אהבת הקב"ה לישראל - כארי הרודף אחריהם ביציאתם למצרים
שמות · שכינה יורדת למצרים בדמות חיה בשם ישראל - עם ארבעים ושנים שמשים קדושים · מאמר 8 · פיסקה 14 · דף ה ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִלְמָלֵי הֲווֹ יַדְעִין בְּנִי נָשָׁא, רְחִימוּתָא דְּרָחִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הֲווֹ שָׁאֲגִין כִּכְפִירַיָּא לְמִרְדַּף אֲבַתְרֵיהּ. דְּתַנְיָא, בְּשַׁעֲתָא דְּנָחַת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, קָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְפָּמַלְיָא דִּילֵיהּ אָמַר לְהוֹן, כֻּלְּכוֹן חוּתוּ לְמִצְרַיִם, וַאֲנָא אֵיחוּת עִמְּכוֹן. אָמְרָה שְׁכִינְתָּא רִבּוֹנָא דְּעָלְמָא, אִית צְבָאוֹת בְּלֹא מַלְכָּא, אָמַר לָהּ, ׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה׳, מִלְּבָנוֹן: מֵאַתְרָא דְּעֵדֶן, דִּמְלוּבָּן בְּכָל עוֹבָדוֹי. כַּלָּה: דָּא שְׁכִינְתָּא, דְּהִיא כַּלָּה בְּחוּפָּה. וְאַזְלָא הָא כְּהָא דְּתַנְיָא אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאי דִּכְתִּיב, ׳וַיְהִי בְּיוֹם כַּלֹּת מֹשֶׁה׳ (במדבר ז, א), כַּלַּת כְּתִיב, בְּיוֹמָא דְּעָאלָת כַּלָּה לַחוּפָּה, וּשְׁכִינְתָּא דָּא הִיא כַּלָּה.
תרגום
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִלְמָלֵא הָיוּ יוֹדְעִים בְּנֵי אָדָם אֶת הָאַהֲבָה שהקב"ה אוֹהֵב אֶת יִשְׂרָאֵל, הָיוּ שׁוֹאֲגִים כְּמוֹ כְפִיר לִרְדֹּף אַחֲרָיו. שֶׁשָּׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, קָרָא הקב"ה לְפָמַלְיָה שֶׁלּוֹ וְאָמַר לָהֶם: כֻּלְּכֶם רְדוּ לְמִצְרַיִם, וַאֲנִי אֵרֵד עִמָּכֶם. אָמְרָה שְׁכִינָה: רִבּוֹן הָעוֹלָם, יֵשׁ צְבָאוֹת בְּלִי מֶלֶךְ? אָמַר לָהּ: ׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה׳. מִלְּבָנוֹן - מִמְּקוֹם הָעֵדֶן, שֶׁמְּלֻבָּן בְּכָל מַעֲשָׂיו. כַּלָּה - זוֹ שְׁכִינָה, שֶׁהִיא כְּמוֹ כַלָּה בְּחֻפָּה. וְהוֹלֵךְ זֶה כְּמוֹ זֶה, שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַה זֶּה שֶׁכָּתוּב ׳וַיְהִי בְּיוֹם כַּלֹּת מֹשֶׁה׳ (במדבר ז, א)? כָּתוּב כַּלַּת, בַּיּוֹם שֶׁנִּכְנְסָה כַּלָּה לַחֻפָּה, וּשְׁכִינָה זוֹ הַכַּלָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יהודה, אלמלי הוו ידעין בני נשא, רחימותא דרחים קודשא בריך הוא לישראל, הוו שאגין ככפיריא למרדף אבתריה. דתניא, בשעתא דנחת יעקב למצרים, קרא קודשא בריך הוא לפמליא דיליה אמר להון, כלכון חותו למצרים, ואנא איחות עמכון. אמרה שכינתא רבונא דעלמא, אית צבאות בלא מלכא, אמר לה, ׳אתי מלבנון כלה׳, מלבנון: מאתרא דעדן, דמלובן בכל עובדוי. כלה: דא שכינתא, דהיא כלה בחופה. ואזלא הא כהא דתניא אמר רבי יהודה, מאי דכתיב, ׳ויהי ביום כלת משה׳ (במדבר ז, א), כלת כתיב, ביומא דעאלת כלה לחופה, ושכינתא דא היא כלה.
התרגום: אמר רבי יהודה, אלמלא היו יודעים בני אדם את האהבה שהקב"ה אוהב את ישראל, היו שואגים כמו כפיר לרדף אחריו. ששנינו, בשעה שירד יעקב למצרים, קרא הקב"ה לפמליה שלו ואמר להם: כלכם רדו למצרים, ואני ארד עמכם. אמרה שכינה: רבון העולם, יש צבאות בלי מלך? אמר לה: ׳אתי מלבנון כלה׳. מלבנון - ממקום העדן, שמלבן בכל מעשיו. כלה - זו שכינה, שהיא כמו כלה בחפה. והולך זה כמו זה, ששנינו, אמר רבי יהודה, מה זה שכתוב ׳ויהי ביום כלת משה׳ (במדבר ז, א)? כתוב כלת, ביום שנכנסה כלה לחפה, ושכינה זו הכלה.
מן המפרשים
מקדש מלך: כולכון חותו למצרים פי' אתם הקדימו תחלה לרדת למצרים ואח"כ אני ארד ואתחבר עמכם ולכך אמרה שכינתא אית צבאות בלא מלכא דהיינו איך אפשר לירד אנו תחלה והזעיר שהוא המלך אחרינו: מאתרא דעדן פי' אבא לפי שזו"ן שרשם מאבא ולכך אמר זעיר…
יהל אור: דף ה' ע"ב : בר ברזא דתשע נקודין כו'. שהן מתפשטין מאלו ובהון אקרון בשמן כמ"ש שם ובסוף המאמר דשם
אור החמה: א"ר יהודה אלמלא הוו ידעין וגו' פי' נודע הוא כי הקב"ה הוא סוד הת"ת ואמנם אין המלאכים נשפעים מאתו רק ע"י המלכות כי הוא מלך עליהם והם צבאותיה וחייליה בסוד ותתן טרף לביתה וגו' ואמנם להיות שהשכינה נוקביה כל מה שביד האשה הוא ביד…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: