שכינה יורדת למצרים בדמות חיה בשם ישראל
עם ארבעים ושנים שמשים קדושים
שכינה יורדת כחיה בשם ישראל - ארבעים ושנים שמשים עמה
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּשֶׁיָּרְדָה שְׁכִינָה לְמִצְרַיִם, יָרְדָה חַיָּה אַחַת שֶׁשְּׁמָהּ יִשְׂרָאֵל בִּדְיוֹקַן אוֹתוֹ הַזָּקֵן, וְאַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם שַׁמָּשִׁים קְדוֹשִׁים עִמּוֹ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד אוֹת קְדוֹשָׁה עִמּוֹ מֵהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְכֻלָּם יָרְדוּ עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב׳ (שמות א, א). אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מִמַּשְׁמָע שֶׁאָמַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ אֵת יַעֲקֹב, וְלֹא נֶאֱמַר אִתּוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כַּד נַחְתַּת שְׁכִינְתָּא לְמִצְרַיִם, נַחְתַּת חַיָּה חֲדָא, דִּשְׁמָהּ יִשְׂרָאֵל, בְּדִיּוּקְנָא דְּהַהוּא סָבָא, וְאַרְבְּעִין וּתְרֵין שַׁמָּשִׁין קַדִּישִׁין עִמֵּיהּ, וְכָל חַד וְחַד אָת קַדִּישָׁא עִמֵּיהּ, מִשְּׁמָא קַדִּישָׁא, וְכֻלְּהוּ נַחְתָּן עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב׳ (שמות א, א). אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מִמַּשְׁמַע דְּקָאָמַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ אֵת יַעֲקֹב, וְלא נְאֱמַר אִתּוֹ.
קושיית ר ׳יהודה מהו׳ איש וביתו באו בסוד עליון
שָׁאַל רַבִּי יְהוּדָה אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן, (אָמַר לוֹ) כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַעְתָּ מֵאָבִיךְ אֶת פָּרָשַׁת ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת׳ בְּסוֹד עֶלְיוֹן, מַה זֶּה שֶׁאָמַר ׳אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ׳ (שמות א, א)? אָמַר לוֹ, אוֹתָהּ מִלָּה שֶׁהָיָה אוֹמֵר אַבָּא, אֵלּוּ הֵם מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים, שֶׁהֵם מֵעַל הַתַּחְתּוֹנִים מֵהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ׳. וְכָךְ אָמַר אַבָּא, כָּל אוֹתָם מַלְאָכִים שֶׁבְּדַרְגָּה עֶלְיוֹנָה, נִקְרָאִים גְּבָרִים זְכָרִים, וְאוֹתָם שֶׁבְּדַרְגָּה תַחְתּוֹנָה מֵהֶם, נִקְרָאִים (נְקֵבוֹת) בַּיִת, שֶׁאִשָּׁה נוּקְבָּא שֶׁמְּקַבֶּלֶת מִן הַזָּכָר.
בלשון הזוהר
שָׁאַל רִבִּי יְהוּדָה לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, (אמר ליה) כֵּיוָן דְּשַׁמְעַת מֵאָבוּךְ, פָּרָשַׁת ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת׳ בְּרָזָא עִלָּאָה, מַאי קָאָמַר ׳אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ׳ (שמות א, א). אָמַר לֵיהּ, הַהוּא מִלָּה דְּהֲוָה אָמַר אַבָּא, אִינּוּן הָווּ מַלְאָכִין עִלָּאִין, דְּאִינּוּן לְעֵילָּא עַל תַּתָּאֵי מִנְהוֹן, הַיְינוּ דִּכְתִּיב ׳אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ׳. וְהָכִי אָמַר אַבָּא, כָּל אִינּוּן מַלְאָכִין דִּבְדַרְגָּא עִלָּאָה, אִקְרוּן גּוּבְרִין דּוּכְרִין, וְאִינּוּן דִּבְדַרְגָּא תַּתָּאָה מִנְהוֹן, אִתְקְרוּן (נוקבתא) בַּיִת, דְּאִתְּתָא נוּקְבָּא דִּמְקַבְּלָא מִן דְּכוּרָא.
