַעֲקֹב הִתְקַיֵּם הָעוֹלָם. וּמִשּׁוּם כָּךְ - ׳כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׳.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר ׳כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׳ (תהלים כה, ו), דְּכַד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, נָטַל יִצְחָק וּבָרָא בֵּיהּ עָלְמָא. חָמָא דְּלָא יָכִיל לְמֵיקָם בִּלְחוֹדוֹי, נָטַל אַבְרָהָם וְקִיֵּים בֵּיהּ עָלְמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ׳ (בראשית ב, ד) בְּהִבָּרְאָם, אַל תִּקְרֵי בְּהִבָּרְאָם, אֶלָּא בְּאַבְרָהָם. חָמָא דְּבַעְיָין קִיּוּמָא יַתִּיר, נָטַל לְיַעֲקֹב, וְשָׁתַף לֵיהּ בְּיִצְחָק, וְקִיֵּים עָלְמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳בְּיוֹם עֲשׂוֹת יהו"ה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׳. וְעַל דָּא, בְּאַבְרָהָם וְיַעֲקֹב אִתְקַיָּים עָלְמָא. וּבְגִין כָּךְ ׳כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׳.
ביום השמיני צריך אהרן להשתלם משבעה על ידי הכהן ולתקן חטאו הראשון
רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי׳ (ויקרא ט, א), אַחַר שֶׁהִשְׁתַּלֵּם אַהֲרֹן בְּאוֹתָם שִׁבְעָה יָמִים וְהִתְעַטֵּר בָּהֶם, (בְּאוֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ עֶלְיוֹן) הַיּוֹם הַשְּׁמִינִי צָרִיךְ לְהִשְׁתַּלֵּם מִן שִׁבְעָה, שֶׁהַהַשְׁלָמָה עַל יְדֵי הַכֹּהֵן, וְעַל זֶה הָעֲבוֹדָה בַּשְּׁמִינִי, לְהִתְעַטֵּר מִן שִׁבְעָה, וְשֶׁהַכֹּהֵן יִתְתַּקֵּן עַל אוֹתוֹ (חֵטְא) שֶׁחָטָא (שֶׁקִּבֵּל) בָּרִאשׁוֹנָה.
בלשון הזוהר
רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי׳ (ויקרא ט, א), לְבָתַר דְּאִשְׁתְּלִים אַהֲרֹן, בְּאִינּוּן ז' יוֹמִין, וְאִתְעַטָּר בְּהוּ, (בההוא משח רבות קדישא עלאה) יוֹמָא תְּמִינָאָה בַּעְיָא לְאִשְׁתַּלְּמָא מִן שִׁבְעָה, דְּאַשְׁלָמוּתָא עַל יְדֵי דְּכַהֲנָא, וְעַל דָּא פּוּלְחָנָא בִּתְמִינָאָה, לְאִתְעַטְּרָא מִן שִׁבְעָה. וּלְאִתְתַּקְּנָא כַּהֲנָא עַל הַהוּא (חובה) דְּחָב (ס"א דקביל) בְּקַדְמִיתָא.
קח לך עגל בן בקר לכפר על עגל המסכה ולא בת פרה כדוגמת דורון למלך
זְהִוּ שֶׁכָּתוּב, ׳וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךְ עֵגֶל׳ (ויקרא ט, ב) - הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ עֵגֶל וַדָּאי, לְכַפֵּר עַל אוֹתוֹ עֵגֶל, שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה׳ (שמות לב, ד) - בֶּן בָּקָר, מָה הַטַּעַם בֶּן בָּקָר וְלֹא בֶּן פָּרָה? אֶלָּא שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִתְתַּקֵּן אֵצֶל הַפָּרָה, לֹא רָאוּי לְהַקְרִיב מִמֶּנָּה אֵלֶיהָ. מִי שֶׁשָּׁלַח דּוֹרוֹן לַמֶּלֶךְ, רְאִיתֶם שֶׁיִּקַּח מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וְיִתֵּן לַמֶּלֶךְ?! אֶלָּא דוֹרוֹן לִשְׁלֹחַ לַמֶּלֶךְ צָרִיךְ מִבַּיִת אַחֵר, וְלֹא מִבֵּית הַמֶּלֶךְ. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מִשֶּׁלּוֹ לְשֶׁלּוֹ לֹא רָאוּי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מִשּׁוּם כָּךְ בֶּן בָּקָר וַדַּאי, וְלֹא בֶּן פָּרָה.
בלשון הזוהר
הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל׳ (ויקרא ט, ב), הָא אוּקְמוּהָ עֵגֶל ודַּאי, לְכַפְּרָא עַל הַהוּא עֵגֶל, דִּכְתִּיב ׳וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה׳ (שמות לב, ד). ׳בֶּן בָּקָר׳, מַאי טַעְמָא ׳בֶּן בָּקָר׳, וְלָא בֶּן פָּרָה. אֶלָּא אִיהוּ בָּעֵי לְאִתְתַּקְנָא לְגַבֵּי פָּרָה, לָא אִתְחֲזֵי לְקָרְבָא מִינָּהּ לְגַבָּהּ. מַאן דְּשָׁדַר דּוֹרוֹן לְמַלְכָּא, חֲמִיתוּן דְּנָסִיב מִבֵּי מַלְכָּא, וְיָהִיב לְמַלְכָּא, אֶלָּא דּוֹרֹנָא לְשַׁדְּרָא לְמַלְכָּא, מִבֵּי אָחֳרָא אִצְטְרִיךְ, וְלָא מִבֵּי מַלְכָּא. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, מִדִּידֵיהּ לְדִידֵיהּ לָא אִתְחֲזֵי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בְּגִין כָּךְ ׳בֶּן בָּקָר׳ וַדַּאי וְלָא בֶּן פָּרָה.
ואיל לעלה תמימם - שני איל של יצחק להקריב אל הפרה ולהשלים בגבורות
לְחַטָאת - לְטַהֵר עַל אוֹתוֹ הַחֵטְא שֶׁחָטָא בּוֹ. ׳וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם׳ - תְּמִימִם?! תָּמִים הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אִם תֹּאמַר שֶׁאָמַר עַל עַיִל וְעֵגֶל - לֹא כָּךְ, שֶׁהֲרֵי שְׁנֵיהֶם לֹא עוֹלִים לְעוֹלָה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳לְעֹלָה תְּמִימִם׳ (ויקרא ט, ב) - וְעֵגֶל עוֹלֶה לְחַטָּאת. מַה זֶּה תְּמִימִם, וְכָתוּב אַיִל?
בלשון הזוהר
לְחַטָּאת: לְדַכְּאָה עַל הַהוּא חוֹבָה דְּחָב בֵּיהּ. ׳וְאַיִל לְעוֹלָה תְּמִימִים׳. תְּמִימִים, תָּמִים מִבָּעֵי לֵיהּ. אִי תֵּימָא דְּעַל אַיִל וְעֵגֶל קָאָמַר, לָאו הָכֵי. דְּהָא תַּרְוַויְיהוּ לָא סַלְּקִין לְעוֹלָה, דְּהָא כְּתִיב ׳לְעוֹלָה תְּמִימִים׳, וְעֵגֶּל לְחַטָּאת סַלְּקָא, מַהוּ תְּמִימִים, וּכְתִיב אַיִל.
אילו של יצחק נזכר פעמים בכתוב וישא עיניו וירא וילך ויקח את האיל
אֶלָּא אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק לְהַקְרִיב אֶל פָּרָה, שֶׁנִּזְכָּר פַּעֲמַיִם בַּכָּתוּב. אֶחָד שֶׁכָּתוּב, ׳וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל, הֲרֵי אֶחָד׳ (בראשית כב, יג) - וְאֶחָד, ׳וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל׳ - הֲרֵי שְׁנַיִם, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה - וְעַל כֵּן אַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם, שְׁנֵי אַיִל, שֶׁהוּא שְׁנַיִם. וְעַל כֵּן שָׁנִינוּ גְּבוּרוֹת, וּמֵהֶם נִפְרָדִים לְכַמָּה אֲחֵרִים.