האם שכינה ירדה עם יעקב למצרים - ׳אנכי ארד עמך׳
רַבִּי יִצְחָק הָיָה עוֹמֵד לִפְנֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לוֹ, שְׁכִינָה יָרְדָה עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם? אָמַר לוֹ, וָלֹא? וַהֲרֵי כָּתוּב ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךְ׳ (בראשית מו, ד). אָמַר לוֹ, בֹּא תִרְאֶה, שְׁכִינָה יָרְדָה לְמִצְרַיִם אֵת יַעֲקֹב, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף מֶרְכָּבוֹת קְדוֹשׁוֹת (אֲחֵרוֹת) עִמָּהּ, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁכָּתוּב ׳כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי׳, שָׁנִינוּ, שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף מֶרְכָּבוֹת קְדוֹשׁוֹת יָרְדוּ עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, וְכֻלָּם עָלוּ מִשָּׁם כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי וְגוֹ'׳ (שמות יב, לז). שֵׁשׁ מֵאוֹת לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת, כְּמוֹ שֶׁיָּצְאוּ אֵלֶּה, כָּךְ יָצְאוּ אֵלֶּה.
בלשון הזוהר
רִבִּי יִצְחָק הֲוָה קָאִים קָמֵיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בַּר רִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לֵיהּ שְׁכִינְתָּא נַחְתַּת לְמִצְרַיִם עִם יַעֲקֹב. אֲמַר לֵיהּ וְלָא, וְהָא כְּתִּיב ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ׳ (בראשית מו, ד). אָמַר לֵיהּ תָּא חֲזֵי, שְׁכִינְתָּא נַחְתַּת לְמִצְרַיִם אֵת יַעֲקֹב וְשִׁית מְאָה אַלְפִין רְתִיכִין קַדִּישִׁין (אחרנין) עִמָּהּ, וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב ׳כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי׳, תָּנֵינָן שִׁית מֵאָה אַלְפִין רְתִיכִין קַדִּישִׁין נַחְתּוּ עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, וְכֻלְּהוּ סְלִיקוּ מִתַּמָּן, כַּד נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכּוֹתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי וְגוֹ'׳ (שמות יב, לז). שֵׁשׁ מֵאוֹת לא נֶאֱמַר, אֶלָּא כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת, כְּגַוְונָא דְּנָפְקוּ אִלֵּין, כַּךְ נָפְקוּ אִלֵּין.
סוד חיפזון ישראל - המרכבות הקדושות שיצאו לקראתם
וּבֹא רְאֵה סוֹד הַדָּבָר, בִּזְמַן שֶׁיָּצְאוּ הַמֶּרְכָּבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַלָּלוּ וְהַמַּחֲנוֹת הַקְּדוֹשִׁים, רָאוּ יִשְׂרָאֵל וְיָדְעוּ שֶׁהֵם מִתְעַכְּבִים בִּשְׁבִילָם, וְכָל הַחִפָּזוֹן שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל הָיָה בִּגְלָלָם. וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ׳ (שמות יב, לט) - הָיָה לוֹ לוֹמַר וְלֹא רָצוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, אֲבָל לֹא כָתוּב אֶלָּא ׳וְלֹא יָכְלוּ׳. וְנוֹדְעוּ (ס"י: אָז נוֹדַע) מַמָּשׁ, שֶׁכָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁל הָרָקִיעַ, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁכָּתוּב ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב׳. וְעַל זֶה לֹא נֶאֱמַר ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה׳ - אִתּוֹ, אֶלָּא ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב׳ - הַבָּאִים מִצְרָיְמָה בָּרִאשׁוֹנָה, וְעִם מִי? אֵת יַעֲקֹב.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי רָזָא דְּמִלָּה, בְּעִדָנָא דְּנָפְקוּ אִלֵּין רְתִיכִין קַדִּישִׁין, מַשִּׁירְיָיתָא קַדִּישָׁתָא, חָמוּ יִשְׂרָאֵל וְיָדְעוּ, דַּהֲווּ מִתְעַכְּבִין בְּגִינֵיהוֹן, וְכֻלְּהוּ בְּהִילוּ דְּעָבְדוּ יִשְׂרָאֵל, בְּגִינֵיהוֹן הֲוָה. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ׳ (שמות יב, לט), הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר וְלָא רָצוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, אֲבָל לָא כְּתִּיב אֶלָּא ׳וְלֹא יָכְלוּ׳. וְאִתְיְידַעוּ (ס"י: וְאִתְנְדַע) מַמָּשׁ, דְּכֻלְּהוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲווּ בְּנִי יִשְׂרָאֵל דִּרְקִיעָא, וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב׳. וְעַל דָּא לָא נֶאֱמַר ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה׳ אִתּוֹ, אֶלָּא ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב׳, הַבָּאִים מִצְרָיְמָה בְּקַדְמִיתָא וְעִם מִי, אֵת יַעֲקֹב.
קל וחומר ממלאכי אלהים שפגעו ביעקב - אף בגלות
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, (נ"א: רַבִּי יִצְחָק) (נ"א: רַבִּי יוֹסֵי) קַל וָחֹמֶר, ומה כשנצל יַעֲקֹב מלבן כָּתוּב ׳וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים׳ (בראשית לב, ב). כְּשֶׁיָּרַד לַגָּלוּת והקב"ה אָמַר ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךְ מִצְרַיְמָה׳, אֵינוֹ דִין שֶׁהוֹאִיל וְהַפַּטְרוֹן יוֹרֵד, שֶׁיֵּרְדוּ גַּם שַׁמָּשָׁיו עִמּוֹ? הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב׳. רַבִּי יַעֲקֹב מִכְּפַר חָנָן אָמַר מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי אַבָּא, מִי הֵם ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ שֶׁל כָּאן? אוֹתָם שֶׁנִּקְרְאוּ ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ מַמָּשׁ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, (נ"א: רַבִּי יִצְחָק) (נ"א: רַבִּי יוֹסֵי) קַל וָחוֹמֶר, וּמַה כַּד אִשְׁתְּזִיב יַעֲקֹב מִלָּבָן, כְּתִּיב, ׳וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלהִים׳ (בראשית לב, ב). כַּד נָחַת בְּגָלוּתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרָיְמָה׳, לָאו דִּינָא, הוֹאִיל וּפַטְרוֹנָא נַחְתָא דְּייִחְתוּן שַׁמָּשׁוֹי עִמֵּיהּ, הַיְינוּ דִּכְתִּיב ׳הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב׳. רִבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנָן אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְר' אַבָּא, מַאן אִינּוּן ׳בְּנִי יִשְׂרָאֵל׳ דְּהָכָא. אִינּוּן דְּאִתְקְרוּן ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ מַמָּשׁ.
׳אל תקרי שמות אלא שמות׳ - כרקיע כן בארץ
רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ׳לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יהו"ה אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ׳ (תהלים מו, ט). אַל תִּקְרֵי שַׁמּוֹת אֶלָּא שֵׁמוֹת. וְהוֹלֵךְ זֶה כָּזֶה, שֶׁאָמַר רַבִּי חִיָּיא, כְּמוֹ בָּרָקִיעַ עָשָׂה הקב"ה בָּאָרֶץ, בָּרָקִיעַ יֵשׁ שֵׁמוֹת קְדוֹשִׁים, וּבָאָרֶץ יֵשׁ שֵׁמוֹת קְדוֹשִׁים.
בלשון הזוהר
ר' אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ׳לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יהו"ה אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ׳ (תהילים מו, ט). אַל תִּקְרֵי שַׁמּוֹת אֶלָּא שֵׁמוֹת. וְאַזְלָא הָא כְּהָא דְּאָמַר ר' חִיָּיא, כְּגַוְונָא דִּרְקִיעָא, עָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא בִּרְקִיעַ אִית שְׁמָהָן קַדִּישִׁין, בְּאַרְעָא אִית שְׁמָהָן קַדִּישִׁין.
שישים ריבוא מלאכים ירדו עם יעקב - ׳הנה מטתו שלשלמה׳
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (נ"א: רַבִּי יוֹסֵי), בְּאוֹתוֹ יוֹם שירד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, יָרְדוּ עִמּוֹ שִׁשִּׁים רִבּוֹא מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב וגו'׳ (שיר השירים ג, ז) - שִׁלְטוֹנִים שֶׁחֲקוּקִים במפתח, סוֹבְבִים בִּמְקוֹמוֹ השלטונים בשביעי, וַחֲקוּקִים בששי. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ׳.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (נ"א: רבי יוסי) בְּהַהוּא יוֹמָא דְּנָחַת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, נָחְתוּ עִמֵּיהּ שִׁתִּין רִבּוֹא דְּמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי. ר' יְהוּדָה פָּתַח, ׳הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב וְגוֹ'׳ (שיר השירים ג, ז) - קוּזְמִיטִין דִּגְלִיפִין בְּקַנְדִיטָא (ס"א: בקלדיטא), סָחֲרָן בְּדוּכְתֵּיהּ קוּזְמִיטִין בִּשְׁבִיעָאָה, גְּלִיפִין בִּשְׁתִיתָאָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ׳.
פירוש ׳הנה מטתו שלשלמה׳ - שכינה וששים ריבוא מלאכיה
׳הִנֵּה מִטָּתוֹ׳ - זוֹהִי שְׁכִינָה. ׳שֶׁלִּשְׁלֹמֹה׳ - הַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. ׳שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ׳ - אֵלּוּ הֵם שִׁשִּׁים רִבּוֹא מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים, שֶׁהֵם מֵחֵיל הַשְּׁכִינָה שֶׁיָּרְדָה עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם. ׳מִגִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל׳ - יִשְׂרָאֵל שֶׁלְּמַעְלָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳, ׳אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ׳ - הֵם וּמִנְהֲגֵיהֶם.