בלשון הזוהר
אֶלָּא אֵילוֹ דְּיִצְחָק, לְקָרְבָא לְגַבֵּי פָּרָה, דְּאִדְכַּר תְּרֵי זִמְנֵי בִּקְרָא, חַד דִּכְתִּיב, ׳וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל׳ (בראשית כב, יג), הָא חַד, וְחַד ׳וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל׳, הָא תְּרֵי, וַיַּעֲלֵהוּ לְעוֹלָה. וְעַל דָּא אַיִל לְעוֹלָה תְּמִימִים, תְּרֵי אַיִל, דְּאִיהוּ תְּרֵי. וְעַל דָּא גְּבוּרוֹת תָּנֵינָן, וּמִנַּיְיהוּ מִתְפָּרְשִׁין לְכַמָּה אָחֳרָנִין.
קחו שעיר עזים לחטאת - עגל לעולה לישראל כי כבר קבלו עונש בעגל
׳וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת׳ (ויקרא ט, ג) - עֵגֶל לְחַטָּאת הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת, כְּמוֹ שֶׁהַכֹּהֵן. אֶלָּא יִשְׂרָאֵל הֲרֵי קִבְּלוּ עֹנֶשׁ, וְעַל כֵּן לֹא כָתוּב בָּהֶם עֵגֶל לְחַטָּאת, אֶלָּא עֵגֶל לְעוֹלָה. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּל אֵלּוּ שֶׁחָטְאוּ בוֹ, קִבְּלוּ עֹנֶשׁ, בֵּין בְּדִבּוּר, בֵּין בְּמַעֲשֶׂה, בֵּין בַּעֲבוֹדָה. וַאֲפִלּוּ אֵלּוּ שֶׁלֹּא עָשׂוּ דָבָר, אֶלָּא שֶׁהֶעֱלוּהוּ בִּרְצוֹן לִבָּם לַעֲבֹד אוֹתוֹ, נֶעֶנְשׁוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּשְׁק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לב, כ) - אֲבָל כָּל אֵלּוּ שֶׁהֶעֱלוּ אוֹתוֹ בְרָצוֹן שֶׁלֹּא לַעֲבֹד אוֹתוֹ, אֶלָּא שֶׁהֶעֱלוּ גָוֶן שֶׁל רָצוֹן מִמֶּנּוּ - כָּאן נִטְהָרִים, וּמַקְרִיבִים אוֹתוֹ לְעוֹלָה וְלֹא לְחַטָּאת.
בלשון הזוהר
׳וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת׳ (ויקרא ט, ג), עֵגֶל לְחַטָּאת מִבָּעֵי לֵיהּ, כְּגַוְונָא דְּכַהֲנָא. אֶלָּא יִשְׂרָאֵל הָא קַבִּילוּ עוֹנְשָׁא, וְעַל דָּא לָא כְּתִיב בְּהוּ עֵגֶל לְחַטָּאת, אֶלָּא עֵגֶל לְעוֹלָה. מַאי טַעְמָא. דְּכָל אִינּוּן דְּחָבוּ בֵּיהּ, קַבִּילוּ עוֹנְשָׁא, בֵּין בְּמִלּוּלָא, בֵּין בְּעוֹבָדָא, בֵּין בְּפוּלְחָנָא, וַאֲפִילּוּ אִינּוּן דְּלָא עַבְדוּ מִדִי, אֶלָּא דִּסְלִיקוּ לֵיהּ בִּרְעוּתָא דְּלִבַּיְיהוּ לְמִפְלַח לֵיהּ, אִתְעֲנָשׁוּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וַיַּשְׁק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לב). אֲבָל כָּל אִינּוּן דִּסְלִיקוּ לֵיהּ בִּרְעוּתָא דְּלָא לְמִפְלַח לֵיהּ, אֶלָּא דִּסְלִיקוּ גַּוְונָא דִּרְעוּתָא מִנֵיהּ, הָכָא אִתְדַּכָּן, וּמְקָרְבִין לֵיהּ לְעוֹלָה וְלֹא לְחַטָאת.
שעיר עזים לחטאת לטהר מהחטא ששולט בהרים הרמים ולחדוש הלבנה
אֲבָל ׳קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת׳ (ויקרא ט, ג) - לָמָּה? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִים רִאשׁוֹנָה לַשְּׂעִירִים, שֶׁשּׁוֹלְטִים עַל הֶהָרִים הָרָמִים. וְזֶהוּ לְחַטָּאת. וּצְרִיכִים לְהִטָּהֵר מֵאוֹתוֹ הַחֵטְא, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לְחִדּוּשׁ הַלְּבָנָה.
בלשון הזוהר
אֲבָל ׳קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת׳ (ויקרא ט, ג), אֲמַאי. אֶלָּא בְּגִין דַּהֲווֹ מְקָרְבִין בְּקַדְמִיתָא לַשְּׂעִירִים, דְּשַׁלְטִין עַל טוּרֵי רָמָאֵי. וְדָא הוּא לְחַטָּאת, וּבַעְיָין לְאִתְדַכְּאָה מֵהַהוּא חוֹבָא, וְלֹא עוֹד אֶלָּא לְחַדְתּוּתֵי דְּסִיהֲרָא אִצְטְרִיךְ.
שור ואיל לשלמים ולא פר - שור מהשמאל ואיל מיצחק להשלים כנסת ישראל
׳וְשׁוֹר וְאַיִל לִשְׁלָמִים׳ (ויקרא ט, ד) - שׁוֹר וְלֹא פַּר, מִשּׁוּם שֶׁשּׁוֹר הוּא שָׁלֵם, לְהַרְאוֹת שָׁלוֹם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לִשְׁלָמִים. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, שׁוֹר וְאַיִל מִצַּד הַשְּׂמֹאל הֵם בָּאִים. שׁוֹר מִצַּד הַשְּׂמֹאל, שֶׁכָּתוּב ׳וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל׳ (יחזקאל א, י) - אַיִל, מִשּׁוּם אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְעוֹלִים לִשְׁלָמִים, לְהַשְׁלִים אותָם לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְעַל כֵּן שׁוֹר וְאַיִל לִשְׁלָמִים.
בלשון הזוהר
׳וְשׁוֹר וְאַיִל לִשְׁלָמִים׳ (ויקרא ט, ד). שׁוֹר וְלָא פַּר, בְּגִין דְּשׁוֹר שְׁלִים אִיהוּ, לְאַחֲזָאָה שְׁלָמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב לִשְׁלָמִים. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, שׁוֹר וְאַיִל מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא קָא אַתְיָין. שׁוֹר מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, דִּכְתִּיב, ׳וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל׳ (יחזקאל א, י). אַיִל, בְּגִין אֵילוֹ דְּיִצְחָק. וְסַלְּקִין לִשְׁלָמִים, לְאַשְׁלְמָא לוֹן לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְעַל דָּא שׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים.
כנסת ישראל מתעטרת ומתברכת על יד הכהן ונדב ואביהוא עוררו ערבוביא
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הַכֹּל מִשּׁוּם שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִתְעַטֶּרֶת וּמִתְבָּרֶכֶת עַל יְדֵי הַכֹּהֵן בִּשְׁלֵמוּת. וְהַיּוֹם הַזֶּה הָיָה שִׂמְחָתָם שֶׁל כֻּלָּם, שִׂמְחָתָהּ שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עִם הקב"ה, שִׂמְחַת הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים. וּכְמוֹ שֶׁהִשְׁתַּלֵּם הַכֹּהֵן לְמַטָּה, כִּבְיָכוֹל נִשְׁתַּלֵּם הַכֹּהֵן לְמַעְלָה. רַק שֶׁנָּדָב וַאֲבִיהוּ שֶׁעוֹרְרוּ עִרְבּוּבְיָה בֵּין הַמַּטְרוֹנִיתָא וְהַמֶּלֶךְ. וּמִשּׁוּם כָּךְ - ׳וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אֹתָם וְגוֹ'׳ (ויקרא י, ב).