בלשון הזוהר
׳הִנֵּה מִטָּתוֹ׳ - דָּא אִיהִי שְׁכִינְתָּא. ׳שֶׁלִּשְׁלֹמֹה׳ - מַלְכָּא דִּשְׁלָמָא דִּילֵיהּ. ׳שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ׳ - אִלֵּין אִינּוּן שִׁתִּין רִבּוֹא דְּמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי, דְּאִינּוּן מֵחֵילָא דִּשְׁכִינְתָּא, דְּנַחְתָּת עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם. ׳מִגִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל׳ - יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵילָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנִי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳, ׳אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ׳ - אִינּוּן וְנִימוּסֵיהוֹן.
מעשה ר ׳חייא ור׳ יוסי בדרך - כבוד תלמידי חכמים
רַבִּי חִיָּיא הָיָה הוֹלֵךְ מֵאוּשָׁא לְלוֹד, וְהָיָה רוֹכֵב עַל חֲמוֹר, וְהָיָה רַבִּי יוֹסֵי עִמּוֹ, יָרַד רַבִּי חִיָּיא וְתָפַס יְדֵי רַבִּי יוֹסֵי, אָמַר לוֹ, אִם בְּנֵי הָעוֹלָם הָיוּ יוֹדְעִים כְּבוֹדוֹ הָרַב שֶׁל יַעֲקֹב בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הקב"ה ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךְ מִצְרַיְמָה׳, הָיוּ מְלַחֲכִים אֶת הֶעָפָר שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת קָרוֹב לְקִבְרוֹ, שֶׁכָּךְ מְפָרְשִׁים מוֹרֵינוּ גְּדוֹלֵי עוֹלָם בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, כָּתוּב ׳וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ׳ (שמות יח, ז), אַהֲרֹן רָאָה שֶׁמֹּשֶׁה יוֹצֵא, וְיָצָא עִמּוֹ, וְאֶלְעָזָר וּנְשִׂיאִים וּזְקֵנִים יָצְאוּ עִמּוֹ, רָאשֵׁי אָבוֹת וּקְרוּאֵי הָעֵדָה, וְכָל יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ עִמָּם, נִמְצָא שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם יָצְאוּ לִקְרַאת יִתְרוֹ, מִי רָאָה אֶת מֹשֶׁה יוֹצֵא וְלֹא יֵצֵא? אֶת אַהֲרֹן וְהַגְּדוֹלִים שֶׁיּוֹצְאִים וְהוּא לֹא יֵצֵא? נִמְצָא, שֶׁבִּגְלַל מֹשֶׁה יָצְאוּ כֻלָּם. וּמָה אִם בִּשְׁבִיל מֹשֶׁה כָּךְ, בִּשְׁבִיל הקב"ה כְּשֶׁאָמַר ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךְ מִצְרַיְמָה׳, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
בלשון הזוהר
ר' חִיָּיא הֲוָה אָזִיל מֵאוּשָׁא לְלוּד, וַהֲוָה רָכִיב עַל חֲמָרָא, וַהֲוָה ר' יוֹסֵי עִמֵּיהּ, נָחִית ר' חִיָּיא, וְשַׁקְלֵיהּ בִּידוֹי לְר' יוֹסֵי, אֲמַר לֵיהּ, אִי בְּנִי עָלְמָא יַדְעִין יְקָרָא סַגִּיאָה דְּיַעֲקֹב, בְּשַׁעְתָּא דְּאֲמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרָיְמָה׳, הָווּ מְלַחֲכֵי עַפְרָא, תְּלַת פַּרְסֵי קָרִיב לְקִבְרֵיהּ, דְּהָכִי מְפַרְשֵׁי מָרָנָא רַבְרְבֵי עָלְמָא, מָארֵיהוֹן דְּמַתְנִיתָא, כְּתִיב ׳וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חוֹתְנוֹ׳ (שמות יח, ז), אַהֲרֹן חָמָא לְמֹשֶׁה דְּנָפַק, וְנָפַק עִמֵּיהּ, וְאֶלְעָזָר וּנְשִׂיאֵי וְסָבֵי נַפְקוּ עִמֵּיהּ, רָאשֵׁי אֲבָהָן, וּמְעַרְעֵי כְּנִשְׁתָּא, וְכָל יִשְׂרָאֵל נַפְקוּ עִמְּהוֹן, אִשְׁתַּכְּחוּ דְּכָל יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ, נָפְקוּ לְקָבְלֵיהּ דְּיִתְרוֹ, מַאן חָמָא לְמֹשֶׁה דְּנָפִיק וְלָא יִפּוּק, לְאַהֲרֹן וּלְרַבְרְבֵי דְּנַפְקֵי, וְלָא יִפּוּק. אִשְׁתְּכַח, דִּבְגִין מֹשֶׁה נָפְקוּ כּוּלְהוֹן. וּמָה, אִי בְּגִין מֹשֶׁה כַּךְ, בְּגִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד אָמַר ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה׳, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
מפגש ר׳ אבא בדרך- שכינה במקום בעל המשנה
עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, פָּגַשׁ בָּהֶם רַבִּי אַבָּא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הֲרֵי שְׁכִינָה כָּאן, שֶׁאֶחָד מִבַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה עִמָּנוּ. אָמַר רַבִּי אַבָּא, בַּמֶּה עֲסַקְתֶּם? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּפָּסוּק הַזֶּה שֶׁכָּתוּב ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךְ מִצְרַיְמָה וְגוֹ'׳. כְּשֶׁיָּרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, שֶׁכָּתוּב ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה׳ - אַתָּה לָמֵד שֶׁכֻּלָּם יָרְדוּ עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם.
בלשון הזוהר
עַד דַּהֲווּ אַזְלֵי, פָּגַע בְּהוּ ר' אַבָּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הָא שְׁכִינְתָּא הָכָא, דְּחָד מִמָארֵיהוֹן דְּמַתְנִיתִין עִמָּנָא. אָמַר ר' אַבָּא, בְּמָאי עַסְקִיתּוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בְּהַאי קְרָא, דִּכְתִּיב ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְגוֹ'׳. כַּד נָחַת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, דִּכְתִּיב, ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אַתְּ׳ אוֹלִיף, דְּכֻלְּהוּ נָחְתוּ עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם.
שלוש קושיות ב ׳היה היה דבר ה' אל יחזקאל׳
אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, וְזֶה הָיָה לְחוּד? פָּתַח וְאָמַר, ׳הָיֹה הָיָה דְבַר יהו"ה אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל נְהַר כְּבָר׳ (יחזקאל א, ג). שָׁלֹשׁ קֻשְׁיוֹת כָּאן. אַחַת - שֶׁשָּׁנִינוּ שֶׁאֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה בְּחוּץ לָאָרֶץ. וְאַחַת - שֶׁלֹּא הָיָה נֶאֱמָן כְּמֹשֶׁה, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא׳ (במדבר יב, ז) - וְהוּא גִּלָּה וּפִרְסֵם אֶת כָּל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ. וְאַחַת - שֶׁנִּרְאֶה כְּמִי שֶׁלֹּא שָׁלֵם בְּדַעְתּוֹ.
בלשון הזוהר
אֲמַר לֵיהּ ר' אַבָּא, וְדָא לְחוּד הֲוַת. פָּתַח וְאָמַר ׳הָיֹה הָיָה דְּבַר יהו"ה אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל נְהַר כְּבָר׳ (יחזקאל א, ג). תְּלַת פְּלוּגְתָן הָכָא. חֲדָא, דְּתָנֵינָן, אֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וַחֲדָא, דְּלָא הֲוָה מְהֵימָן כְּמֹּשֶׁה, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, ׳בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא׳ (במדבר יב, ז), וְהוּא, גַּלֵּי וּפַרְסֵם כָּל גִּנְזַיָּיא דְּמַלְכָּא. וַחֲדָא, דְּאִתְחָזֵי כְּמַאן דְּלָא שְׁלִים בְּדַעְתֵּיהּ.
יחזקאל נביא שלם - ברשות הקב"ה גילה מה שהוצרך
אֶלָּא כָּךְ הִסַּקְנוּ בְּמִשְׁנָתֵנוּ, חַס וְחָלִילָה, שֶׁהֲרֵי יְחֶזְקֵאל הָיָה נָבִיא שָׁלֵם, וּבִרְשׁוּתוֹ שֶׁל הקב"ה גִּלָּה כָּל מַה שֶּׁגִּלָּה. וְהַכֹּל הוּא הִצְטָרֵךְ לְגַלּוֹת וּלְפַרְסֵם, עַל כָּל אֶחָד פִּי שְׁנַיִם מִמַּה שֶּׁגִּלָּה, שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ, מִי שֶׁרָגִיל לִסְבֹּל צַעַר וְכוּ'. וְהַכֹּל הִצְטָרֵךְ, וּמֵעוֹלָמִים לֹא עָזַב הקב"ה אֶת יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, עַד שֶׁהָיָה בָּא לָדוּר בִּמְדוֹרוֹ עִמָּהֶם, כָּל שֶׁכֵּן בְּיַעֲקֹב שֶׁהָיָה יוֹרֵד לַגָּלוּת, וְהקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ וּקְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים (וְתַחְתּוֹנִים) וּמֶרְכָּבוֹת, שֶׁכֻּלָּם יָרְדוּ עִם יַעֲקֹב, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב׳.