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כֹּלָּא בְּגִין דְּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְּרָא וּמִתְבָּרְכָא עַל יְדָא דְּכַהֲנָא, בְּאַשְׁלְמוּתָא. וְהַאי יוֹמָא חֶדְוָותָא דְּכֹלָּא הֲוָה, חֶדְוָותָא דְּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, חֶדְוָותָא דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין. וּכְמָּה דְּאִשְׁתְּלִים כַּהֲנָא לְתַתָּא, כִּבְיָכוֹ"ל אִשְׁתְּלִים כַּהֲנָא לְעֵילָּא, בַּר ׳נָדָב וַאֲבִיהוּא׳ דְּאִתְעֲרוּ עִרְבּוּבְיָא בֵּין מַטְרוֹנִיתָא וּמַלְכָּא. וּבְגִין כָּךְ ׳וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יהו"ה וַתֹּאכַל אוֹתָם וְגוֹ'׳.
ראשיכם אל תפרעו כי שמן משחת ה עליכם - מעשה שלמטה מעורר מעשה שלמעלה
׳וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל׳ (ויקרא ט, ז) אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וְגוֹ', ׳כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת ה' עֲלֵיכֶם׳ (ויקרא י, ז) - רַבִּי אַבָּא אָמַר, הֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁבַּמַּעֲשִׂים שֶׁלְּמַטָּה מִתְעוֹרְרִים מַעֲשִׂים לְמַעְלָה, וְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּמַטָּה צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת כְּמוֹ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּמַעְלָה.
בלשון הזוהר
(חסר) ׳וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וְגוֹ', כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת יהו"ה עֲלֵיכֶם׳ (ויקרא י, יב). רִבִּי אַבָּא אָמַר, הָא תָּנֵינָן בְּעוֹבָדִין דִּלְתַתָּא, אִתְּעָרוּן עוֹבָדִין לְעֵילָּא, וְעוֹבָדָא דִּלְתַתָּא בָּעֵי לְאִתְחֲזָאָה כְּגַוְונָא דְּעוֹבָדָא דִּלְעֵילָּא.
כל השמחה שלמעלה תלויה בשמן קדוש - הכהן צריך הארת פנים בלי חסרון כלל
בֹּא רְאֵה, כָּל הַשִּׂמְחָה שֶׁלְּמַעְלָה תְּלוּיָה בְּאוֹתוֹ שֶׁמֶן קָדוֹשׁ, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצְאוֹת שִׂמְחָה וּבְרָכוֹת לְכָל הַמְּאוֹרוֹת, וְהַכֹּהֵן הָעֶלְיוֹן (מִמֶּנּוּ) מִתְעַטֵּר בְּשֶׁפַע שֶׁל שֶׁמֶן. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַכֹּהֵן, שֶׁשֶּׁמֶן מִשְׁחָה שׁוֹפֵעַ עָלָיו כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, צָרִיךְ לְהַרְאוֹת שִׂמְחָה וְהֶאָרַת פָּנִים (יוֹתֵר מֵהַכֹּל), וְשֶׁלֹּא יֵרָאֶה חִסָּרוֹן בְּרֹאשׁוֹ וְלֹא בִלְבוּשׁוֹ, אֶלָּא לִהְיוֹת הַכֹּל שָׁלֵם כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וְאַל יֵרָאֶה בּוֹ פְּגָם כְּלָל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה פְגָם בְּמָקוֹם אַחֵר.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כָּל חֶדְוָותָא דִּלְעֵילָּא, תַּלְיָא בְּהַהוּא שַׁמְנָא קַדִּישָׁא, דְּמִתַּמָּן נָפִיק חֶדְוָה וּבִרְכָּאן לְכֻלְּהוּ בּוּצִינִין, וְכַהֲנָא עִלָּאָה (מיניה) אִתְעֲטָּר בִּנְגִּידוּ דְּמִשְׁחָא, וּבְגִין כָּךְ כַּהֲנָא, דִּרְבוּ מִשְׁחָא אִתְנְגִיד עָלֵיהּ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, בָּעֵי לְאַחֲזָאָה חֵידוּ, וּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין (יתיר מכלא), וְלָא יִתְחֲזֵי גִּרְעוֹנָא בְּרֵישֵׁיהּ, וְלָא בִּלְבוּשֵׁיהּ, אֶלָּא לְמֶהֱוִי כֹּלָּא שְׁלִים כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְלָא יִתְחֲזֵי בֵּיהּ פְּגִימוּ כְּלָל, בְּגִין דְּלָא יַעֲבִיד פְּגִימוּ בַּאֲתַר אָחֳרָא.