בלשון הזוהר
אֶלָּא הָכִי אַסִיקְנָא בְּמַתְנִיתָא דִּילָן, חַס וְשָׁלוֹם דְּהָא יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה שְׁלֵימָא הֲוָה, וּבִרְשׁוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גַּלֵּי כָּל מַה דְּגַלֵּי. וְכֻלְּהוּ אִצְטְרִיךְ דִּיגַלֵּי וִיפַרְסֵם, עַל חַד תְּרֵין מִמַּה דְּגַלֵּי, דְּהָכִי תְּנַן, מַאן דְּרָגִיל לְמִסְבַּל צַעֲרָא וכו'. וְכֹלָּא אִצְטְרִיךְ, וּמֵעָלְמִין לָא שָׁבִיק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, עַד דְּהֲוָה אָתֵי לְמֵידַר דִּיוֹרֵיהּ עִמְּהוֹן, כָּל שֶׁכֵּן בְּיַעֲקֹב, דְּהֲוָה נָחִית בְּגָלוּתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְקַדִּישִׁין עִלָּאִין, (ותתאין) וּרְתִיכִין, דְּנָחְתוּ כֻּלְּהוּ עִם יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב׳.
׳אתי מלבנון כלה׳ - אוי לבני אדם שאינם משגיחים בכבוד אדונם
דָּבָר אַחֵר, רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי׳ (שיר השירים ד, ח). בֹּא וּרְאֶה, אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא יוֹדְעִים וְלֹא מַשְׁגִּיחִים בַּעֲבוֹדַת אֲדוֹנָם, שֶׁלָּמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בְּכָל יוֹם וָיוֹם יוֹצֵאת בַּת קוֹל מֵהַר חוֹרֵב וְאוֹמֶרֶת: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֲבוֹדַת רִבּוֹנָם! אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה! שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמְסַגֵּל מַעֲשִׂים טוֹבִים, יוֹרֵשׁ עוֹלָם שָׁלֵם. וְכָל מִי שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא עוֹשֶׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים, לֹא יוֹרֵשׁ לֹא זֶה וְלֹא זֶה. וַהֲרֵי שָׁנִינוּ, יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹרֵשׁ עוֹלָמוֹ כְּפִי מְקוֹמוֹ וּכְפִי מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, לֹא שָׁנִינוּ אֶלָּא בְּמִי שֶׁאֵין לוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּלָל.
בלשון הזוהר
דָבָר אַחֵר ר' אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי׳ (שיר השירים ד, ח). תָּא חֲזֵי, וַוי לוֹן בְּנֵי נָשָׁא דְּלָא יַדְעִין, וְלָא מַשְׁגִּיחִין בְּפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהוֹן, דְּתַנְיָא אָמַר רִבִּי יִצְחָק, בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא בַּת קוֹל נַפְקַת מִטּוּרָא דְּחוֹרֵב, וְאָמַר, וַוי לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא מִפּוּלְחָנָא דְּמָארֵיהוֹן, וַוי לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא מֵעֶלְבּוֹנָהּ דְּאוֹרַיְיתָא. דְּאָמַר ר' יְהוּדָה, כָּל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא בְּהַאי עָלְמָא, וּמְסַגֵּל עוֹבָדִין טָבִין יָרִית עָלְמָא שְׁלֵימָא. וְכָל מַאן דְּלָא אִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא בְּהַאי עָלְמָא, וְלָא עָבִיד עוֹבָדִין טָבִין, לָא יָרִית לָא הַאי וְלָא הַאי. וְהָא תְּנַן, אִית מַאן דְּיָרִית עַלְמֵיהּ כְּפוּם אַתְרֵיהּ, וּכְפוּם מַה דְּחָזֵי לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, לָא תְּנַן, אֶלָּא מַאן דְּלֵית לֵיהּ עוֹבָדִין טָבִין כְּלָל.
אהבת הקב"ה לישראל - כארי הרודף אחריהם ביציאתם למצרים
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִלְמָלֵא הָיוּ יוֹדְעִים בְּנֵי אָדָם אֶת הָאַהֲבָה שֶׁהקב"ה אוֹהֵב אֶת יִשְׂרָאֵל, הָיוּ שׁוֹאֲגִים כְּמוֹ כְפִיר לִרְדֹּף אַחֲרָיו. שֶׁשָּׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, קָרָא הקב"ה לְפָמַלְיָה שֶׁלּוֹ וְאָמַר לָהֶם: כֻּלְּכֶם רְדוּ לְמִצְרַיִם, וַאֲנִי אֵרֵד עִמָּכֶם. אָמְרָה שְׁכִינָה: רִבּוֹן הָעוֹלָם, יֵשׁ צְבָאוֹת בְּלִי מֶלֶךְ? אָמַר לָהּ: ׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה׳. ׳מִלְּבָנוֹן׳ - מִמְּקוֹם הָעֵדֶן, שֶׁמְּלֻבָּן בְּכָל מַעֲשָׂיו. ׳כַּלָּה׳ - זוֹ שְׁכִינָה, שֶׁהִיא כְּמוֹ כַלָּה בְּחֻפָּה. וְהוֹלֵךְ זֶה כְּמוֹ זֶה, שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַה זֶּה שֶׁכָּתוּב ׳וַיְהִי בְּיוֹם כַּלֹּת מֹשֶׁה׳ (במדבר ז, א)? כָּתוּב ׳כַּלַּת׳, בַּיּוֹם שֶׁנִּכְנְסָה כַּלָּה לַחֻפָּה, וּשְׁכִינָה זוֹ הַכַּלָּה.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִלְמָלֵי הֲווֹ יַדְעִין בְּנִי נָשָׁא, רְחִימוּתָא דְּרָחִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הֲווֹ שָׁאֲגִין כִּכְפִירַיָּא לְמִרְדַּף אֲבַתְרֵיהּ. דְּתַנְיָא, בְּשַׁעֲתָא דְּנָחַת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, קָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְפָּמַלְיָא דִּילֵיהּ אָמַר לְהוֹן, כֻּלְּכוֹן חוּתוּ לְמִצְרַיִם, וַאֲנָא אֵיחוּת עִמְּכוֹן. אָמְרָה שְׁכִינְתָּא, רִבּוֹנָא דְּעָלְמָא, אִית צְבָאוֹת בְּלֹא מַלְכָּא. אָמַר לָהּ, ׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה׳. ׳מִלְּבָנוֹן׳ - מֵאַתְרָא דְּעֵדֶן, דִּמְלוּבָּן בְּכָל עוֹבָדוֹי. ׳כַּלָּה׳ - דָּא שְׁכִינְתָּא, דְּהִיא כַּלָּה בְּחוּפָּה. וְאַזְלָא הָא כְּהָא דְּתַנְיָא אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאי דִּכְתִּיב, ׳וַיְהִי בְּיוֹם כַּלֹּת מֹשֶׁה׳ (במדבר ז, א), ׳כַּלַּת׳ כְּתִיב, בְּיוֹמָא דְּעָאלָת כַּלָּה לַחוּפָּה, וּשְׁכִינְתָּא דָּא הִיא כַּלָּה.
׳מראש אמנה׳ - ראשי בני המהימנותא הם יעקב ובניו
׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי׳ (שיר השירים ד, ח) - מִמְּקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַעְלָה. ׳תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ׳ שֶׁל מִי? מֵרָאשֵׁיהֶם שֶׁל בְּנֵי הַמְּהֵימְנוּתָא, וּמִי הֵם? יַעֲקֹב וּבָנָיו. ׳מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן׳ - שֶׁהֵם עֲתִידִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה שֶׁלִּי מֵהַר חֶרְמוֹן, וּלְהָגֵן עֲלֵיהֶם בְּגָלוּתָם. ׳מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת׳ - אֵלּוּ הֵם עַמִּים עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, (נ"א: בְּנֵי אָדָם שֶׁל מְהֵימְנוּתָא) שֶׁדּוֹמִים לאריות ונמרים, שמענים אוֹתָם בְּכָל עֲבוֹדָה קָשָׁה.
בלשון הזוהר
׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי׳ (שיר השירים ד, ח) - מֵאֲתָר בֵּי מַקְדְּשָׁא דִּלְעֵילָּא. ׳תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה׳ - מֵרֵישָׁא דְּמַאן. מֵרָאשֵׁיהוֹן דִּבְנִי מְהֵימָנוּתָא, וּמַאן נִינְהוּ. יַעֲקֹב וּבְנוֹי. ׳מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן׳ - דְּאִינּוּן עֲתִידִין לְקַבְּלָא אוֹרַיְיתָא דִּילִי, מִטּוּרָא דְּחֶרְמוֹן, וּלְאַגָּנָא עָלַיְיהוּ בְּגָלְוּתְהוֹן. ׳מִמְּעוֹנוֹת אֲרָיוֹת׳ - אִלֵּין אִינּוּן עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, (נ"א: בני נשא דמהימנותא) דְּדַמְיָין לְאַרְיָוָותָא וּנְמֵרִין, דִּמְעַנִּין לְהוֹן בְּכָל פּוּלְחָנָא דְּקַשְׁיוּ.