אלמלא הראו אלעזר ואיתמר פגם לא נצלו - בשעת מגפה אל יעורר אדם עצמו
בֹּא רְאֵה, אִלְמָלֵא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר הֶרְאוּ פְגָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּלְבוּשָׁם אוֹ בְרָאשֵׁיהֶם, לֹא נִצּוֹלוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁהֲרֵי הַשָּׁעָה עָמְדָה לַעֲשׂוֹת דִּין. וְעַל כֵּן שָׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהַמַּגֵּפָה קוֹרֵאת בָּעוֹלָם, לֹא יְעוֹרֵר אָדָם אֶת עַצְמוֹ לְדָבָר בָּעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעוֹרְרוּ עָלָיו. פְּרָט אִם עוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ לְטוֹב, וְיָכוֹל לִדְחוֹת (לדחק) אֶת הַשָּׁעָה, שֶׁהֲרֵי בִּזְמַן וּבְשָׁעָה שֶׁהַדִּין עוֹמֵד בָּעוֹלָם, מִי שֶׁפּוֹגֵעַ בּוֹ, לוֹקְטִים אוֹתוֹ וּמִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳וְלֹא תָמוּתוּ׳ (ויקרא י, ו) - ׳וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה׳ - מִשּׁוּם שֶׁהֵם לֹא בָאִים מִצַּד הַכֹּהֲנִים, וְלֹא יִנָּזְקוּ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, אִלְמָלֵא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר אִתְחָזוּן פְּגִימוּ בְּהַהִיא שַׁעֲתָא בִּלְבוּשֵׁיהוֹן אוֹ בְּרָאשֵׁיהוֹן, לָא אִשְׁתְּזִיבוּ בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, דְּהָא שַׁעֲתָא קַיְּימָא לְמֶעְבַּד דִּינָא. וְעַל דָּא תָּנֵינָן, בְּשַׁעֲתָא דְּמוֹתָנָא אִעְרַע בְּעָלְמָא, לָא יִתְּעַר אִינַשׁ גַּרְמֵיהּ לְמִלָּה בְּעָלְמָא, בְּגִין דְּלָא יִתְּעֲרוּן עָלֵיהּ. בַּר אִי אִתְּעַר גַּרְמֵיהּ לְטָב, וְיָכִיל לְדַחְיָיא (לדחקא) שַׁעֲתָא, דְּהָא בְּזִמְנָא וְשַׁעֲתָא דְּדִינָא קַיְּימָא בְּעָלְמָא, מַאן דְּיִעְרַע בֵּיהּ, לַקְטֵי לֵיהּ וְיִסְתָּלַק מֵעָלְמָא. וּבְגִין כָּךְ ׳וְלֹא תָמוּתוּ׳. כְּתִיב ׳וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵיפָה׳, בְּגִין דְּאִינּוּן לָא אַתְיָין מִסִּטְרָא דְּכַהֲנֵי, וְלָא מִתְזָקֵי.
ויקח אהרן את אלישבע
סוד בת שבע לדוד לדין ואלישבע לאהרן לרחמים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.