קושיית ר׳ אבא- הכלה עולה ללבנון ולא באה ממנו
רַבִּי אַבָּא אָמַר, ׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה וְגוֹ'׳ (שיר השירים ד, ח), וְכִי מִלְּבָנוֹן בָּאָה, וַהֲלֹא לִלְבָנוֹן עוֹלָה? אֶלָּא, אָמַר רַבִּי אַבָּא, בְּשָׁעָה שֶׁיָּרְדָה שְׁכִינָה לְמִצְרַיִם, יָרְדוּ עִמָּהּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, והקב"ה בָּרִאשׁוֹנָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם׳ (מיכה ב, יג).
בלשון הזוהר
ר' אַבָּא אָמַר, ׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה וְגוֹ'׳ (שיר השירים ד, ח). וְכִי מִלְּבָנוֹן אָתַת, וַהֲלֹא לַלְּבָנוֹן עוֹלָה. אֶלָּא אָמַר רִבִּי אַבָּא, בְּשַׁעֲתָא דְּנַחְתַת שְׁכִינְתָּא לְמִצְרַיִם, נַחְתּוּ בַּהֲדָהּ שִׁתִּין רִבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָׁרֵת, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּקַדְמִיתָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיַּעֲבוֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וה' בְּרֹאשָׁם׳ (מיכה ב, יג).
פירוש ר ׳יצחק׳ - אתי מלבנון כלה היא השכינה עצמה
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, ׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה׳ (שיר השירים ד, ח) - זוֹהִי שְׁכִינָה. ׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי׳ - מִמְּקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַעְלָה. ׳תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה׳ - מִמְּקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַעְלָה וּמִמְּקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מֵעוֹלָם לֹא זָזָה שְׁכִינָה מִכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ׳ (שיר השירים ב, ט), וְהוּא רֹאשׁ אֲמָנָה לְכָל הָעוֹלָם. ׳מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן׳ - מִמָּקוֹם שֶׁהַתּוֹרָה יָצְאָה לָעוֹלָם, וְלָמָּה? לְהָגֵן עַל יִשְׂרָאֵל. ׳מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת׳ - אֵלּוּ עַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר, ׳מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת׳ - אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בִּמְעוֹנוֹת הַמִּדְרָשׁוֹת וּבְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת, שֶׁהֵם אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים בַּתּוֹרָה.
בלשון הזוהר
ר' יִצְחָק אָמַר, ׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה׳ (שיר השירים ד, ח), דָּא אִיהִי שְׁכִינְתָּא. ׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבֹאִי׳, מֵאֲתָר בֵּי מַקְדְּשָׁא דִּלְעֵילָּא. ׳תָּשוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה׳, מֵאֲתָר בֵּי מַקְדְּשָׁא דִּלְעֵילָּא, וּמֵאֲתָר בֵּי מַקְדְּשָׁא דִּלְתַתָּא דְּאָמַר ר' יְהוּדָה, מֵעוֹלָם לא זָזָה שְׁכִינְתָּא מִכּוֹתְלֵי דְּמָעַרְבָא, דְּבֵי מַקְדְּשָׁא, דִּכְתִּיב, ׳הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ׳ (שיר השירים ב, ט). וְהוּא רֹאשׁ אֲמָנָה לְכָל עָלְמָא. ׳מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן׳, מֵאַתְרָא דְּאוֹרַיְיתָא נַפְקַת לְעָלְמָא, וְלָמָּה. לְאַגָּנָא עַל יִשְׂרָאֵל. ׳מִמְּעוֹנוֹת אֲרָיוֹת׳: אִלֵּין עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. ר' יוּדָן אוֹמֵר, ׳מִמְּעוֹנוֹת אֲרָיוֹת׳: אִלֵּין אִינּוּן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, דְּעַסְקֵי בְּאוֹרַיְיתָא בִּמְעוֹנוֹת הַמִּדְרָשׁוֹת, וּבְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, דְּאִינּוּן אַרְיָוָן וּנְמֵרִים בְּאוֹרַיְיתָא.
מנין בני יעקב שנים עשר ואחר כך שבעים
סוד שבעים אומות
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.